כשנופר חן (37) התחתנה, אמא שלה הייתה בחודש תשיעי. "ידעתי שלאמא שלי היה חלום, במשך שנים, שתהיה לה בת זקונים אבל לא חשבתי שזה באמת יקרה", מספרת חן, אמא לארבע בנות (15, 12, 10 ו-8).
"ביום שבו אמא שלי סיפרה לי שהיא בהיריון הייתי בשוק, הלם ממש. עד היום אני לא שוכחת את הרגע שבו נחתנו בירח דבש בתאילנד, ואמא שלי פתאום התקשרה והודיעה לנו שהיא ילדה. למרות שידעתי שהיא בהיריון. הייתי ממש מופתעת ולא הצלחתי להירגע. עשרה חודשים לאחר מכן ילדתי את בתי הבכורה".
מהי מערכת היחסים בין אחותך הצעירה, ובין הבת הבכורה שלך?
"כיום, אחותי בת 16 והבת שלי בת 15, ומאז שהן נולדו הן נמצאות בקשר הדוק. בכלל, כולנו בקשר מדי יום, מתעדכנות ללא הפסקה בסטורי שאנחנו מעלות או בקבוצת הווטסאפ המשפחתית. אגב, יש לנו קבוצת ווטסאפ של כל המשפחה המורחבת ובנוסף יש לי, לבעלי ולבנות שלנו קבוצה קטנה יותר משלנו, וברור שבקבוצה הזאת גם אחותי נמצאת. היא חלק מאיתנו בכל דבר.
"גם כשאנחנו יוצאים לחופשות היא נמצאת יחד איתנו, ומבחינתנו זה כל כך מובן מאליו שכאשר אני מזמינה נופש, אני בכלל לא שואלת אם היא פנויה או לא כי זה ברור שהיא איתנו. היא כמו הבת שלי לכל דבר וענין".
שרי עראמי, אמא של נופר (אמא לארבעה ילדים וסבתא לשישה נכדים) מספרת: "בחתונה של נופר, בתי הבכורה, הייתי בת 40, בהיריון בחודש תשיעי. זה היה ההיריון הכי מושלם שיש. מבחינתי זאת המתנה שלי בחיים, ובזכותה החיים יפים, צעירים ותוססים".
האם יש חוויה משפחתית מיוחדת שאתן זוכרות?
"עשינו טיול בנות לבת מצווה של אחותי לפריז וטיול לבת מצווה של הבת שלי לארצות הברית", מספרת חן ומדגישה כי בשני הטיולים הן היו כולן ביחד. "זאת הייתה חוויה מושלמת, ואין ספק שזה גם כיף לנסוע עם אנשים שהם חלק ממך כי אתה מרגיש איתם הכי בבית".
"כשהבנות היו צעירות יותר הן היו רבות ביניהן, כמו כל מריבה בין ילדים, ואנחנו היינו משתדלות לא להתערב"
עם זאת, היא גם מספרת על האתגרים שבמצב: כשהבנות היו צעירות יותר הן היו רבות ביניהן, כמו כל מריבה בין ילדים, ואנחנו היינו משתדלות לא להתערב.
"בנוסף לכך, אחותי הקטנה היא נערה חרוצה ועובדת, ועדיין בעקבות היותה בת הזקונים היא מקבלת הכל ללא מאמץ. אמא שלי קונה לה מותגים וטלפון, והכל ללא חשבון.
"הבת שלי היא הבכורה, ואצלנו זה ממש לא ככה. אני פחות מתחברת לפזרנות הזאת ומעבר לזה שיש לי ארבע בנות ואני צריכה להיות שקולה ומחושבת יותר, זה לא תמיד ריאלי. אני חייבת לציין שהבת שלי מצאה פיתרון לכך. היא פשוט מבקשת מאמא שלי, והבעיה נפתרת. לפעמים זה מעצבן, ונוגד את עולם הערכים שלי".
מה היתרונות?
"היתרון הכי משמעותי הוא שהבנות שלי כל כך אוהבות להיות עם אמא שלי ועם אחותי שהן מחכות להגיע אליהן הביתה", מספרת חן. "כיף להן שם, אמא שלי בראש שלהן ולא משעמם להן לרגע. הן יוצאות יחד לטיולים, לקניונים, למסעדות, ולא מוותרות אחת על השניה.
"בבית של אמא שלי יש 'חדר נכדות' ומבחינתן הן היו שמחות לעבור לגור שם בהזדמנות הראשונה. כשהבנות נוסעות לסופשבוע לסבתא שרי הן מודיעות שהן יוצאות לחופשה. במקביל, גם אנחנו יוצאים לחופשה, וזה הכי כיף שיש".
אילו תגובות אתן מקבלות מהסביבה?
חן: "כשאנחנו ביחד נוצר מצב מצחיק. אני קוראת לאמא שלי 'אמא', אחותי קוראת לה 'אמא' והבת הגדולה שלי, שנראית בדיוק בגיל של אחותי, קוראת לה 'סבתא'. כבר כמה פעמים עצרו אותנו כדי להבין מה קורה. זה מבלבל ומשעשע בו זמנית".
עראמי: "אנחנו מבלות יחד בקניונים, במסעדות ובחופשות. כשאנחנו פוגשים אנשים הם תמיד מופתעים ואני מסבירה להם שכולן הבנות שלי, וככה מונעת מהם את הבלבול. הבית שלי הוא בית שתמיד יש בו עוד ילדים, חברים, שמחה וכיף, וכל אלו הופכים אותי לאמא ולסבתא מעודכנת ועכשווית".
קראו עוד:
אנשים תמיד מופתעים
דנית דיין, אמא לשניים (5 ו-3) מספרת כי מאז שהיא זוכרת את עצמה, דוד שלה ואחיה, בני אותו גיל, היו ביחד. "אני בת הזקונים, יש לי שני אחים גדולים, ודוד שנולד יחד עם אחי. בעצם, סבתא שלי ואמא שלי היו בהיריון יחד.
"אמא שלי הייתה בת 21 וסבתא שלי בת 41. אחי נולד ארבעה חודשים לפני דוד שלי. סבתי נפטרה בגיל צעיר יחסית, כשהוא היה בן 16, וסבי היה מבוגר. בהמשך הוא התייתם גם ממנו והוא בעצם נותר לבד. דוד שלי גדל איתנו, כשבעצם בפועל אמא שלי היא חצי אמא שלו וחצי אחותו".
עוד היא מוסיפה: "אנשים תמיד מופתעים לשמוע שאנחנו האחיינים שלו. הוא לחלוטין נראה ומרגיש כמו אח שלנו, ותמיד קשה להם להבין איך אמא שלי וסבתא שלי היו בהיריון יחד".
"דוד שלי גדל איתנו, כשבעצם בפועל אמא שלי היא חצי אמא שלו וחצי אחותו"
איך הקשר שלכם כיום?
"אנחנו בקשר טוב, מדברים על בסיס יומיומי. אחד הבילויים שאנחנו הכי נהנים ממנו הוא לבלות יחד סופי שבוע אצל ההורים שלי, אחת לשבועיים-שלושה, כל המשפחה ביחד. אנחנו בדרך כלל גם נשארים לישון אצלם, ואמא שלי תמיד מכינה לכולנו את המאכלים האהובים עלינו. בנוסף, הוא יוצא איתנו לחופשות משפחתיות, הילדים שלי מתייחסים אליו כדוד שלהם, וכך גם הילדים של אחותי.
"תמיד היינו מאוד קרובים. בכלל, כשהיינו צעירים יותר היינו מבלים יחד והולכים להופעות יחד. בן זוגי והוא חברים טובים, ויש לנו גם חברים משותפים. מבחינתי הוא לא דוד אלא אח וחבר".
חופשת לידה משותפת
נעמי האיתן, אמא לתשעה ילדים (30-7), וסבתא ל-12 נכדים (שבועיים-תשע) ילדה את בנה התשיעי שבועיים לפני שבתה ילדה את הנכד שלה. "אחרי שמונה ילדים והריונות ולידות לא קלים, אמרתי לעצמי שאני לא יכולה להיכנס להיריון נוסף, שעלול להיות בגדר סיכון, אבל ידעתי שאני מאוד רוצה ילד", נזכרת האיתן.
"חשבנו שניקח ילד לאמנה, וכבר פתחנו תיק. בשלב הזה שתי הבנות הגדולות כבר היו נשואות, והתחלתי לשאול את עצמי למה בעצם לגדל ילד של מישהו אחר כשאני עדיין יכולה ללדת? זה אמנם קשה אבל זה בסך הכל שנתיים וחצי של קושי, וזה כלום לעומת האושר שכל ילד זה בית ומשפחה. החלטתי שאנסה שוב להרות".
"באמצע הסלון היו שתי עמדות החתלה, המון חיתולים ובקבוקים. אחת טיפלה בתינוקות והשנייה ישנה"
איך הילדים קיבלו את הבשורה שאת בהריון?
"הם מאוד התרגשו, ודווקא ההיריון ההוא לא צלח. לאחר מכן אמרתי לעצמי שמה שיהיה יהיה. אני כבר בת 43, היו לי כבר שתי נכדות. הבת השנייה הייתה נשואה כבר שנתיים ואמרתי לעצמי שאני צריכה לקוות שהיא תהיה בהיריון.
"בדיעבד התברר שאחרי ההפלה מיד נקלטתי. בהיריון הזה, בעקבות מה שקרה בהיריון הקודם, לא סיפרתי. כעבור מספר שבועות הבת שלי סיפרה שהיא בהיריון ואז עשינו חשבון וגילינו שאנחנו בדיוק באותו שבוע. חווינו את כל ההיריון יחד".
איך הסביבה הגיבה כשראו את שתיכן בהיריון?
"זה היה ממש מצחיק. אנחנו נראות אחיות, ואנשים הופתעו. זה עורר התרגשות גם בקרב רופאים ואנשי צוות. לקראת סוף ההיריון החל מתח סביב השאלה מתי כל אחת מאיתנו תלד, והאם אני אצליח לעזור לה? בסופו של דבר ילדתי בניתוח קיסרי, שבועיים לפני הזמן המתוכנן. הייתה לי התאוששות מאוד מהירה. לדעתי זה היה בעיקר מכיוון שידעתי שאני ממש רוצה לעזור לה בלידה שלה.
"שבועיים לאחר מכן בתי ילדה והגעתי לחדר הלידה. זה היה מאוד מאוד מרגש, גם כאמא וכסבתא וגם כמי שחוותה בעצמה לידה זמן קצר לפני כן. הכל התערבב לי. אפשר לומר שהתחושות של הלידה הזאת לא עברו לידי אלא בתוכי. אגב, אחרי הלידה היא הגיעה אליי, והעברנו יחד את חופשת הלידה. כל הבית היה סביב התינוקות. באמצע הסלון היו שתי עמדות החתלה, המון חיתולים ובקבוקים. אחת טיפלה בתינוקות והשנייה ישנה".
איזה קשר נוצר בין הבן שלך והנכד?
"כיום שניהם בני שבע, והקשר ביניהם הוא כמו של תאומים שהופרדו: כל אחד מהם גר בעיר אחרת, ולכן הם בבתי ספר אחרים, אבל לא משנה כמה זמן עובר בין מפגש למפגש, כאשר הם נפגשים הם שוקעים בעולם שלהם כאילו אין אף אחד אחר סביבם. גם אם הם רבים זוהי השלמה מסוג אחר, לא כמו אחים שיש איבה וכעס אלא מריבות מאוד רגעיות. הבן שלי ממש לא מרגיש דוד אלא אח".
מה הם האתגרים המרכזיים במצב הקיים?
"אני חושבת שהאתגר המרכזי הוא ההבנה שצריך להיזהר מהשוואות בין הילדים וגם להשאיר את הזוגיות ודרכי החינוך של הנכדים בידיים של הילדים שלי, ולא להתערב. בנוסף לכך, בסגר האחרון, שהיה למשך חודש, הבת שלי באה בסוף ההיריון אלינו עם משפחתה, וזה היה בהחלט מאתגר.
"אתה נמצא בבית עם מתבגרים, עם לימודים בזום לכולם, לחוץ של בגרויות ומבחנים, ועוד. לכל משפחה יש את ההרגלים שלה, כל משפחה הייתה צריכה לוותר ולשנות את ההרגלים שלה, והיו לנו הרבה שיחות".
האיתן רואה גם לא מעט יתרונות במצב: "היום זאת הורות אחרת לגמרי מכפי שהייתה בעבר, כשגידלתי את ילדיי הבכורים. אני סבתא שמכירה טוב את דור המסכים, ואתגרי ההתמודדות עימו. היתרון הגדול הוא שאנחנו מתייעצות זו בזו, אני לומדת מהן, וההיפך. אנחנו קונות הכל ביחד - משחקים, בגדים ונעליים, והכי חשוב: הבית תמיד מלא משחקים, שמחה ועניין".
