כשהמונח "דאדי אישיוז" עולה לאוויר, הדבר הראשון שאנחנו חושבים עליו הוא בחורה שסובלת ממערכת יחסים גרועה עם אבא שלה - ועקב כך מחפשת אותו בקשר רומנטי עם גברים מבוגרים יותר. זה כינוי עם הקשר משפיל: הוא מציע שהבעיה היא של הנשים הצעירות, כשלמעשה ה"אשמים" הם האבות. אבל מובן שלא רק נשים סובלות מדאדי אישיוז.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"גם אצל גברים וגם אצל נשים יש הרבה סוגים של חוסר ביטחון עצמי, מזוכיזם, הזדהות פנאטית והיעדר עמוד שדרה הקשורים בהפרעה חמורה ביחסים עם הפונקציה של האבא", מסביר ד"ר דוד בנאי, פסיכולוג קליני, מדריך ומרצה באוניברסיטת בר אילן: "יש גברים שלא מצליחים למצוא את הגבריות בתוכם כי לא הייתה להם דמות להזדהות איתה. זה עלול לגרום לבעיות ביחסי המין, כי לקיחת התפקיד ההטרוסקסואלי של הזכר האנטומי מלווה אצלה בחרדה. לא הייתה דמות שיכלה לחזק את ההפנמה הדרושה כדי לבצע בבוא היום את התפקיד הזה".
בחברה שמקדשת אימהות ודוחקת את האבות לשוליים, רוב הגברים בארץ לא מורגלים בשיחות על אבא שלהם, או עליהם עצמם כאבות. אחד המרואיינים לכתבה הזו אמר בכנות כי אינו יכול לדמיין סיטואציה שבה הוא משוחח עם החברים שלו על היחסים שלהם עם האבות שלהם. מרואיין אחר דווקא כן מורגל בשיחה על אבות, אבל האבא בשיחות הללו תמיד נושא את התפקיד הפטריארכלי העתיק, והיחס אליו מלווה ביראת כבוד אנכרוניסטית.
"בחברה שלנו ובכלל, האבות הם אלו שמקבלים את תפקיד החניכה לגבריות", מסביר ד"ר יאיר אפטר מאוניברסיטת בר אילן, עובד סוציאלי קליני ופסיכותרפיסט. "החניכה הראשונית לגבריות מתרחשת בקשר הראשון בין אב לבן. קיימת ציפייה חברתית, עדיין, שהאבות יהיו חונכים, מנטורים עבור הבנים שלהם. בן צריך להיות 'בן-בן' ולא 'בן-בת'. האבא אמון על התפקיד הזה. מצד האבות, כבר מגיל הינקות ודרך גיל 12-6, נראה ציפייה מבנים להיות 'בנים'. למשל, אבות ירשמו את הבנים לחוג כדורגל, ילכו לאימונים עם הילד. יש להם ציפיות להישגיות. אהבת האם לא תלויה בדבר, אבל אהבת האב תלויה בכך שיהיה גאה בי. גאווה היא תנאי לאהבה. מובן שזה שונה מדור לדור ומחברה לחברה".
בניגוד לשלל תופעות שמסתיימות עם קץ גיל ההתבגרות, יחסי אב-בן ממשיכים להשפיע גם בגיל מבוגר. לבריאות הנפשית שלנו בחיינו הבוגרים יש קשר ישיר למערכת היחסים שלנו עם ההורים שלנו. לפי ד"ר מלני מלרס, הבריאות הנפשית של מבוגרים שהייתה להם מערכת יחסים טובה עם ההורים שלהם בילדות טובה יותר מזו של אלו שלא. במחקר שלה משנת 2010 באוניברסיטת קליפורניה היא בדקה את חוויות הילדות של כ-900 גברים ונשים. במחקר עלה שגברים שדיווחו שהייתה להם מערכת יחסים טובה עם האב במהלך הילדות התמודדו בצורה טובה יותר עם אירועים מלחיצים בחיי היומיום מאלו שהיו להם מערכות יחסים גרועות. כלומר, מי שהיו להם אבות משמעותיים עבורם הכילו מתחים בחיי היומיום בצורה קלה יותר.
"לא גדלתי עם אבא. אבא שלי הוא יוצר שחי באירופה. היה לי קשר מועט איתו כילד. לקחו לי שנים להבין שהוא היה קיים", מספר ס', גבר בן 34, נשוי ואב לבת. אביו כיום בשנות השמונים לחייו, והם בקשר מועט. "אמא שלי הסתירה אותי מאבא שלי, הם לא היו במערכת יחסים. הוא גילה עליי אחרי הברית מילה, אז אמא התקשרה לספר לו שנולדתי. רק בגיל 32 גיליתי איך הוא הגיב, כי רק אז אני והוא הצלחנו לדבר על זה. היה לי צד אחד של הסיפור, ואז גיליתי צדדים שאפילו אמא שלי לא יודעת עליהם".
מה אתה זוכר ממנו כילד?
"פגשתי אותו באירופה בגיל ארבע. אני זוכר את המפגש, זה היה מוזר. אני זוכר דברים שאמר לי ולימד אותי. עדיין, זה היה איש נחמד שהצחיק אותי. לאמא לא היו מערכות יחסים מאז, ולא היה לי מודל גברי. גודלתי על ידי נשים, בלי דמות אב, בידיעה שיש דבר כזה שנקרא 'אבא', הוא גר במקום אחר, ומדי פעם היינו מדברים בטלפון. זה היה דבר גדול בשבילי לדבר איתו. זכרתי את המספר שלו בעל פה. כשדיברתי איתו על זה לפני שנתיים, הוא לא זכר את זה. היה נחמד לראות שהחיים הם סובייקטיביים".
באיזה בית גדלת?
"סבא שלי, אבא של אמא שלי, נפטר כשהייתי תינוק. הייתי צריך למלא את הדמות של הגבר במשפחה. יכולתי לעשות ולומר מה שרציתי, לא הייתי מאוים. אמא שלי חזקה ויכולה להכיל אינטנסיביות, והיא הכילה אותי. זה חלק מהמסע שלי, להבין שלא כל הנשים הן כמו אמא שלי. אמא שלי לא אדם רך, וגדלתי בסביבה שבה אין רכות. אם אמא שלי הייתה צריכה משהו, זה היה בכעס ובעצבים. זה השפיע עליי, וגרם לי להבין שהנקבי הוא לא רק אמא שלי אלא רכות מסוימת".
"עשר שנים לא דיברנו, עד ירח הדבש שלי. כתבתי לו שהתחתנתי ושאני שמח, שהוא מוזמן לתת לי טיפים אם יש לו, כי אני הולך להיות אבא. ביקשתי ממנו שיגיד לי מה לא לעשות, כדי שהקשר שלי עם הילדה שלי לא יהיה כמו הקשר שלנו. הוא ענה יפה. זה רגע שבו נפתחנו, והוא העריך אותי יותר"
איך ההיעדר של אבא שלך השפיע עליך בהמשך החיים?
"לא הכרתי כל דבר שהוא גברי, התנהגות גברית, כולל מרות. מרות זה הסבל שלי, זה כאילו סוגרים אותי בכלוב של חוק ואני סובל מזה פיזית. זה דומה להתקף חרדה. סבלתי בצבא במשך שלוש שנים, הייתי בגימ"לים נפשיים ולקחו לי כמה שנים לצאת מזה".
איך הבית שגדלת בו השפיע על היחסים שלך בהמשך החיים?
"בהתחלה הייתי מבריח את הבנות בדייטים, כי לא ידעתי מה זה בת. אני עוד קורבן של הדור הזה, שהיה צריך ללמוד בדרך הקשה איך העולם עובד. כל דייט ראשון נגמר ב'ביי', עד שלמדתי לשחק את המשחק ולסגור את הלב. ואז הכול היה מזויף".
כלומר עברת מקיצוניות אחת לאחרת.
"כן. אשתי קלטה את העניין הפנימי, והצליחה לעבור איתי את התהליך של פירוק השכבות. בלעדיה אני איש סגור בעולם שמתנהג כמו שאר הגברים, כלומר איירפודס ובושם, אנשים שאוכלים מקדונלדס. הייתי אדם ציני מאוד, כועס ולא רך, לא מחובר לעצמי רגשית. אינטימיות מרפאת, יש לה שימוש בריא. אבל זה חמקמק".
כשהיה צעיר, מספר ס', רצה שאבא שלו יהיה גאה בו. "רציתי לרצות את אבא שלי. תמיד פחדתי שהוא יגיד לי: 'לך, אני לא רוצה להיות אבא שלך. לא הבטחתי כלום לאמא שלך'. וזה מה שהוא עשה, כשהייתי בן 22 ונסעתי אליו. אחרי הצבא, כתבתי לו מכתב, באתי לבקר אותו. הוא היה בשוק והסכים לפגוש אותי. שם הוא אמר לי את כל הפחדים שלי, שהוא לא חייב לי כלום. באתי כגבר מבולבל, פרוע. אני מבין אותו, אבל ברור שלא בתור אבא".
מתי דיברתם לאחר מכן?
"עשר שנים לא דיברנו, עד ירח הדבש שלי. שם צף לי העניין שאף גבר לא מלווה אותי במעבר השער הזה. הייתי צריך להיות שוב האבא, האח והסבא של עצמי, והילד שאני אמור לחבק בסוף. החרדה גרמה לי לכתוב לו מייל, בידיעה שהוא יכול לא לענות לי יותר. כתבתי לו שהתחתנתי ושאני שמח, שהוא מוזמן לתת לי טיפים אם יש לו, כי אני הולך להיות אבא. ביקשתי ממנו שיגיד לי מה לא לעשות, כדי שהקשר שלי עם הילדה שלי לא יהיה כמו הקשר שלנו. הוא ענה יפה. זה רגע שבו נפתחנו, והוא העריך אותי יותר".
האבהות שינתה אותך?
"האבהות שינתה לי את החיים בטירוף. בפעם הראשונה שנגעתי בבת שלי, חמש דקות אחרי שהיא יצאה לעולם, היא סמכה עליי. זו הייתה תחושה של בת שאף פעם לא הרגשתי. היא לא אמא שלי או חברה שלי, אלא משהו שלא הכרתי. ואז הבנתי שאף אחד לא יודע מה זה להיות אבא לבת. יישרתי קו עם החברה לגבי אי הוודאות של החיים. אבהות זה המרכז הכי גדול של רכות. אתה רק רוצה להיות רך איתה, לא לכעוס".
אתה יכול לתת לה את מה שלא היה לך.
"בדיוק. זה העורק הראשי כרגע. כל דבר בחיים, כל החלטה, נובעת מהזכות הגדולה שלי. זה ה-תיקון. למשל כשאני יושב איתה ומנסה להעביר לה שיעור, ויש תחושה של כיווץ פנימי, שאף אחד לא מבין אותי, ועכשיו צריך להתאמץ כדי להצליח להעביר את השיעור ולזכור שאתה לא הילד הקטן. זה משהו שבא לי בחוויה פסיכדלית. לראות את הילד הקטן, ולראות איך בכל אחד בעולם יש ילד קטן שרוצה חיבוק".
בניגוד לס', ק' בן ה-41 נמצא בקשר טוב עם אביו בן ה-72 הגרוש מאימו. ק' הגר בקיבוץ הוא מתמודד נפש ומדריך בבית מאזן. בעברו היה מתכנת, וכיום הוא מבצע הסבה מקצועית לתחום הטיפול.
"עם אמא שלי פחות הסתדרתי. אבא שלי היה מעורב, על סף האובססיבי. הוא היה האליל שלי. סלע איתן, מודל לחיקוי. היינו צמודים תמיד", מספר ס'. "אנחנו לא טוטאליים בצורה הזו כיום, אבל בכנות, אני תלוי בו. חוויתי הרבה משברים נפשיים בשנים האחרונות מאז הקורונה, ולא הייתי עובר אותם בלעדיו. אני לא עצמאי כלכלית. אבא שלי תמיד היה שם - והוא תמיד פה".
למה הכוונה באובססיבי?
"אני לא זוכר, אבל ככה אחרים מתארים את התקופה ההיא. הוא דאג לי, היה היסטרי. הוא בנה עליי, ניסה לשלוט בחיים שלי, במה שאני אוהב ואיך. הוא פיתח אצלי תחומי מתמטיקה, יצא איתי לטיולים בבתי ספר ובתנועת הנוער. לא היו הרבה אבות שהיו תמיד שם".
באיזו תקופה הוא היה שתלטן?
"עד שהתחלתי למרוד, בכיתה ו'. בעצם, עד גיל מאוחר הוא ניסה להיות שתלטן. כיום אין לו ברירה, אני אדם מרדן ועצמאי. בשלב מסוים הבנו שזה עושה רק נזק. אני אדם למוד טיפולים, אבא שלי תמיד חלק מזה, ודיברנו על זה. התקשורת בינינו טובה מאוד. הוא עדיין מביא לי את הקריזה מדי פעם ומנסה להשתלט, אבל עכשיו אני יכול להסביר לו איך אני מרגיש והוא יודע להשתנות. הוא יותר מקשיב, לא רק לי. הוא הפך לפחות גאה ובטוח בעצמו. גם הוא עבר טיפולים והתבגר. הקשר שלנו עכשיו בריא, הוא מאוד תומך בי. אנחנו לא מדברים כל יום, זה פחות אוטומטי ויותר אותנטי".
היה לחץ לא לאכזב אותו?
"עם אבא ידעתי שהאהבה היא אינסופית, וזה יצר עליי לחץ לא לאכזב אותו. בכיתה ב' נתנו לנו שיעורי בית לחופש הגדול. התעצלתי, הייתי מתוחכם, אז הדבקתי שני דפים אחד לשני כדי לדלג על העמוד הזה. כשאבא בדק לי את העבודה, הוא קלט את העמוד המודבק. הוא לא העלה בדעתו שעשיתי את זה, אבל מיד התחלתי לבכות ונכנסתי להיסטריה. לא שיקרתי לו מאז ועד לגיל 18".
"אני חושב שלרוב הגברים יש קושי לדבר. אני בסביבה שבה גברים יודעים לדבר, על הכול, אבל כשמדברים על אבא מרגישים יראת כבוד לא פרופורציונלית, האדרה. הפטריארכיה מאד מורגשת כשגברים מדברים על האבות שלהם, גם אצל אנשים לא פטריארכליים בעליל. זה משתלט על השיח"
גם כיום אתה מרגיש שהוא האליל שלך?
"ממש לא. זה מנע ממני לפתח תפיסה של עצמי ולגלות מה אני אוהב. מאוד פחדתי לאכזב אותו. כל חיי כנער הייתי מאוד מותאם לציפיות שלו. אני מעריך אותו ואוהב אותו כאבא, אבל לא מעריץ אותו כדמות אלילית. אני מכיר את כל החסרונות שלו".
אתה מרגיש קרוב אליו?
"כיום אני חד-משמעית מרגיש יותר קרוב אליו. עברנו חוויות סביב המצב הנפשי שלי, כך שזה די מתבקש. הוא היה שם בנקודות הכי קשות בחיים שלי, כאלו שלא חלמתי שאגיע אליהן אי פעם. הוא אכל ממני הרבה חרא ועדיין נשאר. ברגעים שלא האמנתי בכלום, כשקיוויתי למות, כשרבתי עם כל הסובבים אותי, הוא נשאר קרוב וסלח לי על דברים קיצוניים שעשיתי. לא רק שהוא סלח לי, ידעתי שהוא יסלח לי. הוא ידע להשתנות ולעזור לי. אני לא מרגיש בטוח ככה עם אמא למשל".
איך היה הקשר שלכם בגיל ההתבגרות שלך?
"אבא שלי היה מאוד מתירן. לא היה צריך לשקר לו. הוא הראשון שקנה לי נרגילה. הוא ידע שאני שותה והיה נותן לי לשתות. כשעזבתי את התיכון, זה היה בעצה אחת עם אבא שלי. היה אלמנט של 'אני ואבא נגד העולם'. תמיד הבנו אחד את השני, וכל האחרים היו 'מטומטמים'. בימי הורים, כשהיו אומרים שאני לא מכין שיעורים, הוא זלזל בזה כי ידע כמה אני מוכשר. אמא הייתה נכנסת להיסטריה, והוא היה מזלזל גם בה. הוא היה קצת יהיר. אני חושב שגם אני נדבקתי בזלזול באחרים, במחשבה שאני תמיד צודק. זה אולי עבד כמתבגר בלי אחריות אמיתית, אבל בעולם האמיתי התחלתי לשלם על זה מחיר".
ק' מפרט על אותו מחיר ששילם: "בגדול הוא האבא הכי טוב בעולם, אבל לפעמים קשה להיות בן לאבא הכי טוב בעולם. נחסמו בפניי דברים שלא הייתי מסוגל לבחור. למשל, להיות טבח. אחרי התואר, זו לא הייתה אופציה כי זו עבודת פועלים. אבא שלי בן לפועל. זו מיתולוגיה במשפחה שהוא ואחותו למדו באוניברסיטה. תעודה הייתה ערך עליון. להיות עצמאי זו לא הייתה אופציה, כי זה לא מקצוע. עכשיו הוא יודע להקשיב לי. אני חושב שמשברי החיים שעברתי בשנים האחרונות חידדו עבורי שיותר חשוב להיות שמח מלהיות מצליח".
אתה דומה לו?
"לא חשבתי על זה. אני צ'ארמר כמוהו. אני עובד קשה בלא להיות כמוהו בהרבה דברים. אני תמיד דואג שיכול לקרות משהו נורא, תמיד מתכונן. אני אדם שאוהב לתת, לאו דווקא חומרית. זה חלק חשוב בחיים שלי".
במה אתה שונה ממנו?
"אני רגיש לסביבה, יודע להקשיב, להתאים את עצמי. פחות חי לפי כללים. ההבדל העיקרי הוא שאני יודע להודות בחולשות שלי, ובשנים האחרונות גם לקבל אותן".
אתה חושב שלגברים יש קושי לדבר על הקשר שלהם עם אבא?
"אני חושב שלרוב הגברים יש קושי לדבר. אני בסביבה שבה גברים יודעים לדבר, על הכול, אבל כשמדברים על אבא מרגישים יראת כבוד לא פרופורציונלית, האדרה. הפטריארכיה מאוד מורגשת כשגברים מדברים על האבות שלהם, גם אצל אנשים לא פטריארכליים בעליל. זה משתלט על השיח. האבא הוא האחראי, המקריב, זה שעשה הכול כדי לשים לנו אוכל על השולחן, אז זה בסדר שלא התייחס לרגשות. הם מקבלים הנחה בזכות זה".
אצל א', בן 26 מאזור המרכז, הקשר עם אביו מורכב מאוד. הוריו של א' גרושים, וכשהיה ילד הוא עבר התעללות מינית מצד סבו, אביו של האב. "הסכמנו לא לדבר על הנושא הזה אף פעם, להתעלם מקיומו. אני מעדיף את זה על פני ניתוק קשר עימו", הוא אומר. "הוא תומך בי כלכלית, הוא אבא טוב, פשוט מנותק רגשית. לא מסוגל להכיל את הסיטואציה".
לדעתך הוא גם קורבן?
"אני לא יודע. אני יכול להניח שכן. יש הרבה דברים שגורמים לי לחשוב שזה קרה גם לו. ניסיתי לדבר איתו על זה. הוא בא איתי לפגישה אצל המטפלת שלי, אבל זה לא עבד כי הוא לא מאמין לי. הוא אמר שאולי זו פסיכוזה, טרמפ על תנועת 'מי טו'. באופן כללי, הוא פשוט מחפש כל תשובה חוץ מ'כן'".
הוא מסתיר את האמת עם הרבה מילים?
"כן. הוא מאוד בטוח במציאות שהוא רואה, ושכל אחד אחר לא מבין מספיק. הוא לא מצליח להיות אמפתי. אבא שלי יחסית מבוגר, בן 60. סביר להניח שזה מתחבר לדור הזה. אני רואה אנשים בגיל שלו באינטרנט, והם לא רחוקים מההתנהגות הזו. אני יודע עם איזה אבא הוא גדל, ואני יכול רק להניח שהרבה מהבעיות שלו נובעות משם".
סבא וסבתא עדיין בחיים?
"סבא נפטר לפני הרבה שנים, וסבתא לפני שנה. כל האינפורמציה הזו הייתה מודחקת אצלי. הבריאות הנפשית שלי הייתה תמיד לא טובה, מגיל צעיר אני זוכר את עצמי בדיכאונות. זה החמיר אחרי שסבתא מתה. החלטתי לאשפז את עצמי, ובאשפוז נפתחה תיבת פנדורה. היו הרבה רמזים שאני מבין רק בדיעבד".
5 צפייה בגלריה
''הוא בטוח במציאות שהוא רואה, ושכל אחד אחר לא מבין מספיק''
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
זה יפה שאתה בקשר איתו למרות הכול.
"אין מה לעשות. אני לא יכול לכעוס עליו יותר ממה שאני מרחם עליו. אני אתן לו להיות חלק מהחיים שלי, כי הוא באמת רוצה, הוא פשוט רוצה את זה בתנאים שלו. הוא מנותק וחסר אינטליגנציה רגשית, עם כולם. אני גם הייתי במצב הזה, עד שלמדתי על עצמי בטיפול ונפתחתי. הוא אף פעם לא עבר את השלבים האלו.
"אצלי, הזיכרון היה הסוף של התהליך הטיפולי. זה מה שעזר לי לפתור את הפאזל, והבנתי שיש לי פוסט-טראומה מורכבת. אבא שלי בחיים לא הלך אפילו ליום אחד של טיפול, והוא לא מתכוון לעשות תהליך כלשהו, אז כנראה שזה יהיה ככה לנצח.
"אני חושב שכל אחד אמור להתעניין בלהבין מה מפעיל אותו, ומה גורם לו להגיב ולהתנהג בצורה שבה אנחנו מתנהגים. אני ממליץ לכל אחד לנסות טיפול או גרסה של טיפול שיותר מתאימה לעולם שלו".
אולי גם לו יש פוסט-טראומה מורכבת.
"גם בלי זה, החיים שלו היו מספיק מורכבים. הוא מהגר שחווה הרבה גזענות. החוויה הקולקטיבית שלו מאנשים מאוד גרועה, אבל הוא משתדל למצוא את החברים שלו. הוא איש קריירה, יש לו הרבה תכונות חיוביות. בהרבה מובנים אני שמח שאני דומה לו, אבל אני מרגיש שהתחלפנו בתפקידים. הוא ילד קטן שחוטף טנטרומים ואומר 'לא נכון, אתה משקר', ואני הבוגר שצריך להבין אותו. זה משפיע על הקשר שלי איתו".
אתה רואה את מערכת היחסים שלך איתו כמאבק?
"אני משתדל לא לראות את זה ככה. אני במקום שוויתרתי על זה. הוא לא יכיר בזה בחיים. גם אם כן, אני לא רוצה לחשוב על זה כי זה לא יהיה אף פעם משהו נעים. אין לי מה להיתקע על זה. אני מנסה כמה שיותר להתקדם".
אתה מרגיש שיש בושה בשיח על פגיעות מיניות אצל גברים?
"ברור. אני לא מנסה להיות שגריר, אני בקושי מבין עם מה אני מתמודד. אם היה יותר מידע על פגיעות מיניות אצל גברים, ובמיוחד אצל ילדים, אולי החיים שלי היו נראים שונה עכשיו".
"אבא שלי הוא אדם מרשים, איש עסקים טוב מאוד", מספר ר', 26, עובד בהנהלת חשבונות ובן יחיד לאב שגר באירופה. "אני יודע שאני לא יכול להיות האדם הזה. מצד שני, אני רואה את הדוגמה. הוא הומו, ואני לא בהכרח. הוא 'פלייר', הוא משיג מה שהוא רוצה ואת מי שהוא רוצה. אני ממש לא כזה. לא כי אני לא הייתי רוצה להיות עם יותר ביטחון, אלא כי אין לי את זה".
איך הייתה הילדות שלך?
"משלב מוקדם מאוד הוא גר בחו"ל. הייתי רואה אותו הרבה, אבל גדלתי יותר עם אמא שלי. הייתי איתו שבוע בחודש או בחודשיים. הם מאוד שונים באופי. הוא היה מנסה לדחוף אותי ואמא פחות. הוא ניסה שאהיה יותר דומה לו, אבל זה היה ניכר שלא יכולתי להיות האדם שהוא. זה לא שלא רציתי, אבל אין לי את הביטחון או את האופי הזה".
הרגשת שהאהבה שלו מותנית בכך שהוא יהיה גאה בך?
"אנחנו מאוד שונים. כיום, כשהגעתי למקומות שהגעתי אליהם, יותר קל לו לראות את הדרך הזו. זה לא תמיד היה ככה. הוא דאג שלא ילך לי בחיים. היו דברים שבהם לא הלכתי בתלם, או דברים שהוא עשה ואני לא. יצאתי מבית הספר ללא בגרות, ולו יש רקע אקדמי. הוא שירת בצבא ואני לא. מבחינתו, צריך לעשות את המסלול 'הרגיל' ויקרו דברים טובים. זה קצת ייצר אצלו את התחושה שאם כולם יעשו כמוהו, כולם יהיו במצב טוב כמוהו - ואני חושב שזו ההתנהלות שלו עם הסביבה".
5 צפייה בגלריה
''הוא ניסה שאהיה דומה לו, אבל לא יכולתי להיות האדם שהוא''
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
איך היחסים ביניכם כיום?
"היחסים טובים. אני לא רואה אותו המון. הייתה לי אקסית שהגדירה את זה כ'אנחנו אוהבים אחד את השני, אבל לא יודעים איך לדבר אחד עם השני'. אני חושב שיש בזה אמת. הוא תמיד הסתדר טוב עם אקסיות שלי. הייתה לי אקסית שקצת נדלקה עליו. זה לא היה רציני, אבל זה היה מעצבן".
כי הוא ממגנט, אנשים מסוחררים ממנו.
"זה אחד מהדברים שאני מעריך בו. הלוואי עליי. זה מצחיק כי אמא שלי חשבה שאני גם כזה, אבל יש הבדל. יש אנשים שאוהבים אותם כי הם יוצרים סביבם חבר'ה. הוא טוב בלשמור על קשר עם אנשים, אקטיבית. הוא משאיר אנשים בסביבה שלו, ואני הרבה פעמים מתבייש ומתפדח ולא רוצה להציק".
מתי אבא שלך יצא מהארון?
"ההורים שלי התגרשו בגיל צעיר, בטוב. הוא תמיד יצא עם גברים ונשים. גם אני, וזה נתפס אצלי כרגיל. מגיל צעיר הייתי מעורב במקומות של השמאל הרדיקלי, קוויריות הייתה סביבי למשך תקופה ארוכה. זה גם קשור אליו וגם לא קשור אליו".
איך אתה חושב שהיחסים שלך איתו עיצבו את הבחירות שלך בבני זוג ובנות זוג?
"אני חושב שזה פעל לכיוון ההפוך: הוא בעל ביטחון רב ומשיג את מי שהוא רוצה, ואני הפוך, מתבייש ומתפדח להתחיל. אני לא יודע אם יש קשר, אבל אני מניח שיש. מערכות יחסים הן אתגר בשבילי. הייתי רוצה לצאת יותר ולהתחיל יותר, באופן דומה לו, אבל באופי זה ממש לא אני".
היו לך מודלים גבריים נוספים לחיקוי?
"אני חושב שלא ממש. הכרתי מורים והורים. אמא דאגה לערב אותי בשיח פמיניסטי מאז ומתמיד. השאלה של איך להיות גבר, אם בכלל להיות גבר, עברה בחיים שלי. היום התאפסתי על זה, אבל לקח לי זמן. אלו שאלות מורכבות".
אתה חושב שיש קושי לדבר על הנושא של אבות והמשמעות שלהם?
"אני די בטוח שיש קושי לדבר על הנושא הזה. זה תלוי בבן אדם, אבל אנחנו כגברים לא נוטים לדבר הרבה בכללי על רגשות ומערכות יחסים. בדרך כלל זה דיבור שטחי".
אתה מנסה להתגבר על זה?
"הרבה פעמים אני לא מצליח, אבל אני משתדל לדבר עם חברים. אני משתדל לאתגר את חברים שלי. למשל, אני אומר לחבר שלי אם אני חושב שהוא מתנהג לא בסדר. אני יכול לדמיין לעצמי שאם הוא צריך כתף, הוא לא בהכרח יבוא אליי. אולי בגלל שאנחנו מאותו מגדר, אתה לא רוצה בהכרח לקחת את העצות שאתה נותן. אני יודע להגיד שבשבילי זה היה יכול להיות מאוד מוזר לדבר עם חברים על איך הקשר עם אבא משפיע על מערכות יחסים היום. לא יודע באיזה קונטקסט להעלות את זה בכלל".
פורסם לראשונה: 12:53, 24.01.23
