אסיפת הורים
גם כשהוא בשבי, אני מגלה כמה הוא בעל נדיר: שלומי זיו עדיין חטוף
30:50
שלומי ומירן זיו מתגוררים במושב אלקוש, בצפון הארץ, סמוך לגבול. ביום חמישי, יומיים לפני האסון, שלומי ירד דרומה כדי לעבוד כסדרן בשתי מסיבות, אחת מהן הייתה המסיבה ברעים. מירן, בת זוגו ב-17 השנים האחרונות נשארה בבית.
"שלומי הצטרף לאביב אליהו, בן דודה שלי. אביב היה מנהל הביטחון של המסיבה בנובה והוא הציע לשלומי לנסוע איתו. עד לאותו הבוקר בכלל לא ידעתי איפה הם. מבחינתי, הם נסעו לדרום, לא היה לי מושג לאיפה, לא שאלתי, לא עניין אותי כל כך. סמכתי על אביב שהם נסעו למקום בטוח", היא מספרת בריאיון לפודקאסט "אסיפת הורים". האזינו.
אחרי חמישה ימים של רכבת הרים הגיעו הבשורות המרות: אביב וג'ייק, חבר נוסף שהיה איתם, נרצחו, שלומי נחטף. כמעט חצי שנה חלפה מאז וחסרונו של שלומי בבית המשותף רק גדל כל יום שעובר: "בהתחלה הבית שלי היה המקום הבטוח שלי. עם הזמן הוא הוא הפך למנוכר עבורי. סופי השבוע לבד הורגים אותי ואני ממש משתדלת לא להיות בבית. בדרך כלל אנחנו מתכוננים לשבת מיום חמישי. וזה תמיד הכול ביחד. בתקופה הזאת גיליתי שיש לי בעל באמת נדיר, שאין כאלה בדור שלנו. זה לא מובן מאליו שהוא עוזר לי בכל דבר, זה לא מובן מאליו שהוא מעניק כל כך הרבה תשומת לב. אנחנו תמיד נפרדים בבוקר בנשיקה וחוזרים הביתה בנשיקה. אנחנו הולכים לישון ביחד כל יום. הוא קם איתי בבוקר, גם בבקרים שבהם ההוא לא היה חייב, רק בשביל לשבת ולשתות איתי את הקפה".
שוחחנו לפני כחודשיים ואמרת לי: 'אין לנו ילדים. שלומי ואני זה העולם אחד של השני'. המשפט הזה מאוד טלטל אותי. אני יותר ויותר מבינה את עומק החיבור, כמה אתם קשורים אחד לשנייה.
"אנחנו זוג דביק מאוד, אנשים חושבים שאנחנו בשנה-שנתיים הראשונות לנישואים שלנו, בשעה שאנחנו נשואים ארבע עשרה שנים ועברנו לא מעט. שש שנים ניסינו להביא ילדים. ב-2012, בעזרת הטיפולים, נכנסתי להיריון אבל נאלצנו להפסיק אותו בשבוע עשרים בגלל סיבוך בלב של העובר. ההפלה הזאת גרמה לזיהום ברחם שהוביל לניתוחים. אבל לא התייאשתי, המשכתי עם הטיפולים, עד שב-2017 הייתה לי עוד הפלה והחלטתי להפסיק".
וכל הזמן הזה אתם חזקים ביחד.
"הוא מבחינתו, מה שתבחרי נעשה. אם את לא רוצה ילדים - לא יהיו ילדים. אני איתך במה שתרצי. לפני שנה חשבתי לנסות שוב עבורו, כי הוא מאוד רוצה. אבל לא הצלחתי להמשיך עם זה, כי המחשבה על מה זה גוזל ממני, השתלטה עליי. והוא היה איתי, בכל זה".
איך את רואה את זה היום? בסיטואציה הזאת, יש מחשבות על אותה החלטה לעצור ולא להמשיך?
"זה מסובך. כששואלים אותי אם יש לי ילדים, אני אומרת, לשמחתי, לא. אין לי ילדים שצריכים להתמודד עם המצב הזה, אין לי ילדים שצריכים לראות את הרוע בעולם. יש את הילדים של אביב. עדי, הבן הגדול שלו, מאוד מחובר לשלומי ורואה בו אבא שני. אני רואה מה עדי עובר כרגע, כמה הוא מצפה ומאחל ומקווה כבר לחזרה שלו".
מדמיינת את הרגע הזה את היום הזה שהוא חוזר? מה את חושבת שהדבר הראשון שהוא יעשה?
"יחבק אותי ואת המשפחה שלו. אני מניחה שהוא ירצה לדעת מה קרה לאביב וג'ייק ואנחנו כבר ממש מתכוננים לזה. אני מריצה בראש את היום שאחרי. והיום שאחריי מבחינתי זה לדאוג לו, לעטוף אותו, לחבק אותו. אני יודעת שהוא ירגיש אשם ויתהה איך הוא חזר ואביב וג'ייק לא חזרו".
למה את הכי מתגעגעת?
"להצקות שלו. אנחנו מאוד אוהבים לאפות ביחד. אנחנו הדודים שעושים את העוגות בימי הולדת. לאחרונה הוא החליט שהוא נכנס יחד איתי לעניין הזה של האפייה. מאז שהוא נחטף יצא לי להכין עוגות לימי הולדת כי על זה לא ויתרתי ובכל עוגה אני נשברת מחדש. מאמי, איפה אתה? מאמי, אני צריכה אותך, מאמי, תבוא, תעזור לי. את מדברת איתו. לגמרי".
מה היית רוצה לומר לו?
"קודם כול שאני גאה בו. שאני יודעת שהוא חזק, שורד, גיבור. הוא איש חכם, ואני בטוחה שהוא יודע לקרוא את הסיטואציה שהוא נמצא בה ולהתנהל לפיה. אני רוצה להגיד לו שאני אוהבת אותו ושאני מתגעגעת אליו, לחיבוק שלו, לריח שלו. אני מחכה שיחזור. שיציק לי, שאני אציק לו".
