החומרים מהם עשויים ג'ורדן ולברון
ילדותיות, קילריות, קוליות, קור רוח וצד אפל – תכונות שעושות את ההבדל בין שתי האגדות האלה לכוכבים אחרים
מאמנו האישי של מייקל ג'ורדן, טים גרובר, מתאר ברב המכר שלו RELENTLESS איך כששהה במחנה האימונים של ה"דרים טים" האמריקאי של שנות ה־90 התבונן ג'ורדן וחבריו. הוא הרהר לעצמו כי כל חברי הנבחרת היו סופרסטארים בקנה מידה עולמי: צ'ארלס בארקלי, סקוטי פיפן, מג'יק ג'ונסון ורבים אחרים. כולם ידעו לקחת את הכדור כשהשעון תיקתק והתוצאה דחקה, אך עדיין, היה משהו אחר במייקל: גם אז הוא היה פשוט מייקל ג'ורדן.
לאחר עבודה ארוכה עם מייקל ועם אתלטים נוספים הגיע טים למסקנה שלג'ורדן כמה תכונות יחודיות: אותן גם אייחס ללברון כי בפלייאוף 2018 הוא נותן לי את כל הסיבות לכך.
1. מייקל הוא Relentless - חסר מנוח - אף פעם לא מרוצה. כששואלים את מאמנו האישי טים גרובר למה אתה מחנך ספורטאים ואנשים אף פעם לא להיות מרוצים. האם לא בריא לאמץ את הביטוי "איזהו העשיר השמח החלקו"? הוא אמר שלא "כי התוצאות הן פשוט לא נתפסות".
לפי תפיסה זו, כשה"קילר" (טיפוס העל של לברון וג'ורדן) מנצח באחד על אחד 18־20 הוא מאוכזב למה לא ניצח 10:20. כשהוא מנצח 10:20 הוא זועם למה לא הביס 2:20 וכך הלאה. בצורה כזאת גם כשאתה הטוב מכולם אתה אף פעם לא נרגע - זה הסוד שעוזר לספורטאים גדולים כמו רונאלדו, ג'ורדן ולברון להמשיך להשתפר גם כשהם לבד בפסגה.
2. מייקל לא היה חייל, אלא גנרל כדורסלנים מצוינים כמו בארקלי וג'ונסון היו תותחי על בעצמם. כשנקראו לדגל להציל את המשחק בדקה האחרונה הם עשו זאת בדרך כלל בהצלחה ולא הזיעו מדי מהתרגשות. שחקנים מצוינים מקבלים את התפקיד וממלאים אותו בהצלחה. שחקנים גדולים וענקים כמו ג'ורדן ולברון לא צריכים לקבל את התפקיד ממישהו. הם יודעים מה לעשות, ויוזמים את המהלך. הם שוחים מעולה באוקינוס האי הוודאות ולוקחים את המשחק על הגב. מבחינתם: הם המשחק!
3. תכונה קטלנית נוספת של אגדת ג'ורדן היא תכונת הילדותיות. אני יודע שזה מצחיק. כי איך ילד יכול להיות קטלני. אמנם תכונת הילדותיות מתורגמת לעברית ממושג שנלקח מאנגלית - הצד האפל- ה־DARK SIDE של הספורטאי. כשילד הולך עם אמא לקניון והיא לא קונה לו סוכריה שהוא רוצה הוא בוכה, צועק, בועט וזועם, "הוא לא רואה בעיניים" - הוא נכנס ל־DARK SIDE שלו.
עם השנים כשאנחנו גדלים כולם מדכאים לנו את הצד האפל. צועקים עלינו, אומרים עלינו שאנחנו חוצפנים, ומושיבים אותנו בפינה. לאט לאט הם מעדנים לנו את החייתיות. ספורטאי העל (הקילרים) יודעים למצות את הצד האפל מתוכם. הם יודעים עד כמה נחוץ הצד האפל למשחק התחרותי. הם יודעים שחשוב להיות רוצח על המגרש. להיות זועם, להיות מוכוון מטרה (סוכריה אל מול ניצחון) כששום דבר לא מהווה כמכשול בדרך. לא אתפלא אם סיסמת הפלייאוף של קליבלנד WHATEVER IT TAKES (כל הדרוש לניצחון) נטבעה על ידי לא אחר מאשר לברון ג'יימס.
4. תכונה רביעית ואחרונה למאמר זה בלבד היא תכונת ה"קוליות". קור הרוח. טיפוסים כמו מייקל ג'ורדן ולברון תמיד קרי רוח. תמיד מפוקסים. אף פעם לא חוגגים מדי בשמחות, ובמצבי משבר לומדים מטעויות ונשארים אופטימיים. הם יודעים מה הם שווים.
כשקליבלנד ניצחה את הסדרה מול הסלטיקס היה אפשר לראות את כל שחקניה חוגגים עם שמפניות בחדר ההלבשה. הם רקדו וצהלו, כשבצד ישב שחקן אחד כשרגליו עטופות בשקיות קרח. הוא ישב לבדו בחדר ההלבשה, צפה בהם וידע שאין עוד סיבה לחגוג. "קילר" לא חוגג את המקום שני. "קילר" חוגג שהוא מסיים את המשימה שלו.
השחקן הזה כמובן היה לברון ג'יימס. כשכל חבריו לקבוצה חגגו את העלייה לגמר הוא ידע שהמסע שלהם רק מתחיל, כשגולדן סטייט החזקה ממתינה להם בשלב הבא. הוא הביט מהצד כהרגלו והתכונן לאתגר הבא. מעודד לגלות לבסוף ש"קילרים" לא קיימים רק על המגרש אלא גם בעולם העסקים, האמנות, המשפטים, הכתיבה או בכל תחום בו אתם עוסקים. גם לכם דיכאו את ה־DARK SIDE (את הצד האפל)? ומה היא הממלכה שלכם?
אני מאחל לכם תמיד לשאוף גבוה ולהיות הלברון של תחומכם.
ג'יימס
צילום: AFP
מומלצים