מתן אוחיון: "הרבה שחקנים בבאר שבע לא זכו לסבלנות"
הבלם שנפרד מבאר שבע אחרי ארבע עונות מנתח בראיון את הכישלון בעונה החולפת. על מיעוט ההזדמנויות: "ברור שאני מאוכזב. יש שחקנים בעמדה שלי שקנו בהרבה כסף, ותמיד נוטים לתת צ'אנס למי שהשקיעו בו את הכסף". על העתיד: "בטוח שיש לי עוד כמה שנים בצמרת הכדורגל הישראלי"
העונה המסויטת של הפועל באר שבע הסתיימה לפני יותר משבוע בתבוסה 4:0 למכבי תל אביב. המשחק סימל בצורה מוחצת את תום השליטה של באר שבע בכדורגל הישראלי. בלי שרבים שמו לב, המשחק סימן בין השאר גם את סיום דרכו של מתן אוחיון במועדון. אופן הפרידה מאוחיון, אחד השחקנים המיוחדים ששיחקו בבאר שבע בשנים האחרונות, אולי מסמל יותר מכל את הקדנציה בת ארבע העונות שלו באדום: שקטה וצנועה.
אוחיון עלה אל כר הדשא עם שלוש בנותיו, רגע לפני המשחק, בין הנפת דגל הפריסה לכבוד ג'ון אוגו להענקת חולצה ממוסגרת לאובידיו הובאן הרומני, שכבר שנתיים לא נמצא במועדון. רק חדי העין שמו לב לטקס הפרידה, אך בעיני השחקן עצמו הטקס היה מספיק מכובד. בראיון לסיכום ארבע העונות באדום, אוחיון מבהיר: "מבחינתי זה היה מרגש מאוד. בדברים האלה אני סופר צנוע. לא צריך יותר מדי, ובשבילי זה היה המון. היה לי טקס וזאת דרך נפלאה להיפרד ממני".
כשהגעת לבאר שבע, אחרי ששיחקת כבר בשמונה מועדונים כולל מכבי חיפה, הפועל תל אביב ושרלרואה הבלגית, הצהרת שאתה מקווה שהפועל באר שבע תהיה עבורך בית. זה קרה?
"אין ספק. נהנינו פה מאוד. כשנחשפתי לאנשים במערכת ובעיר הייתה הרגשה ממש חמה והתחברנו. לכן קשה לי מאוד לעזוב, אבל זאת הקריירה. עכשיו אני צריך לעזוב את הבית כי ההתקשרות החוזית בינינו נגמרה אחרי ארבע שנים, והפועל באר שבע לא מעוניינת להמשיך בה. למה זה קרה? כשהגעתי לפה הייתי במעמד בהיררכיה הקבוצתית, שידעתי שאני יכול פתאום לשחק ולהשפיע. בשנה האחרונה המצב הפך להיות בעייתי מאוד, כי הייתי במקום שלא התאים לי בהיררכיה. בכל זאת, אני צריך גם לשחק".
שיחקת העונה בסך הכל בשבעה משחקי ליגה, האחרון שבהם בחודש ינואר. מה קרה מאז?
"חזרו שחקנים מפציעות. שחקנים שנמצאים מעליי בהיררכיה. אני מדבר על מיגל ויטור ועל שיר צדק שלא היה בעונה שעברה בגלל כל מה שקרה איתו. זה יצר צפיפות גדולה על הסגל. לצערי כבר לא הייתי באותו מקום בהיררכיה. היה לי קשה לקבל הזדמנויות. היה גלגל של כל מיני צירופי מקרים, שלצערי לא הסתובב לכיוון שלי. לא הייתה לי פציעה ברמה שלא יכולתי לשחק. הייתה לי פציעה שהציקה לי בעקב, אבל יכולתי לשחק. אמרתי לעצמי שאם אני כבר לא בתוכניות, אז זה גם הזמן שלי לטפל בעצמי".
אבל ההגנה של הפועל באר שבע העונה הייתה רעה מאוד. על פניו, היה ראוי לתת לך יותר הזדמנויות?
"כשיש עומס כל כך גדול באותה עמדה זאת בעיה. תמיד נתנו הזדמנויות לבלם השלישי ולרביעי, ואז שוב לבלם הראשון או השני. אני אף פעם לא קיבלתי את הצ'אנס שלי לעשות את זה. ברור שאני חושב שאם הייתי משחק יכולתי לעזור לקבוצה. בפתיחת העונה שיחקתי נגד אפואל נוקוסיה בחוץ ובמשחק הראשון בליגה בקריית שמונה. אמנם לא ניצחנו במשחקים האלה, אבל באופן אישי הייתי די טוב. לא קיבלתי הזדמנות להמשכיות וקרדיט. קשה מאוד לפתח את עצמך ולממש את מלוא הפוטנציאל שלך כשאתה לא משחק בקביעות. ברור שאני מאוכזב מזה. ציפיתי לשחק יותר. לא מיציתי אפילו חמישים אחוז מהפוטנציאל שלי. אני מבין שבגלל שלעונה הבאה יש הרבה שחקנים עם חוזים ארוכים בתפקיד שלי, ובגלל שאני מסיים חוזה, היה למועדון הכי נוח להיפרד ממני".
בארבע עונות מלאות רשמת 72 הופעות, בממוצע זה 18 משחקים לעונה. הרבה שחקנים אחרים שהיו משחקים מעט כל כך היו ממורמרים ומנסים לעזוב.
"אני לא מאמין במקום הזה של לבכות. אני מאמין שאם מאמן רואה שחקן שנראה טוב באימונים ובהזדמנויות שהוא מקבל, מגיע מתישהו הזמן שלו לקבל קרדיט ולתת לו לרוץ יותר ממשחק בודד".
אתה די מיוחד בתחום הזה בכדורגל הישראלי.
"אני יודע. בדרך הזאת אני מאמין שאני אכנס ואתפוס את מקומי בהרכב. אני גם לא אחד שאוהב ללכת למאמן ולדבר איתו על זה. רק כשהרגשתי שהייתה הזדמנות לתת לי לשחק ונתנו למישהו אחר דיברתי על זה עם ברק בכר, והוא הסביר לי שזה המצב ואלו ההחלטות שהוא קיבל. אני מכיר את ברק מהתקופה שלנו בקריית שמונה והוא מכיר אותי. לכן הייתה לי תמיד תקווה שבגלל שהוא יודע מי אני, וייתן לי את ההזדמנות".
נראה שחלק מזה שלא שיחקת הרבה היה קשור לעובדה שסבלת מפציעות.
"אני לא חושב שאני שחקן פציע. בבאר שבע סבלתי פעם אחת מבקע ועשיתי ניתוח, אבל סחבתי את זה לפגרה. בעונה הראשונה היה לי גם קרע ברצועה הצידית של הברך. אלו דברים שקורים ואין מה לעשות. חוץ מזה לא היו לי פציעות רציניות. כשהיו לי פציעות דחיתי את הטיפול בהן למצבים נוחים. אני לא חושב שבגלל פציעות לא שיחקתי הרבה".
לא אחד שמתלונן
"היו תקופות ארוכות שבהן התמודדתי עם חוסר קרדיט. צבט לי בלב כשהרגשתי שנוצרו לי הזדמנויות להשתלב ולהיות בורג משמעותי, אבל לא נתנו לי", מספר אוחיון. "תמיד העריכו אותי אישית ומקצועית, אבל ההיררכיה היא זאת שפגעה בי. יש שחקנים בעמדה שלי שקנו בהרבה כסף, ותמיד נוטים לתת למי שהשקיעו בו את הכסף".
לא חשבת שיעזור לך אם תעשה פרצופים באימונים או אם תשלח מישהו מבני המשפחה שלך להעביר ביקורת על המועדון?
"יכול להיות. יש הרבה סגנונות של אנשים והתנהגויות. אם הייתי צריך לעשות את זה גם? אני לא חושב על זה, כי אני לא מאמין בזה. אולי אני טועה, אבל אני חי טוב עם עצמי, כי החשיבה שלי היא שהכל מקצועי נטו. שמי שנמצא בכושר הכי טוב ישחק".
אם היו מציעים לך להישאר, היית נשאר?
"אני לא בטוח, כי אם שוב יש הרבה מאוד שחקנים בעמדה שלי ואין לי כמעט סיכוי לשחק, אז מה טעם שאשאר?"
אפשר להגדיר את מתן אוחיון כ"איש מערכת". כשהמערכת הייתה צריכה אותו הוא שיחק, הרבה פעמים לא בעמדה הטבעית שלו כבלם, אלא כמגן ימני, מגן שמאלי ואפילו קשר אחורי. אשתו של אוחיון, ליז, שאותה הוא הכיר בבלגיה, מבקשת להתערב בשיחה: "מתן לפני הכל הוא בן אדם מדהים שמלא בנתניה ואהבה. הוא משקיע בכל מה שהוא נוגע בו. מה שהוא בחיים, ככה הוא גם בכדורגל. הוא לא מתלונן. רק נותן, משקיע וכל הזמן מנסה לשפר את עצמו".
הוא לא היה מתלונן בפני ברק בכר, אבל כשהוא מגיע הביתה בתקופות שבהן הוא לא שיחק, הוא לא הראה תסכול?
"ברור שרואים ומרגישים שהוא מתוסכל, אבל הוא יודע לנווט ולווסת את זה. אני בגישה שונה משלו. הייתי אומרת לו לפעמים: 'לך תדבר עם ברק'. יש שחקנים אחרים שלא משחקים חצי משחק ומיד קוראים על כך בתקשורת ורואים את הפרצופים שלהם. הוא נאמן. זה היופי שבו. הערצתי אותו על כך שהוא לא נתן לאף אחד להסיט אותו מהדרך שלו. כדורגל משחקים על המגרש, ולא בדיבורים ותלונות. אני לא חושבת שההגדרה 'איש מערכת' היא נכונה, כי איש מערכת זה איש שהכל סבבה לו. אז לא, לא הכל סבבה, אבל הוא מדבר רק על המגרש. אם לא נותנים לו לדבר על המגרש כאן, אז הוא יעשה את זה במקום אחר".
מתן אוחיון: "מבחינתי חשוב מה שאני משדר למערכת ולא מה שאני משדר כלפי חוץ. הויכוחים שלנו היו אם לצאת בהצהרות או לא. החלטתי שאני את המסרים שלי אעביר באמצעות האימונים. אני לא חושב שמאמן ייתן לי לעלות בהרכב בגלל כתבה או פוסט שהעליתי. לא ראיתי בזה טעם".
מה קרה להפועל באר שבע העונה?
"לדעתי היה עומס של שחקנים שהביאו בהרבה עמדות, וברגע שיצאנו מאירופה היה יותר קשה לעשות רוטציה. כשכבר נעשתה רוטציה, היא הייתה חסרת סבלנות. שחקנים לא הספיקו לקבל ביטחון. כשיש כל כך הרבה שחקנים טובים כולם חושבים שהם צריכים לשחק. זה יצר בלאגן, אבל לא בחדר ההלבשה. בספורט תחרותי טבעי שאם היה לך משחק או תחרות לא טובה, אתה סוחב את זה יום או יומיים. אבל לא לקחנו את זה לרמה של מריבות בחדר ההלבשה.
"בתקופות שבהן הולך לקבוצה טוב, מי שלא משחק לא יכול להגיד כלום, כי רואים מהתוצאות שיש צדק מקצועי. כשלקבוצה פחות הולך, שחקנים יותר מחפשים תשובות על השאלה למה הם לא משחקים. זה פוגע בביטחון של השחקן. כל השחקנים בסגל היו טובים מאוד, אבל כדי לבנות את עצמו, שחקן צריך זמן להיכנס לכושר וביטחון. אם אחרי משחק או שניים לא טובים הוא יורד לספסל, זה פוגע בביטחון שלו, בכושר המשחק ובחדות. זה גלגל שנוצר אצלנו בקבוצה ולא הצליחו לעצור את זה".
אז בעצם לא הייתה העונה להפועל באר שבע סבלנות כלפי שחקנים?
"נכון. היו צריכים לתת למשהו מסוים לרוץ, גם אם הלך קשה, היו צריכים להסתכל על נקודות אור ולתת לזה זמן. אם לא היה הולך אחרי חמישה משחקים, אז היה צריך לתת לשחקן אחר הזדמנות. הבעיה היא שהרבה שחקנים לא זכו לסבלנות. יש דוגמאות לשחקנים שהיו סבלניים איתם, כמו בן שהר וניב זריהן, וראו לאן הסבלנות הובילה אותם. לשחקן כדורגל הביטחון חשוב מאוד, שחקנים שקיבלו ביטחון וזמן הוכיחו את עצמם".
מהשחקנים שעזבו בשנים האחרונות, מי היה הכי חסר לך העונה בקבוצה?
"אין ספק שאובידיו הובאן חסר לי מהעונה שעברה. היינו שותפים לחדר בכל הנסיעות וחברים טובים מאוד. ברגע שהוא הלך, הפכתי להיות אחד שכל הזמן נמצא עם מישהו אחר בחדר. מקצועית, אני בטוח שהוא היה עוזר לנו. אני חושב שהייתה טעות לשחרר אותו".
אמנם לא שיחקת במשחק האחרון, אבל איזו דרך זו לסיים עונה, תבוסה ביתית 4:0 במשחק שהתוצאה שלו משפיעה על המיקום שלכם ועל העפלה לאירופה?
"זה לא נראה טוב. אני לא יודע להסביר מה קרה שם. מכבי העונה עשו קפיצת מדרגה מעל כל הליגה. ברגע שדברים התחברו להם ולנו פחות, זה הוביל לפער הגדול בינינו. פעם היינו חוזרים המון פעמים מפיגור. כמו נגד מכבי, הרבה פעמים העונה, ספגנו שער אחד ששבר אותנו. בסופו של דבר זה גם קשור לביטחון של השחקנים. אם יש לך קבוצה אחת שלמה שרצה הרבה ביחד, לכולם יש ביטחון וכושר טוב יותר. יש יותר עוצמה כיחידה אחת".
אתה בן 33, איך אתה רואה את המשך הקריירה שלך? בארץ בגילך חושבים כבר על היום שאחרי הפרישה?
"אני רוצה לקוות שאהיה בקבוצה עם שאיפה ואתגר. יש לי עוד הרבה מה לתת. אני מכיר את היכולות שלי ויודע איפה אני עומד.
אני בטוח שיש לי עוד כמה שנים לתת בצמרת הכדורגל הישראלי. ברור שאני חושב על העתיד, אבל אני מרגיש כל כך טוב עם עצמי ורואה אותי מתמודד עם שחקנים צעירים ממני. אני לא רואה שום הבדל בינינו, ואם כבר אז להפך. אמשיך לשחק כל עוד אוכל לתת, כי אני אוהב כדורגל. כרגע אני עושה קורס מאמנים, כדי שתהיה לי אופציה להמשך. אני חי בכדורגל תקופה ארוכה, אז מן הסתם יש לי המון ידע".
מה הפועל באר שבע צריכה לעשות כדי לחזור לעצמה?
"למצוא היררכיה ברורה ולבנות סגל ברור יותר. צריך לחזור להיות מה שהיינו בעונה שזכינו בה באליפות הראשונה מבין השלוש. לחזור להיות קבוצה שרצה עם הרכב וסגנון ברורים, שכל אחד ידע מה מקומו בקבוצה. בכל מקרה אני מודה לכולם בעיר ובמועדון. נהנינו מאוד ועצוב לנו להיפרד".
לפנייה לכתב/ת 
