אסיפת הורים
"חיפשנו את עידו, כשמצאנו אותו במים התחיל סיוט חיינו" #33
37:27
נעה גלבוע (36) ממשואות יצחק שבדרום, איבדה את בנה יוחאי לפני 14 שנים, בהיותו בן שנה וחודש. בפוסט שפרסמה בפייסבוק היא ביקשה מגולשים לעצב ושלוח לה תמונות דומות לבן שלה, על בסיס תמונתו כפעוט, שאותן היא תוכל "לחבר" וליצור תמונה משותפת של שניהם. "זה מאוד מוזר לדמיין איך הוא יכול היה להיראות היום", היא כתבה, "עד היום לא העזתי לנסות".
"יוחאי הוא הבן השני שלנו, ילד בריא ומתוק ושמח", היא מספרת ל-ynet, "באותו יום נסענו להורים של נעם, אבא שלו, בקריית ארבע. השכבנו אותו לישון, ואחרי שעה באנו לבדוק מה איתו. משהו הרגיש לנו לא טוב, מהר מאוד הבנו שמשהו קרה. הזעקנו צוותי הצלה, הגיעו המון מהם וניסו להחיות את יוחאי, אבל זה לא היה קרוב אפילו. הוא נפטר. בשום שלב לא חשבתי שאנחנו נפרדים באותו יום, חשבתי שאולי הוא נחנק ממשהו, שהכול יהיה בסדר. מוות? את זה לא לקחתי בחשבון".
קראו עוד:
נעה הייתה אז רק בת 23: "הייתי בתחילת החיים שלי, ובשום שיעור בבית הספר לא לימדו אותי להתמודד עם אובדן, בשום הדרכה או תנועת נוער, אפילו לא בשירות הצבאי. אנחנו מדינה למודת שכול ואסונות, אבל לא מדברים מספיק על התמודדות עם אובדן, בטח לא של ילד. זה היה משבר עצום, נכנסתי לדיכאון מאוד קשה. בשנים אחר כך למדתי לחיות מחדש, למצוא בהם את הטעם. נולדו לי עוד שני ילדים, והיה לי חשוב לגדל אותם בשמחה ובאופטימיות, למרות החרדות שתמיד מלוות. בעבודה תמיד נמשכתי לתחומים שקשורים לאנשים ולשמחות, במשך יותר מעשור היה לי עסק לאיפור וסטיילינג, ובשש השנים האחרונות אני יזמית ויוצרת תוכן לקהילות, מנחת קבוצות ובונה תכנים שמחברים בין אנשים, אירועים והתפתחות אישית. להיות שמחה זה לא דבר קל, אבל זו המטרה שלי בחיים".
מה את זוכרת מיוחאי?
"יש לי המון זיכרונות, למרות גילו הצעיר, והוא חלק מהחיים שלי. פחדתי מאוד לשכוח, אבל היום אני יודעת לומר שאי-אפשר לשכוח. היו אנשים שאמרו לי - כמה אפשר להיקשר לילד כל כך קטן, לעומת זאת אנשים אמרו לי שאחרי יומיים עם התינוק שלהם הם לא יכולים לדמיין את החיים בלעדיו".
מה הוביל אותך לכתוב את הפוסט ולבקש תמונות דומות?
"בתור אימא, לטייל ולראות ילדים בגיל שלו היה מאוד-מאוד קשה. אני מתכוונת לכל מיני ציוני דרך, כמו סיום הגן, עלייה לכיתה א', חגיגות בר מצווה ועוד. את רואה את הילדים האלה גדלים ומדמיינת כל הזמן - איזה ילד הוא היה יכול להיות, איך הוא היה בבית, איך בבית הספר. בהתחלה עוד דמיינתי איך הוא היה נראה. אחר כך זה הפך להיות לא רלוונטי, כי יש פער כמובן בין תינוק בן שנה לבין נער בן 15. עכשיו, עם הבינה המלאכותית, נכנס בי רצון שאולי משהו יגלה לי סוד. זה משחק מאוד מסוכן, וזה ברור שזה דמיון. אני לא מצפה לקבל פה משהו שאני יכולה להיאחז בו, אבל כן לקבל משהו שאולי יכול להיות קרוב למציאות. אולי אני מנסה לקבל איזשהו אנושיות, כי להיות מחוברת רוחנית לילד מרחוק זה משהו אחד, אבל תחושה פיזית, ויזואלית, היא משהו אחר".
5 צפייה בגלריה
אחת התמונות המעוצבות. "מדהים אותי שאנשים נכנסו לטלפון וחיפשו תמונות"
(עיצוב: ציפי גרינברג)
ההיענות של הגולשים הייתה מאוד גדולה.
"כן, ההיענות הייתה מטורפת. הפוסט נכתב אחרי הצהריים, התנתקתי מפייסבוק באותו ערב, למחרת בבוקר קמתי להודעה מחברה שאומרת שיש אלפי לייקים ומאות תגובות. קיבלתי המון תמונות, לצערי אף אחת לא דומה למשפחה".
נעה, מנהלת קבוצת הורים שכולים בפייסבוק בשם "הורים שכולים - השכול האזרחי", ומקימת מיזם להשאלת ציוד לתינוקות לזכר יוחאי, מודה לכל מי ששיתף פעולה: "אני רוצה לומר תודה גדולה לכל מי שניסה לעזור. אנשים פתחו את הטלפון ועיצבו תמונות. זה כל כך מרגש בעיניי, שאנשים בכלל הקדישו לזה זמן. התגובות היו מחבקות ואוהדות, אליי וגם כלפי אלה שניסו לעזור, אז תודה".
