בחייה של כל משפחה יש רגעים מכוננים, רגעי הולדת ורגעים של סוף, הצלחות גדולות לצד כישלונות מפוארים, בקיצור חיים. אבל לא פעם יש גם רגעים שמשנים את החיים, ולרוב הם מפתיעים. רגע שכזה התחולל במשפחתנו כשבני אמר לנו שהוא טרנסג'נדר. רגע של הלם, דאגה, פחד, כאב, ואפילו תחושת אובדן, אך גם רגע של בהירות, ודאות, אושר ואהבה. רגע שנמתח עוד ועוד, אולי אפילו לא נגמר אף פעם כי ילד זה לכל החיים.
טרנסג'נדריות, או כפי שהיא מכונה בשפה המקצועית: דיספוריה (מיוונית "קשה לשאת") מגדרית, היא חוסר הלימה בין המין הביולוגי (זכר או נקבה), ובהתאם הייעוד המגדרי שבו נולד האדם, לבין הזהות המגדרית שהוא או היא מרגיש.ה (אישה או גבר).
באופן כללי מדובר על קשת של זהויות, אבל מעבר ליופי שבמגוון, הכלל הוא פשוט וקל, לכל אחד יש זכות לחיות בזהות שהוא מרגיש ומחליט. ואני מדגיש: מרגיש ומחליט ולא בוחר, כי טרנסג'נדריות היא לא שאלה של בחירה או ברירה, אבל ללא ספק היא לפעמים שאלה של להיות או לא להיות, כלומר של חיים או מוות.
הפער הזה בין חיים למוות, תלוי לא רק באדם עצמו, אלא גם במשפחה שלו, או כפי שקוראים לכך לא פעם בעורף המשפחתי, ולא פחות מכך בחברה כולה.
"מה שהכי מפחיד הוא לחשוב על הכאב שיכה בבני בעת דחייה או אפליה, או המחשבה המודחקת על האפשרות שייפגע רק מפני שהוא מי שהוא"
על פי ארגון "מעברים", הפועל למען כלל הקשת הטרנסג'נדרית בישראל: 41% מהא.נשים על הקשת הטרנסית ניסו להתאבד לפחות פעם אחת בחיים. כ-50% נפלו קורבן לאלימות פיזית על רקע זהות מגדרית, 44% נמנעו מטיפול רפואי בשל חשש מיחס רע ו-68% חוו אפליה בתעסוקה.
קראו עוד:
הסטטיסטיקות הללו ללא ספק מדירות שינה מעיניי כאבא, אבל גם כאזרח במדינה וכאדם. כיוון שהאפליה, ההדרה והפגיעה הן לא פעם ממוסדות, כלומר בחסות המדינה. אך מעל לכל, הסטטיסטיקה הזאת מציגה בצורה מדאיגה ואפילו מפחידה את הפנים האמיתיות ואת הערכים של החברה שלנו, זו שאנחנו רוצים לראות בה מודרנית, מתקדמת ופתוחה.
לאחרונה הוקם צוות ממשלתי בין-משרדי לקידום האוכלוסייה הטרנסית בישראל, במטרה לבחון את נקודות המפגש של האוכלוסייה הטרנסית עם השירותים הממשלתיים במדינת ישראל, ובהתאם להציע פתרונות ומענים הוליסטיים למכלול האתגרים שאיתם מתמודדים א.נשים על הקשת הטרנסית.
בדו"ח ביניים שהוציא הצוות, שכותרתו "טרנס*פורמציה ממשלתית" (הכוכבית מסמנת את כלל הקשת הטרנסית), עלו המלצות רבות בתחומים שונים, חותכי משרדי ממשלה, כמו שילוב בשירות הציבורי, הנגשת טפסים ממשלתיים ומינוי רפרנטים ייעודים במשרדי הממשלה.
בנוסף הוצעו המלצות בתחום הבריאות, המשפטים, העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, ובהן הכשרות צוותים רפואיים בתחום, טיוב פעילות הוועדות להתאמה מגדרית ולניתוחי התאמה מגדרית, התאמת הסיוע המשפטי, הפעלת מנגנון לפניות ציבור, הקמת מנגנון להכשרה והשמה עבור א.נשים על הקשת הטרנסית, הקמת מסגרות להלנת חירום מעל גיל 25, ועוד.
"לא פשוט להתרגל לשינוי המגדר בשפה, לעמוד מול השינויים הפיזיים, לראות את המכאובים ולעמוד מול ההתמודדויות היומיומיות"
כל אלה חשובים לאין ערוך, אבל הפעולות חייבות להיות משמעותיות יותר ונחרצות יותר, והן צריכות לכלול הסברה בתחום בבתי הספר ובמסגרות שונות בקהילה, וליווי ותמיכה לטרנס* ולבני משפחתם. הריפוי החברתי יכול להתקיים רק אם נדבר על הנושא עוד ועוד, לא נסתתר, לא נשמור סוד, לא נפחד, וננסה באופן אקטיבי יותר לשנות את המציאות.
מחר יצוין יום הנראות הטרנסג'נדרית, שמטרתו לחשוף את הקהילה הטרנסג'נדרית ואת האפליה והאלימות שהיא חווה. זו גם הזדמנות מצוינת לדבר על החשיבות של מגוון חברתי, על שונות, על הכלה, על קבלה ועל אהבה - לא פחות ולא יותר.
מפעם לפעם שואלים אותי "איך זה להיות אב לטרנסג'נדר?", "האם זה קשה?" ואני עונה: בוודאי, יש הרבה דברים קשים ומורכבים בדרך. לא פשוט להתרגל לשינוי המגדר בשפה, והעברית לא עושה הנחות, לא פשוט לעמוד מול השינויים הפיזיים, לא פשוט לראות את המכאובים, לא פשוט לעמוד מול ההתמודדויות היומיומיות.
אבל מה שהכי קשה, שלא לומר מפחיד, הוא לשמוע מישהו קורא לבן שלך קוקסינל, לחשוב על הכאב שיכה בו בעת דחייה או אפליה, או המחשבה המודחקת על האפשרות שייפגע רק מפני שהוא מי שהוא.
אני אב גאה ומאושר לבני, שהוא הרבה יותר מטרנסג'נדר. הוא החל בימים אלה את דרכו בחיים הבוגרים בחברה, מחוץ לבית, בעולם הגדול, נחוש להיות שלם עם עצמו וחלק מהחברה. האהבה שלנו לא תלויה בדבר, לא תלויה במגדר, ואני תקווה שכל מי שיפגוש בו בדרך יראה אותו כמו שהוא.
בחירה
בְּמַחְשָׁבָה רִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ
אֶפְשָׁרוּיוֹת, לֹא מָה לִבְחֹר
אוֹ לִדְחוֹת, לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה.
אֲבָל בְּכָל זֹאת אַתָּה בָּחַרְתָּ
לִחְיוֹת, בָּחַרְתָּ לִהְיוֹת עַצְמְךָ.
וַאֲנַחְנוּ שׁוּב וָשׁוּב בָּחַרְנוּ בְּךָ.
עדי וולפסון הוא משורר, פרופסור להנדסה כימית ופעיל בנושאי איכות הסביבה והקיימות בישראל. אב לבן טרנסג'נדר ומחבר הספרים "אֲנִי אַבָּא שלך" ו"בגוף ולא רק בו", בהוצאת פרדס.
