(צפו: הריאיון המשפחתי המשותף)
מדי שנה בי"ז בכסלו מצוין יום ההוקרה לפצועי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה. השנה הוא מצוין בסימן "כולנו משפחה אחת", שמספר את סיפורם של הפצועים ושל בני משפחתם, מתוך הבנה שהמשפחה כולה מתמודדת עם החיים החדשים שנוצרו אחרי הפציעה, לצד התמודדותם האישית של הנפגעים. צפו בריאיון המשותף בתחילת הכתבה.
קראו עוד:
עמישב פלאי וגלעד לחיאני הם פצועי צה"ל שנפגעו במהלך פעילותם המבצעית. לחיאני (35) שירת כלוחם בסיירת הנח"ל ונפצע באורח אנוש במלחמת לבנון השנייה. פלאי (41), לוחם סיירת גבעתי, נפצע אף הוא באורח קשה מאוד בפעילות מבצעית ברצועת עזה.
עמישב ולירז וחמשת ילדיהם - עברי (15), גפן (13), חרות (11), בארי (9), שחר (6) וזוהר (2) - מתגוררים ביישוב קשת שברמת הגולן. גם גלעד ומירי מתגוררים ברמת הגולן, ביישוב אודם, עם ארבעת ילדיהם אחינועם (8), אוריה (6), ירדן (3.5) ונהר איתן (שנה). הילדים מדברים בגילוי לב, ובבגרות, על החיים לצד השיקום הממושך והמוגבלות שבצידו. הם ללא ספק מסכימים על כך שהוריהם מהווים עבורם, לפני הכול, מודלים לחיקוי. הם משתפים בקושי היומיומי מול הכאבים הפיזיים והנפשיים שתוקפים מפעם לפעם, ועל רגעי האושר מול המורכבות.
בשבת, בסביבות השעה 12:00 בצהריים, 72 שעות בלבד לפני הפסקת האש, התחולל קרב בוואדי סלוקי, שם שהה גלעד עם חבריו לצוות במבנה שספג מטח בלתי פוסק של טילי קורנט. אחד מהם פגע ישירות בגלעד, וכתוצאה מהפיצוץ הוא נפגע אנושות בראשו ואיבד את עינו השמאלית. גלעד, שחותר בקיאקים מגיל 11, סירב לשקוע ולאבד את שמחת החיים שלו, והחליט להשתמש באהבתו לקיאקים ככלי שיאפשר לו לצמוח מהמשבר, וכך בנה לעצמו תוכנית שיקומית. לפני ארבע שנים הוא זכה להגשים את חלומו הגדול ולהקים את "מים לבנים" - בית ספר למקצועות הנהר יחד עם אחיו עומר, שאותו הם מפעילים יחדיו כמיזם תיירותי וחינוכי. "ההתמודדות עם הפציעה לא נעלמת", הוא מודה, "על אף שאת היכולת הפיזית החזרתי, מטען הכאב הנפשי הוא דבר שמנסים לחיות איתו ולומדים לדייק אותו כדי שלא יתפוצץ".
כדורסל על הכיסא
עמישב יצא לפעילות עצירת מבוקש בעזה עם חבריו לצוות בסיירת גבעתי. במהלך הפעולה נקלע מחבל בין עמישב לבין חברו לצוות בסמטה צרה, כשהשניים נמנעים מירי מחשש שיפגעו אחד בשני. המחבל שעמד עם הגב לעמישב ירה בחברו. עמישב נצמד אליו וירה, וכתוצאה מכך נפל המחבל בתנועה סיבובית והספיק לירות בעמישב צרור כדורים מטווח אפס לרוחב הגוף. עמישב ספג כדורים בשני הרגליים, באגן ובידו השמאלית, והאפוד הקרמי עצמו ספג עוד כמה כדורים. כתוצאה מההיתקלות נפצע עמישב באורח אנוש כשסכנה מיידית נשקפה לחייו, ובמסגרת השיקום נותר משותק לצמיתות בפלג גופו התחתון.
"הכי כיף לשבת עם אבא על הסאפ", מספרים ילדיו של עמישב, שלא מזמן גם הצטרף לקבוצת כדורסל בכיסאות גלגלים, ועברי החליט להצטרף גם הוא לקבוצה כשהוא מתיישב לצד אבא על הכיסא במקצוע שדורש כושר סיבולת ושרירי ידיים חזקים במיוחד. "כדורסל זו אחת הפעילויות שאנחנו הכי נהנים לעשות ביחד", מספר עברי בגאווה.
אתם מרגישים לפעמים שאבא שונה מאבות אחרים?
"כשהייתי בכיתה א' ראיתי כל מיני ילדים שאבא שלהם מחזיק אותם על הכתפיים ואבא שלי לא עשה לי את זה, אבל ברוב הדברים אני לא מרגיש את זה", אומר בארי.
"בתוך הבית עולים המון קשיים, או השלכות מהפציעה, שלא נראים כלפי חוץ, ואנחנו כאן כמשפחה כדי לתמוך, לראות ולהיות שם", אומרת מירי, בת הזוג של גלעד. "נכות זה מצב עובדתי שלא ניתן לשנות, אבל ההחלטה כיצד לבחור לחיות עם הנכות היא כבר של גלעד, והוא בחר לחיות ובגדול".
"עמישב משמש לנו דוגמה - כיצד להיות מוגבלים פיזית, כשהנכות היא פיזית בלבד ולא בראש", מחזקת לירז את דבריה של מירי. "הוא מסרב לתת למגבלה להגדיר אותו ודואג לשדר עסקים כרגיל, ומה שהוא משדר לעולם גורם לאנשים לשאול את עצמם אם יש לו בכלל פציעה או נכות. ולא משום שאין, אלא מכיוון שבראש ובהוויה שלו הוא ממש לא מרגיש מוגבל".
ועמישב אומר: "לפני הכול אני אומר כל יום תודה על כך שאני כאן, תודה על המקום שבו גדלתי, ותודה על איך שהייתי עטוף אחרי הפציעה. אני מודה על המשפחה הקסומה, על החברים, וכמובן מודה ללירז אשתי האהובה ולילדים. תודה על העבודה שיש לי עכשיו, שאני שמח בה אפילו שזה רחוק מהחלומות שהיו לי. אני מאחל לנו, למשפחה ולכולם, שתמיד נדע להגיד תודה ולראות את הטוב שבדברים כי זה אתגר גדול".
מאז החלה מדינת ישראל לציין את יום ההוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, איגוד זהות, שלו 45 מרכזים ברחבי הארץ, מוביל ומלווה את היום ומפתח תכנים בנושא. התכנים מועברים בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, בתנועות הנוער, במכינות ובטקסים רשמיים, מכיתות ג' עד י"ב. הם כוללים מערכי שיעור, טקסטים, וסרטונים על הפצועים, שמועלים לאתר ההוקרה ופתוחים לכלל הציבור.
