הסיפור המשוגע של אריאל תיירי נגואקם
הוא חלה במלריה במחנה האימונים, נהנה לתקן פלאפונים בשעות הפנאי ולמד לאחרונה להכין שקשוקה. החלוץ הקמרוני של הפועל רעננה לא חושש לשחק בישראל וגם לא מירידת ליגה. רק דבר אחד מפריע לו: העובדה שיאלץ לחגוג את חג המולד בארץ ללא המשפחה והחברים
בחודש יולי, בזמן שרעננה קיימה את מחנה האימונים שלה בגדנסק שבפולין, חש חלוץ הרכש ברע. הוא סבל מחום גבוה שסירב לרדת ופונה לבית חולים מקומי, שם אימת הרופא את החשד כשבישר כי נגואקם סובל ממלריה. "כשהגעתי למחנה הרגשתי לא טוב ודי מהר הבנתי שזה משהו רציני", סיפר החלוץ. "אמנם דאגתי, אבל לא חששתי לחיי כי ידעתי שאצא מזה וזה גם מה שקרה בסופו של דבר".
"אני יודע שחששו להידבק ממני, אבל מלריה לא מדבקת ובקבוצה הבינו את זה מהר. ידעו גם שאחזור לעצמי ולכן מיותר היה לחשוב על מחליף".
מקטאר לישראל
נגואקם (30) נחת בקיץ בהפועל רעננה היישר מקבוצת הקטארית, אל-חור, אחרי שהמאמן מנחם קורצקי סימן אותו כזר שיוכל לשדרג את הסגל והמליץ להחתימו לשלוש עונות. למרות הציפיות הגבוהות, המחלה שיבשה לו את התוכניות ועד כה הוא שיחק בשבעה משחקים בהם כבש שער אחד בלבד.
כשהגעת לארץ מנחם קורצקי אמר שאתה שחקן טוב ושעוד ישמעו עליך.
"אני מניח שהוא זיהה איכויות בסגנון המשחק שלי וחשב שאני יכול להביא איתי הרבה כדי לתרום למועדון. המלריה הוציאה אותי מהקצב, אבל אני לא מודאג, ההצלחה שלי עוד תגיע ובגדול".
ידעת שהגעת לקבוצת תחתית?
"למען האמת לא ידעתי הרבה על רעננה. ידעתי שזאת לא קבוצת צמרת, אבל שמעתי שיש לה פוטנציאל להצליח. כשהגעתי דיברו איתי על הסגנון של הקבוצה ועל הרוח. בנוסף, התאים לי האתגר שטמון בליגה חדשה ולכן חתמתי בקבוצה".
אתגרים זה יפה, אבל כמו שזה נראה עכשיו אתם תלחמו נגד הירידה.
"אני לא רואה את עצמי ואת רעננה יורדים ליגה. אני מאמין בעצמי ותמיד נותן את הטוב ביותר, וכמוני יש פה עוד הרבה שחקנים".
אבל לקבוצה אין קהל.
"זה נכון, אבל ביחס למצב בקבוצה בה שיחקתי בקטאר המצב עוד בסדר. כשחקנים זה ברור שאנחנו צריכים את האוהדים איתנו, כי קהל הוא סוג של כלי נשק שנותן כוח".
וחוץ מרעננה, מה דעתך על הכדורגל הישראלי?
"הרמה די טובה. יש שילוב של פיזיות ומהירות, אבל הוא פחות טקטי. לא ראיתי הרבה קבוצות מרשימות, אבל אני נהנה לראות למשל את מכבי ת"א ואת הפועל ב"ש, שיש להן תרבות כדורגל טובה".
אתה רואה את עצמך מגיע בהמשך לאחת הקבוצות הגדולות בישראל?
"אני בהחלט רואה את עצמי במועדון גדול יותר בישראל או בחו"ל. אני גם חולם לשחק בנבחרת שלי. עונה טובה ברעננה יכולה להוביל אותי למקומות האלה".
הגעת לישראל מקטאר, אתה מודע למתיחות בין המדינות?
"כששיחקתי שם לא ידעתי על כך ועכשיו שאני כבר יודע זה באמת לא משנה לי. פוליטיקה וספורט לא צריכים להתערבב. ספורט נועד כדי לאחד וצריך להשתמש בו כדי שזה יקרה".
נגואקם הספיק כבר לשחק בארצו, בפינלנד, בטורקיה וכאמור בקטאר. הוא נשוי ואב לשני ילדים ומזה מספר שנים שמשפחתו גרה בצרפת. כרגע אין בכוונתם לעזוב לישראל. "לא הבאתי את משפחתי לפה כי הילדים שלי נמצאים במסגרת חינוכית טובה ואי אפשר כל פעם לנתק אותם מהסביבה כי זה פוגע בהם. כבר שאלו אותי אם זה בגלל החשש מהמצב הביטחוני אבל זאת באמת לא הסיבה".
איך זה מרגיש לחיות ללא משפחה במדינה זרה?
"הכדורגל עבורי הוא קודם כל הנאה ואני בר מזל שזכיתי לעבוד במה שאני אוהב. זאת גם הסיבה שאני מקריב מעצמי. אנחנו מדברים הרבה בסקייפ ובפגרה טסתי אליהם וחגגנו יחד את יום ההולדת שלי. בילינו המון גם עם החברים, אכלנו מאכלים קמרוניים טעימים והיה לי זמן איכות באנרגיות טובות".
למה צרפת ולא קמרון?
"השכר הממוצע בקמרון הוא בערך 100 אירו לחודש והחיים שם לא פשוטים. לשמחתי אני יכול לעזור לקרובים שלי שנשארו לחיות שם. חונכתי שגם אם יש לך קצת אתה חייב לחלוק בו".
ומה עושים כשהאימון מסתיים?
"אחד התחביבים הגדולים שלי הוא לתקן מכשירי טלפון. אני חוקר את התחום ומתעסק בו לא מעט וגם עוזר למי שצריך. חוץ מזה אני אוהב להאזין למוסיקה ומתכנן בקרוב להתחיל ללמוד לנגן בגיטרה".
רגע שפחות תרצה לזכור מהקריירה עד עכשיו?
"את ההתנהגות הגזענית שחוויתי כששיחקתי בפינלנד. אחד משחקני היריבה ירק עליי ואמר לי 'תחזור לקמרון'. נפגעתי מזה מאוד".
ולסיום, איפה נמצא אותך בחגיגות בחג המולד?
"קצת מבאס אותי הסיפור הזה. החג הוא זמן שמאפשר לנו ליהנות בחברת המשפחה והחברים וחבל שבכדורגל הישראלי לא מאפשרים פגרה. אין לי כאן הרבה חברים, אבל יש את אנשי המועדון שיעזרו לי ואני מאמין שאתסדר. תביני, בן אדם שחי לבד חייב לדאוג לעצמו. למדתי למשל לבשל לעצמי ואם תטעמי את השקשוקה שאני מכין תראי לבד שניתן ללמוד ולעשות הכל אם באמת רוצים".
לפנייה לכתב/ת 
