הטריידים לא יעזרו לקליבלנד להשתפר
רוב השחקנים שהגיעו הם סימני שאלה גדולים, וממילא לקבוצה אין שיטת משחק ולו נותן ללברון לעשות מה שהוא רוצה
הטריידים שהנהלת קליבלנד הוציאה לפועל עם סיום ועד ההעברות אינם רלוונטיים. כמות הניצחונות של הקבוצה לא תשתנה בעקבות השינויים המרובים, והסיבות לכך פשוטות למדי.
הבעיה הגדולה של קליבלנד היא השילוב בין טיירון לו ללברון ג'יימס. המאמן פשוט לא מרסן את הכוכב, להפך, הוא נותן לו לעשות כל שעולה על רוחו ואפילו לא מנסה להטמיע שיטה התקפית כלשהי. הכדורסל של קליבלנד שטחי לחלוטין, והתחכום היחיד שבא לידי ביטוי הוא רק כשלברון מוסר איזו מסירת אמן. אין מהלכים מסודרים, ההתקפות מתנהלות כמעט בבלעדיות על ידי ג'יימס.
לפני כשנתיים, כשלברון תמך בקידומו של לו, עוד לא ידענו מהו הקסם של שחקן העבר. ככל שהזמן עבר עושה התבהר שלו פשוט נותן למלך את מה שהוא רוצה. כל ההתקפות של קליבלנד עוברות דרך לברון, הוא חייב לגעת בכדור בכל פוזשן ורוב ההתקפות הן מהלכי פיק אנד רול בינו לבין שחקן שיתגלגל החוצה לזרוק שלשה, או בידוד שבו ג'יימס פשוט חודר לצבע, ואם ימצא קלעי טוב בוויק סייד ימסור לו לשלשה פנויה.
שימוש בשחקן הטוב ביותר בעולם הוא לא דבר רע, אבל במצב הנוכחי ישנה בעייתיות. הבעיה הראשונה היא שקל מאוד לעשות התאמות לסגנון משחק שכזה. הליגה בימינו משופעת בשחקנים ורסטילים שיכולים לשמור על כמה עמדות, ולכן הרבה הגנות עושות חילופים אוטומטיים, בין אם מדובר בחסימות ללא כדור או במהלכי פיק אנד רול שונים, ולכן ביסוס ההתקפות שלך על משחק שכזה לא יוביל להתקפה שתקלע בכל פוזשן נתון. מדובר בסט התקפי שניתן לבצע מולו התאמות די בקלות תוך כדי משחק (ראו לדוגמה את ההפסד למג'יק, בו קלעה קליבלנד 67 נקודות במחצית הראשונה מול 31 בשנייה).
אותם שחקנים ורסטילים שיצליחו למנוע שלשה פנויה מפיק אנד פופ יצליחו גם לשמור בזמן בידודים על לברון מבלי לתת לו מרווח גדול לקליעה, ויצליחו לשמור עליו כל הדרך עד לטבעת מבלי להביא עזרה ולהשאיר קלעי פנוי. אמנם קליבלנד מדורגת במקום החמישי ביעילות התקפית, אבל יעילות זו יורדת משמעותית מול הקבוצות הבכירות ב-NBA. מול גולדן סטייט קליבלנד קלעה בשני מפגשים 92 נק' ו-108 נק', בתבוסה מול טורונטו בחודש דצמבר האחרון קלעה 99 נק' בלבד, מול הסלטיקס היא קולעת 95 נק' בממוצע בשני מפגשים עד כה וגם יוסטון עצרה אותם ביום ראשון האחרון על 88 נק'.
בעיה גדולה נוספת של הקאבס היא התלות בכוכב הבלתי מעורער שלה. עושה רושם שכולם כבר רגילים למצב הנוכחי. כל שחקן על המגרש יודע את העבודה שלו. תעבוד בשביל לברון ואם תהיה פנוי הוא ימצא אותך. השחקנים שעל המגרש יחתכו לכיוון הסל, יחסמו אחד לשני כדי להתפנות, ברוב המוחלט של ההתקפות הם לא יוצרים לעצמם מהלכים בכלל. אחוז השימוש בלברון הוא 30.3%, מה שמציב אותו במקום התשיעי בליגה, וכשהוא יורד לנוח על הספסל חסרונו מורגש היטב, השלכה ישירה לכך שקליבלנד לא מסוגלת לעמוד בקצב. כמובן שהגנה שגם ככה לא מתפקדת סובלת קשות מחסרונו של לברון.
הכישלון עם אייזיאה תומאס נגזר גם כן מהכדורסל של קליבלנד. עוד כשהגיע בטרייד היה ידוע כשומר איום שאין לו את הסייז לשמור על רכזים, וכשמתבצע חילוף בהגנה הוא מיס-מאץ' קל להתקפה. מאז שחזר מהפציעה בינואר הוא לא נכנס לקצב, ועושה רושם שיתקשה לשחזר את היכולת שהציג אשתקד. עם זאת, IT הוא פליימייקר התקפי שצריך את הכדור אצלו כדי להיות אפקטיבי, הוא לא יכול לקבל את השאריות שמשאירים לו כדי לקלוע וליצור לאחרים. ב-15 משחקיו בקליבלנד הוא זרק כשבע זריקות פחות בממוצע מאשר בשנה שעברה. אם תסתכלו על ביצועיו מבוסטון תראו שמדובר בשחקן שחודר הרבה לצבע למרות שאינו גבוה, וגם מצליח להשיג שם נקודות.
בתמורה לתומאס ולפריי (שיכול לפרוח בשיטה של וולטון כסטרץ' 5), השיג הג'נרל-מנג'ר אלטמן את ג'ורדן קלרקסון ולארי נאנס ג'וניור. תחברו אליהם את ג'ורג' היל מהקינגס ואת רודני הוד מהג'אז, ותקבלו את החבר'ה החדשים בסגל. ממצב בו יש לקליבלנד את אחד הרכזים הטובים בליגה כולה, היא הגיעה למצב בו עמדת הרכז שלה מורכבת היל וחוסה קלדרון. למרות זאת, הבאתו של היל היא המהלך היותר חיובי בטריידים שביצעה הנהלת הקבוצה. הקומבו גארד בן ה-31 יתרום בצד ההגנתי בו הראה לאורך השנים יכולת טובה מאוד. יש לציין שלא מדובר בחוטף גדול, אבל הוא ידע להצר את צעדי השחקנים שיתייצבו מולו.
בצד ההתקפי הוא ישתלב טוב יותר מקודמו בתפקיד. היל הרבה יותר מתאים לסגנון המשחק של קליבלנד והוא לא צריך את הכדור ביד כדי להיות אפקטיבי. הוא קולע שלשות ב-45.7% העונה, האחוז הטוב בקריירה שלו. קלרקסון, לעומתו, יסבול כמו תומאס מהמחסור בנגיעות בכדור. הוא לא שחקן שחי על קאץ' אנד שוט, הוא צריך את הכדור ביד כדי לחדור והקליעה שלו הרבה יותר יעילה בעלייה מכדרור. מדובר גם בשחקן שלרוב יוצר בעיקר לעצמו ופחות לאחרים - לאורך הקריירה הוא מסר פחות משלושה אסיסטים בממוצע.
נאנס הוא עוד גורם מעניין במשוואה, וקיים ספק גדול אם יצליח להשתלב בקבוצה. מדובר באתלט שידוע ביכולות ההגנתיות שלו, הוא יתרום קשיחות בצבע ואנרגיות בהגנה (ובהתקפה עם דאנקים מהדהדים). למרות הסייז והאתלטיות הוא מוריד רק 6.7 ריבאונדים ב-21 דקות משחק העונה. סימן שאלה נוסף הוא כמות הדקות שיקבל לאחר חזרתו של קווין לאב, ואם יוכל להשתלב לצידו ולצד טריסטן תומפסון בחמישייה. בצד ההתקפי יש המון מקום לשיפור. נאנס הוא קלע לא עקבי וזרק רק 4 שלשות העונה, הוא לא משחק עם הגב לסל (כמו מרבית השחקנים כיום) ובעיקר ניזון מנקודות במהלכי פיק אנד רול ובהתקפות מעבר. בין כה וכה לא מדובר בשחקן שיהיה משמעותי עבור הקאבס.
והנה נותרנו עם השחקן המעניין ביותר בתוך משחק הכיסאות הזה, רודני הוד. הסווינגמן שנבחר במקום ה-23 בדראפט 2014 היה אמור להשתלט על עמדת השוטינג גארד של יוטה לאחר עזיבתו של גורדון הייוורד, אולם אף אחד לא ציפה שבחירת הסיבוב הראשון של יוטה בדראפט האחרון, דונובן מיצ'ל, יתאקלם כל כך מהר בליגה הטובה בעולם. הוד, למרות ממוצע של 16.8 נקודות למשחק שמהוות נתון שיא עבורו, נדחק מאחורי הרוקי ברוטציה של הקבוצה המורמונית. וכך השחקן, ששמו נקשר ללא מעט קבוצות לקראת סוף חלון הטריידים, נחת בסופו של דבר בקליבלנד. הוא צפוי לרווח את המגרש עם הקליעה שלו ולהיות שומר זריז ויעיל.
רבים יטעו כשיחשבו שמדובר רק בקלעי שזורק מבחוץ. הוא אמנם לא יוצר לאחרים ובעיקר מהווה תחנה אחרונה בהתקפה, אבל עם זאת הוא מסוגל לכדרר ולהגיע לטבעת ולקלוע גם שם. אם יגיע בתור עוד שחקן שהתפקיד שלו הוא לעמוד בפינה ולחכות לכדור או לחתוך לסל מדי פעם, ההחתמה שלו תהיה חסרת טעם. אין כל הבדל מי עומד בפינה וזורק, לקליבלנד יש המון קלעים שמסוגלים לקלוע באחוזים גבוהים, עוד אחד כזה לא ישנה או יוסיף יותר ניצחונות למאזן הקבוצתי, ולכן קליבלנד תצטרך להפעיל אותו יותר, לסדר לו חסימות ללא כדור ולתת לו גם לתקוף את הטבעת.
אל תתפלאו אם תקומו בחודש מאי באמצע הלילה ותראו את קליבלנד משחקת בגמר הפלייאוף. הסיכוי שתרחיש כזה יקרה הוא סביר ביותר ודי הגיוני, במיוחד לאור הפלייאוף הקודם בו הקאבס עשו סוויץ' אחרי עונה סדירה לא מבריקה במיוחד וניצחו את כל קבוצות המזרח בקלות. כדי לעשות שינוי השנה יידרש ממנה לערוך התאמות בשני צדי המגרש - אבל הבאת שחקנים צעירים וזריזים יותר לא תשנה אם לא יעבדו שם יותר על ההגנה, כמו ששימוש דומה לקודמיהם בהתקפה לא יביא לשינוי התקפי.
שאלה נוספת שצריכה להישאל היא מה עושים בקיץ, איך הקבוצה תתנהל מבחינת חוזים ועל אילו שחקנים שיוצאים לשוק החופשי יהיה ניתן וכדאי לשמור. ממבט חטוף בחוזים של השחקנים בסגל הנוכחי, ניתן למצוא את החוזה של לאב שמבטיח לו 24 מיליון דולר לעונה הבאה, החוזים של היל, תומפסון וסמית' שווים 19, 17 ו-14 מיליון דולר לעונה הבאה, ותוסיפו לכך את החוזה של קלרקסון ששווה עוד 12.5 מיליון. כך קליבלנד תמצא את עצמה משלמת קרוב ל-87 מיליון דולר לחמישה שחקנים בלבד. אה כן, סליחה, שכחתי את החוזה של לברון, שבמידה שיישאר יבטיח לו 35 מיליון דולר לעונה הבאה.
אם תחברו את סך המשכורות הללו תבינו שהשישייה הזו מרוויחה יותר מתקרת השכר הרגילה, וגם אם ג'יימס יעזוב קשה לראות את הוד נשאר. לקליבלנד לא יהיו עוד מזומנים להציע, במיוחד לאור הביקוש הרב שהיה לו לקראת סוף החלון. בהיבט הכספי, הטריידים שביצעה קליבלנד רק נהיים תמוהים יותר ויותר. היא ויתרה על כל הגמישות הכלכלית בעונה הבאה ובעונה שאחריה, עושה רושם שיהיה לה קשה להשאיר את השחקנים שמסיים חוזי רוקי בשנתיים הקרובות וקשה לראות אותם נפטרים מהחוזים הכבדים של סמית' ותומפסון.
ההצלחה של המהלכים תתברר רק בעוד מספר חודשים. כולם יודעים שהעונה הסדירה היא דבר אחד ופלייאוף הוא דבר שונה לחלוטין ואינטנסיבי בהרבה קיץ מעניין ולא פשוט הולך לעבור על הקבוצה מאוהיו, וייתכן שהיא תחזור בשנים הקרובות לנקודה אליה הגיעה לפני שלברון חזר.
לפנייה לכתב/ת 
