מאמנת הכושר אונור אוקשטיין עשתה מעשה מיכל הקטנה וחזרה לעבוד שלושה ימים אחרי הלידה. למעשה, כמו שמלשינה עליה שותפתה העסקית, הדיאטנית הקלינית רונה אבן, אוקשטיין המשיכה להעלות פוסטים גם תוך כדי הצירים, ו־72 שעות אחר כך, כשהיא חובקת את בנה השני, אוקשטיין כבר שבה לשגרה.
"היא שלחה לי הודעה: 'טוב נשמה, אני עם צירים, היום צריך לעשות א', ב', ג', ד'. תעדכני אותי שהכול סבבה'", מספרת אבן. "אחותי, לכי תלדי כבר, את הראש ניפחת לי. ואז אני נכנסת לקבוצה שלנו בפייסבוק, ורואה שהיא העלתה גם סרטון חדש. לא, היא לא בת תמותה. את יכולה לחפש שם את הסרטון שהיא צילמה תוך כדי צירים. ואגב, את חופשת הלידה לא היא לקחה, אלא בעלה, שנשאר עם הילד עשרה חודשים. היא חזרה מיד לחפור לי במוח".
כשאבן מדברת על הקבוצה שהן מנהלות בפייסבוק, היא מתכוונת לקהילת "אמא חוזרת לג'ינס", שהשתיים רואות בה קבוצת תמיכה לאמהות. את הקהילה, המונה כיום למעלה מ־90 אלף נשים, הקימה אונור ("רימון בפרסית") אוקשטיין, 36, לפני כשלוש שנים, אחרי הלידה הראשונה. בלי חברות אמהות ועם עוד 15 קילו היא שקעה אז עמוק לתוך הטרנינג. "הייתי הראשונה שילדה בחבר'ה וחיפשתי קבוצות תמיכה לאמהות בפייסבוק ולא מצאתי. היו קבוצות שדיברו בהן על אימהוּת, על איך תהיי אמא יותר טובה, איך תאכילי את הילדים יותר טוב. לא מצאתי שם אמהות שרוצות לעשות טוב גם לעצמן".
ללדת זה לא לעשות טוב לעצמך? להניק את התינוק שלך זה לא לעשות טוב לעצמך?
"לא אצל כולן הכל זהה. אני למשל לא יכולתי להניק, בגלל בעיה פיזית, וכולם ישר התנפלו עליי: 'מה, את לא מניקה? אני אתן לך שמות של יועצות, את חייבת להניק'. די, תירגעו. אני יודעת מה טוב לבן שלי. בכלל, אני מאמינה שכשאני בפרונט, אני עושה טוב גם למשפחה. כמו שאומרים במטוס - שימי קודם כל עלייך את מסכת החמצן ואחר כך לילד, אחרת לא יהיה מי שיטפל בו. קודם כל תהיי טובה לעצמך, מאושרת ובריאה, ואז תוכלי גם לתת לאחרים. זו התפיסה מאחורי הקבוצה הזאת".
מאושרת וטובה לעצמך, אבל בג'ינס. את שמה בפרונט את הצורך לחזור לג'ינס.
"אני שמה בפרונט את זה שנשים צריכות לעשות טוב לעצמן כי אנחנו שמות את עצמנו מה־זה־מאחור, אלף שנים אחורה, ואת כל היתר מקדימה".
אבן: "זו קהילה כיפית שמדברת על בריאות ועל העצמה נשים. התוכן שלנו לא מכוון בהכרח לירידה במשקל, הוא מכוון ללעשות לך טוב. אם למישהו יש בעיה עם זה שאני עושה טוב לנשים, אז אני מודה באשמה".
אוקשטיין: "אני אומרת לך שהנשים אצלנו בקבוצה אוהבות את עצמן רצח, גם אם יש להן עוד משקל להוריד".
אבן: "בעיניי טוב לעצמך זה להתמקד באורח חיים בריא. יש נשים שחיות בריא ולא יהיו במידה אפס, ויש נשים שהן במידה אפס ואוכלות גרוע מאוד. אני מאמינה שאנשים שלא מתאמנים ואוכלים רק זבל, לא טוב להם. כושר עושים קודם כל בשביל הנפש. מובן שמי שרוצה גם לרדת במשקל, זו הדרך".
יש הרבה ביקורת היום על נשים שחוזרות מוקדם מדי לעבודה.
"אני חושבת שכל אחת צריכה לעשות מה שהיא רואה לנכון. לילד יש גם שני הורים, אז כשצד אחד עובד, הצד השני אחראי על הגידול שלו".
אבן, 38, נשואה ואם לשלושה מגבעתיים, אחראית על התפריטים בקבוצה. אוקשטיין, נשואה ואמא לשניים מתל־אביב, מנפקת את האימונים (כולל טאבטה, הטרנד היפני הלוהט והחדש בתחום: ארבע דקות מרוכזות בלבד של יזע ודמעות, שסוגרות את הפינה של כושר שאת צריכה לעשות ביום). "שוב, לא מדברים אצלנו על דיאטה או על הרזיה", מתעקשת אוקשטיין, "מדובר על תזונה נכונה, על להיות טובה לעצמך".
אבן: "גם לבנות שאנחנו מלוות אנחנו אומרות: 'שלא תבואו לפה בלחץ, זה לא טירונות. אל תלחיצו את עצמכן. זה ייקח כמה שייקח'".
וכשהן אומרות "זה", לכולם ברור שוב שהכוונה היא החזרה לג'ינס. ולא, לא לכולן זה בא טוב. יש כאלה שמתכרכמות, שלא לומר עף להן הפיוז, כאשר רותם סלע יוצאת מחדר הלידה בסקיני, או מול תמונות של מיכל הקטנה בדייט עם הבעל במסעדה 16 שעות אחרי הלידה. שלא לדבר על הסערה התקשורתית שמיד מתעוררת.
קחו למשל את הפוסט שפירסמה עדי הימלבלוי, שכתבה עד כמה הרגישה בלחץ "לחזור למידותיה", לאחר ההיריון השני, כדי לא לאבד את קמפיין ההלבשה התחתונה שלה. יותר ויותר נשים חושפות את הקושי שבשילוב הבלתי אפשרי בין האימהות הטרייה לניסיון להמשיך את החיים כרגיל. גם קבוצת "אמא חוזרת לג'ינס" ספגה ביקורת על כך שהיא משתפת פעולה עם התביעה החברתית הסמויה מנשים להעלים במהירות את סימני המתיחה ולשוב לא רק לגזרה אלא גם לתפקוד מלא כאשת קריירה, אם השנה ורעיה למופת.
"אם טוב לך ונוח לך איך שאת, מהמם", משיבה אוקשטיין אש. "אני לא באה למי שמרגישה טוב עם עצמה ואומרת לה תרדי במשקל, אבל אם לא טוב לך אז יאללה, בואי נעבוד".
אבן: "אני גאה בזה שאנחנו גורמות לנשים להרגיש נפלא עם עצמן. אני לא מכריחה אף אחת לבוא אלינו ולקבל כלים לשינוי".
שרון אנקווה, משפיענית רשת ובעלת מכון הקוסמטיקה "שרומבה", שמקדמת קבלה נשית בכל מבנה גוף, ילדה את בתה השנייה לפני כארבעה חודשים. ולא, היא לא מביטה ולא שואפת לחזור לאחור. "להפך, אני מקפידה מאז להעלות בכוונה תמונות שלי בחולצות בטן, למרות שיש לי בטן. זה בסדר, הייתה שם תינוקת עד לא מזמן".
מה רע בעצם ברצון לחזור לג'ינס אחרי הלידה?
"איזה ג'ינס? גם כשאת חוזרת לאותו ג'ינס, גם אם הוא עולה עלייך, את כבר לא אותו אדם. אין דרך לחזור לעצמך, כי אין עצמך. יש עצמך אחרת. לכן יש פה בעייתיות בבחירת שם הקבוצה לדעתי, יכול להיות שהיא גם מייצרת לחץ ותחרות מיותרת".
לתחרות הזאת תורמות גם מפורסמות שדואגות להראות שאצלן, גם אחרי הלידה, העסקים כרגיל. "אני לא נגד מיכל הקטנה, היא אישה חזקה ועצמאית שיודעת לעשות כסף. אני ממש לא מקטינה אותה. זה גם מעולה לדעתי ש־16 שעות אחרי הלידה היא כבר שותה יין במסעדה. אבל בתור אישה מפורסמת, יש לך גם אחריות חברתית. את לא חייבת להעלות תמונה כזאת ולגרום לנשים להרגיש רע עם עצמן. בואי תעשי משהו טוב עם הפרסום שלך. הרי זה לא המצב הנורמלי. רוב הנשים 16 שעות אחרי לידה עדיין מנסות לתת שתן".
ובינתיים, בבלוגוספירה, הקהילה התוססת שיצרו אוקשטיין ואבן, לא עסוקה במכאובי הגוף אלא שופעת פרגון והרמות. השתיים יוצרות מרחב חיובי ושמח נטול טחורים וקרעי לידה, וגם חוסמות ביקורת וטוקבקים ארסיים. התגובות לפוסטים שמעלות החברות כוללות מחמאות כמו "אמא לביאה", "אלופה" ו"נסיכה".
"יש בנות שכותבות שם: 'קשה לי, לא הצלחתי'. בום, 30 תגובות: 'קומי, הכל בסדר, גם לי זה קרה'", אומרת אבן. "הן מקבלות המון אמפתיה. יש נשים שלא עברו ליד מראה בכלל, לא רצו להסתכל על עצמן, ועכשיו מצטלמות בבגדים צמודים, גם עם קימורים. היי, לי עצמי יש קימורים, אני לא מעודדת משהו שאני לא מיישמת".
ועדיין, אחרי לידה אי אפשר כבר לחזור לאחור, הגוף משתנה.
אבן: "את יכולה לחזור לאיזה ג'ינס שאת בוחרת. לא צריך לחזור לג'ינס במידה 32. מבחינתי, תחזרי גם לג'ינס היריון. כשאני אומרת לחזור לג'ינס אני מתכוונת לכך שהמטרה היא לחזור לעצמך. הרי כשהיית רווקה הכנת לעצמך אוכל, יצאת בערב כדי להתאוורר והיו לך תחביבים והיו לך חיים. למה אחרי שילדת את לא שם? קומי ותעשי משהו בשביל עצמך, צאי מהטרנינג, מהנוח הזה המרופט, שימי אודם, שימי סומק, שימי חיוך גדול על הפנים".
מה עם דיכאון אחרי לידה - יש לכן כלים לזהות מצב כזה?
אוקשטיין: "קשה לזהות את זה אונליין, כי מי שלא רוצה שיידעו שהיא סובלת מדיכאון, יודעת גם איך להסתיר את זה. אבל אני יודעת על נשים שמדווחות שיצאו מזה בדיעבד בזכות הקהילה".
ד"ר הגר הראל, פסיכולוגית קלינית המתמחה בליווי נשים בהיריון ואחרי לידה, מבקשת להתייחס להשפעה שיש לקבוצות ברשת על נשים לאחר לידה: "כיוון שברשת אנשים מראים בעיקר את הדברים היפים, היולדת הטרייה עומדת היום מול רף ציפיות גבוה מאוד. היא צריכה גם לתפקד וגם להיראות טוב, גם להיות אמא מושלמת וגם לחזור לג'ינס. הכול מתועד ועולה לרשת ואין את הבועה האישית שאפשר להסתתר בתוכה. מצד שני, יש ברשת גם הרבה תמיכה, אפשר לקרוא שם על נשים אחרות שחוות קשיים ולהרגיש פחות לבד".
ועדיין יש יותר לחץ לשדר שהכול חיובי.
"כן, אבל התחושה שלי היא שעכשיו מתחילה גם תנועת הנגד. מתגברים הקולות שאומרים שדווקא מותר וחשוב לקחת הפסקה ממרוץ החיים אחרי הלידה, ואין חובה להיות אמא מושלמת. יש יותר פתיחות לדבר על הקשיים שבהורות".
אוקשטיין ואבן, מצידן, טוענות שמצאו את הנוסחה לנווט בעולם שבו את נדרשת גם לאפות את העוגה לקבלת שבת בגן הילדים וגם להשאיר אותה שלמה ולא ללקק את השאריות. "זה כמו מה שעברתי עם ההנקה", אומרת אוקשטיין. "בלידה הראשונה הייתי בוכה מההערות של אנשים מסביב. בלידה השנייה, כששאלו אותי 'את מניקה?' הייתי עונה רק: לא. למה? ככה. זהו, ככה סבבה לי וטוב לי. זה עניין של להשלים עם עצמך ולהבין שאת לא יכולה הכול".
