אחד הסממנים שמאפיינים את העידן הנוכחי הוא אתגר ההתמודדות עם דחיית סיפוקים, הרצון בחוויה מיידית וקושי להרגיש מתוסכלים במפגש עם מציאות בלתי רצויה.
בעבודתי המקצועית עם הורים אני שומע לא אחת את מפח הנפש והתסכול מהתחושה שהילדים "לא סופרים אותם" המושג פראייר עולה לעיתים קרובות בהקשר של רגשות שעולים אצל ההורה מתוך המקום הידוע של "אני עושה עבורו הכול" והוא מצידו לא תורם מאומה וזו באמת תחושה מתסכלת. רגע לפני שאתם כועסים ומרגישים לא שווים כדאי להבין למה הילדים שלכם לא תמיד מתנהגים כמו שאתם רוצים.
זה לא נגדכם זה בעד עצמם
אחד הדברים שחשוב להבין ולזהות, במיוחד בגילאיים המתבגרים, זה שילדים בוחנים את העולם ומונעים משלבים אגוצנטריים שעוזרים להם לבנות הגדרה עצמית. כאשר הורה מבקש מילד לעשות דבר מה ומגיעה התשובה השגורה "עוד מעט" לרוב הפרשנות היא של כעס ועלבון אבל האמת היא שילדים מגיבים כך כיון שהם באמת מרוכזים במשהו משמעותי להם ( כן אינסטגרם) על אף שלנו זה נראה עניין של מה בכך.
אחד הדברים החשובים להבנה כאן זה שהילד אינו עושה דווקא ובטח לא נגדכם אלה בעד עצמו והצרכים שלו, במקום לגלוש לכעסים ותסכול אני מציע הרבה פעמים לבדוק עם עצמנו האם הבקשה עצמה היא באמת אקוטית ברמה של הכאן ועכשיו? לצד זאת נסו לנהל עם הילדים שיחות שמטרתם להסב את תשומת הלב לצרכי הבית ממקום של גיוס וקשר ולא כעס ותוקפנות. כאשר האוריינטציה שלנו משתנה ומכבדת גדלה הנטייה לשיתוף פעולה.
סוגיה זו מצריכה מחשבה נוספת, חינוך לתרומה ומועילות מתחיל בגיל מאוד צעיר, דרך מודלינג של הורים, אימון לנתניה ופיתוח אינטרס חברתי, לא אחת אני פוגש הורים שבאמת מאמינים שילדים "לא צריכים לעשות כלום" ומכאן שנוצרת התרגלות וחינוך.
פינוק צורך של ילד או הורה?
פינוק הוא ללא ספר אחד החולות הרעות של החינוך במאה הנוכחית. מהו פינוק? חוזה סמוי בין הורה וילד בדבר " מתן שירותים מיותרים" כלומר החוזה אומר שאתה תבקש ואני אספק את הצורך ובקצה הרצף הילד לומד את האפשרויות ובמקביל שרירי הנתינה וההתחשבות בזולת הולכים ומתנוונים.
והאמת היא שמאחורי ילד מפונק לא אחת עומד הורה מפונק, כזה שמעדיף לאסוף את הצעצועים מהרצפה בכדי לא להתמודד עם הילד, כזה שמפצה על שעות עבודה מחוץ לבית וכדמה, ובעיקר הקושי לראות את הילד מתוסכל תוך התעלמות רגשית מכך שתסכול הוא אתגר משמעותי מאוד להתפתחות הילד בילדותו כהכנה ראויה לחיים.
ככול שנבין ומגיל צעיר שהתפקיד ההורי במיטבו, לצד האהבה והדאגה הוא פיתוח של שריר הנתינה, הקפדה על אמונה גבוה במסוגלות הילד וייצור הזדמנויות של עשייה על מנת שיזהה ויכיר בכוחו.
ילדים מגיעים לעולם עם נטייה לתרום ולהועיל גם כחלק מחיקוי, משהו במרוצת הדרך משתבש ובהרבה מקירם מדובר על הורה שמפגין חסות שדווקא היא מונעת את ההתמודדות הכה משמעותית.
אז הורים יקרים אתם לא פראיירים, אבל חשוב שההורות שלכם תלווה באג'נדה ברורה תוך בניית חזון קוהרנטי ככול האפשר באשר להורות שלכם, פחות נשאיר דברים ליד המקרה ויותר נפעל בכוונת מכון כאשר אנו מבינים את צורכי הילד לצד ההבנה של איזה אדם אנו רוצים לגדל.
הכותב הוא מומחה בהדרכת הורים, מאמן ילדים ומתבגרים ומרצה במוסדות חינוך וארגונים. בוגר מכון אדלר ובעל M.A בחינוך
