רבות מדובר על הקשר והחיבור בין הורים וילדים, אבל מה שונה ביחסיהם של אבות ובנים? "היה לאבא ולי קשר מעט מורכב", משתף הצלם איתן ברנט על היחסים עם אביו שנפטר. "בכלל, הקשר בין אבות לבין בנים הוא מורכב. אני חושב שהסיבה לכך היא שמעורב שם אגו".
7 צפייה בגלריה
שמע את הבן קורא "אבא לב" בתוכנית. לב רסין ובנו טומי
(צילום: איתן ברנט, מתוך תערוכת "אבות ובנים")
על אביו ברנט מספר: "אבא ואני שונים מאוד, אני טיפוס הרפתקן ואבא היה יותר מדויק, מסודר. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן שמונה, והוא התעקש שאתקשר אליו כל יום. הוא היה אבא מאוד חם ואוהב, אבל דווקא אחרי שהוא נפטר ירד לי האסימון, עליו, על הדברים שאמר בצדק, על כל מה שחשוב באמת. מאז שהוא נפטר אני מתקשר לאמא שלי כל הזמן".
קראו עוד:
איך הסתכלת על אביך בתור ילד?
ברנט: "בהערצה וגאווה. הרגשתי שלי יש את האבא הכי מוצלח ומדויק. ככל שהתבגרתי, הרצון שלי לעשות את מה שבא לי, בלי לתת דין וחשבון, התנגש עם החינוך שלו - שהושפע מאד מהחינוך שהוא עצמו קיבל וגם מהשירות המאוד קרבי שלו. זה היה ההיפך הגמור מהאופן שאני ראיתי את העולם.
"אני זוכר שלא הבנתי למה אבא שלי לא מבין אותי, למה כשהוא אומר א׳ אני חושב ת׳? איך זה שהוא העוגן והגב שלי, אבל גם זה שיוצר אצלי הכי הרבה התנגדויות? הוא אהב אותי ואני אותו, אבל רוב החיים שלנו לא הצלחנו לגשר על הפערים בתפיסת המציאות. שנינו די החמצנו זה את זה.
"אבא שלי היה עבורי סימן של עוגן וכוח. הוא היה קצין בצבא, אדם מרשים, גם בשלן. הכי חסר לי להתייעץ איתו, לשתף. תמיד הערכתי אותו, למרות הניגודיות בינינו", משתף ברנט, "הוא היה אבא מסור ורצה שאני אהיה מאושר. הוא תמיד אמר - 'אם אתה מאושר- אני מאושר'. כשאני מציג בתערוכה אני מרגיש אותו לצידי, עומד בצד ומחייך".
"התחלתי לראות את הקשר הרוחני הגבוה והחזק בין אב לבן, להיזכר בתחושה הזאת של המבט האבהי שמשרה ביטחון וגאווה, וגם בחיבוק המועך הזה שמזכיר שהקשר לא ניתק - גם אם אבא לא פה"
התערוכה שברנט מדבר עליה נקראת "אבות ובנים", שעליה עבד כשנתיים. היא כוללת 40 צילומים המתעדים את הקשר המיוחד, המשמעותי והמורכב לעיתים בין הדורות. "רציתי לגעת בנושאים כמו עצב, אובדן וגעגוע, ולא ידעתי איך", הוא משחזר, "ואז ראיתי את התוכנית 'נינג'ה' עם המתמודד לב רסין. הבן שלו צעק לו 'אבא לב', והסתכל עליו בגאווה. הרגשתי משהו חזק, ראיתי את אבא שלי מולי. אז ביקשתי מהם להצטלם, הבנתי מה המקום שלי, מהי הדרך שלי להתמודד ואיזה מסר אני רוצה להעביר.
"תמיד האמנתי בשמחה הפשוטה של החיים, בתמימות וחיוביות, גם כשהכול נראה ההיפך הגמור", הוא מוסיף, "התחלתי לראות את הקשר הרוחני הגבוה והחזק בין אב לבן, להיזכר בתחושה הזאת של המבט האבהי שמשרה ביטחון וגאווה, וגם בחיבוק המועך הזה שמזכיר שהקשר לא ניתק - גם אם אבא לא פה. אגב, בצילומים עצמם לא ביימנו יותר מדי - אמרנו למשל 'תסתכל לאבא בעיניים', ומשם נפתח רובד חדש. הם עצמם נפתחו".
"לא ידענו שזו תהיה הנסיעה האחרונה ביחד"
"בשנת 2017 אבא שלי תכנן לטייל ברומניה, שבה הוא נולד, עם חבר טוב שלו", משחזר ברנט, "שבוע לפני הנסיעה החבר שבר רגל, ואבא הזמין אותי לנסוע איתו במקומו. היססתי, אבל הבנתי שזאת הזדמנות. מעולם לא יצא לנו לבלות ביחד - והסכמתי. אבא שלי מאוד התרגש, וזה באמת היה אחד הטיולים הכי מיוחדים ומהנים שהיו לי אי פעם. זה היה שבוע של אוויר הרים, שלג והליכות בשלג, אוכל טוב, שיחות אל תוך הלילה. רק אבא ואני. מאז נקשרנו יותר, הפלנו חומות של שנים שהיו בינינו והרגשתי בר מזל שאני מרוויח את אבא שלי. לא ידענו שזו תהיה הנסיעה המשותפת היחידה והאחרונה שלנו ביחד", הוא מספר.
זמן קצר לאחר מכן אביו של איתן, שהיה אז בן 33, לקה בשבץ. בבדיקות שערך בהמשך בבית החולים התגלה גם שיש לו סרטן במצב מתקדם. כשלושה חודשים מאוחר יותר, הוא נפטר. "ראיתי את אבא דועך. זה קרה מאוד מהר", הוא שיתף עוד, "היינו לצידו בבית החולים במשך חודש, בין תקווה לייאוש. זה היה חודש שבו הכול צף - זיכרונות, חיים שלמים, וגם תחושת פספוס - סופסוף הצלחנו למצוא שפה משותפת, ועכשיו מה? זהו?"
רפי וזאנה, אוצר התערוכה, מגדל את בנו בן הארבע וחצי שנולד בהורות משותפת. הוא עצמו בן יחיד שנולד להוריו אחרי ארבע בנות, וגם אביו בן יחיד. "לאבא שלי הייתה חשובה מאוד ההמשכיות", הוא מספר, "ותמיד הרגשתי שמוטלת עליי אחריות להמשיך את השושלת. האופן שבו זה קרה, בהורות המשותפת, היה תהליך שלם מול אבא - מצד אחד בחירה באורח חיים אחר, לא קונבנציונלי, מצד שני אני הרי מתחיל לעבוד על התא המשפחתי. יש לי בן זוג ושותפה להולדת הילד". בנו של רפי נולד לבסוף אחרי שש שנים של ניסיונות - 17 במספר.
"אמו של הילד ואני היינו עסוקים מאוד אבל גם נחושים, זאת הייתה משימת חיינו", הוא משתף. "לא היו לנו לבטים בכלל, המשכנו עד שהצלחנו. בן הזוג שלי היה חלק בלתי נפרד מהתהליך, הכול היה מאוד משפחתי. מגיל קטן ידעתי שיהיה לי בן ואפילו שיקראו לו יהונתן. אבא הכי הפתיע אותי בתגובה שלו, הוא בכה למשך כמה דקות ואז אמר שהוא אוהב אותי. הוא תמך בי לאורך כל הדרך".
אביו של וזאנה היה הסנדק של הנכד הקטן, ולדברי בנו - זה היה ברור. "החיבור של אבא שלי ליהונתן הוא מיסטי", הוא אומר, "הוא מאוד נוכח בחיים שלו, וכל כך חיכה שיהיה עוד 'וזאנה' בשושלת. הוא קנה לו פאזל של 600 חלקים, מה שקצת מאתגר לילד בגילו, אבל זה כאילו הוא עשה זאת במכוון כדי שהם יבלו זמן ביחד".
עוד הוא מספר על התהליך שעבר: "ניקיתי המון דברים, למדתי להפוך את הזיכרונות למשמעותיים, חווייתיים וערכיים, ואיך להעביר אותם ליהונתן, וזה בדיוק המסר שלי - לזקק חוויות יומיומיות לרגעים משמעותיים. לחבק אותם שיישארו לעתיד".
"אל תחכו", מוסיף ברנט, "שחררו את הכעס, יום אחד הוא לא יהיה פה. הנה, אני את אבא שלי פספסתי. גם אם אתם חושבים שאתם צודקים, תבינו שזו גחמה, אולי אגו, תבינו שקשר כזה הוא חד-פעמי".
תערוכת "אבות ובנים" תתקיים בתאריכים 23 ביולי עד 9 באוקטובר במרחב תערוכת החוצות בגן המוזיאון בחולון.
