מימין: קיליאן אמבאפה. משמאל: לוקה מודריץ'. במרכז: אדה הגרברג. טקס חלוקת פרס כדור הזהב האחרון שנערך ב-3 בדצמבר 2018, היה שונה מאלו שקדמו לו מהרבה בחינות.
הזכייה של לוקה מודריץ', למשל, קטעה עשור שלם שבו חלקו ביניהם לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו את התואר.
קיליאן אמבאפה, שנולד 13 שנים אחרי הקרואטי, לקח את תואר השחקן הצעיר של השנה, ורבים סברו שהוא היה ראוי לתואר המרכזי כבר עכשיו (סיים רביעי אחרי רונאלדו ובן ארצו אנטואן גריזמן, ולפני מסי), ובכל מקרה הייתה בכך הצהרה לגבי מיהו כוכב-העל הבא שאמור לשלוט בכדורגל העולמי.
אבל רק דבר אחד קרה לראשונה אי פעם: הפרס הוענק גם לכדורגלנית אישה. והגרברג היא זו שהייתה ראויה לו יותר מהאחרות, בפער גדול. בגיל 23, כוכבת קבוצת הנשים הטובה בעולם, ליון, כבר הספיקה להפוך לתופעה נדירה.
ב-2016, כשהייתה בת 21, היא זכתה בתואר כדורגלנית השנה של אופ"א וב-2017 נבחרה לשחקנית השנה של ה-BBC. מאז הייתה בת 19, היא הובילה את ליון שלוש פעמים ברציפות לזכייה בליגת האלופות. ארבע פעמים ברציפות לקחה את הקבוצה לאליפות צרפת - שלוש מתוכן גם עם הגביע הצרפתי. נכון שליון היא האלופה כבר 12 עונות ברציפות, הרבה לפני שהגרברג הגיעה, אבל בשלוש השנים האחרונות היא מלכת השערים של הקבוצה והליגה כולה. אגב, אחת המתוסכלות העיקריות מהדומיננטיות שלה, היא אחותה הגדולה אנדרין שמשחקת בפריז סן ז'רמן.
איכשהו, ממש באמצע נקודת הרתיחה של תנועת metoo#, בזמן אמת ובנקודת קיצון של העצמה נשית לעיני כל - הרגע הגדול של הגרברג הצליח להפוך לסמל של מיזוגניה. להוכחה ניצחת שהשוביניזם הפטריארכלי חי, בועט ומעליב מתמיד.
מרטין סולביג, הדיג'יי שהנחה את הטקס, חשב שהשאלה ההולמת ביותר לשאול אותה - רגע אחרי שהגיעה להישג חסר תקדים בספורט הנשי – היא האם היא יודעת לעשות טוורקינג. במילים אחרות: אחלה שיצאת מהמטבח, הצלחת להרים את הראש מערימות הכביסה והגעת עד הלום בלי להחליק באמצע הספונג'ה, אבל את התחת, את יודעת להזיז?
הגרברג קיבלה הרבה אהבה ופירגון אחרי התקרית הזאת, במיוחד לנוכח התגובה החזקה שלה: היא סגרה את הסיפור הזה ב"לא", סובבה את הראש ועפה משם. את סולביג זה עוד שעשע והוא שחרר מין צחקוק של "איזו חמודה". הוא לא הבין מה הבעיה - וזו בדיוק הייתה הבעיה. מאוחר יותר היא סיפרה שהתגובה שלה הייתה טבעית, אינסטינקטיבית. "לא ניסיתי להעביר מסר, פשוט הייתי שמחה על הזכייה בפרס והופתעתי שהשאלה לא הייתה על כדורגל".
התקרית המביכה במהלך הטקס:
Martin Solveig really asked Ada Hegerberg, the first ever Ballon D'Or winner, to twerk. The absolute disrespect bruh. pic.twitter.com/Mtc5DBjS7a — A West (@ayyy_west) 3 בדצמבר 2018
התעניינות הגולשים בעולם בהגרברג זינקה מיד כמובן, אבל העניין הוא שהחיפושים הנפוצים ביותר שקשורים אליה בגוגל בשבוע העוקב היו מהסוג של "הגרברג טוורק", "טוורק", "הגרברג אינסטגרם", "אדה הגרברג ביקיני", "אדה הגרברג לוהטת" – הבנתם את המהלך הרטורי. רק באזור אמצע העשירייה השנייה של רשימת החיפושים הפופולריים שמקושרים אליה, זה מתחיל להתרחק מהמקומות האלו עם "אדה הגרברג משכורת" (אם כי גם את השאלה הזו אפשר כמובן לייחס בין השאר לחשדנות הגולשים בנוגע לרצינות שלה ושל הענף הזה שהיא לוקחת בו חלק).
במקום ה-23, אפשר לנשום לרווחה, מופיעות מילות החיפוש "אדה הגרברג היילייטס". לשם השוואה, החיפוש השני בנוגע למודריץ' קשר בינו לבין מסי, ובהמשך הגולשים התעניינו באשתו, בגילו, בהשוואה בינו לבין רונאלדו. יכול להיות שהם פשוט לא חושבים שהוא לוהט, אבל כנראה שזו לא הסיבה היחידה שאין בכמה עשרות התוצאות הראשונות (לא המשכנו לחפור הלאה) את המילים "לוקה מודריץ' ספידו", למשל.
פעילות פמיניסטיות, כמו פעילים חברתיים בתחומים אחרים של פוליטיקת הזהויות (ערבים/יהודים, מזרחים/אשכנזים, גייז/סטרייטים וכו'), מבקשות לייחס חשיבות מיוחדת לאופן בו התרבות הפופולארית, ובתוכה מובילי דעת הקהל וגיבורי התרבות, מקבעים יחסי כוחות חברתיים ישנים. "הגמוניה".
ההתנהגות של גוגל אחרי טקס כדור הזהב האחרון מספרת בדיוק את הסיפור הזה.
אבל כמו שהגרברג הראתה ברגע המביך ההוא – מדובר באישה חזקה ומלאת ביטחון. היא הייתה כזו הרבה לפני שניפנפה את סולביג, וצריך ללכת אחורה בסיפור שלה כדי להבין את זה.
אחד הפרטים המרשימים בנוגע לזכייה שלה בפרס הוא העובדה שהיא השיגה אותו מבלי להיות חלק מהנבחרת הלאומית שלה. גורם מהותי בזכייה של מודריץ' היה העובדה שמעבר להישגיו בריאל מדריד, הוא היה הבורג המרכזי של נבחרת קרואטיה בריצה המדהימה שלה עד גמר המונדיאל ברוסיה. גם אמבאפה הבריק באותו טורניר עם נבחרת צרפת, ניצח את מודריץ' וקרואטיה בגמר וזכה בגביע. שניהם היו הדבר החם, טריים בתודעה הציבורית בעלת הזיכרון הקצר. טל מונטל מסביר היטב בספרו "הטיות או לא להיות" את מה שהוא מכנה "אפקט האחרוֹנוּת" בהקשר הזה: הסיכויים של מי שהצטיין בחודשים הסמוכים לחלוקת פרס שנתי כלשהו לזכות בו, גבוהים בהרבה מאלו של מי שהצטיין בחודשים המוקדמים יותר של אותה שנה.
מונדיאל הנשים האחרון התקיים ב-2015, אליפות אירופה הייתה ב-2017 ואחרי הטורניר, בו נכשלה נורבגיה, היא החליטה לפרוש ממדי הנבחרת הלאומית. הסיבה: "הזלזול של התאחדות הכדורגל הנורבגית בכדורגל נשים". במונדיאל שיתקיים בקיץ הקרוב בצרפת, הגרברג לא תשתתף.
כל הניסיונות לשכנע אותה נכשלו. מאמן הנבחרת מרטין סיוגרן סיפר: "אין סיכוי שהיא תחזור. ניסינו לפתור את זה, קיימנו פגישות, אבל היא החליטה לא לשחק".
וכך הסבירה הגרברג עצמה את ההחלטה: "זה הצד הקשה בכדורגל. כמובן שהייתי רוצה לשחק עבור הנבחרת הלאומית שלי, אבל הייתי מאוד ברורה עם ההתאחדות. אני לא מרגישה שמה שחוויתי במהלך הקריירה שלי מכיוונם ביחס לנבחרת היה טוב מספיק". המניע, לדבריה, היה "להפוך את הדברים לפשוטים יותר עבור כדורגלניות העתיד. כל דור נלחם למען הבא אחריו". והמשפט המנצח, שכמו לקוח מתוך ספר עצות לחיים מלאי משמעות: "קל לקבל החלטות קשות אם אתה יודע מהם הערכים שחשובים לך".
הדבר המעניין הוא שהצעד כבר חולל שינוי משמעותי: היא עצמה מעדיפה שלא לפרט בפומבי את הטענות ששטחה בפני ראשי התאחדות, אבל ההערכות היו שהמחאה שלה היא בעיקר על האופן בו מחולקים התקציבים לכדורגל הנשים. באוקטובר 2017, חודשים ספורים אחרי הפרישה שלה, נורבגיה הפכה למדינה הראשונה בעולם שמשווה את גובה המענקים על הופעות והישגים במדי הנבחרת הלאומית לגברים ונשים. השינוי כלל קיצוץ מתקציב נבחרת הגברים והעברתו לנבחרת הנשים. אבל גם זה לא סיפק אותה. "זה לא רק הכסף. זו גם שאלה של רצינות ההכנה, של מקצוענות, של טיפול בבעיות בענף".
החלטת ההתאחדות הנורבגית להשוות את שכר הנשים לזה של הגברים:
Norway to give male and female internationals equal pay. #football https://t.co/9ChuE81rsv — Women's Sport Trust (@WomenSportTrust) 7 באוקטובר 2017
סיבה נוספת לסירוב המתמשך עשויה להיות הרצון וההבנה שלה שיש ביכולתה להשפיע במעגלים רחבים יותר: הרי הבעיה קיימת בנבחרות נשים בכל רחבי העולם, ולא כל ההתאחדויות אמיצות כמו זו הנורבגית. היעדרות של הכוכבת הגדולה ביותר מהמונדיאל יכולה להשפיע גם על מקבלי ההחלטות בפיפ"א להתחיל להידרש לעניין.
כשמנסים להבין איך צומחת כוכבת ואישיות מסדר הגודל של הגרברג, ראוי להתחיל מכך שהיא גדלה "בבית הנכון". ראשית, היא עצמה מודה שעל אף הביקורת שיש לה על ההתאחדות, נורבגיה כמדינה מתייחסת באופן שווה לחלוטין לנשים וגברים. עבור חלוצת ליון, תחושת נחיתות על רקע מגדרי היא בכלל לא אופציה, ודאי שלא קבלת יחס מפלה על הרקע הזה.
ויש את המשפחה: אמא ואבא שלה, שניהם מאמני כדורגל, כך היא אומרת, תמיד דרשו ממנה ומאחיה האחרים (יש לה אח גדול נוסף, כדורגלן בגילאי נוער לשעבר בעצמו) להיות קודם כל בני אדם. במקביל, הם נתנו להם את התחושה שהם שווים לכל אחד אחר, אבל מצד שני גם דרשו מהילדים להראות שיש להם את כוחות הנפש להוכיח זאת בעצמם. מעולם, למשל, לא הסיעו אותם לאימונים. הם היו צריכים להסתדר בעצמם. לרוב רכבו על אופניים למגרש. הרקע הזה בהחלט מוסיף למהימנות הטענות שלה על מה שעומד מאחורי הפרישה מהנבחרת, אם יש מי שמטיל ספק במניעים שלה.
עכשיו, אם להשתמש בסגנון של המנחה סולביג, נותרו רק שתי שאלות פתוחות: הראשונה - האם ניתן לדמיין את רונאלדו או מסי מחרימים את הנבחרת הלאומית ואת המונדיאל מתוך אמונה באידאולוגיה מסוימת ורצון לייצג את הערכים הנכונים בעיניהם? והשנייה, החשובה יותר - האם הם יודעים לעשות טוורקינג?
