כשהדס וגנר גילתה לפני כחודש היא נשאית קורונה זה היה רגע מטלטל עבורה. וגנר גרה בברלין בעשור האחרון, מגדלת את שני ילדיה, ליה בת עשר ויהלי בן תשע, וגננת במקצועה.
"בשבוע הראשון חשתי ממש ברע. הייתי מסוגרת בחדר יום ולילה, וכשיצאתי לשירותים להכין תה או לחמם את הבקבוק החם, נכנסנו ל'כוננות קורונה'", היא מספרת. "סימנתי לילדים שאני עומדת לצאת על ידי דפיקה בדלת ואז הילדים חבשו מסכה וכפפות, ולכל ילד היה ספרי הגיינה שהיינו מרסיסים, זה היה מצב אבסורדי למדי".
מה היה הכי מאתגר מבחינתך?
"הקשר שלי עם הילדים מבוסס על הרבה מגע, ופתאום לא יכולתי אפילו להתקרב. כשהרגשתי רע, פחדתי מאוד אם אצטרך להתפנות לבית חולים ואם אתקשה לנשום. למזלי המצב השתפר מיום ליום".
קראו עוד:
וגנר מספרת שכמות האהבה שהרעיפו עליהם הייתה מרגשת מאוד: "קיבלנו משלוחים של אוכל, ספרי קריאה ליהלי ופרחים. הופתענו במיוחד כשהמורה של ליה הגיעה עם משלוח של שיעורים והפתעות. מי שמכיר את המנטליות הגרמנית יעיד שזה מאוד יוצא דופן שיש את הנייד של המורה, ובטח כשהיא מגיעה לביקור בית. גם רופאת הילדים הגיעה פעם אחת עם פרחים".
אחרי כמה ימים שהבדיקות של הילדים הגיעו, התברר שיהלי גם נדבק. "אני זוכרת שהודעתי ליהלי שהתגלה כחיובי לקורונה, הוא שמח כל כך. שאלתי אותו למה הוא שמח, והוא ענה שסוף סוף נוכל להתחבק. ברגע שכולנו נדבקנו הורדנו את המסכות ושוב יכולנו להעביר את השבועיים בבית בחיבוקים ובאהבה.
"דבר נוסף שקרה במהלך הבידוד שחגגתי קורנהולדת. זה גם היה אירוע שלא יישכח. הגיעו משלוחי פרחים ושוקולדים, ושרנו ביחד: 'קורונהולדת יש רק פעם בחיים, פעם בחיים'".
מה מצבכם בימים אלו?
"מערכת החינוך עובדת כרגיל. בבית ספר יש חובה לחבוש מסכה במרחב הציבורי, ובמהלך השיעור אין צורך. הפסקות מחולקות בצורה כזאת שלא כל הילדים ביחד בחצר. גם ארוחת צהריים מחולקת לקפסולות על מנת שלא יהיה עומס וצפיפות של תלמידים.
"מבחינת שאר התחומים, בכל מקום סגור כמו סופרמרקט או תחבורה ציבורית חובה להיות עם מסכה ולדאוג לשמירה על מרחק בין אדם לאדם של מטר וחצי. יש קווים מסומנים בחלק מהמקומות. בבית מרקחת וחנויות קטנות יש הגבלות על מספר האנשים הנכנסים, והדבר נמדד על ידי סלי קניות שהחנות מספקת לפי המספר המותר. בכל חנות ובית מרקחת יש מתקן לשטיפת ידיים.
"במסעדות ובתי קפה מותר רק לקחת כי יש הגבלה לחודש נובמבר על ישיבה במקומות. אירוח בבתים - עד שני משקי בית שונים מותר. בנוסף, בוטלו כל ההרצאות, הכנסים, המופעים והתיאטראות, ושווקי חג מולד שאמורים היו להיפתח בסוף נובמבר בוטלו. כרגע זה המצב לחודש נובמבר, במידה ולא תהיה ירידה בכמות הנדבקים יהיה סגר מלא, משמעותו השבתת כל המשק ומערכת החינוך".
גם בברלין מערכת החינוך הייתה מושבתת החל ממרץ עד סיום שנת הלימודים: "הלימודים התנהלו במתכונת של שיעורים אונליין בזום, ובחוברות עבודה, כשלוש פעמים בשבוע למשך שעה בלבד", מספרת וגנר.
"ממרץ עד סוף יוני הזמן עבר בעצלתיים. בימים שלא היו שיעורים אונליין, הילדים קמו בשעה מאוחרת מהשעה הרגילה אבל מקסימום עד תשע. הקפדנו על פעילות ספורטיבית, יציאה לפארק להליכה, פעילות בכדור, פעילות גופנית עם אחת מקונסולות המשחקים הקיימות כמו אקסבוקס ריקוד או נינטדנו סוויץ אגרוף. בשעות הבוקר עד הצהריים היה זמן לפעילות למידה והחל מהצהריים זמן חופשי של יצירה ומשחקי קופסה. שיחקנו יותר מהרגיל. הילדים התקשרו לחברים ושמרו על קשר".
למרות כל ההנאה, וגנר אומרת שמאתגר מאוד לבלות כל כך הרבה שעות בבית: "אני אמא היפראקטיבית שאוהבת להיות בתנועה ואוהבת לבלות עם הילדים בפעילות מעשירה, ופתאום הבית הפך לאתגר עצמו. אני אוהבת להיות בעשייה לכן ניסינו ליהנות מהכאן ועכשיו. חנויות היצירה היו סגורות בסגר הראשון, והיה מאתגר להשתמש במה שיש בבית ולמחזר דברים.
"ליה אוהבת לאפות אז חיזקנו את התחביב על ידי מציאת מתכונים והכנתם. מכונת התפירה חזרה לעבוד, הילדים גם תפרו. תפרנו מסיכות והילדים מכרו אותן והיו מרוצים ממש. עסקנו בסידור הבית, סידור הארונות והמשחקים".
עד כמה את מחוברת למה שקורה בארץ?
"ההתעדכנות עם מה שקורה בארץ היא ברמה היומית, בכניסה ל-ynet ועם ההורים והמשפחה שמקפידים לדבר מדי יום".
טיפים להורים מיואשים?
"לעשות שיחה עם הילדים ולבדוק מה אפשר לעשות ביחד/לחוד שגורם הנאה וכיף, לבנות סדר שבוע טנטטיבי להתנהלות במהלך היום ולעשות פעילות גופנית. גם בבתים קטנים אפשר. לנו יש 70 מטר מרובע, ומצאנו את עצמנו קופצים בדילגיות, משחקים תופסת וקלאס שיצרתי בעזרת מסקיינטיפ, והילדים יכלו לקפוץ. בנוסף, להקפיד על למידה, קריאה וכתיבה".
"אני חושבת שמה שלמדתי שתמיד כדאי שיהיו בבית הרבה הפתעות לשעת הצורך ולפעילויות מגוונות. התקופה הזאת גיבשה אותנו ולמדנו להפוך את הלימון ללימונדה ולפעמים ללימונצ׳לו. אופטימיות היא שם המשחק".
