"החומות נופלות וישנן יותר הזדמנויות. אני קוראת לכל טרנסג'נדר: צאו לשחק!"
הכדורגלנית בלייר המילטון (28), שמשחקת בסטונהייבן הסקוטית, עוברת בשלוש השנים האחרונות טיפול הורמונלי כדי להשלים את הפיכתה לנקבה. הדברים שאמרה בשבוע שעבר לא הגיעו במקרה, אלא מתוך צורך להגיב כחלק ממאבק.
בזמן שהרצה הדרום־אפריקאית, קסטר סמניה, ממתינה להחלטת בית הדין לערעורים בספורט בנוגע לחוקי איגוד האתלטיקה העולמי, הקובעים כי ספורטאיות בעלות רמות גבוהות של ההורמון הגברי טסטוסטרון לא יוכלו להתחרות כנשים אלא אם ייטלו תרופות להפחתתו, המילטון נלחמת בחזית מגדרית אחרת. סמניה נולדה ומזדהה כאישה, אך מוגדרת כאינטרסקסואלית - אדם שמאפייניו הגופניים לא תואמים את התפיסות הקיימות של מגדר - המילטון ושאר הספורטאים הטרנסג'נדרים מחפשים הכרה בתור האנשים שהפכו להיות. בשני המקרים, השורה התחתונה זהה: השאלה שמרחפת מעל ההשתתפות של האינטרסקסואלים והטרנסג'נדרים בתחרויות נשים, נוגעת לקיומו כביכול של יתרון פיזי לא הוגן.
זו הדילמה שניצבת בפני בית הדין לערעורים, והטענה שהעלו בעבר מתחרות של סמניה על המסלול. כעת, עם עליית מספרם של הטרנסג'נדרים העוסקים בספורט, העניין חוצה גבולות והופך משמעותי בכל הענפים. המילטון, כאמור, דיברה בפומבי רק כדי להגן על הצד שלה - בגלל שתי התבטאויות בולטות שעלו לאחרונה בנוגע לאותו יתרון חמקמק.
את הציטוטים החזקים ביותר סיפקה אגדת העבר, הטניסאית מרטינה נברטילובה, שהביעה דעה נחרצת בנושא בחודש שעבר והציתה את האש: "זה מטורף שמאות ספורטאים שהצהירו כי שינו את מינם וקיבלו טיפול תרופתי מצומצם בלבד, כבר הגיעו כנשים להישגים שהיו מחוץ להישג ידיהם כגברים", כתבה נברטילובה ב"סאנדיי טיימס". "גבר יכול להחליט שהוא אישה, לקחת הורמונים לפי דרישת ההתאחדות של הענף, לזכות בכל דבר שמתחשק לו ואולי אפילו להרוויח הון, ואז לשנות את דעתו. זה לא הגיוני וזו רמאות. זה לא הוגן".
נברטילובה לא שיערה לעצמה את האש שתספוג. היא הואשמה בטרנספוביה וארגון ספורטאים להט"בים ניתק את הקשרים איתה - למרות שמדובר בלסבית מוצהרת. היא נאלצה להתנצל על השימוש במילה "רמאות", אך ממשיכה לטעון שיש לטפל בנושא.
אחרי המתקפה נגדה, מי שנחלצה להגנת נברטילובה הייתה שחיינית העבר שרון דייויס, שטענה: "אין כאן קשר לטרנספוביה. אין לי בעיה עם טרנסג'נדרים. אבל כל ספורטאית שדיברתי איתה על הנושא, ודיברתי עם רבות, מסכימה בנוגע לכך שיש כאן בעיה ושצריך להגן על ספורט הנשים".
איך נראה נושא הפיקוח כיום? הוועד האולימפי, למשל, מאפשר לכל אישה שהפכה לגבר להתחרות ללא בעיות. אבל גברים שהופכים לנשים צריכים לשמור על רמות טסטוסטרון נמוכות במשך שנה. המילטון טוענת כי הטיפול מספיק כדי לאזן את רמת הפיזיות: "הטיפול ההורמונלי לוקח ממך את מסת השריר, את הכוח המתפרץ. אין לי שום יתרון על המגרש".
כן, המילה "יתרון" חוזרת שוב, ומי שנמצא בצידו השני של המתרס לא משתכנע. נברטילובה טוענת שהתחום פרוץ ולא מוסדר. עבור סמניה, שנולדה כאישה, המצב שונה - אבל יש מי שחושב שהמצב הנוכחי לא מספיק, ומעבר לטיפול התרופתי, הטרנסג'נדר חייב לעבור גם ניתוח לשינוי מין לפני שיוכל להתחרות כאישה. שיאנית העולם במרתון, פולה רדקליף, התייחסה לנושא: "ברגע שישנה אפשרות להרוויח או לזכות במדליות, אנשים ינצלו זאת לרעה. אני לא יודעת אם רמות ההורמונים המותרות כיום הוגנות מספיק".
רדקליף דיברה על דבר חשוב נוסף: הרגעת הרוחות. היא קראה לבדיקה ניטרלית של הנושא, שלא תבוצע על ידי אחד הצדדים בעימות, וביקשה להפסיק את האיומים והעלבונות. ומדובר בסוגיה חשובה, כי הלהבות בוערות בשני צידי המתרס, וכפי שנברטילובה חטפה ביקורת, גם ספורטאים טרנסג'נדרים הם קורבנות למתקפות.
קחו לדוגמה את רוכבת האופניים הקנדית רייצ'ל מקינון, שנולדה כגבר וזכתה באליפות העולם לנשים בגילאי 44־35. אחת המתחרות שלה קראה לשינוי החוקים, ומקינון סיפרה כי קיבלה יותר מ־100 אלף הודעות שטנה בטוויטר. מקינון גם טענה שכוחה זהה לזה של ספורטאית ממוצעת, וכי אותה מתחרה שהתלוננה נגדה ניצחה אותה פעמים רבות: "ההבדל הממוצע בין גבר לאישה קטן יותר מאשר ההבדל בין האישה החזקה והחלשה ביותר. אנחנו מאפשרים לגבוהות מאוד להתחרות מול נמוכות בכדורסל ובכדורעף, וזה כן נחשב הוגן".
איך אמרה נברטילובה? אין סיכוי שיימצא פתרון שישביע את רצון כולם במאה אחוז. כותבי טורים זועמים ומתעקשים שהעובדה שטרנסג'נדריות יכולות להתחרות היא בושה לספורט הנשים, בעוד ארגוני להט"בים קוראים לשוויון זכויות ולקבלה ולהכלה מלאה. שאלות על הגינות ספורטיבית הופכות בלהט הדיון לשאלות מגדריות, שמציבות נשים שנולדו כגברים בעמדה בלתי אפשרית מבחינת ההגדרה שלהן.
View this post on InstagramA post shared by Rachel McKinnon, PhD (@rachelvmckinnon) on
רייצ'ל מקינון אחרי הזכייה באליפות העולם
האם הפתרון הטוב ביותר הוא יצירת מסלול חדש של תחרויות המיועד לטרנסג'נדרים בלבד? קשה להאמין, מאחר שהדבר ייתפס בתור יצירת מעמד לא שוויוני בתוך מגדר מסוים. מצד שני, הכעס האדיר שעולה מתוך ספורט הנשים, מסמל שהשתלבות טרנסג'נדרים תישאר בעייתית עד שמישהו ינסה לשרטט קווים ברורים בעולם שבו גבולות המגדר כבר מזמן אינם מה שהיו.
בעבר, הסיפור המוכר היחיד היה של הטניסאית רנה ריצ'רדס, שנלחמה בשנות ה־70 כדי להתחרות כאישה אחרי שעברה ניתוח לשינוי מין. באופן אירוני, מאוחר יותר היא אימנה את נברטילובה. כיום הכל שונה - ההערכה היא כי מספר הספורטאים הטרנסג'נדרים רק יצמח עם הזמן.
קלי הולמס, הדאבליסטית האולימפית בריצות 800 ו־1,500 מטר מאתונה, סיכמה: "אין פה קשר לשנאה או לקבלת האחר. צריך להבין שהספורט הוא מקום שונה". רק אם כולם יפסיקו לצעוק סיסמאות ולהתחבא מאחורי פוליטיקלי־קורקט, תיווצר אווירה בריאה לבחון את העניין מדעית, לאורך זמן, ולעשות את מה שהספורט אמור לעשות: לייצר תוצאה הוגנת.
