חרוזים, סרטים, מלמלות ובדים: התחפושות הכי מפוארות שאימהות תופרות לילדים
(צילום: ירון שרון, עריכה: תמר אברם)
גם ההורים המתוכננים שביננו, שכבר איבקו את התחפושות שהוציאו מארגז האחסון, או קיבלו את משלוח התחפושות מחו"ל, יתפלאו לגלות שיש משפחות שבהן עבודות ההכנה לחג הפורים הסתיימו מזמן. האמת שהן החלו לפני כמה חודשים. כן, זה הזמן הדרוש למציאת הבד הנכון, החרוזים המתאימים, הסרטים והכפתורים שירכיבו את תחפושת החג המקורית, המפוארת והמרהיבה ביותר.
בבית משפחת נחשונוב מחדרה אנחנו פוגשים שורות של מתלים צבעוניים, מלאים בקולבים ועליהם תחפושות העבר שהמשפחה מתפארת בהן. החל מהגיבורה מואנה, וכל מי שמככב לצידה כולל היי היי התרנגול, דרך חדי-קרן , קנטאורים ומליפיסנט, ועד מסיבת התה של אליסה בארץ הפלאות.
"חג פורים בשבילי הוא חגיגה של יצירתיות ושל אמנות", מספרת אם המשפחה חיה, בעלת סטודיו לעיצוב שמלות ערב וכלה בימים כתיקונם. "זה מי שאני וכיף להוציא את זה החוצה. מכיתה ד' אני תופרת לעצמי תחפושות, והרעיונות מגיעים אליי מהסרטים ומהאגדות. אני אוהבת לעשות דברים שאין לאחרים ולהיות מיוחדת, אז כשהילדים שלי נולדו התחלתי להכין גם להם תחפושות".
כמה זמן לוקח להכין כאלה תחפושות? ובאיזו השקעה?
"זה מאוד תלוי. יש תחפושות משפחתיות שעליהן אני מתחילה לעבוד בלילה, ומסיימת הכול בבוקר. יש תחפושות שאני חושבת עליהן הרבה ומתכננת מראש, בונה אותן עם בדים, אביזרים וחלקים שאני מזמינה במיוחד. אלה דברים שלא רואים בכל מקום. במקרה כזה, ההכנה תימשך בערך חודש. זו השקעה כספית כמובן, אני יכולה בקלות לבחור בד של שמלת ערב שעולה כמה מאות שקלים, ולהשתמש בו לתחפושת".
איזה תחפושות משפחתיות מיוחדות כבר הכנת?
"היינו אינדיאנים וסוסים אמיתיים, היינו בני ובנות ים והצטלמנו על סלעים בחוף, כל אחד עם קלשון משלו. בצילומים היה קר ונשבו רוחות חזקות, והיו רגעים שסבלנו, אבל כשרואים את התמונות אומרים שזה היה שווה את זה".
אצל טניה בלוך מקריית מלאכי, תופרת פרוכות בבוקר ורוקמת שמלות תקופתיות בערב, הכול התחיל כשבתה אווה הייתה ילדה וסירבה להתחפש. כשהסכימה בסופו של דבר, אמה החליטה להשקיע במיוחד. התחפושת הראשונה שלה הייתה של בובת חרסינה, ובכלל לא ברור מי נהנתה ממנה יותר - האם או הבת. שכבות של מלמלות רקומות הפכו לבגד יוצא דופן, ומשם הדרך לעוד תחפושות ייחודיות ושמלות מרהיבות הייתה קצרה.
"השמלות הראשונות היו מאוד פשוטות", מעידה בלוך בסלון ביתה שהפך לתצוגת ראווה של הפריטים, "עכשיו הן מסובכות יותר וזה לוקח יותר ויותר זמן, כי אני רוצה לתפור את כל החרוזים ביד. לעיתים מדובר בחודש ולעיתים בחודשיים". אגב, ההשקעה הכספית בשמלות שהיא תופרת, יכולה להגיע לאלפי שקלים.
גם בלוך, כמו נחשונוב, מנצלת את המאורע לצילום משפחתי למזכרת - אווה היא הדוגמנית, דודתה היא המאפרת ואחיה מצלם. אחרי תחפושות אמנותיות ותיאטרליות כמו כיפה אדומה ושועל בסגנון סטים פאנק, היא החלה לתפור שמלות גרנדיוזיות עם השראות ויקטוריאניות והשראות מתקופות הבארוק והרנסנס.
"אין לי סקיצות, הכול מהראש" היא מספרת, "כך שאי אפשר להגדיר בדיוק מה היא כל שמלה. את זו למשל תפרתי אחרי שצפיתי בסרט על מארי אנטואנט", היא מצביעה על שמלה מרהיבה, עתירת טולים, תחרות ופרטים קטנים.
מה את מתכוונת לעשות עם כל השמלות המפוארות האלה?
"זו שאלה שכולם שואלים אותי - למה? למה את תופרת? מה את עושה עם זה? התשובה היא שזה פשוט כיף ואני אוהבת את זה. זה הכול. לא אכפת לי כמה זה עולה ולא אכפת לי כמה זמן זה לוקח, וכשהכנתי אותן לא חשבתי לעשות מהן כל רווח. נולדתי באוקראינה, גרתי כמה שנים בקייב, ושם סבתא שלי אמרה לי שתמיד טוב שאלמד לעשות משהו עם הידיים. ככה תמיד יהיה לי ללחם, כמו שאומרים. למזלי אין לי בכך צורך, ומעולם לא חשבתי למכור אותן, אבל אם מישהו ירצה לקנות אותן עכשיו, אסכים ואתרום את כל הכסף לבית חולים או לילדים מאוקראינה".
