(צילום: אורי דוידוביץ' | עריכה: קורל קוט)
הכול התחיל בנדר שנדרה איריס נאור, שלפיו אם היא תצליח להביא ילדים לעולם, היא תעביר את הידע שלה הלאה. הימים הם תחילת שנות ה-2000. נאור, אז באמצע שנות ה-20 לחייה, ניסתה להיכנס להיריון ללא הצלחה. במשך שלוש שנים וחצי היא עברה את המסלול המפרך של טיפולי פוריות, עד שילדה את בנה הראשון עדן, כיום בן 21 וקצין בצה"ל.
ניסיון נוסף להרחיב את המשפחה באמצעות טיפולים הסתיים אחרי שנה וחצי עם לידתם של התאומים שון ודין (17.5). נגד כל הסיכויים, בהפתעה מוחלטת וללא כל התערבות רפואית, שנה וחצי לאחר מכן נולד בן (15.5), כיום תלמיד תיכון. מאחת שחלמה להחזיק תינוק בידיים, בתוך חמש שנים היא הפכה לאימא לארבעה בנים. בין המשרה בהייטק לבין הג'ינגול בבית, אחת לשבוע היא פינתה את הזמן כדי לפגוש בהתנדבות נשים וזוגות שהיו במצבה כדי לתמוך ולחלוק מניסיונה.
קראו עוד:
"חיפשתי אנשים שעברו משהו דומה למה שאני חוויתי במטרה לעזור להם", היא מספרת, "התחלתי להיפגש איתם, ועם הזמן עוד ועוד נשים נכנסו להיריון. אני זוכרת שישבתי באוטו ואמרתי לעצמי שאולי זה מסר שאומר לי לצאת מהקופסה של עצמי. יש לי תואר ראשון בשיווק ובמסחר ותואר שני במנהל עסקים, והתחלתי ללמוד ייעוץ אישי וזוגי, גישור והנחיית קבוצות ויחידים. במקביל העמקתי בכל מה שקשור בטיפולי פוריות, למידה אל תוך הלילה ופגישות אישיות עם רופאים. עזבתי את עולם ההיי-טק והפכתי למלווה להיריון".
- מה למעשה את עושה בעבודה שלך?
"חשוב לי לדייק, אני לא רופאה ואני לא מתיימרת להחליף רופאים. אמנם אני עושה דוקטורט במערכת הרבייה, אבל התפקיד שלי הוא בעיקר לצמצם את הפערים בהבנה של הנושא, כדי לחסוך את הזמן הקריטי שמתבזבז בטיפולי פוריות. בתהליך עצמו יש הרבה תסכול וחוסר אונים, זה מוביל לקבלת החלטות חפוזה ולא מדויקת, שגורמת לא פעם לטעויות. אני לוקחת את כל מה שקשור בתיק הרפואי, מתחילה לנבור ובעצם בונה מסלול פעולה. ברגע שיש ביטחון ברופא ובצוות הרפואי שהחלטנו עליו, משם הרבה יותר קל להתחיל לטפל בנפש שאוגרת ומתמודדת עם הרבה שינויים וקשיים בעקבות הטיפולים.
"אני אומרת לזוג או לאישה שיושבים מולי שהקשיים הרגשיים שהם חשים מתחילים מביצית ומזרע ולכן יש לטפל ראשית במהות - בביצית, בזרע, בעובר. אני מלווה את האישה בבדיקות ומתווכת מול הרופאים במתן הפרוטוקול. אם יש המלצה לפרוטוקול שנכשל, אנחנו מכוונים למשהו שלא נוסה".
"הקשיים הרגשיים שהם חשים מתחילים מביצית ומזרע ולכן יש לטפל ראשית במהות - בביצית, בזרע, בעובר. אני מלווה את האישה בבדיקות ומתווכת מול הרופאים במתן הפרוטוקול"
- בכתבה שפורסמה עליך כינו אותך "הרב פירר של מטופלות הפוריות", איך הגיעו לטייטל?
"אני עובדת עם מקבץ רחב של רופאים, יש מומחה שמתמחה בבעיות של קרישיות יתר, בנשים צעירות, או באבחון בעיות זרע. נקודת המוצא היא שלא כל רופא פוריות יידע לטפל בכל הבעיות. מי שנתן לי את ההזדמנות הגדולה להתבסס הוא פרופ' שלמה משיח, אבי מטופלות הפוריות במדינת ישראל. כשהוא הקים בנק זרע, הוא לקח אותי להיות חלק מהצוות שלו. מבחינת הנתונים, יש כ-45 אלף מחזורי טיפולי פוריות בשנה, כשרבים מהם נעשים על אוטומט כמו סרט נע, מה שגורם לפספוסים. אני מסתכלת ומדליקה פנס, אפשר לומר. אני לא מחויבת לרופאים, או מתוגמלת על ידם. האינטרס שלי אחד, והוא הריון. אגיד בצניעות שאחרי 15 שנים יש אלפי תינוקות שעזרתי בדרך זו או אחרת להביא אותם לעולם".
- מה קורה אם זה לא מצליח?
"מי שלא מצליח בטיפולי פוריות הם אלו שמוותרים ויורדים מהרכבת הזאת, שהיא משמעותית מאוד. בסופו של דבר יש כל כך הרבה תהליכים, כל כך הרבה טיפולים וכל כך הרבה דרכים. כולם בלי יוצא מן הכלל יהיו הורים. זה הדבר המרכזי".
- אני מכירה אימהות וזוגות שלא הצליחו להפוך להורים.
"בחלופות שקיימות כיום, חד-משמעית כל מי שרוצה להיות הורה - יהיה הורה".
"מי שלא מצליח בטיפולי פוריות הוא מי שמוותר ויורד מהרכבת הזאת. בסופו של דבר יש כל כך הרבה תהליכים, כל כך הרבה טיפולים וכל כך הרבה דרכים. כולם בלי יוצא מן הכלל יהיו הורים"
- ויש גם את המגבלה הכלכלית שלא כל אחד יכול לעמוד בה.
"בלי להיכנס לשיקולים של כל אחד, הבנקים כיום נותנים הלוואות בריבית נמוכה בכל הנושא של הרחבת המשפחה מבחינת תרומות או פונדקאות. נכון, יש אנשים שמפסיקים בגלל היבט כלכלי, למרות שמדינת ישראל היא היחידה בעולם שמממנת טיפולי פוריות באופן מלא עד שני ילדים לנשים עד גיל 45. גם בטיפולי פוריות עם תרומת ביצית יש מימון של כמעט 50%. אני לא נכנסת לכיסו של אף אדם, אבל היום בגלל שטיפולי הפוריות הם ללא עלות, אישה צריכה להשתתף רק במימון של התרופות וההורמונים. הטענה שלי היא שהמגבלה היא לא בגלל שאין אופציות רפואיות. צריך לזכור שרק -3%2% מהזוגות שעוברים טיפולי פוריות מגיעים בסוף לפונדקאות".
- בנושאי תרומות ביצית או זרע נכנס גם העניין הביולוגי. לעיתים יש קושי להיפרד מהחלום להוליד צאצאים גנטיים.
"הורות בעיניי היא לקום בלילה, לקבל, לאהוב. לבוא לגן שמישהו בעצם רץ לקראתך. זה הרבה יותר מגנטיקה ואפילו מהריון עצמו. יש אנשים וזה לגיטימי שהדרך הזאת לא מתאימה עבורם. לעומתם, יש אנשים שמבחינתם אין חיים ואין עולם בלי ילדים. ברמה המהותית, תמיד אני מתחילה עם הביציות ועם הזרעים של אותם הורים בפוטנציה ועם הרחם של אותה אישה. אחרי זה בודקים את החלופות".
- מה דעתך על פרשת התינוקת שנולדה אחרי טעות במחלקת IVF באסותא ראשל"צ?
"מדובר במעבדה מצוינת כי מכל העולם והארץ מגיעים ליחידה הזו ספציפית ומנהל היחידה הוא אחד הנדירים בתעשייה. עם זאת, אני חושבת שצריך להתעורר כי המחדל הוא בלתי-נסלח. גם אני הייתי מטופלת שם, המחשבה שאולי זה אחד מהעוברים שבעצם קשורים אלינו הטרידה הרבה מאוד זמן. זה גרם לי לכאבי בטן אמיתיים ולאין ספור טלפונים ממטופלות שלי שהיו בסטרס מאוד מאוד גדול ואני יחד איתן.
"המורכבות היא גם כי העוברית הייתה עם בעיות לבביות וייתכן שהאמא הביולוגית לא הייתה משאירה אותה. האמא החלופית בחרה לשאת אותה, ילדה אותה בניתוח קיסרי והייתה בטיפול נמרץ. אם אנחנו לוקחים את הילדה הזו ממנה, אנחנו קובעים מה היא הורות. במקום שבו האישה הזאת נמצאת היום, זאת הילדה שלה, במיוחד לאור העובדה שלא מצאו את ההורים הביולוגיים. במצב שההורים בעצם יימצאו, אני לא יודעת איך הסיפור יתפתח וזו אחת הסוגיות המורכבות.
"ברמה אישית, בחיים לא הייתי רוצה להיות בעמדה שבה ילד שלי גדל בידי מישהי אחרת. אם זו הילדה שלי, עם כל הצער והכאב, הייתי נלחמת שתחזור אליי. המחדל מתחיל מזה שיש כמות מטורפת של מטופלות פוריות וכמות של רופאים שלא זוכרים שמות ותיקים רפואיים. המעקב בעייתי, ורופאים לוקחים החלטות לא נכונות לגבי מטופלות. אני מזדעזעת מסיפורים על בסיס שבועי".
תשע שנים אחרי שהקימה את הקליניקה לליווי להיריון, החיים של נאור, קיבלו שוב תפנית. כזו שהעמידה באופן אירוני למבחן אישי את עיסוקה. בעוד התשתית המקצועית הייתה כבר יציבה, היא ובעלה דאז החליטו להתגרש אחרי 21 שנים יחד. שנתיים לאחר מכן היא הכירה את אריאל נאור, רווק בן 37 שבאופן מקרי ממש נושא את שם משפחתה. על אף פערי הסטטוס והפרש הגילים שעומד על שש שנים לטובתה, השניים התגברו על כל המכשולים בדרך ושמונה חודשים מהיום שהכירו, התחתנו בחתונה גדולה עם 250 מוזמנים, בהם ארבעת בניה שעמדו לצידה בחופה.
"עוד בגירושים אמרתי לילדים שאני אתחתן שוב. כשהכרתי את אריאל, היה לי ברור מעל לכל ספק, על אף שאני מבוגרת ממנו שאנחנו הולכים להקים משפחה יחד. ושאעשה הכול בעולם הזה על מנת שיהיו לו ילדים משלו".
בגיל 44 עמדה מקצועיותה של איריס למבחן באופן אישי והחליטה ליישם את הפרקטיקות שלה על עצמה. מודעים לסטטיסטיקה הנמוכה לגבי כניסה להריון בגיל זה ובהמלצת הרופאים, השניים כבר רכשו ביציות, במטרה להרות. בסופו של דבר אחרי ארבעה סבבים כושלים, היא לקחה הפסקה, החליטה לתת הזדמנות לגנטיקה שלה ואכן אז נקלטה בהפריה של ביצית שנשאבה ממנה. לפני שמונה חודשים נולדה ליב. "בסוף זה קרה", היא אומרת. "לי זה היה ברור שיהיו עוד ילדים בבית הזה, כך או אחרת. נכון שיש את הרצון להשאיר חותם של ה-DNA שלך והצלחנו, אבל מבחינתי הורות הרבה יותר חשובה מגנטיקה וכשנלך בעזרת השם לתהליך נוסף, אשתמש בעוברים שמחכים לנו".
- איך את מחזקת מישהי שרוצה להיות אימא או להרחיב את המשפחה, אבל כרגע לא מצליחה?
"אנחנו חברה שמאוד מקדשת הריונות וילדים. כשזה לא קורה בשנה הראשונה, בשנה השנייה של הנישואים וכן הלאה, מתחילים להרים גבה. צריך שם את הקאוצ'ר הזה, בדיוק כמו מאמן מנטלי שיש לשחקני כדורגל, צריך שבוקר, צהריים וערב יזכיר לתודעה שגם להם זה יצליח, לחזק את האמונה והביטחון בגוף ובדרך. אני שמה דגש על אופטימיות ועל הידיעה שיש יותר מדרך אחת להביא ילד לעולם. אנחנו צריכים להסתכל קדימה וזה הוביל למשפחות מדהימות. אז למה לא?".
