אחד הימים המרגשים ביותר עבור הורים הוא יום הגיוס של ילדיהם - יום שמסמן את תחילתה של תקופה שלא תישכח לעולם. זה גם יום ארוך ומלא רגשות, שמחה ודמעות, דאגה וחוסר ודאות. איך הופכים את הלחץ לחוויה? איך מתמודדים עם המרחק ועם הרגשות? ומה קורה כשהם מגיעים בסוף השבוע הביתה? הורים "עם פז"מ" מייעצים.
קראו עוד:
לתמוך, אבל להרפות
תהל יעיש, אימא של רב"ט רותם יעיש מגבעתי - לוחם וחניך בקורס מ"כים שהתגייס בדצמבר 2021, מספרת על יום הגיוס: "קמנו מוקדם בבוקר, כל המשפחה, ונסענו ללשכת הגיוס בירושלים. גם המשפחה המורחבת הגיעה לשם. חיבקנו ועודדנו המון, עוד בנסיעה דיברנו על הפרק החדש הזה שרותם מתחיל והתרגשנו מאוד".
איך אפשר לדעתך להיות הורים מעורבים ולא מתערבים?
"אספר שמהרגע שרותם קיבל צו ראשון, ועוד קודם לכן, דיברנו איתו כדי להבין ממנו מה הוא רוצה לעשות בצבא. הוא סיפר שהוא רוצה להיות לוחם קרבי. כמובן שמאוד חששנו, אבל נתנו לו את ברכת הדרך. יצרנו לו סביבה תומכת ומפרגנת. אנחנו תמיד מעודדים אותו לעשות את הכי טוב בכל מה שהוא עושה, ולתת מעצמו הכי הרבה והכי טוב. זה המוטו בבית".
איך אתם שומרים על קשר?
"הוא מתקשר בכל ערב בשעת ט"ש, אנחנו מקשיבים לו, שומעים ממנו חוויות וסיפורים, תומכים בו ומחזקים אותו. בסוף כל שיחה אנחנו מזכירים לו שממש עוד מעט הוא יוצא לשבת הביתה, שאנחנו מחכים לו ואיזה כיף יהיה. כשהוא מעלה כל מיני מצבים מאתגרים, אנחנו אומרים לו שאנחנו סומכים עליו ומאמינים בו. אנחנו מסבירים שהוא יכול וחייב להתמודד עם הדברים. אנחנו מכוונים אותו, מעלים רעיונות למציאת לפתרונות, אבל נותנים בו אמון מלא שהוא יוכל לפתור את אותו מצב".
איך שומרים על פרופורציות?
"אנחנו מקשיבים לו, תומכים בו המון. אנחנו גם נותנים לו דוגמאות מהשירות הצבאי שלנו, מכל מיני מצבים שעברנו, ועברנו לא מעט משום ששנינו היינו מפקדים. אנחנו מדברים על מקרים שחברים שלו עברו. גם אנחנו מסתגלים למצב החדש הזה, שהוא בצבא, וקשה לנו לפעמים לשמוע מה הוא עובר. המרחק עושה את שלו ואנחנו מתגעגעים מאוד. ברגעים כאלה אנחנו מזכירים לעצמנו שהילד שלנו קיבל את כל הכלים ואת הבסיס הכי טוב שאפשר, ועכשיו עליו להתמודד. הוא חכם ובעל יכולות גבוהות מאוד, ועליו להתמודד עם מצבים שונים שהוא חווה".
איך אתם מתכוננים לסופי השבוע שבהם הוא חוזר הביתה?
"אנחנו שואלים אותו בטלפון, עוד קודם, אם יש מאכל מיוחד שהוא רוצה שנכין לו, שכבר יהיה לו נעים בלב. שהוא יידע שמחכים לו ושמכינים דברים במיוחד לכבודו. אני מכינה לו מלא אוכל שהוא אוהב, קונה את העוגיות שהוא אוהב. אנחנו מנקים ומסדרים את החדר שלו. בכלל, יש הרגשה חגיגית מאוד כשהוא מגיע לשבת. אנחנו יושבים איתו הרבה, שומעים חוויות וסיפורים בלי סוף, צוחקים ומחבקים בהמון תמיכה והכלה. בכל זאת, הוא עובר מסלול קשוח מאוד".
איך התקשורת במהלך השבוע?
"קיימת קבוצת וואטסאפ של ההורים. אנחנו מקבלים שם את המידע, ואם חייל מעדכן הורה, אז ישר מעדכנים את כולם. יש גם קבוצה סגורה עם המ"פ. בדרך כלל החיילים יודעים מראש שהם לא יוכלו לדבר, אז הוא מעדכן אותנו ואנחנו יחסית יותר רגועים כי יודעים שהוא לא צפוי להתקשר. מה שנותר הוא לחשוב חיובי ולקוות שהכול בסדר. אנחנו מחכים לו ובטוחים שהוא יתקשר ברגע שיוכל".
להיפרד עם חיוך
מיכל אימא של סמ"ר רועי ניר - סטילן באח"י אילת שהתגייס בינואר 2020, מספרת: "יום הגיוס הוא לרוב הקשה ביותר בשירות, הוא בעצם המפגש הראשוני עם הצבא. הוא מלווה בחששות, בבלבול ובלחץ, כך שלדעתי חשוב לתת תוקף לרגשות האלה שעולים ולנרמל אותן (כולם בהלם!), לעודד ולתמוך. אפשר להגיע עם חברים טובים, לדבר על הפינוקים שיחכו לו בשבת. וכמובן, להיפרד עם חיוך והרבה חיבוקים".
איך להיות מעורבים בלי להתערב להם?
"הצורך לגונן הוא שלנו ההורים, אך לא תמיד הוא משרת את הילדים שלנו. חשוב להיות שם בשבילם, להקשיב, לשתף ולתמוך, אך לתת להם להתנהל עצמאית מול המפקדים ומול המערכת הצבאית. התערבות עלולה להלחיץ, להוריד מתחושת הביטחון ולהפחית מתחושת העצמאות".
איך לשמור על פרופורציות?
"לזכור ולהזכיר שלתקופת השירות הצבאי יש התחלה, אמצע וסוף, כך גם לקשיים ולאתגרים שתקופת השירות כוללת. חשוב לנסות לעבור את השירות על הצד הטוב ביותר, לתת את המקסימום ולהפיק את המקסימום".
איך מתנהגים כשהוא חוזר הביתה?
"לפנק, לפנק, לפנק. וגם, לאפשר את המרחב שהוא זקוק לו, את השקט ואת הזמן לעצמו. חשוב לדעתי לאפשר להם את הזמן לנוח, לבלות עם חברים ולהתפרק. לבשל להם את המאכלים האהובים בארוחה משפחתית, לכבס את המדים, ובמידת האפשר, להקפיץ אותו בראשון חזרה לצבא. זה נותן אחלה של זמן איכות".
איך לשמור על תקשורת?
"אפשר לשלוח הודעות מעודדות, לשתף בצילומים מהבית, למשל של בעל החיים שמחכה לו, או תמונות מההווי המשפחתי. חשוב לתת להם תחושה שהם חלק בלתי נפרד מהבית, גם כשהם רחוקים. ותמיד לעודד ולשלוח הרבה אהבה מרחוק".
לפנק, לפנק, לפנק
גלית בר לב, אימא של לוחמת בגדוד דרקון רב"ט רום בר לב שהתגייסה במרץ 2022, מספרת על היום הראשון בצבא: "נושמים עמוק, מסתכלים בגאווה על הילדה שלך שרוצה לתרום למדינה, מחבקים חזק, סומכים עליה ומתרגשים איתה. שמים את הפחדים והחששות בצד ותומכים הכי שאפשר".
איך אפשר לדעתך להיות הורים מעורבים ולא מתערבים?
"אנחנו מאמינים שבכל הזדמנות שהיא יכולה לדבר איתנו, היא אכן מתקשרת. אנחנו מקשיבים לה, שומעים את הטוב וגם את הרע. אנחנו מתמודדים איתה ועם הקשיים, ובעיקר מחזקים אותה ותומכים בה. קשה לא להתערב לפעמים, אם קשה לה מסיבות כאלה ואחרות, אבל היא ילדה בוגרת שיכולה להתמודד עם דברים בעצמה. אני סומכת עליה שהיא דואגת לעצמה, ושדואגים לה מסביב".
ואיך שומרים על רוגע ולא מאבדים פרופורציות?
"אני נושמת עמוק, כי אישית אני מאוד חרדה לבנות שלי. אני פשוט מבינה שהיא אוהבת את מה שהיא עושה, ושהיא מאוד רוצה את זה. קשה לי עם הגעגועים, החרדות והפחדים, אבל אני כל כך גאה בה שזה שווה את הכול".
איך להתנהג כשהיא חוזרת הביתה אחרי תקופה ממושכת בבסיס?
"לפנק, לפנק, לפנק. לתמוך ולהקשיב לחוויות שלה, ופשוט לחבק, לאהוב ולתמוך".
איך אתם שומרים על קשר כשהיא לא זמינה?
"יש קבוצה שבעלי חלק ממנה, יש שם עדכונים מדי פעם. אנחנו מאמינים בה ומבינים שכשהיא תוכל להתקשר, אז היא תעשה זאת. ברור שקשה, וגם אם היא לא עונה אני ממשיכה לשלוח לה הודעות ולעדכן אותה בדברים שהיא הייתה רוצה לדעת. אני יודעת שברגע שהיא תוכל ותראה את ההודעות, היא תשמח מאוד. אני סומכת עליה. היא אלופה".
"קשה לא לאבד פרופורציות"
ערן שוסטר, אבא של סמל עומר שוסטר - לוחם בחטיבה 401 שהתגייס במרץ 2021, מספר על הדרך ללשכת הגיוס: "את התהליך כולו התחלנו כמובן עוד הרבה לפני יום הגיוס. את היום עצמו ציינו בהשכמה משפחתית מוקדמת. בהמשך עשינו הגרלה מי מחזיק את התיק של החייל המתגייס עד לכניסה ללשכת הגיוס, ובדרך השמענו פלייליסט עם שירים 'צבאיים'. הכי חשוב - צילמנו תמונה משפחתית. לא לשכוח לצלם".
איך להיות הורים מעורבים ולא מתערבים?
"הורים יכולים להיות מעורבים למשל דרך קבוצות פייסבוק או וואטסאפ ייעודיות ליחידה מתגייסת, ובכלל, עם המון למידה והקשבה לילדים, בזמן שיחות הטלפון ובסופי השבוע. חשוב לדעתי לעודד אותם כל הזמן, ולהבין שיש מפקדים שיודעים מה נדרש מהם. הם יודעים מה הם עושים".
איך לא לאבד פרופורציות?
"ממש קשה לא לאבד פרופורציות, ובהמון תחומים: עם החבילות מהכוורת, בהמתנה לשיחות הטלפון, בדאגה יומיומית. לשמחתנו, הטכנולוגיה בשנים האחרונות היא לטובת ההורים, אז אפשר לקבל מידע מהחיילים בכל זמן שהטלפון הנייד איתם. אפשר גם לעודד ולהתעודד בקבוצות ההורים השונות, ודרך שיתופי פעולה שגורמים לתחושה של הכלה והבנה, של עניין ושותפות".
איך לנהוג כשהם חוזרים הביתה אחרי תקופה ממושכת בבסיס?
"קודם כל להקשיב להם. יש להם המון סיפורים שהם רוצים לספר, במקביל לכביסות ולתכנון סוף השבוע, שמתבסס בעיקר על הרצון שלנו לפנק אותם בדברים שהוא אוהבים".
איך אתם שומרים על הקשר?
"מתסכל כשהם לא זמינים, והשיחות מגיעות מהם אלינו ולא להיפך. לרוב יש עדכון יומי בשעה קבועה, או בשיחה או בהודעה. אם אין ברירה, מחכים ליום הבא שאולי בו הם יתקשרו".
