מי'לה אופה קטנה. מיה סילברמן, בת 11 וחצי מפרדס חנה, אוהבת לאפות. העניין הוא שהיא הפכה את התחביב שלה ל"עסק" קטן שכולל פרסום, הזמנות ועמוד אינסטגרם. בעזרת אימה יעל (50), חוץ ממרנג צרפתי, היא גם שולטת במושגים כמו שיווק, ניהול ומחירונים.
"אני אוהבת מאוד לאפות, אני אופה מאז שאני זוכרת את עצמי. בכיתה ד' נרשמתי לחוג אפייה ובגיל תשע כבר אפיתי לבד. עד היום, זה מה שאני הכי אוהבת לעשות. רציתי שזה יהיה יותר מסתם תחביב בשבילי, ורציתי לעשות את זה ברצינות, אז החלטתי לפתוח מעין עסק למאפים בהזמנה אישית", מיה מספרת.
קראו עוד:
איך התחלת? מה הדבר הראשון שעשית?
"אימא שלי עזרה לי, היא הסבירה לי איך בונים עסק ואיך משווקים אותו. היא סיפרה שאלה דברים שהיא למדה בגיל מבוגר יחסית, וחשוב שאני אבין אותם ושהם ייתנו לי כלים לחיים. הכנתי תוכנית עסקית, חשבתי על התכנים שאני אפרסם ברשת ועל רעיונות לפוסטים. וזהו, יצאתי לדרך".
כשהיא הייתה "ממש קטנה", כלשונה, היא ביקשה מאימא לשחק עם קמח ומים, ושקצת גדלה היא אפתה לצידה. היום היא כבר קוראת לבד מתכונים, מנסה וטועה, בדיוק כמו רובנו במטבח.
"לפעמים אני רואה ביוטיוב סרטוני אפייה", היא מספרת על מקורות ההשראה, "אני עוקבת אחרי בלוגרים שמשתפים מתכונים, אני נעזרת גם בספרי בישול ואפייה. כל דבר שמעניין אותי אני לומדת בעצמי איך להכין אותו מההתחלה. אני כל הזמן מבינה עוד דברים, למשל, שחשוב ללוש את הבצק הרבה זמן כדי לפתח גלוטן וככה הוא יוצא אוורירי וטעים. יש לי גם טריק, אחרי הלישה אני בודקת חתיכה קטנה, ואם היא נקרעת זה סימן שאני צריכה להמשיך ללוש".
לומדת על החיים
סילברמן הקטנה כבר הבינה שאפייה היא לא רק סוכר מתוק ויפה, אלא "עולם של כללים". היא מסבירה: "חשוב לשמור על כל החוקים, ויש הרבה מהם, אבל הבנתי שזה ממש בסדר שאני טועה, כי מטעויות לומדים. כשאני טועה אני מנסה להבין מה הייתה הטעות ואיך להימנע ממנה להבא. הכנתי פחזניות, למשל, והן לא הצליחו, ואז הבנתי שאסור לפתוח את התנור באמצע האפייה. הטעויות לא מרתיעות אותי. אני כל הזמן מנסה דברים חדשים. בכלל, אני חושבת שלומדים מכל זה על החיים".
מה את אוהבת דווקא באפייה? למה לא בישול, למשל?
"אני אוהבת את הדיוק שיש רק בה, באפייה. גם את זה שאני מכינה מאכל ותוך כדי כך שומרת על הכללים. זה חשוב כי למדתי שברגע שאני מכניסה את מה שאפיתי בתנור, כבר אי אפשר יותר לשנות או לתקן. אני יכולה להכין כל מני מתכונים, ולגוון בכל פעם במאפה חדש, אבל עדיין צריך לשמור על רמת דיוק גבוהה. אני הכי אוהבת להאכיל אנשים, כשמישהו אומר לי שהיה לו טעים זה משמח אותי.
"האפייה מפתחת אצלי גם את הדמיון. אני חושבת על עוגה מסוימת ומדמיינת איך היא תיראה, ואז את כל תהליך ההכנה. אני חושבת על הזילוף, ומדמיינת איך אני מעצבת כל פרט מההתחלה עד הסוף. אם יוצאת לי עוגה בדיוק כמו שרציתי, אני ממש מתלהבת. אני מצלמת אותה, ובעיקר מסתכלת עליה וחושבת לעצמי - וואו, אני הכנתי את זה".
מה את הכי אוהבת לאפות?
"אני בעיקר אוהבת להתעסק עם בצק שמרים, ועם לישה וזילוף. זה מרגיע וממקד אותי. כשאני במטבח אני מתנתקת מהכול ולא חושבת על דברים רעים. זה סוג של תרפיה. זה גם מפתח יכולות פיזיות, האפייה דורשת הרבה עבודה עם הידיים, אבל גם עדינות, דיוק וסבלנות. זה מעניין, כי כללית אין לי המון סבלנות, אבל לאפייה יש לי וגם אם זה לוקח שעות".
איזה תגובות את מקבלת? מי בעיקר מזמין ממך?
"מהרגע שפתחתי את העסק כולם מאוד מתלהבים. כשהתחלתי לפרסם אותו, חברות שלי פרסמו אצלן, הן גם תלו איתי יחד שלטים וזה עזר לי מאוד. זה היה ממש נחמד. כיף שמפרגנים ושתומכים, זה משמח ומרגש. עיקר ההזמנות כיום הן ממכרים, שכנים, חברות של אימא. בפורים עבדתי המון, היו הרבה הזמנות של משלוחי מנות ושל אוזני המן. הכנתי כמות גדולה של משלוחים, ואפיתי מהבוקר עד הלילה. למרות זאת, למחרת קמתי בבוקר ורציתי שוב לאפות. החלום שלי הוא להיות קונדיטורית, ולפתוח מקום משלי כשאהיה גדולה. קונדיטוריה כמובן".
מה הדבר הכי מסובך שאפית עד היום?
"הכי מסובך? נשיקות מרנג. בפעם הראשונה שניסיתי להכין אותן זה פשוט לא הצליח לי, הכול נפל ונשבר. ואז קראתי והבנתי שכנראה לא שמרתי על הכללים - לא ידעתי שהקערה של המיקסר צריכה להיות רטובה, שזה עוד טיפ, או שחשוב להפריד חלבונים וחלמונים ושההפרדה תהיה מדויקת.
"לקח לי המון זמן עד שהבנתי איך אופים מרנג. זה מסובך ולא תמיד מצליח. לאפות 'נשיקות' לוקח שלוש שעות, צריך לאפות אותן בתנור בחום של 100 מעלות, יש גם תהליך שלם של ייבוש. למדתי שיש גם כל מני סוגים של מרנג - איטלקי, צרפתי, שוויצרי. לפעמים אני מכינה קרמבו, שגם זה מסובך להכנה, זה ממרנג אבל מסוג איטלקי, ופה צריך גם להכין את העוגייה, לצפות ולזלף".
בקצב שלה
יעל, אימה של מיה, מספרת על התחביב שמעסיק את בתה, וגם אותה. "אני מעודדת את מיה לעצמאות, אני בעצמי אישה עצמאית ודעתנית והיא סופגת את זה מינקות. הוריי היו שכירים, וגם אני הייתי שכירה עד שהקמתי את העסק שלי לפני כשש שנים", היא אומרת. "אני מעודדת אותה לחשיבה עצמאית, גם בעשייה וגם בקבלת החלטות. זה מאוד חשוב בעיניי. כשהייתי בגילה, לא ידענו כלום על שיווק או על מכירות ועסקים. היום זה שונה מאוד, המודעות הצרכנית השתנתה. הצעירים יותר מפותחים, המדיה דיגיטלית, כל החשיפה היא אחרת".
ואת איתה, עם החלום.
"בטח. ימים יגידו אם מיה באמת תרצה לעסוק בזה גם כשהיא תגדל, אבל בינתיים זה נותן לה המון. היא מביאה איתה סקרנות, אהבה לתחום, רצון לחקור, ללמוד ולהעמיק. אני יסודית בעבודה, ומעבירה לה את הערך הזה. האפייה מקנה לה ביטחון עצמי, תרפיה, יצירתיות, שקט נפשי ורוגע. אם לילדים שלנו יש תחביב שהם אוהבים, למה לא לתת להם להתקדם בו?
"עם זאת, אני לא לוחצת עליה. היא עושה את הדברים בקצב שלה, לפי הרצון שלה ומבחירה שלה. הלוואי שבמערכת החינוך היו מלמדים את הדברים האלה - יזמות, תכנון, מחויבות, וכמובן עצמאות ויצירתיות. הקמת עסק מכינה אותה לחיים, גם בתחומים אחרים. למשל, להבין שזאת ממש עבודה גם בימים שבהם אין כוח לקום ולמכור. אני חושבת שאלה מיומנויות וכישורים חשובים".
והעיסוק המשותף מן הסתם חיבר ביניכן עוד יותר.
"אני אם יחידנית ומיה היא בתי היחידה. אנחנו מאוד קשורות וקרובות, ועדיין, כל המיזם הזה רק קירב בינינו. האפייה היא פשוט עוד תחום שמחבר בינינו. היא מסבירה לי, אני מלמדת אותה, אנחנו מתכננות וחושבת יחד. לא אשקר ואומר שאין אי-הסכמות או מתחים, שתינו דעתניות וצריכות להבין איך מגיעות לעמק השווה, אבל גם זה חלק מהלמידה ומהניסיון. יש ערך מוסף משמעותי מאוד בכך שאנחנו מאפשרים לילד לבטא את עצמו, להבין בכלל מהו ביטוי עצמי".
וכאן תוכלו לראות את המאפים של מיה >>
