תקראו לזה "שינויי אמצע החיים" או "משבר גיל ה-40", כך או כך הרי שבסביבות גילי 50-40 רבים מרגישים שמשהו בחייהם חייב להשתנות. לעיתים מדובר בשינוי קל במראה החיצוני, ולעיתים מדובר בשינוי של ממש שבו הם משנים קריירה או אורח החיים. ומה זה אומר על סגנון ההורות והילדים?
ד"ר מאיה בלייך-כהן (44), אמא לארבעה ילדים (13, תאומים בני 10 ו-5), החליטה לפני כחצי שנה לעשות שינוי גדול בחייה: "במשך 20 שנים הייתי חוקרת מוח בכירה ביחידה להדמייה תפקודית של המוח בבית החולים איכילוב", היא מספרת "העבודה הזאת הייתה מצד אחד סיזיפית מאוד, ומצד שני מתגמלת ומרתקת.
"הרגשתי במשך זמן רב שאני עושה עבודה חשובה ומעניינת, בעיקר כי אתה רואה כיצד זה מסייע לאנשים. היה לי מאוד מעניין אבל כעבור 20 שנה הרגשתי שאני רוצה לעשות שינוי, ולהפוך למורה ליוגה".
מה היו המניעים לשינוי קיצוני כזה?
"בשנים האחרונות, במהלך עבודתי, חקרתי נושאים כמו: דיכאון, אובדנות, ADHD ועוד, ונחשפתי לצד התרפויתי של המחקר, כשלפני זה הייתי בצד מחקרי גרידא. אט אט תשומת הלב שלי עברה למקום אחר. הבנתי שחסר לי להתחבר לאנשים ברובד האישי. כתוצאה מכך החלטתי שאהיה מטפלת ב-cbt, והשלב הבא היה ההבנה שאני רוצה ללמוד יוגה. מהר מאד היוגה הפכה לדרך ההרגעה שלי כי אני אדם מאוד אנרגטי".
"האימהות של גיל 40 שונה מאשר הורות בגיל צעיר יותר"
איך זה קשור לדעתך לשינויי גיל 40?
אני חושבת שיש פה עניין של מבנה אישיות. אני אדם שאוהב לחדש ולהתנסות, ועד היום זה בא לידי ביטוי בדברים קטנים, כמו לטעום מאכלים חדשים. בגיל 40 משהו מבשיל ומשתנה. אפשר לראות זאת גם בתחושות שמשתנות בגיל הזה לגבי ההורות ואפשר לומר שהאימהות של גיל 40 שונה מאשר הורות בגיל צעיר יותר: אתה יותר בשל, יותר מקבל את עצמך ואת מה שקורה, וכך גם במישור התעסוקתי.
"אני גם בת לאבא פסיכיאטר, ומאוד מאמינה בחיבור בין גוף ונפש. בנוסף לכך, מאז שאני זוכרת את עצמי עשיתי ספורט לנשמה, וככה אני גם מחנכת את הילדים שלי. וחלק מהמטלות של המטופלים שלי היה ספורט, לא משנה איזה סוג ספורט - העיקר לעשות".
קראו עוד:
מבחינתה, האתגר המרכזי היה לנפץ שגרה של 20 שנה. "זה היה הפחד הכי גדול שלי", היא אומרת. "זה היה ממש לצאת מאזור הנוחות. בסופו של דבר החלטתי שאני לא אתלבט יותר מדי אלא פשוט אלך וארשם. מהרגע שהתחלתי, הכול התגלגל במהירות. אתגר נוסף הוא תקופת הקורונה שבה אנשים פחות נפגשים. אבל אני אדם שלא מוותר, וכך, בתוך חודשיים ארגנתי קבוצות של מתרגלים, שיעורים בזום ועוד. כיום אנשים מגיעים מכל מקום, ויש תחושת זרימה וחיבור. כך שמבחינתי זה ממש הייעוד שלי".
בלייך-כהן הייתה רגילה סדר היום קבוע, וזה אומר להגיע ב-8:30 לאיכילוב, עבודה מול המחשב, מול אנשים במחקר, ולחזור הביתה לילדים בסביבות 16:00. "כיום ההתנהלות שלי לגמרי שונה", היא אומרת. "היום שלי מחולק בין לימודים, למטופלים, יום בשבוע שבו אני הולכת לתרגל יוגה, וימים שבהם אני מעבירה שיעורים. בין לבין אני נמצאת בבית".
איך השינוי השפיע על ההורות שלך ועל המשפחה?
אני נמצאת בבית הרבה יותר, ואין ספק שהילדים שלי קיבלו יותר 'זמן אמא'. הילדים שלי הרוויחו אותי ואני אותם. בפועל זה אומר להיות איתם, לדבר ולשחק. זה לא פשוט להיות עם ארבעה ילדים בבית, וזה שאני עושה יוגה לא אומר שאני כל הזמן רגועה.
"אין ספק שהרבה יותר קל להיות במשרד כי פה אני ממש נמצאת סביבם, אבל זה מאוד ממלא אותי. אגב, השינוי הזה משפיע על הילדים גם בכך שאני מנסה להביא הביתה את הנשימות מהיוגה, וכן לשבת בזמן הארוחה יחד, ושכל אחד יגיד משהו נעים".
כיצד הסביבה הגיבה לשינוי?
"המשפחה מאוד מפרגנת, וגם החברים. כמובן שהיו גם הרמות גבה על כך שחוקרת המוח עוזבת את איכילוב והולכת ליוגה. היו כאלו ששאלו 'למה? מה הקטע?' אבל מבחינתי אם אתה מאמין בעצמך, וקשוב לעצמך אז שינוי כזה, שמגיע ממקום פנימי הוא נכון, ואתה בסוף תצליח. ובכל מקרה זה עדיף מאשר לא להעז כלל, ולהרגיש תסכול".
"לא הבנתי למה אני לא מרוצה מהחיים"
אילן מסרנו (47), אבא לשלושה ילדים (18, 15 ו-10), הגשים את חלומותיו, ודווקא אז החליט שהוא משנה את חייו. "בגיל 44 מצאתי את עצמי סוגר מחזור ורווח בעסק עם מספר שתמיד חלמתי עליו, והמחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה שעכשיו אפשר סוף סוף לנוח", מספר מסרנו.
"צלצלתי לחבר שגר באוסטרליה וקבענו להיפגש לטיול בווגאס. כעבור שבועיים חזרתי מהטיול ובתקופה שלאחר מכן הרגשתי להפתעתי מתוסכל. שקלתי 144 קילו, סבלתי מכאבי גב ובעיקר לא הבנתי למה אני לא מרוצה מהחיים. לכאורה עשיתי כל מה ש'כתוב בספר', כל מה שהחברה מצפה ממני, ועדיין לא הייתי מאושר".
בשלב זה מסרנו הגיע לעולם ההתפתחות האישית, והחליט לנסות משהו שונה. "עשיתי סדנה של שלושה ימים. נכנסתי ממורמר, כועס ורוטן על העולם, ויצאתי עם פתק שבו כתבתי מטרות חדשות לחיים, ביניהן גם צעידה ולאחר מכן ריצה, ולהפוך להיות הורה משמעותי", הוא מספר.
"עשיתי כל מה ש'כתוב בספר', ועדיין לא הייתי מאושר"
"לאחר מכן, התחלתי לצעוד כל בוקר. לקחתי מאמן אישי ותזונאית, ובמשך שנה עסקתי בניסיון להסביר לעצמי ולגוף שלי שיש שרירים שהאבולוציה נתנה לנו כדי שנשתמש בהם. באותה שנה, בעקבות המלצה של המאמן וחברים, הגעתי לאירוע של מרתון תל אביב וצעדתי שלושה ק"מ. זה היה הישג מטורף עבורי. כעבור שנה רצתי 10 ק"מ ושנה לאחר מכן רצתי חצי מרתון".
מה גרם לך דווקא בגיל 44 לעשות שינוי?
"אני חושב שזה הגיל שבו הבנתי שלרדוף אחר כסף זה לא הכול בחיים. הבנתי שכסף זה רק אמצעי, ואם שמים את הכוונת בחיים רק על זה מפסידים בכל שאר העולמות - אישי, זוגי, ומשפחתי. הבנתי שהחיים הם כאן ועכשיו, לא מחר ולא בעוד יומים".
מסרנו מספר שהוא התחיל לקום כל יום מוקדם בבוקר כדי לרוץ או לשחות. "היה לי פחד ממים והייתי צריך להיאבק בו. לקח זמן עד שהבנתי עד כמה הפחד הזה היה טיפשי", הוא מספר.
"הבנתי שהחיים הם כאן ועכשיו, לא מחר ולא בעוד יומים"
לאורך כל הדרך המשפחה והילדים היו שותפים בתהליך: "למשל, כשרציתי ללמוד לרכוב על אופניים פניתי לבנים שלי וביקשתי מהם שילמדו אותי. וכך, במשך ארבע שעות הם ראו אותי נופל וקם עד שהצלחתי. מבחינתי זה היה שיעור בהתמדה. הראיתי להם שאפשר לשים את האגו בצד וללמוד בכל גיל, וכל אחד יכול ללמוד כאשר יש רצון.
"כשרציתי ללמוד לשחות לקחתי קורס שחייה יחד עם אישתי, ועד מהרה זה הפך לדייט זוגי שהיה הרבה יותר משמעותי מאשר הליכה למסעדה. לא מזמן, כאשר הבן הבכור שלי רצה לוותר על הבגרות במתמטיקה, עשינו שנינו מרתון לימודים של חודשים, למדנו יחד עם מורה פרטי, וניגשנו לבגרות. עד אז מעולם לא הייתה לי תעודת בגרות".
מה קורה כיום?
"אני מרגיש כמו אדם חדש. אני ממשיך להוריד במשקל ולהתאמן. השנה ארוץ מרתון מלא במידה ויתקיים, ואם לא יתקיים החלטתי שארוץ לבד בתאריך המרוץ כשאני מפיק לעצמי אירוע עם חולצה, חברים ותומכים. המטרה שלי היא לעמוד בעוד שנתיים וחצי על קו הזינוק של תחרות איש הברזל. בנוסף לכך, אני ממשיך להשתפר כהורה וכבן זוג, ובעיקר מבין כי בחיים הדרך חשובה יותר מהמטרה.
עולם חדש נפתח בפניי
מירית מלול (44), אמא לשני ילדים (19 ו-8), החליטה בגיל 40 שהיא עושה משהו שונה שלא עשתה עד היום: "החלטתי שאני רוצה לעשות עגיל באף וקעקוע בכתף", אומרת מלול. "אולי זה קשור לשינויי גיל המעבר אבל עד לפני זה לא חשבתי בכלל על דברים כאלה.
"כשהגעתי לגיל 40 פתאום ההרגשה הייתה כאילו עולם חדש נפתח בפניי. הרגשתי שינוי בצורת המחשבה שלי בכל נושא ועניין. הרגשתי שאני סבלנית יותר לדברים, יותר מכילה וראש פתוח לנושאים שונים, יותר נפתחת לאנשים ששונים ממני בקו המחשבה, ומעזה לעשות שינויים שלא העזתי לעשות לפני כן".
כיצד המשפחה הגיבה לשינוי?
הילדים קיבלו את זה יפה, וממש התלהבו. בעלי תמך ובא איתי לעשות איתי את העגיל והקעקוע. ויותר מכך. הבן הגדול שלי כל כך התלהב שהוא עשה גם עגיל וקעקוע ביום למחרת. עכשיו גם הבן הקטן רוצה לעשות עגיל באף אבל אמרתי לו שיחכה עד גיל 18. מבחינתי, השינוי הזה לא השפיע על ההורות שלי בשום דרך, אני אותה אמא כמו מקודם, צעירה בנפשי ולא נראית בגילי".
מה היו התגובות שקיבלת מהסביבה?
היו כאלו שהרימו גבה, התפלאו ושאלו שאלות. היו כאלו שממש פרגנו לי על כך. המסר שלי להורים הוא לנסות ולהעז, כי חשוב, במיוחד בתקופה כזאת, שתעשו מה שטוב לכם לנפש".
