עשר שנים חלפו מאז הטלפון ההוא ששינה את חיינו. "היי, מה שלומכם? יש תינוקת בת שבוע שזקוקה למשפחת אומנה", אמרה העובדת הסוציאלית. "עד מחר ב-19:00 אתם צריכים לתת לי תשובה אם אתם לוקחים אותה או לא".
קראו עוד:
קיבלנו יממה אחת להחליט על "היריון" ועל "לידה", כאשר שנינו עצמאים, שלושת הילדים שלנו בחופש גדול, כשלא היה לנו בתוכנית לחזור לא לישון בלילה. ההורים שלנו חשבו שנפלנו על הראש ועל כף המאזניים היו הרבה סיבות למה להגיד לא.
החול בשעון ה-24 שעות יורד בקצב שלו, בלי משתנים והסחות, כשאנחנו מתחבטים בהחלטה - כן או לא? מול כל ה"לא" עמדה לה זקופת קומה סיבה אחת, למה "כן" - הגשמת חלום וחיבור לערך של משמעות.
"יצאנו לדרך בריגוש מטורף, עטופים בחברות וחברים שותפים לדרך ומשפחה רחבה שנרתמה למשימה"
כמה דקות לפני שבע בערב, ההחלטה התקבלה, מוסכמת על כולנו. יצאנו לדרך בריגוש מטורף, עטופים בחברות וחברים שותפים לדרך ומשפחה רחבה שנרתמה למשימה, בדיוק כמו המשפט "דרוש כפר שלם לגדל ילד".
הכול לטובה
אני זוכרת את היום הראשון שהיא הגיעה לביתנו: תינוקת טהורה, עוד לא מבינה את העולם אליו הגיעה ומי הנפשות הפועלות. ואנחנו? היינו באופוריה, ובמבט לאחור כנראה גם אנחנו לא הבנו עד הסוף מה זה אומר.
באותו היום קיבלנו החלטה משפחתית משותפת שלא משנה מה יקרה - תפיסת המציאות שלנו שהכול ייעשה לטובתנו ולטובתה של התינוקת שלנו, והדבר השני - כל מי שיטפל בה יהיה מלאך אנושי. זו בחירה להשקפת עולם שאני מזמינה כל הורה אומנה לאמץ, כי זאת הדרך הטובה ביותר לעשות את המסע באהבה ולא בפחד.
שלוש וחצי שנים חווינו את החצר האחורית של מדינת ישראל. עובדות סוציאליות, רווחה, פקידות סעד, בתי משפט וועידות, ביקורים במרכז קשר ועוד תחנות מאתגרות.
למדתי במהלך השנים שכל סיפור אומנה לא דומה לאחר, כל ילד או ילדה הם עולם ומלואו. למדתי שיש סיפורי אכזבה ויש סיפורי "כישלון", ויחד עם זאת יש הרבה הרבה סיפורי אהבה, תקווה, הצלחה וסיפורי אומץ ותעוזה.
הבחירה לצמוח ולהתחזק
עשר שנים חלפו מאז הטלפון ששינה לנו את החיים. הילדה שלנו בת עשר, מנציחה כל יום את הידיעה ש-DNA לא מגדיר משפחה. היא המורה שלנו לאהבה ללא תנאי ומשמעות החיבור של המשפחה שלנו. במסע המיוחד שלנו עברנו חוויות מגוונות, אתגרים והמון רגעי הנאה וכיף, כשהמשותף לכולן זו הבחירה לצמוח ולהתחזק.
ביום המשפחה2021, עם דמעות בעיניים ותחושת מחנק בגרון, אני רוצה לבקש משאלה בשנה הזאת שכולנו חווינו טלטלה, נעזרנו ותמכנו בקרובים לנו.
"במסע המיוחד שלנו עברנו חוויות מגוונות, אתגרים והמון רגעי הנאה וכיף, כשהמשותף לכולן זו הבחירה לצמוח ולהתחזק"
בתקופה הזאת ראינו עלייה בילדים הנפלטים מבתיהם, ילדים שאין להם קרוב שיתמוך ויחבק. מדובר באלפי ילדים ובני נוער ללא עורף משפחתי שקופים בחברה, שנמצאים במצוקות קשות מאוד ללא תקווה. הילדים האלו הם של כולנו, ברובם הם דור המשך של קורבנות החברה שלנו.
ביום הזה, אני מבקשת שתשבו עם הילדים שלכם ותדברו איתם על סוגי משפחות, על ילדים שגדלים בלי הורים שיכוונו ויאהבו אותם כמו שהם, בלי בית שנותן הגנה וביטחון, ויחד עם זאת על ילדים שגדלים במשפחות חמות להורים ואחים לא ביולוגיים אבל הכי אוהבים שיש.
ואולי אף תבחרו להפוך למשפחות אומנה. יש הרבה דרכים לעזור ולתת, אבל לדעתי זאת הדרך הכי טובה לקבל משמעות ולהיות מודל לחיקוי במעשים עבור הילדים שלכם.
ע', אם אומנה בארגון אור שלום, המטפל בילדים ונוער בסיכון שהוצאו מבתיהם על ידי רשויות הרווחה ומטופלים במסגרות חוץ ביתיות עקב חוסר תפקוד הורי
