הקשר בין אמהות ובנות הוא עמוק ופתלתל, כזה שהמחקר עוסק בו רבות - וכזה שנהיה מורכב עוד יותר כשהילדה מגיעה לגיל ההתבגרות. אז, היא מנסה לפתח לעצמה אישיות עצמאית, ולא פעם בתהליך הטבעי הזה - אמהות ובנות מתרחקות זו מזו. איך מגשרים על הריחוק, ונשארים בקשר חיובי ומעמיק? שלוש אמהות מצאו דרכים יצירתיות.
ורד כהן-ברזילי, אימא לשתי בנות (17,12) מספרת על הקשר בינה ובין אלה הבכורה. "מערכת היחסים בינינו תמיד הייתה קרובה", היא משתפת, "אנחנו משוחחות הרבה, יוצאות להליכות משותפות, יושבות יחד בבתי קפה, עושות קניות ונוסעות גם לטיולים משותפים בחו"ל".
קראו עוד:
מעבר לכך, גם בפן המקצועי הן עושות דברים יחד. "אלה באה איתי לאירועים ולכנסים מקצועיים מאז שהיא הייתה ילדה", היא מספרת, "מגיל צעיר היא מילאה תפקידים שונים, היא ניהלה למשל את הרישום לכנס תא העיתונאיות, וגם היום עוסקת איתי בעבודות לוגיסטיקה וקידום ברשתות.
"אני יזמית בתחום האווירו-חלל, מייסדת Out of the Box שהוא עסק חברתי בינלאומי לקידום תוכניות חינוכיות בתחומי החלל והתעופה, ומובילה תוכנית בשם 'המאיץ המדעי', שאותה אני מעבירה בין בתי הספר – ויצא שלימדתי זאת גם בבית הספר שבו אלה למדה. למעשה, היא הייתה תלמידה שלי במשך שנתיים. אני חייבת להודות שזה היה אתגר לא פשוט. בכל זאת היא התחילה את גיל ההתבגרות, ואני הייתי אימא שנמצאת ומלמדת בבית ספר. לשמחתי, הצלחנו להתגבר על כך.
"מבחינתי, הייתה הפרדה מלאה בין הדברים", היא ממשיכה, "ההתייחסות שלי אליה בשיעורים הייתה מקצועית בלבד. אם כבר, אני חושבת שאולי דווקא איתה החמרתי קצת יותר רק כדי לוודא שבאמת אין העדפה כלשהי. אפשרתי לה לבחור אם היא רוצה שיידעו בכיתה על הקשר המשפחתי בינינו. החברות שלה ידעו על כך, באופן טבעי, ואט אט גם היתר התעדכנו. כתוצאה מכך, הקשר לא ניזוק אלא רק התהדק. אני יודעת שעבור אלה האתגר היה יותר קשה, בעיקר בהתחלה, אבל בסופו של דבר קיבלתי ממנה מחמאות".
- רוצים לשתף אותנו בסיפור שלכם? לספר משהו אחר? כתבו למייל הורים
ואיך אלה חוותה זאת? "בהתחלה כשלמדתי אצל אימא שלי, הייתה לי תחושה מוזרה. בתחילת השנה, במקום לראות מורים חדשים בבית הספר - פתאום אימא שלי היא המורה של הכיתה. החברות שלי הכירו אותה, והשאר קישרו לפי שם המשפחה. היו כל מיני דיבורים ושיחות על הנושא, בעיקר בהפסקות, אבל בסוף זה עבר וכולם התרגלו. הם הבינו שאימא שלי היא לא מורה 'רגילה' כמו שמכירים, אלא אחרת. מיוחדת. זה גרם לכולם להתחבר אליה, וגם אליי".
"דעו שאין כמו אימא בעולם. היא תמיד תהיה שם בשבילכם. תרגישו נוח לשתף אותה, אבל תבינו גם שיש לה גם חיים משל עצמה. חשוב שכל הילדים יידעו לפרגן ולראות את אימא שלהם כמכלול, לא רק כ'אימא שלי' אלא כאדם"
כהן-ברזילי מספרת כי גם מערכת היחסים שלה עם אמה הייתה מאז ומעולם קרובה: "אימא שלי גדולה ממני ב-20 שנה בלבד, ויש לה נפש צעירה", היא אומרת, "לכן היא תמיד הייתה גם חברה שלי. אני חושבת שהמודל החיובי מהבית עזר לי מאוד בטיפוח הקשרים עם הבנות שלי. כמובן שיש תמיד גבולות וסמכות הורית, אבל הערוץ הפתוח מאפשר לבנות לדעת שלא משנה מה קורה, או יקרה, תמיד יש להן אוזן קשבת וחיבוק חם, וכמובן תמיכה וייעוץ בכל מה שנדרש. אנחנו אוהבים לבלות גם כמשפחה, והקשר מאוד הדוק גם בין אלה ואבא שלה. וכן, הקשר של אלה עם אימא שלי גם הוא מאוד מיוחד וקרוב. הן מבלות הרבה יחד.
"לדעתי, צריך לטפח את התקשורת מגיל צעיר", היא מוסיפה, "אנחנו מבלים הרבה יחד וצוברים חוויות. יש לנו מנהג משפחתי, שלפי בכל יום שישי כל אחד/ת משתפ/ת במשהו חיובי שקרה בשבוע. זה מאפשר לנו להסתכל בצורה חיובית על החיים ומעניק לנו עוד הזדמנות לדבר. כלל חשוב נוסף הוא לא לשפוט - להסתכל על הדברים גם מעיניים של מתבגרת. זה תהליך לא פשוט להתבגר, וכרוך בין היתר בבדיקת גבולות, לכן חשוב לנו מאוד להבין זה את זו, וגם ולאפשר גמישות עד כמה שניתן כדי שההתבגרות תהיה בריאה וחיובית, שלא נאבד את הקשר בדרך".
עוזרת לילדה בשיווק
נועה קייסמן, אימא לשלושה ילדים (13.5,11,7) מספרת גם כן על הקשר עם בתה: "אנחנו גרים במושב עוטף עזה, ובגלל הקורונה, כולנו היינו יחד בבית כשנתיים. אני עובדת מהבית כמנטורית לייף סטייל לנשים ולנערות, ויוצרת ערכה לעיצוב סטייל אישי לנערות. לאנה יש סטייל משלה, והוא פשוט ונקי. בתקופת הקורונה היא הקימה עסק של סושי, והצענו משלוחים פה באזור. היא אופה ומבשלת ברמה גבוהה, וגם מעצבת תסרוקות לילדות בימי הולדת באירועים ובקיבוצים. היא מוכשרת וביצועיסטית, ואני עוזרת לה בשיווק ובפרויקטים השונים.
"אנחנו אוהבות לדבר, לרכוב באופניים, לאפות, להסתכל יחד באתרי בגדים לא יקרים ולרכוש בחוכמה, וללכת גם לחנויות יד שנייה", היא מוסיפה, "אנחנו אוהבות לנסות מדי פעם מסעדות ובתי קפה באזור שלנו, לאכול, לטייל וללכת לים".
קייסמן מספרת על האתגרים בקשר, ומעלה גם כן את סוגיית גיל ההתבגרות. "כשיש קשר טוב עם מתבגרת מאוד בוגרת, ומאוד דומה להורה, לעיתים יש מצידה ביקורת ממש בגובה העיניים, כמו חברות, ולכן לפעמים צריך להזכיר לה שהיא ילדה. מצד שני, זה שומר על אתגר, על מודעות ועל תשומת לב לעצמך כהורה - אתה בודק עם עצמך כיצד אתה מדבר, שואל את עצמך אילו תכנים לחשוף, ועד כמה לדרוש".
"היא התחילה את גיל ההתבגרות בגיל תשע, וכל התסמינים היו שם - דעתנות, ריחוק, כעסים והתפרצויות. זה הרחיק בינינו, חשבנו שכך זה יהיה לתמיד, שנהיה מרוחקות ולא קשורות בקשר קרוב. במהלך השנים, כל אחת עשתה עם עצמה עבודה פנימית, ובשנתיים האחרונות המצב התהפך"
מעלות יחד פוסטים
חני להב, אימא לארבעה ילדים (9, 15, 17, 22). מספרת כי הקשר בינה לבין נועה בת ה-17 כל כך קרוב, שהן בעצמן מרגישות שיש כאן שותפות של ממש. "הקשר בינינו הוא כבר מזמן לא קונבנציונלי, של אימא ובת, אלא עמוק יותר", משתפת להב, "אני עוסקת בתחום העצמת ילדים, ויש לי בית ספר להכשרת מאמנות לילדים ולנוער. נועה לומדת בכיתה י"א וכבר יש לה עסק קטן של מכירת עוגות מעוצבות. כיום אנחנו שותפות לענייני עבודה, וגם חולקות ארון בגדים משותף".
להב מספרת עוד השותפות הקרובה עם בתה: "אני מתייעצת איתה בענייני העסק שלי, היא מנהלת לי את עמוד האינסטגרם ונותנת לי גיבוי מלא בענייני שיווק ומענה ללקוחות. היא משתפת גם באינסטגרם שלה תמונות וסרטונים שלי, ומעלה תוכן מחיי היום-יום. לאחרונה הוצאתי ספר לילדים ולנוער, וכשהתלבטנו כיצד תיראה העטיפה - הגענו יחד להחלטה שנועה תופיע עליה. זה מאוד ריגש אותה להיות הפרזנטורית של העשייה שלי, ואותי מאוד מרגש לספר עליה בכל השקה, או בכל פעם שמישהו רוכש ממני את הספר.
"אנחנו אוהבות לבשל יחד, נועה אופה עוגות מדהימות", היא מוסיפה, "יש לנו מנהג כזה, אחת לחודשיים, שבו אנחנו לוקחות יום חופש ונוסעות מחוץ לעיר ליום של שופינג. אנחנו תופסות את תא ההלבשה ליום שלם, נהנות מהמדידות המשותפות, ויוצאות עם שלל שמחזיק הרבה זמן. בעיניי, היא המודל לביטחון, היא בחורה עם הערכה עצמית גבוהה ויש הרבה מה ללמוד ממנה.
"עברנו תהליך יחד", היא מודה, "נועה היא ילדה פקחית, חכמה, ובוגרת מאוד לגילה. היא התחילה את גיל ההתבגרות בגיל תשע, וכל התסמינים היו שם - דעתנות, ריחוק, כעסים והתפרצויות. זה הרחיק בינינו וגרם למתחים רבים, אפילו היה שלב שבו חשבנו שכך זה יהיה לתמיד, שנהיה מרוחקות ולא קשורות בקשר קרוב. במהלך השנים, כל אחת עשתה עם עצמה עבודה פנימית, ובשנתיים האחרונות המצב התהפך. השיא היה שכשעברנו לאחרונה כמשפחה את טלטלת הגירושים. נועה הייתה שם ללא ביקורת וללא שיפוטיות. מאז, אנחנו שועטות יחד במסע החיים, כשיש בינינו ברית חזקה וברורה של האחת למען השנייה".
"אני חושבת שכדאי שהורים למתבגרים יסמכו על הילדים, וייתנו להם את העצמאות", נועה אומרת, "שיהיו איתם גם כחברים, לא רק כהורים לפי ההגדרה, ככה הילדים ירגישו אולי נוח יותר לשתף. לילדים עצמם אני אומרת - דעו שאין כמו אימא בעולם. היא תמיד תהיה שם בשבילכם. תרגישו נוח לשתף אותה, אבל תבינו גם שיש לה גם חיים משל עצמה. חשוב שכל הילדים יידעו לפרגן ולראות את אימא שלהם כמכלול, לא רק כ'אימא שלי' אלא כאדם. ובכלל, מבחינתי, אם אימא שלי מאושרת - אני הכי שמחה בעולם".
