מורשת הכדורסל של לברון ג'יימס מדהימה, יוצאת דופן, חסרת תקדים, מעוררת השתאות, והיא כעת שייכת להיסטוריה.
נכון, לברון לא פרש ובגיל 34 הוא נחשב עדיין לאחד מטובי השחקנים בליגת ה-NBA, אבל ככל שמדובר במורשת האישית שלו כאייקון ספורטיבי חד-פעמי, היא באה לסיומה. הוא עצמו סיכם אותה בשנה שעברה, תוך הבעת שביעות רצון גדולה מהישגיו בימיו במיאמי היט ובקליבלנד קאבלירס. אז מה עוד נותר לו לשאוף אליו כשחקן הלוס אנג'לס לייקרס? תואר אליפות נוסף, רביעי במספר, לא מסתמן כיעד בר השגה בעתיד הקרוב. אז מה כן נראה באופק? הפרק הבא בחייו של לברון, בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה של הוליווד. בדמיונו הוא בוודאי כבר תופר חליפות לאוסקר. עד אז הוא לובש את המדים הסגולים-צהובים של הלייקרס, בגדי המלך החדשים. אחרי עונה מאכזבת, אפשר להודות: המלך עירום.
אחרי שני תארים במדי מיאמי היט ואליפות היסטורית שהביא לקליבלנד קאבלירס, לברון רואה את הקריירה שלו כמספקת דיה. ההשלמה הזאת הייתה אחד הגורמים הבולטים להחלטתו להתחיל פרק חדש בחייו כשחקן הלייקרס. מובן שהחוזה הנדיב שמג'יק ג'ונסון הציע לו, עם שכר של 154 מיליון דולר לארבע שנים, היה תמריץ משמעותי, אולם בכל הנוגע לשאיפות התחרותיות של קינג ג'יימס, לקבוצת הילדודס בצהוב-סגול לא היה הרבה מה להציע. מבחינה זו הכוכב הגדול של ה-NBA, שהוא אחד משחקני הכדורסל הטובים אי פעם ואולי הטוב שבהם, החליט למשכן את המשך הקריירה שלו לטובת החיים שאחרי הכדורסל. ספק אם השנים הקרובות בלייקרס יוסיפו לתהילה שלו - אם כבר, הן עלולות להכתים אותה. אבל לברון כבר צופה קדימה לשואוביז, והקרבה להוליווד עושה את ההסבה המקצועית והשיווקית הזו להרבה יותר קלה.
בכל הנוגע למסך הגדול, ההחלטה של לברון לחתום בלוס אנג'לס הגיונית. בכל הנוגע לתמונה הגדולה של הקריירה שלו, ההחלטה הזו מוטלת בספק. במבט לאחור, הלייקרס לעולם לא יהיו חלק מהמורשת הגרעינית של לברון. ג'רי ווסט, אלג'ין ביילור, קארים עבדול ג'באר, שאקיל אוניל, קובי בראיינט - והבוס שלו מג'יק - תמיד יזוהו כדמויות המשמעותיות ביותר בשושלת הסגולה-צהובה. הממלכות של קינג ג'יימס היו ויישארו קליבלנד קאבלירס ומיאמי היט, שאותן הוביל לפסגות הגבוהות ביותר בתולדותיהן. מאמן ההיט, אריק ספולסטרה, היטיב לבטא את תחושותיו הכנות בנוגע לבגדי המלך החדשים. "זה לא נראה נכון עבור לברון להיות במדים של... אני מסכים לגבי קליבלנד, אבל הוא שחקן של מיאמי היט, וזה לא נראה כל כך טוב", אמר אחרי הפסד ללייקרס בדצמבר האחרון.
לא בטוח שכשלברון מסתכל במראה הוא מרגיש נוח במדים החדשים שלו, אבל נראה שמבחינתו פרק הכדורסל בחייו כבר נכתב ונחתם, ועכשיו הוא בעיצומו של הפרולוג, חופשת השחרור אחרי שירות יוצא דופן – במדי הקאבס, לא הלייקרס. הוא אף התוודה בפומבי על כך שפסגת הקריירה שלו הגיעה בסיומה של אותה סדרת גמר בלתי נשכחת מ-2016, שבה סחף את קבוצתו לקאמבק מדהים מול גולדן סטייט ווריורס בדרך לאליפות ראשונה בתולדותיה, אליפות ראשונה לעיר אחרי 52 שנות בצורת. "הייתי סופר-סופר נלהב לזכות באליפות עבור קליבלנד, גל הרגשות הראשון הגיע כשכולם ראו אותי בוכה", אמר ג'יימס בדצמבר האחרון מול המצלמה בסדרה More Than an Athlete בערוץ ESPN+. "כשהפסקתי, חשבתי לעצמי שזה מה שהפך אותי לשחקן הטוב ביותר בכל הזמנים. כולם דיברו על איך שהווריורס היו הקבוצה הטובה ביותר בכל הזמנים. ובשבילנו לחזור, בדרך שבה חזרנו, זה הרגיש כמו 'עשית משהו מיוחד'. זה כנראה אחד מהרגעים הבודדים בקריירה שלי שבהם הרגשתי שעשיתי משהו מיוחד".
לא נראה שלברון חושב שהוא עושה משהו מיוחד כיום במדי הלייקרס. במהלך הפסד קבוצתו 124:123 ביום ראשון שעבר במדיסון סקוור גארדן, מול הניו יורק ניקס העלובים, ג'יימס רשם את הרבע האחרון הגרוע בקריירה שלו עם אחוזי קליעה מזוויעים של 4 מ-15 מהשדה. אם לא די בכך, לברון, שניסה להכריע את המשחק בשניות הסיום עם זריקה אחרונה, נחסם על ידי מריו הזוניה. יש הרבה הסברים מתקבלים על הדעת ליכולת המאכזבת של לברון, שיודע שמדובר בישורת האחרונה של העונה בלי סיכוי להופעה בפלייאוף. תוסיפו לזה את 18 המשחקים שהחמיץ בגלל פציעה במפשעה (התקופה הארוכה ביותר בקריירה שלו מחוץ למגרש), ואפשר להבין למה הוא זהיר יותר ומתאמץ פחות. הטיפול המונע לפציעה חוזרת בא לידי ביטוי בהיעדרויות יזומות ממשחקים. מכיוון שהעונה הנוכחית אבודה בכל מקרה, הוא מקבל גימ"לים כדי להקל על העומס.
קשה להאמין, אבל אחרי 17 שנים לברון הוא כבר לא אותו ילד מוכשר שנבחר ראשון בדראפט 2003 על ידי הקאבלירס. לא בטוח שבשלב זה של הקריירה מתחשק לו להיות אבן הפינה של הקבוצה החדשה המתגבשת בלוס אנג'לס, עם צעירים מוכשרים אך חסרי ניסיון כמו ברנדון אינגרם, לונזו בול וקייל קוזמה. הוא היה מוכן להיפרד מכולם באמצע העונה כדי להביא את אנתוני דיוויס העירה, ולהפוך את הלייקרס לרלוונטיים כאן ועכשיו. מג'יק היה מוכן לעשות הכול כדי למלא את רצונו של המלך, אבל משהעסקה השאפתנית עם ניו אורלינס כשלה, נקברו גם היומרות השאפתניות של לברון וחבריו להופעה בפלייאוף. קינג ג'יימס נשאר עם נתיניו הצעירים, הצעירים מדי. האם זה מה שמג'יק ג'ונסון ומשפחת באס השולטת בקבוצה ייחלו לו כשהחתימו את לברון על חוזה של מיליונים בקיץ? אפשר לשער שהם ראו לנגד עיניהם מנהיג נמרץ ומחויב יותר לסגל הצעיר שסביבו. אליפות היא חלום רטוב מבחינתם, אבל גם בנייה מחדש סביב הכוכב הוותיק היא מטרה ראויה בדרך לחילוצם של הלייקרס מהבינוניות שבה הם מדשדשים בשנים האחרונות.
תכלס, לברון כבר זקן מדי בשביל זה, וזה ניכר בחדר ההלבשה במדיסון סקוור גארדן שבו ביקרתי ביום ראשון שעבר, ובו ישב המלך בפינה, מכונס בעצמו, לא מתקשר עם שאר השחקנים. מרוחק, אדיש. מתקלח, מתלבש ויוצא מחייך לסיבוב דאווין מול העיתונאים שמסתערים עליו עם שאלות. העיתונאים הם אותם עיתונאים, העניין שלהם נשאר גבוה. העניין שלו? כבר לא בטוח. זה לא אותו לברון שראיתי במדיסון סקוור גארדן בשנה שעברה במדי הקאבס. הדינמיקה הקבוצתית הלא-קבוצתית הזאת יצאה החוצה גם במהלך המשחק מול הניקס, כשהמצלמות קלטו אותו יושב בקצה הספסל, מרוכז בעצמו ומנותק מחבריו הצעירים שהתכנסו סביב המאמן לוק וולטון. "כשאתה הפנים של ה-NBA, אני חושב שעליך להיות יותר מעורב בקבוצה שלך, ולא משנה מה קורה", העיר כוכב העבר של הניקס וולט פרייזר המשמש פרשן טלוויזיה: "בציבור, אתה חייב להיות חלק מהקבוצה. בחדר ההלבשה אתה לא, אבל עליך להציג אחדות בפומבי, וכרגע אני לא רואה שאכפת לו באמת".
בעיצומו של הדיון על מיהו השחקן הטוב ביותר אי פעם – לברון ג'יימס או מייקל ג'ורדן – כדאי להעלות מהאוב דווקא את שלהי הקריירה של ג'ורדן, הקצת פחות פעילה. כוכב העל הבלתי מעורער של ה-NBA זכה לתהילה במהלך 13 עונות מופלאות בשיקגו בולס, הקבוצה שאיתה היה מזוהה יותר מכל. שלוש שנים לאחר פרישתו ב-1998 שב למגרש לשנתיים נוספות במדי וושינגטון וויזארדס. הצעד התמוה הזה לא היה ביטוי נוסף לשאיפה הבלתי מתפשרת למצוינות שאפיינה את ג'ורדן כשחקן, אלא שירת את האינטרסים שלו כבעלים חלקי של הקבוצה וכמנהלה המקצועי (כיום הוא הבעלים של שארלוט הורנטס). המקרה של לברון שונה, מכיוון שההצטרפות שלו ללייקרס אינה נובעת מרצונו להשתלב בהנהלת הקבוצה, וזה ניכר לעין במיוחד כשהוא מפגין חוסר עניין בהצלחתה. בשלב המאוחר הזה של הקריירה שלו, אין בכלל אינדיקציה לכך שהוא מעוניין להמשיך להיות מעורב בעתיד באופן פעיל ב-NBA כמאמן או בעלים. מה הוא צריך את זה? יש לו כבר עסק משלו, חברת ההפקות ספרינגהיל אנטרטיינמנט הממוקמת בלוס אנג'לס, ומשם הוא מנהל את הפרויקטים ההוליוודיים שלו. כאלה כבר יש לא מעט.
ההשוואה לג'ורדן באה לידי ביטוי גם בזירת השואוביז. ב-1996 הוא הופיע בתפקיד עצמו לצד ביל מארי, דני דה ויטו, באגס באני, דאפי דאק, טוויטי וחברים מצוירים נוספים בלהיט הקופתי "ספייס ג'אם", ששילב אנימציה עם דמותו של ג'ורדן בלייב-אקשן (לארי בירד, צ'רלס בארקלי, פטריק יואינג, מאגסי באגס וכדורסלנים נוספים הגיחו גם הם בגרסתם המציאותית). ואילו עתה, לברון מתעתד להופיע בתפקיד דומה בסרט ההמשך "ספייס ג'אם 2", שרק לאחרונה הוכרז תאריך היציאה שלו – יולי 2021. הצילומים צפויים להתחיל כבר ביוני הקרוב, עם סיום עונת 2018-2019, ויינעלו באוגוסט. זה אומנם מאפשר ללברון לשלב בין הקריירה שלו כשחקן קולנוע לבין זו כשחקן כדורסל מבחינת לוחות הזמנים, אולם בהתחשב בכך שהוא גם נמנה עם צוות המפיקים של הפרויקט (יחד עם שותפו מספרינגהיל אנטרטיינמנט מאבריק קארטר), תשומת הלב שהוא נדרש להקדיש למיזם החדש אינה מבוטלת - ההכנות להופעה בתפקיד ראשי בסרט גדול שכזה, הפגישות ושיחות הטלפון במשא ומתן על תקציבים וסגירת חוזים. הקרבה לאולפני וורנר ברדרס בלוס אנג'לס עוזרת, והעונה הקצרה של הלייקרס לא מזיקה.
אבל לא כאן מסתכמים עיסוקי השואוביז של לברון. באמצעות חברת ההפקות שלו ספרינגהיל אנטרטיינמנט הוא מוביל אינספור פרויקטים לקולנוע ולטלוויזיה. כמו במקרה של "ספייס ג'אם 2", חלק עיקרי מההפקות עוסקות במשלח ידו הנוכחי ב-NBA, ולעיתים קשורות ישירות בלברון עצמו. מעין פולחן אישיות עצמי, שרק מאושש את התחושה שמורשתו ככדורסלן פעיל הסתיימה ועכשיו ניתן לספר עליה בדיעבד, כמו במקרה של העיבוד הקולנועי - בשיתוף אולפני יוניברסל ובבימויו של כריס רובינסון - לספר הביוגרפי Shooting Dreams שכתב באז ביסינגר על חייו של לברון הצעיר ב-2009. במקביל, התסריטאי פרנק אי. פלאוורס כותב בימים אלה תסריט על לברון כתלמיד תיכון סנט וינסנט-סנט מארי באקרון, אוהיו. יחד עם המפיק ההוליוודי בריאן גרייזר, הקומיקאי קווין הארט ואחרים עמלים על תסריט לקומדיה בשם Ballers המתחוללת במחנה הכדורסל של לברון ג'יימס בלאס וגאס, ובמהלכה חמישה צעירים משתפים את כוכב העל בבעיות האישיות בחייהם.
קומדיה נוספת שלברון מפתח, יחד עם ג'פרי טאלר, היא The Draft Imposter על בחור שמתייצב לאירוע תקשורת במסגרת דראפט ה-NBA, מתחזה לאחד המועמדים לבחירה ונהנה מטובות ההנאה הנלוות לכך. Hustle שיביים דייב מאיירס, ושאותו יפיקו יחד עם לברון ג'ו וזאק רוט, ג'ף קירשנבאום וג'יי אשנפלטר, עוסק בסקאוט ותיק שמגלה שחקן כישרוני גולמי בסין ומנסה להביא אותו ל-NBA. התסריט של ג'ניפר ססיל, העוסק בכוכבת WNBA לשעבר שמתמנה למאמנת בליגת המכללות האמריקנית, מקודם על ידי לברון, יחד עם השחקנית והבמאית אליזבת בנקס ("פיץ' פרפקט") ובעלה מקס הנדלמן, תחת הכותר Hoops. בנוסף לאלה הוא מוביל כמפיק רימייק לסרט האימה הקלאסי "יום שישי ה-13" מ-1980. דמותו של ג'ייסון, הרוצח במסיכת ההוקי קרח, תזכה לחיים חדשים בנפרד מסדרת זוועתוני ההמשך שיצאו מאז. רימייקים נוספים שלברון עובד עליהם הם גרסה עדכנית לקומדיית ההיפ-הופ הפרועה House Party מ-1990, ועיבוד לדרמת בית הספר "סמוך עלי" בכיכובו של מורגן פרימן מ-1989, שתתרחש הפעם בתיכון באקרון, עיר הולדתו של ג'יימס.
מסקירה של הפרויקטים הרבים שבהם מעורב ג'יימס כמפיק, ניכר כי הוא מקדם לא מעט סרטים העוסקים בסוגיות חברתיות ובקהילה האפריקנית-אמריקנית, כמו הסרט White Dave על נער שחור שגדל בשכונה לבנה ונאלץ להסתגל לסביבה חדשה אחרי שאמו מתחתנת בשנית. הוא גם עומד מאחורי הבמאי אנטואן פוקואה, שעובד על סרט תיעודי על המתאגרף האגדי מוחמד עלי. בקרוב תעלה בנטפליקס סדרה בבימויה של קסי למונס בשם "מאדאם סי.ג'יי ווקר", המוקדשת לסיפורה של היזמית האפריקנית-אמריקנית הראשונה, שאותה תגלם אוקטביה ספנסר. השחקנית זוכת האוסקר סיפרה בפסטיבל סאנדנס אשתקד כיצד לברון עמד לצידה במשא ומתן מול אנשי נטפליקס כדי לתגמל אותה באופן הוגן. "לברון ג'יימס היה חייב להתערב, אנחנו צריכים את השותפים הגברים שלנו שיילחמו איתנו", גילתה.
זאת ועוד, לברון מעורב גם בשלל פרויקטים טלוויזיוניים תיעודיים, ובסדרות העוסקות בכדורסל וגם בעצמו. וזה כנראה בלתי נמנע, אבל הוא גם מתנסה בהפקת תוכנית הריאליטי Million Dollar Mile שתשודר השנה, ונראית כמו "אתגר הנינג'ה" לספורטאים מקצועיים, שמנסים לצלוח מסלול מכשולים במטרה לזכות בפרס של מיליון דולר.
עם כל כך הרבה עיסוקים בזירת השואוביז של חייו, כל שנשאר לשאול הוא מה לברון באמת מחפש על הפרקט בלוס אנג'לס. לפחות כפי שזה נראה השנה, הפעילות שלו במדי הלייקרס היא תוכנית ריאליטי בפני עצמה, אלא שאת הפרס הכספי הוא כבר קיבל, והוא עומד על 140 מיליון דולר. כמו האח הגדול שצופה בך, אבל לא ממש מתעניין. כמו מלך עם בגדים חדשים, אבל בלי ממלכה.
