אסיפת הורים
"הפגיעה השקטה בנפשו של הילד": האם אתם הורים נרקיסיסטים? #42
42:47
סביר להניח שרובנו נתקלנו פעם במישהו או במישהי "נרקיסיסטים", ובכך כנראה התכוונו לאנשים יהירים ומוחצנים, כאלה ש"תופסים" מעצמם וחושבים ש"הכול מגיע להם". אבל, מבט מעמיק על הפרעת האישיות הזו, ועל ההשלכות ההוריות שלה, מגלה צדדים נוספים ופחות מוכרים, וכאלה שעלולים לזרוע הרס רב בילדים שגדלים בצילה.
נרקיסיזם, במובן המקצועי, הוא הפרעת אישיות שיש לה ביטויים ודפוסים קבועים של התנהגויות, כמו צורך מופרז בהערכה ובהכרה מאחרים, ציפייה ליחס מיוחד וגם ערך עצמי מופרז, מסבירה ד"ר הלה יהלום, פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית. בספרה "ההד הנשכח" - 'התבוננות פסיכואנליטית בתופעת ההורות הנרקיסיסטית ובהשלכותיה', היא מתארת את הפוגענות הקשה שההפרעה עלולה לייצר ביחסים בינאישיים, ובפרט במערכת היחסים בין הורים לבין ילדים.
"מכנים זאת 'התעללות נרקיסיסטית', והיא משפיעה בצורות רבות וקשות על מי שבקשר קרוב עם הנרקיסיסט. מדובר בפגיעה שקטה, שקשה לשים עליה את האצבע או אפילו להבין שהיא מתרחשת", היא אומרת בפודקאסט "אסיפת הורים".
האם אין בכולנו מידה מסוימת של נרקיסיזם?
"כן, בכולנו יש מידה של נרקיסיזם בריא. אדם צריך להיות מושקע בעצמו, זה נותן לנו בעצם את האנרגיות לעשות גם דברים חיוביים. כשאנחנו מדברים על הפרעה נרקיסיסטית, מדובר בדפוס פתולוגי, לא תקין, כזה שמייצר קשיים ביחסים בינאישיים. זה חלק פחות מוכר בהפרעה הזאת. חשוב להדגיש - פעמים רבות ההורים הללו אוהבים מאוד את ילדיהם, וכוונותיהם טובות, גם אם ההתנהגויות שלהם, בסופו של דבר, פוגעות בילדים".
קראו עוד:
מהם הביטויים של הנרקיסיזם הפתולוגי, איך אדם כזה מתנהג?
"הנרקיסיזם בא לידי ביטוי בשתי צורות עיקריות, אחת מהן היא המוכרת יותר - יהירות, בולטות. אנחנו נראה למשל אנשים שדורשים תשומת לב, שרוצים להיות במרכז ולקבל יחס מיוחד, לא יכולים לסבול עלבון, בין אם הוא אמיתי או מדומיין. השנייה מתייחסת לנרקיסיסט ביישן, סמוי. על פניו הוא נראה צנוע, ולא אחד שדוחף את עצמו, אבל מתחת לזה בסופו של דבר יש את אותה אמונה שמגיע לו משהו יותר מאשר לאחרים, שהוא נעלה יותר מהם. נרקיסיסט כזה יהיה אולי פחות פוגעני כלפי חוץ, אבל ביחסים שהוא מרגיש בהם בטוח, או בעמדת כוח, כמו עם הילדים שלו, הוא עלול להיות פוגעני מאוד. הפתולוגיה היא זהה".
וגם הורות בהגדרתה, באופן טבעי, היא נרקיסיסטית. ד"ר יהלום מסבירה: "אנחנו רואים את הילדים שלנו כשלוחה שלנו, אבל במקרים של נרקיסיזם פתולוגי זה נעשה באופן מופרז. יש הקפאה של הזמן וחוסר יכולת להבין שהילד גדל, לשחרר ולהתאים את עצמנו לכך. ההורה לא מאפשר לילד לגדול, להפוך לאדם נפרד ממנו. הורים נרקיסיסטים מצפים להמשיך להיות מעורבים, בלתי נפרדים, לשלוט בילדים גם כשהם בוגרים".
ד"ר הלה יהלוםצילום: דניאלה קונטיניומהם הביטויים של הורות נרקיסיסטית?
"אני מחלקת את הביטויים לשמונה מאפיינים התנהגותיים עיקריים, נפרט כאן ארבעה מהם. הראשון הוא חוסר נפרדות - לילד אסור להיות שונה מההורה, אסור שיהיו לו דעות שונות או רצונות שונים. בעצם, הרצונות והצרכים צריכים להימחק. אנחנו נראה ילדים שאין להם עצמי אמיתי, אין להם גרעין אותנטי של מי שהם, של מי שהם מרגישים שהם יכולים לפתח ולהיות.
"המצב הזה מייצר מצב שנקרא 'עצמי מזויף'. ילד להורה כזה יהיה לרוב אדם מרצה, על פניו מאוד עוזר וטוב לכולם, אבל בתוכו הוא כל הזמן יחוש איזושהי ריקנות וחוויות כמו דכדוך, אפילו דיכאון, חרדות שהוא לא באמת יודע מאיפה הן מגיעות. יש דיסוננס בין מה שהילד חייב להקרין כלפי חוץ ואפילו להגיד לעצמו, לבין דברים בתוכו שהוא אפילו לא יכול לתת להם הכרה, כמו תוקפנות, רצונות שהוא סימן כאסורים אבל הם קיימים".
"אנחנו רואים את הילדים כשלוחה שלנו, אבל במקרים של נרקיסיזם פתולוגי זה נעשה באופן מופרז. ההורה לא מאפשר לילד לגדול, להפוך לאדם נפרד ממנו. הורים נרקיסיסטים מצפים להמשיך להיות מעורבים, בלתי נפרדים, לשלוט בילדים גם כשהם בוגרים"
מאפיין שני, היא מסבירה, הוא ביקורתיות שיפוטית ומופרזת. "הילד צריך להיות בדיוק כמו שההורה רוצה אותו, בזמן שההורה צריך שהילד יהיה מושלם כי כך הוא יכול לתפוס את עצמו כמושלם. זה יכול להיות על כל דבר - למשל, אימהות שמתעסקות באופן מופרז בבת שלהן, במשקל שלה וכדומה, בדרישות להישגים אקדמיים מסוימים, או ללבוש מסוים. לכל משפחה יש את הכללים ואת הערכים שלה, אבל המשותף במקרים של נרקיסיזם פתולוגי הוא שאסור לזוז מהם. הפרה שלהם או אי-שלמות נתפסים כפגיעה בתדמית של המשפחה כולה.
"המאפיין השלישי קשור בשימוש בילד לסיפוק צרכיו של ההורה, אפשר לקרוא לזה היפוך תפקידים בין ההורה לבין הילד. הבסיס יכול להיות פגיעה ראשונית ומוקדמת אצל ההורה, צרכים ילדיים שלו עצמו שלא נראו. ההורה צריך מהילד את החיזוק, שהילד יראה לו כמה הוא נהדר. ילדים הם המקור האידיאלי לסיפוק נרקיסיסטי. הם מעריצים את ההורים שלהם, הם חושבים שהם הכי נהדרים בעולם, בגילים מסוימים הם לא יכולים לחשוב בכלל שההורה טועה".
מאפיין נוסף הוא צורך בשליטה: "ההורה צריך שהילד יעשה מה שהוא רוצה, ייכנע בעצם לרצונות שלו. איך עושים את זה? באמצעות מניפולציות למיניהן, למשל אם הילד לא מגיב כמו שההורה רוצה אז אפשר להקטין אותו, להעליב אותו, לסחוט אותו רגשית ולגרום לו להרגיש שהוא רע. אפשר להשתמש בכסף - 'אם תעשה אני אתן לך', או לחלופין 'אם לא תעשה מה שאני רוצה לא אקנה לך, לא אממן אותך, אנשל אותך מהצוואה', מה שקורה לא מעט. יש עוד מאפיינים שאני מפרטת בספר אבל בשורה התחתונה, הם מתכנסים לתוצאה הקשה שהילד מבין שהאהבה מותנית. הוא לא יהיה נאהב כמו שהוא, הוא לא יכול להיות עצמו".
"ההורה צריך מהילד את החיזוק, שהילד יראה לו כמה הוא נהדר. ילדים הם המקור האידיאלי לסיפוק נרקיסיסטי. הם מעריצים את ההורים שלהם, הם חושבים שהם הכי נהדרים בעולם, בגילים מסוימים הם לא יכולים לחשוב בכלל שההורה טועה"
אלימות פיזית גם מאפיינת את ההורה הנרקיסיסט?
"אלימות פיזית נמצאת בקצה המנעד הזה, בקיצון שלו, אבל יש גם מקרים שזה מגיע לשם. התוקפנות של ההורה הנרקיסיסט כוללת פעמים רבות הרמות קול, שפת גוף שבעיניי ילד היא מפחידה ומאיימת מאוד. התוקפנות היא קשה, גם אם היא לא מגיעה לאלימות".
ילדים מודעים לכל זה? מתי הם מבינים מה הם בעצם עוברים?
"ברוב המקרים ילדים לא נעשים מודעים להפרעה הנרקיסיסטית של הוריהם. הם מרגישים שמשהו לא תקין, אבל הם לא מבינים שזה קשור בהורה, או בכלל במשהו חיצוני להם. הם ירגישו דיכאון, חרדות, אפילו ממש עינויי נפש, אבל הם לא יבינו מה קורה להם, או למה הם מרגישים כך. הם לא יידעו לחבר את זה להורה שלהם, או לתת לזה שם.
"אדם שהוא לא איש מקצוע, ברוב רובם של המקרים, לא יגיד 'ההורה שלי נרקיסיסט'. הילד לא יכול לראות את ההורה כמו שהוא - פוגע ומזיק לו, זה לא משהו שהוא יכול להתמודד איתו כי אז הוא יבין שהוא חי בעולם שבו אין איש שמגן עליו, שהוא חשוף לפגיעה. ילד יעדיף להרגיש שהוא רע ואשם, ושההורה מושלם. כשהוא יבוא לטיפול, גם כבוגר, הוא עשוי לספר רק את הדברים הטובים או את התדמית של ההורים שלו, כך שהמטפל עשוי בקלות לפספס את זה ואז בטיפול משתחזר העיוורון שהיה ביחסים של הילד עם ההורה".
"ברוב המקרים, הילד לא יגיד 'ההורה שלי נרקיסיסט'. הוא לא יכול לראות את ההורה כמו שהוא - פוגע ומזיק לו, זה לא משהו שהוא יכול להתמודד איתו כי, אז הוא יבין שהוא חי בעולם שבו אין איש שמגן עליו. ילד יעדיף להרגיש שהוא רע ואשם, ושההורה מושלם"
איך הנרקיסיזם ההורי משפיע על ילדים? מדוע זה כל כך מזיק?
"במקרים רבים החוויה של הילדים, הבסיסית ביותר, היא שהרגשות והצרכים שלהם הם לא לגיטימיים, שהדרך שלהם להתנהל בעולם ולקבל אהבה, הגנה וביטחון, היא למחוק את עצמם ולרצות אחרים - כי אחרת זה מסוכן להם. מכאן יוצא אדם שגדל בלי העצמי האמיתי שלו, אדם שגדל להיות מרצה, להשקיט תחושות שיכולות להיות קשות מאוד, של כעס וכדומה, שיוצאות בהמשך בכל מיני דרכים אחרות כמו חרדות, תופעות גופניות ועוד. כי זה שם. זה צריך לצאת איכשהו.
"זה הורס את הנפש מהיסוד, כי הדברים הכי בסיסיים משתבשים, אפילו ברמת האמון בעולם, באנשים. זה מייצר חוסר ערך עצמי, הכשלה עצמית. לעיתים נראה אדם שנוטה לשחזר את הקשרים ולהיכנס לקשרים שהם לא טובים עבורו. הוא לא יהיה מסוגל לזהות כשמישהו פוגעני כלפיו, הוא יתרץ עבור אחרים את ההתנהגות הפוגענית שלהם, יאשים את עצמו, יהיה מוכן לספוג יחס שאדם בריא, שיש לו עמוד שדרה של ערך עצמי כפי שהוא אמור להיות, לא יהיה מוכן לספוג. פעמים רבות הוא יתקשה להציב גבולות כי מגיל אפס הוא 'קיבל בראש' בכל פעם שהוא ניסה לעשות זאת. כך הילד בעצם הופך לאדם שחשוף לניצול ולפגיעה, הוא לא מסוגל לשים גבולות סביבו ולשמור על עצמו. ילד כזה, במהלך חייו, יצטרך לגלות את עצמו, לתת לעצמו לגיטימציה לצרכים ולרצונות שלו. הרבה פעמים זה יוכל לקרות רק בעזרה של טיפול נפשי".
"במקרים רבים החוויה של הילדים, הבסיסית ביותר, היא שהרגשות והצרכים שלהם הם לא לגיטימיים, שהדרך שלהם להתנהל בעולם ולקבל אהבה, הגנה וביטחון, היא למחוק את עצמם ולרצות אחרים - כי אחרת זה מסוכן להם. מכאן האדם גדל בלי העצמי האמיתי שלו"
מה היית אומרת להורים שמזהים עכשיו דפוסים כאלה בעצמם?
"מצד אחד, לא הייתי רוצה שהורים ייבהלו וימהרו לאבחן את עצמם, כי כמו שאמרנו - בכולנו יש מידה של נרקיסיזם, וזה חלק מובנה ונדרש בהורות. אבל אם הורים מזהים דפוסים כאלה באופן עקבי שחוזר על עצמו, ולאורך זמן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע ולבחון את זה".
מהן שיטות הטיפול בהפרעה הזו?
"לגבי הטיפול במי שנפגע מנרקיסיסט - אין באמת מחקרים שאומרים מה השיטה הטיפולית הכי נכונה מבין הטיפולים הפסיכולוגיים השונים. לגבי נרקיסיזם - יש שיטה שנקראת פסיכותרפיה ממוקדת העברה, שפיתח קרנברג, מגדולי הפסיכואנליטיקאים. העברה היא תהליך שקורה בטיפול, שבו חוויות עם דמויות ראשוניות ורגשות כלפיהם מושלכים על המטפל. אתה מרגיש אותם כלפיו, ודברים שקרו לך גם עם ההורים משתחזרים מולו. לתפיסתי, מה שהכי חשוב הוא הקשר הטוב עם המטפל ושהוא יהיה טוב ומקצועי ומסור".
האם ילד להורה נרקיסיסט יגדל להיות הורה נרקיסיסט?
"להפרעה הזו יש העברה בין-דורית חזקה מאוד. הילד עלול לרכוש בצורה כזו או אחרת, הרבה מדפוסי ההתנהגות האלה - קושי לראות אחרים, קושי בנפרדות ועוד. אבל המסר שלי לילדים שחוו זאת הוא אופטימי – יש לכם הזדמנות לעצור את ההעברה של הדפוס מדור לדור, לתקן אותו ולחוות ילדות שונה לחלוטין עם הילדים שלכם. כמו שנאמר, זו ילדותי השנייה".
