לפני קצת יותר משנה, ביולי 2022, ואחרי שלוש הופעות שנערכו כמעט ברצף, השחקן גיל ורנר הרגיש "שריפה בחזה". הוא הגיע למוקד הרפואי, ושם התמוטט. במשך יותר מחמש דקות הוא היה במצב של מוות קליני, וניצל אחרי שתי החייאות. בנו בן ה-15, טומי, היה לצידו לאורך האירוע הלבבי, אותו בן שנפגע שכמה שנים קודם לכן נפגע ממכונית במעבר חציה ונפצע.
אחרי שלא התראיין במשך שש שנים, ורנר מספר בפודקאסט "אסיפת הורים" על החוויות המטלטלות שהובילו לסדרה חדשה לילדים בנושא זהירות בדרכים, וגם על הקורונה, "המשבר הטכנולוגי" שחווה, הילדות על במת הפסטיגל ועוד. האזינו:
אסיפת הורים
גיל ורנר, "גילי בא לבקר", שובר שתיקה של שש שנים #46
43:49
"זה היה כמו סרט הוליוודי. אני שוכב, שומע את הרופאים ומאבד הכרה. כשחזרתי, אחרי ההחייאות, ראיתי את טומי מולי, מחזיק לי את היד ואומר, 'אבא, תחזור, אבא תתעורר, זה טומי'. זה הפך את כל החיים", ורנר אומר. "משם המשכתי לניתוח בלב ולשמונה ימים בטיפול נמרץ. כן, זו חוויה מטלטלת מאוד, כזו שמשנה חיים. היה כאן נס גדול, ועדיין, זה מלווה אותי. אני יודע שאני מטופל, שאני בסדר, לא נשאר לי נזק בלב שזה נס כפול ומכופל, אבל ההתמודדות היא בעיקר נפשית. חוויתי התקפי חרדה לא פשוטים, ואני נעזר בתרופות שהן כמו 'קביים'. לאנשים אחרים אני אומר - לכו להיבדק. בדיקת מאמץ פשוטה יכולה להציל חיים".
ורנר, שיחגוג 50 בקרוב, הוא אב לארבעה ילדים. הוא גדל בחיפה, בן יחיד להורים גרושים, שם גם הופיע לראשונה בפסטיגל בהיותו בן שמונה בלבד. הוא למד משחק ב"בית צבי", וכבר ארבעה עשורים שהוא מופיע על הבמות. הוא כיכב באינספור מחזות זמר והצגות ילדים, וזכה בשנת 1999 בפרס האקדמיה 'לשחקן המבטיח'. בשנת 2009, אחרי שיתופי פעולה רבים בהצגות ילדים ובקלטות וידאו כמו "טיף וטף", "האריה שאהב תות", "כוכב המשאלות" ועוד, הוא החליט לפרוש כנפיים כאומן ילדים עצמאי בשם "גילי בא לבקר". הסרט שנושא את השם זכה לדיסק זהב.
קראו עוד:
גיל, אני חוזרת אחורה. לא התראיינת במשך שש שנים. למה?
"תראי, 'גילי בא לבקר' קיים כבר 13 שנים. לפני שש שנים הגעתי למקום שבו הבנתי שדרוש איזשהו שינוי, ולעבוד על שינוי לוקח זמן. אני מאמין בתהליכים איטיים, אפילו שאנחנו חיים בעולם של 'אינסטנט'. אני יודע לחיות בתוכו, אבל עובד על דברים הרבה יותר עמוק. אמרתי לעצמי שאני חייב לעצור רגע, סירבתי להרבה הצעות שלא התאימו לי. והעצירה הזאת שמה אותך מאחור.
"העולם מתקדם מאוד מהר, והמעבר בין ה-DVD שמכרנו היה מהיר מאוד, הוא בעצם נעלם מהעולם. בהיעלמות של העולם הישן, כולם עברו לעולם החדש ושם כבר לא הייתי. הייתי צריך להמציא את עצמי מחדש. המעבר מהאנלוגי לדיגיטלי היה משבר קשה. ואז הגיעה הקורונה, שסגרה את עולם התרבות ראשונים, ופתחה אותנו אחרונים. וגם זו, הייתה מכה קשה מאוד".
"בהיעלמות של העולם הישן, כולם עברו לעולם החדש ושם כבר לא הייתי. הייתי צריך להמציא את עצמי מחדש. המעבר מהאנלוגי לדיגיטלי היה משבר קשה, ואז גם הגיעה הקורונה"
אם נחזור עוד אחורה, בגיל שמונה אתה כבר על בימת הפסטיגל. איך זה מרגיש?
"קודם כל, צריך לומר, היה רק את הפסטיגל, ורק ברוממה חיפה. זה היה מדהים, לעמוד על במה, להופיע, לפגוש אמנים גדולים. זו חוויה מעצימה, לא רק בחגים, אלא לאורך כל השנה. מה שכן, הייתי ילד ביישן, וכשבבית הספר שאלו אותי אם זה אני שהופיע, אמרתי, 'לא, לא, זה אחי התאום'".
למה בעצם? זה לא נתן לך ביטחון?
"היום אני יודע להגיד שזה נתן לי ביטחון גדול מאוד, כן. ביטחון בחיים, עם הקהל, גם ביטחון אישי. זה חיזק אותי במשברים של הילדות. ברחתי למקומות האלה".
היו גם מחירים?
"כן, עשיתי פחות דברים שבני גילי עושים. חיפיתי עליהם, שיחקתי כדורגל במקביל, אבל אפשר לומר שהיה מעין מחיר חברתי. השקעתי בזה המון, אבל היה בזה גם אור גדול כי הבנתי שזה הייעוד שלי, ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים".
השבוע עלתה לאוויר סדרה שורנר יצר, שתלמד את הילדים לזהות את הסכנות בכביש ואף להיות שגרירים של בטיחות. את הסדרה, שכתב איתי בלייברג וביים נתי פפר, ותשודר בערוץ הכוכבים, YES ו-HOT, הוא מקדיש לבנו טומי, שנפגע בכביש.
"לפני ארבע שנים, ביום שישי בצהריים, הבן שלי פתאום נכנס במהירות הביתה, כולו מכוסה בדם. היינו בשוק, הוא היה בהיסטריה. הוא סיפר שהוא חזר מהצופים, עבר במעבר חציה ומכונית פגעה בו והעיפה אותו קדימה", ורנר מספר, "הנהג שלא היה מרוכז בנהיגה נכנס בו. ירדתי למטה, הייתי נסער מאוד, אלה היו ימים לא פשוטים. אני לא מאחל לאף הורה לעבור את זה, היה מזל גדול שם. זה כאב לי מאוד. הוא בסדר, והוא ילד חזק, אבל אני יודע שזה שם, זה ילווה אותו.
"למדתי שהכול יכול לקרות, והרגשתי שאני חייב לעשות סדרה על זהירות בדרכים. הבנתי שאין הרבה תכנים בנושא, וגיליתי, לצערי, שהוא גם כל כך לא 'סקסי'. הרבה שותפים אמרו לי, 'כן, כן, זה ממש חשוב', אבל בזמן אמת קיבלתי המון סירובים. ועדיין, לא ויתרתי. אני חושב שאפשר להעביר מסרים טובים ונכונים גם ב-30 שניות של סטורי".
