תעיפו רגע מבט בפיד שלכם בפייסבוק: כמות האנשים שהתחילו לרוץ מרתון בארץ פשוט מדהימה, ונדמה שכל אדם שני הצטייד בשעון ובנעליים נוחות, מתאמן לקראת האתגר ומפרסם עדכונים על ההתקדמות שלו. ואיכשהו יצא שהתפוצצות הענף בגזרה העממית מגיעה יד ביד עם הפריחה המקצועית חסרת התקדים של הענף בישראל.
אנחנו נמצאים בעיצומו של תור הזהב המרתוני בספורט הישראלי, ולא מדובר רק בעשרות אלפי החובבים שנדלקו על העניין וירוצו ביום שישי במרתון ת"א. בין הגברים, רצי הצמרת נלחמים לפתע זה בזה על מי שיצליח לגלח יותר זמן מהשיא הלאומי אחרי 15 שנים שבהן טבלת השיאים לא זזה, בעוד לונה צ'מטאי-סלפטר שמה אותנו על הבמה אצל הנשים וכבר נחשבת לחברה בטופ העולמי, כשלצידה צצות עוד ועוד רצות חדשות ומוכשרות.
למרות שמדובר במפץ גדול אמיתי מבחינה ספורטיבית, קשה להצביע על רגע אחד מדויק בו הכל התחיל, אבל התוצאה ברורה: ממצב של "רק להגיע לאולימפיאדה ולסיים את המסלול', אנחנו נמצאים בעמדה בה לא פחות מעשרה ישראלים נמצאים בתמונת הקריטריון האולימפי (טרם פורסם מהו, אך צפוי להיות סביב המינימום לאליפות העולם, כ-2:16 שעות לגברים ו-2:37 לנשים). נכון, רק שלושה גברים ושלוש נשים יוכלו בסופו של דבר לקבל כרטיס לטוקיו 2020, אבל זו לא הכמות, אלא האיכות: אותם רצים ישראלים בכירים יכולים להתברג גבוה, ובמקרה של צ'מטאי, אפילו לסיים בעשירייה הראשונה. אז לאן זה יכול להתפתח? האם ישראל הופכת למעצמת מרתון, או שמא מדובר בהבלחה תקופתית?
לונה צ'מטאי היא אמנם אלופת אירופה בריצת 10,000 מטר, אך הצוות האיכותי המקיף אותה הגיע להחלטה להתמקד בריצה הארוכה מכולן – 42.195 ק"מ (אם כי יש לציין שריצות המסלול הארוכות עדיין על הפרק). הצוות כולל את בעלה/מאמנה דן סלפטר, המאמן האיטלקי רנאטו קאנובה, תזונאי, מתאמת תחרויות ואפילו מערך דוברות.
ההסבה עבדה. צפו בלונה צ'מטאי מנצחת במרתון פירנצה
שיאה הישראלי, אותו קבעה בפירנצה בסוף השנה שעברה, עומד על 2:24:17 שעות. הוא דירג אותה במקום ה-52 בעולם ב-2018, אבל חשוב להבין שבין אלו שהקדימו אותה היו 29 אתיופיות ו-17 קנייתיות, וכל מדינה כאמור יכולה לשלוח רק שלוש נציגות למשחקים האולימפיים. בחישוב של שלוש רצות למדינה צ'מטאי דורגה 13 בשנה שעברה – וראשונה באירופה – וזה עוד מבלי שהתמקדה כל-כולה במרתון לאורך השנה.
אבל צ'מטאי היא רק חוד החנית של כוח נשי הולך ומתעצם. אמנם הרצות הבולטות הנוספות של ישראל עוד לא מתקרבות לתוצאות של צ'מטאי, אבל הרצה החרדית ברכה (ביטי) דויטש הפתיעה לטובה השנה, וילנה דולינין האיכותית מסוגלת להמשיך ולשפר את התוצאות שלה.
מבחינת הגברים, השיא הישראלי הטרי של מארו טפרי מיום ראשון, 2:10:11 שעות, היה נותן לו את מדליית הכסף באליפות אירופה האחרונה אילו היה קובע אותו שם. גם הזהב לא היה רחוק: 2:09:51 שעות שקבע קון נארט הבלגי.
התוצאה הנפלאה של טפרי הגיעה רק חודשיים אחרי שגירמה אמרה קבע שיא מצוין, 2:12:37 שעות, שיא שהגיע ארבעה חודשים אחרי שטפרי ניפץ את שיאו של היילה סטאין שהחזיק מעמד מ-2003. כלומר, תוך חצי שנה נשבר השיא הישראלי שלוש פעמים, ונראה שאמרה וטפרי לא אמרו את המילה האחרונה במאבק. גם איימרו עלמיה, מלקמו ג'מבר ודניאל גואדי קבעו לאחרונה תוצאות טובות.
ד"ר נחשון שוחט, שנחשב לאנציקלופדיה של המרתון בישראל, נלהב מהמצב הנוכחי: "יש פה תהליך מקצועי אמיתי, יש פריחה ותחרות בין קבוצה איכותית של רצים, עם עבודה מקצועית, חשיפה לשיטות אימון מהמתקדמות בעולם, כשיש מגע ישיר עם הרצים הטובים בעולם".
2:10.11 שעות זה כבר שיפור רציני.
"ההתקדמות של 2:12 שעות הייתה צריכה להגיע, ממתינים כאן 20 שנה לתוצאה הזו, אבל 2:10 זו כבר קפיצת מדרגה. אם זאת הייתה רק לונה אז היו אומרים שזה כישרון חד-פעמי, אבל כשרואים את העומק בגברים, מבינים שיש משהו שמתעורר בצורה יפה מאוד ועוד צפוי להימשך. לונה היא באמת כבר ברמה עולמית נפרדת, ובמצב מסוים יכולה גם להתחרות על מדליה בתחרויות גדולות. אולי היא גם פרצה את הדרך לחובבנים אחרים שרואים מה היא עשתה, זה סיפור שמייצר אמונה".
גם נילי אברמסקי, שיאנית ישראל לשעבר ומי שזכתה 11 פעמים בתואר הלאומי בריצת מרתון, מדגישה את ההיבט של פריצת מחסומים עבור אחרים: "אני חושבת שזו התקדמות טבעית. הייתה התמקצעות של מאמנים, אולי יותר תמיכה לספורטאית, כל אחד תרם קצת ואז נוצרה המסורת והאמונה שזה אפשרי. ברגע שמישהו שובר שיא ויש עוד ספורטאים טובים בסביבה, זה מדרבן אותם.
"אבל אנחנו עדיין בהתחלה. נכון, יש פה ושם פרויקטים ופנימיות איכותיות, אבל השינוי החיובי איטי מאוד. אולי לא צריך לשאוף שנהיה טובים יותר ממה שאנחנו עכשיו, אלא רק שתהיה כאן תרבות ספורט. יש עכשיו בום בריצה, אבל אין ספורט בבתי ספר, אין תשתית אתלטיקה בכל הארץ וחסרים מתקנים".
הנקודה של אברמסקי חשובה. בסופו של דבר, ישראל אינה מעצמת ספורט בכלל ואתלטיקה בפרט, והטיפול בנושא לוקה בחסר, בעיקר בכל הנוגע לבסיס של הפירמידה. אנחנו עוד רחוקים ממדינות המרתון המפוארות, כפי שמסביר ד"ר שוחט: "את הדומיננטיות של קניה ואתיופיה בריצת המרתון אפשר לייחס לפיזיולוגיה של הרצים המקומיים והתנאים הסביבתיים. כל ילד שם חולם להיות הטוב ביותר, ולכן מי שקובע 2:10 הוא רץ דרג ג' שם.
"דן סלפטר דיבר על 10 רצים ישראלים שיגיעו ל-2:10 שעות, אבל זה עוד רחוק. אני רואה בערך שלושה כאלה, אבל חשוב לזכור שזה מכובד מאוד, משהו שקיים במדינות מעטות באירופה. אפילו בארה"ב אתלטים שקובעים תוצאה כזו נחשבים לרצי עילית, וצריך לזכור שיסוד האתלטיקה שם הרבה יותר חזק".
זוהר זימרו, ארבע פעמים אלוף ישראל במרתון, השתתף באולימפיאדת לונדון 2012 והשיא האישי שלו (2:14:28 שעות) עדיין נחשב לאחת מהתוצאות הטובות של ישראל. "יש יציבות בענף, ואנשים שלקחו את עצמם בידיים ושמו להם למטרה להתקדם", טוען זימרו. "פעם כשהיינו אומרים שצריך לשאוף להיות כמו אתיופים או קנייתים הייתה תפיסה שאנחנו לא יכולים להיות כמותם, אבל שמנו את זה בצד והשאיפה היא להגיע לרמה הזו. לרצים היום בארץ יש חוסן מנטלי, וזו הייתה בעבר הבעיה. ברגע שהיא נוטרלה, אין דבר שיכול לעצור את הספורטאי. זה עניין של עבודה נכונה, השקעה ונחישות להצליח, וזה מה שקורה עכשיו ומוביל לתוצאות.
"בריצות הארוכות והבינוניות ממשיכים לשבור מחסומים, ויש לנו כוכבת בקנה מידה עולמי כמו לונה. מארו טפרי וגירמה אמרה מתקרבים לרמה הזו, ויכולים להגיע ל־2:08־2:07 שעות. ברגע שמחסום ה-2:14 של היילה סטאין נשבר, הכל השתחרר, ואני מאמין שבשנים הקרובות יהיו לנו שלושה-ארבעה ספורטאים שיירדו מ-2:10".
אתה בטח יודע שבישראל מחפשים את הפודיום. מה הסיכוי שזה יקרה בטוקיו 2020?
"בוא לא נקפוץ מעל לפופיק. בריצות ארוכות, במיוחד בגברים, יש עשרות קנייתים ואתיופים שירדו מתחת ל-2:10. נכון שיש הגבלה של שלושה משתתפים, אבל גם היפנים, האריתראים והמרוקאים שווים מדליה. יהיה פנטסטי להיכנס ל-15 הראשונים".
למרות שמבחינה מקצועית הדברים הולכים ומשתפרים, השיאן הטרי טפרי יודע עד כמה המצב נזיל: "אם לא עושים מינימום לאולימפיאדה, אף אחד לא יסתכל עליך. לדרג היותר נמוך לא נותנים משכורת ומחנה אימונים, ואם לא הולך, אז צריך ללכת למצוא עבודה, וכבר ראינו מרתוניסטים שהולכים להיות שומרים".
מה אתה חושב על הזינוק של הענף בארץ?
"אני שמח שזה הולך ומשתפר. הרמה מאוד גבוהה. המדינה צריכה להמשיך להשקיע
בנו האתלטים, וצריך לזכור שבלי הכסף לא היינו יוצאים למחנות אימונים בתנאי גובה. מחברים את זה יחד עם תזונה נכונה, משמעת וללכת לישון בזמן כדי להביא את התוצאות. צריך לזכור שחייבים זמן להתאושש בין מרתון למרתון".
ומה עכשיו?
"אני מתכוון לרוץ רק חצי מרתון בברלין ולשפר את השיא, ואז אליפות העולם בקיץ. יהיה מאתגר לרוץ בדוחא: בגלל החום הקיצוני שם, הזינוק יהיה בחצות. צריך להתכונן גם מנטלית, ולדעתי הרבה רצים יוותרו על התחרות".
