לפני מספר ימים, ב-7 במרץ, ניימאר ציין בצורה העצבנית ביותר עשור להופעת הבכורה שלו בבוגרים.
ב-2009 הוא ילד בן 17 שנכנס בדקה ה-60 ב-1:2 של סנטוס על אואסטה, סופרסטאר בהתהוות. ב-2019 הוא כוכב נרגן בן 27, שעורר את זעמה את אופ"א אחרי שקילל באינסטגרם את שופטי הווידיאו בעקבות ההפסד של פריז סן ז'רמן למנצ'סטר יונייטד, מה שסיכם עבורו עוד עונה אירופית כושלת מחוץ לברצלונה. הוא לא הופיע במשחק הזה, אחרי עוד פציעה שמנעה ממנו לעזור לקבוצה שהוציאה עליו 222 מיליון אירו.
עשר שנים עברו מאז שניימאר זינק לדשא והתחיל ולעשות קסמים שילדים לא אמורים לעשות, בביטחון עצמי מטורף ששמור רק לגאונים אמיתיים. יש לו עוד כמה שנים טובות בטופ העולמי, כך שזה לא הזמן לסיכומים, אבל בנקודת הביניים הזו חשוב מאוד לשאול: איך מגדירים את הקריירה הזו? באופן ברור, ניימאר הוא כוכב שביט שרואים רק פעם בדור, אבל האם מדובר בסיפור הצלחה או בפספוס משמעותי, שחקן גדול שעדיין לא מימש את הפוטנציאל שטמון בו?
כדי לנסות לפענח את החידה הזו, חילקנו את הקריירה שלו לשלושה עולמות תוכן. דרך ניתוח שלהם, יהיה אפשר לקבל מבט מקיף יותר על התופעה ששמה ניימאר.
אם כבר מדברים על ניימאר במונחים של הגדולים ביותר שמשחקים כיום כדורגל, אז חשוב שנגיע בנקודה מסוימת ללאו מסי ולכריסטיאנו רונאלדו. אבל יש הבדל מהותי בין הברזילאי לבין שני האחרים: מסי נחבא אל הכלים בדרך כלל ושולט בעוצמה בהתנהלות הקריירה שלו. רונאלדו הוא הסלבריטי האולטימטיבי, שמוקף בצוות יועצים וסטייליסטים שזורמים לפי הגחמות שלו. ניימאר, יותר מאשר כדורגלן, הוא מוצר.
ברגע שניימאר החליט שלא מתאים לו יותר להיות בדרגה נחותה ממסי, ושהוא רוצה לקבל צ'קים נפוחים יותר, הברזילאי נכנס למלכודת מסוכנת. הבוסים של פ.ס.ז' מרגישים שיש להם מילה בכל הקשור למה שיעשה, ההתאחדות הברזילאית לוחצת עליו כדי שיגיע במצב האופטימלי למשימות שהוא סוחב על גבו, וישנה גם כוורת המקורבים שמוביל אביו, שם נדמה שכל אחד רוצה חלק מההצלחה ושולח את ניימאר לכיוונים שונים.
ניימאר כבול במצב לא בריא. ההחלטה לעבור לפ.ס.ז' לא סיפקה עבורו את התוצאות הרצויות. הוא הגיע ככוכב הגדול, אבל ילד הפלא קיליאן אמבאפה, מישהו שלקהל המקומי קל יותר להתחבר אליו, הולך וסוגר פערים מהברזילאי (יש שיגידו שהעונה הוא כבר התעלה עליו, ובצרפת דיווחו בעבר שזה מציק לניימאר שהחליט להפסיק למסור לו).
אחד מכתבי הכדורגל המובילים בעולם, קיר רדנדג' האנגלי, חושב שהבעיה נעוצה באנשים שמקיפים אותו: "ניימאר הוא שחקן מוכשר בצורה יוצאת דופן, שקיבל עצות שמטרתן הייתה רווח כלכלי בטווח הקצר במקום הצלחה על המגרש בטווח הארוך. המעבר שלו לברצלונה ב-2013, שנה לפני המונדיאל, היה מדויק, בגלל שהוא רצה ללמוד על הכדורגל האירופי וצורת השיפוט. אבל החתימה בפ.ס.ז', קבוצה בליגה ברמה נמוכה יותר, מעלה שאלות בנוגע לסדר העדיפויות האמיתי שלו".
ויש לבעיה הזו עוד היבט. בתור מוצר, ניימאר אינו רק מישהו שאמור להניב (ולקבל) רווח, אלא גם מכשיר שאחרים משתמשים בו. הפציעה האחרונה, זו שמשביתה אותו מאז ינואר (אמור לחזור בסוף החודש), היא דוגמה מצוינת לעמדה בה הוא נמצא: פ.ס.ז' לחצה שיעבור ניתוח שיפתור אחת ולתמיד את בעיית השבר החוזר בכף הרגל שלו, כדי שיחזור כשיר לעונה הבאה - אבל יסיים את הנוכחית. ההתאחדות הברזילאית ומשפחתו של ניימאר לחצו על שיקום לא פולשני שיחזיר אותו בהקדם. הוא בחר באפשרות השנייה וברזיל תקבל אותו בריא, ככל הנראה, לקופה אמריקה - אבל אין לדעת אם הפציעה לא תחזור.
ברזיל הייתה אחת הנבחרות האיכותיות ביותר במונדיאל האחרון, רק שפיליפה קוטיניו היה השחקן מספר 1 של הסלסאו, בזמן שניימאר כפה את עצמו על המשחק. האגרסיביות של היריבות הקשתה עליו, והוא הרס לעצמו את התדמית עם הנפילות. הוא עזב את רוסיה כבדיחה.
זה בדיוק מה שלא רצה להשיג. אי אפשר להאשים אותו בכך שהפציעות מנעו ממנו לעזור לפ.ס.ז' בשתי ההדחות האחרונות מליגת האלופות, אבל כל מה שרואים ממנו כבר זמן רב זה צמדים ושלושערים מול יריבות צרפתיות חלשות. ניימאר היה חייב מונדיאל גדול בשביל לחזק את מעמדו.
אסור לשכוח את מה שהיה לפני כן: ניימאר הפך לפני גיל 20 לחצי אגדה בסנטוס, ובער בשיא התקופה הגדולה של MSN בברצלונה, לצד מסי ולואיס סוארס. ישנם דברים שאף אחד לא יכול לקחת ממנו: הטכניקה, יכולת ההבקעה, הווינריות ובעיקר הראש היצירתי. אבל זה לא קורה על הבמות הגדולות. ניימאר מתבזבז בליגה הצרפתית.
העיתונאי הברזילאי דניאל ברנביין טוען שניימאר לא זוכה לחסינות: "הדעה הרווחת בברזיל היא שיש לו עדיין משהו להוכיח. הוא שחקן אדיר, אבל אבא שלו מנהל לו את הקריירה והוא מוקף בדמויות לא טובות שגרמו לו לבעיות רבות על המגרש ומחוצה לו. הוא חייב לשחק במועדון מהטופ ולהפגין יכולת גבוהה בטורניר גדול".
העיתונאי הברזילאי חיימה ברנר מוסיף את דעתו על הדואליות: "קשה לומר שישנה הסכמה גורפת בברזיל בנוגע לניימאר, זו לא תמיכה בפה אחד. אחרי המונדיאל האחרון, ישנם רבים שחושבים שהוא שחקן תיאטרון טוב יותר מאשר שחקן כדורגל. הוא עוד צריך לשכנע את הקהל ולעשות דברים גדולים כדי להפוך לשחקן בלתי נשכח".
זוכרים את אתגר ניימאר שלעג עליו?
ברזיל ידועה בכך שכמעט מדי שנה היא חושפת את הדבר הגדול הבא, ילד בן 19-18-17 שנותן מספרים חסרי תקדים ומסומן כיורש של פלה ורונאלדו. רוב השמות האלה נעלמים. ניימאר, למשל, גדל בסנטוס לצד ילד נוסף שאמור היה לכבוש את אירופה ולהפוך למיתוס ברזילאי - גאנסו, פלופ ענק. ברנביין: "היו בברזיל שחקנים רבים עם פוטנציאל ענק שאיבדו את הדרך, ואני חושב שזה קרה לניימאר פעמים רבות. הוא לא הראה את מה שציפו ממנו".
ניימאר מעמיד בפ.ס.ז' נתונים מטורפים, אבל בברזיל יודעים היטב להבדיל בין הישגים, והמעבר לצרפת פגע במעמד שלו במדינה. מעבר לכך, ההישג הגדול עם הנבחרת היה הזכייה בזהב באולימפיאדת ריו 2016, תואר נחמד אבל לא מונדיאל. כדי להחזיר את עצמו לעמדה גבוהה יותר בדעת הקהל, הוא מוכרח לזכות בטורניר הקופה שייערך הקיץ בברזיל.
ניימאר מעולם לא התמודד עם גבולות מקצועיים. הסיפור המפורסם ביותר נוגע לדוריבאל ג'וניור, מאמנו בסנטוס כשהיה בן 18. המאמן השעה את ניימאר והטיל עליו קנס אחרי שהחלוץ הצעיר השתולל כשלא נבחר לבעוט פנדל. למחרת המאמן פוטר.
ברנביין: "היה גם מקרה בו ניימאר צרח על מאמן סנטוס בגיל 19, ומאמן אחר בברזיל אמר לאחר מכן שאנחנו יוצרים כאן מפלצת, מישהו שלא מכבד את עמיתיו, את המועדון והאוהדים, ושאם לא נטפל בו מיידית הוא יחשוב שהוא הכי טוב ויגרום ליותר נזק מאשר תועלת לקבוצה בה ישחק ולנבחרת. זו הייתה נבואה שהתגשמה במידה מסוימת".
והוא גם אוהב לשחק פוקר
ברנביין משרטט את המסלול שהוביל לנקודה הזו: "חשוב לזכור שניימאר היה עני מאוד, ויום אחד קפץ לעולם של כסף גדול. לא הייתה לו קבוצת תמיכה ראויה סביבו, אפילו לא פסיכולוג שימנע מהשינוי לעלות לו לראש. זה היה הכרחי עבורו".
וכך, כבר בגיל 19 ניימאר הביא לעולם ילד, התרגל לחיים כסלבריטי כשתיחזק מערכת יחסים ארוכה עם הדוגמנית ברונה מרקזין (יצא גם עם כוכבות ברזילאיות אחרות) ובילה במסיבות נוצצות. לאחרונה הוא ניצל חלק מההחלמה כדי לחגוג בקרנבל בברזיל.
בעבר הוטבע הביטוי "ארץ לעולם לא", כמו של פיטר פן, כדי לתאר את הסביבה של ניימאר. זו סביבה מגוננת ששומרת עליו ורק "מרימה" לו, לא נותנת לו להתבגר. כשהוא מתמודד עם המציאות, רואים את הסדקים. זה קרה לפני המונדיאל האחרון, כאשר פרץ בבכי במסיבת עיתונאים של הנבחרת בה התייחס לביקורות כלפיו. כשמגיע הכישלון - הוא מתפרץ.
אז איפה השילוב בין העולמות מציב אותו במפת הכדורגל? רדנדג' טוען שניימאר עשה לעצמו נזק: "חבל על כל הבחירות שלו. הוא עכשיו רחוק מתמיד מלערער על מעמדם של מסי ורונאלדו. אפשר למדוד את המרחק הזה גם בשיקול דעת".
כשחוזרים אחורה לשאלה איתה פתחנו, יכול מאוד להיות שהמטוטלת נוטה דווקא לכיוון הפספוס הגדול. יש לניימאר עוד זמן לתקן. הוא רק צריך להתחיל להחליט נכון.
