שמעון אמסלם: "הייתי חוטב עצים, לוטן אתלט"
אגדת העבר של הפועל ת"א ממלא עכשיו את תפקיד האבא המאושר של בנו הקטן (17), השחקן המצטיין בזכייה של תיכון חדש באליפות העולם. בראיון משותף הם מגלים איך שמעון עוזר לג'וניור להתקדם, מה הקו האדום שלו מבחינת התערבות ולמה לוטן לא הרים ידיים ופרש אחרי התחלה קשה לקריירה
את פני האורחים בבית משפחת אמסלם בת"א מקבלת באופן קבוע הכלבה בת הארבע לולה. "הבאנו אותה כששמעון היה ב'הישרדות'. היה לי קצת משעמם כי הייתי לבד בבית. שמעון לא רצה כלב אף פעם", מספרת האם חגית. הבן לוטן (17), שחזר שלשום מכרתים אחרי שהוביל את תיכון חדש ת"א לזכייה באליפות העולם, ועל הדרך קטף גם את תואר מצטיין הטורניר, מוסיף: "במונית חזרה מ'הישרדות' נתנו לאבא לדבר איתנו בפעם הראשונה, והדבר הראשון שסיפרתי לו זה שהבאנו כלב. הוא ישר אמר לנהג, 'תחזיר אותי לשדה התעופה'". מאז שמעון התרכך: "למדתי להתאהב בה. היא כלבה מדהימה, שקטה ולא עושה בעיות".
ההשתתפות של אב המשפחה בתוכנית הריאליטי לא מפתיעה: הוא היה כדורסלן בולט בשנות התשעים, והפך לשם מוכר בכל הארץ בתור סמל של הפועל ת"א. אבל עכשיו, כך נראה, הבן בדרך לרשת אותו ולהיות השם החם במשפחת אמסלם – וגם הוא במדים האדומים, איך לא.
המשפחה עוד לא התאוששה מהטירוף סביב הזכייה באליפות בעולם. צלצולי הטלפון, בעיקר בסלולרי של שמעון, נשמעים כל מספר דקות – מצביקה שרף ועד לרופא הילדים של לוטן שמתקשרים לברך את האב הגאה. "הרגשנו כמו נבחרת שטסה לטורניר לייצג את המדינה. אמנם אנחנו לא נבחרת ישראל, אבל באמת הרגשנו ככה. לא חלמנו שניקח את אליפות העולם, הגענו צנועים, אבל בסוף עשינו את זה", מספר לוטן.
על הגמר הדרמטי מול התיכון היווני, שבו ניצחה חדש בשנייה האחרונה (78:79) משלשה של אריאל לחוביץ, סיפר אמסלם ג'וניור: "כל 2,500 הצופים באולם, חוץ מ־20 הורים ישראלים, רצו שנפסיד. אבל הניצחונות שהשגנו עד אז באמת גרמו לנו להרגיש שאנחנו יכולים להיות אלופי העולם".
יש כאלה שמפחיתים בחשיבות הטורניר בגלל שלא היה ייצוג למדינות כמו ארה"ב, למשל.
"הרמה הייתה מאוד גבוהה לדעתי. חוץ ממשחק אחד נגד טייוואן, שבו ניצחנו ב־60 הפרש בערך, כל שאר המשחקים היו באמת קשים. ליוון היו שם שלושה שחקני נבחרת נוער ועוד אחד שמשחק בבוגרים, ולבלגיה היו שחקנים אתלטיים שמטביעים לך על הפנים. נלחמנו בשיניים כדי לנצח".
רקדנים בגובה 2.10 מטר
למעט הבת הגדולה ירדן, שחיה בניו־יורק ועובדת בוול סטריט, שאר בני משפחת אמסלם (אבא, אמא והאחות יובל) הגיעו לאליפות ביום שלישי, שגם היה יום החופש של הנבחרות. "נחתנו בדיוק לטקס שערכו לכבוד המשלחות בכיכר העיר בכרתים. כל נבחרת עלתה לבמה והייתה צריכה לבחור את השיר שהכי מאפיין את המדינה שלה ולרקוד. חדש בחרו ב'טוי' של נטע ברזילי", מספר שמעון. "הם עוד רקדו בסדר, אבל הנבחרות האחרות היו מצחיקות. אתה רואה פתאום שחקנים בגובה 2.10 מטר, מגושמים כאלה, מנסים לרקוד. אני חושב שזה גם שיחרר את כולם מהאווירה התחרותית באיזשהו מקום".
במהלך הטורניר עצמו שמעון ולוטן כמעט ולא דיברו. "זה מחנה סגור, היו קצת ווטסאפים, בעיקר של עדכונים לגבי שעות המשחקים ומיקומים בווייז, אבל לא מעבר לזה", אומר האב. "זה משהו שאני שם לעצמי כקו אדום, אני לעולם לא אגיד ללוטן או למאמן שלו מה לעשות מבחינה מקצועית".
אז איפה כן מגיעה התמיכה שלך, התרומה מהניסיון?
"אני בעיקר תומך ברמת המאקרו, מסביר לו איך להתנהג אם עושים עליו עבירה חזקה, לא להגיב בעצבים. איך להגיע לזריקה מכריעה מהעונשין במחשבה שאתה נמצא בכלל בספורטק לבד. אני קואוצ'ר במקצוע שלי ואני משתמש בזה גם עם לוטן. אלה כלים חשובים מאוד לכל שחקן כדי שיגיע בשיא המוכנות, המוטיבציה ובעיקר השליטה העצמית. הסברתי עם השנים ללוטן שהסטטיסטיקה לא מעניינת. מה שחשוב זה איך הוא הופך את הקבוצה לטובה יותר עם הדברים הקטנים".
לוטן: "אנחנו מדברים בעיקר על החוויה המנטלית. לצורך העניין, יש לי מחר משחק פלייאוף עם הפועל ת"א ויש שידור חי בטלוויזיה. זה מלחיץ, אבל אבא מדבר איתי ומסביר לי איך להוריד את הלחץ".
דחיפה חזקה קדימה
למרות נתוני הגובה שמתחילים להיות זהים (שמעון 2.04 מטר, לוטן 1.98 מטר ועוד צפוי לגבוה), מדובר בשחקנים שונים לגמרי. שמעון שיחק לאורך כל הקריירה בעמדת הסנטר מתחת לסל, ומשם גם השיג את הנקודות שלו. לוטן הרבה יותר קליל, משחק בעמדות 4־3 ויש לו גם קליעה טובה."אנחנו בכלל לא דומים על המגרש", מספר שמעון. "אני הייתי חוטב עצים גדול והוא כישרוני, אתלטי".
לוטן דווקא חושב שיש דמיון מסוים: "האופי שלנו זהה על הפרקט. גם כשאנחנו בפיגור 15 אני תמיד חושב על המהלך הבא ונותן את הכל. אם אפסיד, לפחות אדע שירקתי דם". האם חגית מתערבת: "לוטן בחיים לא ראה את שמעון משחק כי הוא היה בן שבעה חודשים כששמעון פרש, וזה מצחיק, כי כשהם עומדים על הקו תנועת סידור המכנסיים והחולצה לפני הזריקה של לוטן היא בדיוק כמו זו שהייתה לאבא שלו".
למרות שעכשיו הוא נמצא בסוג של שיא בקריירה הקצרה שלו, תחילת הדרך של לוטן הייתה קשה: "עד העונה הנוכחית שיחקתי בקבוצות הפחות טובות של השנתון שלי בהפועל ת"א. אבל אלון לוינגר, שאימן אותי בשנתיים האחרונות, מאוד האמין בי ועזר לי להתפתח מקצועית. בנוסף, בשנה האחרונה אני מתאמן באופן אישי אצל עופר רון. אני מתייעץ איתו על כל דבר ויכול להתקשר אליו גם באמצע הלילה. עכשיו בנוער של הפועל, המאמן ערן גמזו דוחף אותי קדימה".
לשמעון חשוב לציין גם את אנשי התיכון שנתנו לו את הבמה: "בתחילת השנה, המאמן נחום סגל בא אליו ואמר לו שהוא יפרוץ. צריך הרבה אומץ להאמין בילד שלא שיחק ברמות הגבוהות בגילים שלו ולהגיד לו דבר כזה. גם המנהלת של התיכון, לימור מרקנזון, מסייעת המון ללוטן ובכלל לנבחרת".
לוטן, כשלא הלך לך בתחילת הדרך, חשבת לפרוש?
"גדלתי בבית שבו הערכים שהנחילו לי מתחילים באופי. אם אתה רוצה משהו, תעבוד עבורו קשה. עוד לא הגעתי לכלום, זה נכון, אבל ההצלחה עכשיו עם חדש היא בגלל אותם ערכים. כל פעם שלא הלך לי המשכתי לעבוד קשה. בחיים לא חשבתי להפסיק לשחק כדורסל".
שמעון נותן אנקדוטה קטנה שמתארת בצורה הטובה ביותר את בן הזקונים: "היו ללוטן שתי עונות נוראיות בנערים של הפועל ת"א – הם לא ניצחו במשך שנתיים, והוא תמיד היה אופטימי. בכל בוקר לפני המשחק הוא היה אומר לי: 'אבא, היום אנחנו ננצח'. הם בכל זאת הפסידו, אבל זה לא שבר אותו. תחשוב על משפחה שצריכה לתחזק ילד שחי מאכזבה לאכזבה במגרש, זה מטורף. אני חושב שזה גם מה שבנה אותו".
לוטן, איפה תהיה בעוד חמש שנים?
"המטרה שלי היא להיות שחקן בוגרים. אני לא יודע באיזה מועדון, אשמח שזה יהיה בהפועל ת"א. מקווה שהעבודה הקשה תוביל אותי לשם".
לפנייה לכתב/ת 
