אמנות הניצחון: קולומביה חולמת על זכייה בקופה / "מר עולם"
הניצחון על ארגנטינה אחרי 12 שנה הוא הצהרת כוונות של הנבחרת שהחליטה שהיא לא חוששת יותר מאף אחד. על השינוי חתום המאמן קרלוס קירוש שאחרי קריירה בארבע יבשות שונות הצליח לסחוף אחריו מדינה שלמה. בחמישי (00:30) מחכה להם קטאר
ב-21 בנובמבר 2007 אירחה קולומביה את ארגנטינה באצטדיון אל קאמפין בבוגוטה במסגרת מוקדמות המונדיאל. 41 אלף הצופים ראו במחצית הראשונה את הכוכב הצעיר של ארגנטינה, לאו מסי בן ה-20, כובש שער יתרון, לפני שרובן בוסטוס ודיירו מורנו ביצעו מהפך והעניקו לקולומביה ניצחון 1:2. 11 וחצי שנים עברו מאז אותו משחק, שהיה הניצחון האחרון של קולומביה על ארגנטינה. עד השבוע.
במשך 11 וחצי שנים נפגשו שתי הנבחרות לא פחות משמונה פעמים. שלוש פעמים הן סיימו בתיקו, עוד חמש פעמים הייתה זו ארגנטינה שניצחה, כולל בדו קרב פנדלים ברבע גמר קופה אמריקה 2015. קולומביה? לא רק שלא ניצחה בתקופה הזו, היא גם כמעט ולא הבקיעה. היא כבשה רק שער אחד בכל שמונת המשחקים הללו, בהפסד 2:1 בבראנקייה בנובמבר 2011 במוקדמות המונדיאל.
אבל ביום ראשון בלילה הסיפור הזה נגמר. הבצורת של לוס קפטרוס הסתיימה. חאמס רודריגס וחבריו לא רק שניצחו את ארגנטינה, הם גם עשו זאת בתוצאה מרשימה, 0:2. מסי, אגב, הוא השחקן היחיד משתי הנבחרות ששרד מאז ההפסד הקודם של ארגנטינה לקולומביה.
כמובן שניצחון אחד, הרואי וגדול ככל שיהיה, עדיין לא מבטיח שום דבר, אבל בקולומביה מאמינים שהניצחון הזה הוא סמלי. שהוא מתווה את הדרך החדשה אליה צועדת הנבחרת, בניצוחו של המאמן החדש, הפורטוגלי קרלוס קירוש.
קירוש בן ה-66 עבר הרבה בכדורגל העולמי, אבל בקולומביה היו מעט חשדנים לגביו. עם כל הכבוד למשחקי הידידות, כולם ציפו לראות את פירות העבודה שלו בארבעת החודשים האחרונים במשחקו הרשמי הראשון – מול ארגנטינה של מסי. ובכן, המבחן עבר בהצלחה ענקית והתקשורת בקולומביה כבר הכתירה את קירוש כמנצח הגדול. בעיתון "אל טיימפו" נכתב: "זו הייתה תכנית מושלמת של המאמן. הכל עבד בצורה מתואמת ופונקציונלית. לרגע אפשר היה לחשוב שהשעונים הטובים בעולם הם מתוצרת פורטוגל ולא שווייץ".
צריך לומר, המינוי של קירוש כמאמן הלאומי בתחילת פברואר היה מפתיע ולו רק מהסיבה הפשוטה שהוא המאמן האירופי הראשון של נבחרת קולומביה מאז 1979. בלאגויה וידיניץ' הקרואטי היה המאמן האירופי האחרון, ומאז במשך 40 שנה אימנו את הנבחרת 18 קולומביאנים ושני ארגנטינים, קרלוס בילארדו בתחילת שנות ה-80 וחוסה פקרמן, בין 2012 ל-2018.
פקרמן הצליח מאוד. הוא העלה את קולומביה למונדיאל ב-2014, לאחר הפסקה של 16 שנה, ועל ההישג הזה הוא קיבל אזרחות כבוד במדינה. אחרי שהרשימה והגיעה לרבע הגמר במונדיאל בברזיל, קולומביה גם סיימה במקום השלישי בקופה אמריקה של 2016. אבל אז הגיע המונדיאל ברוסיה לפני שנה וקולומביה הודחה ע"י אנגליה בשמינית הגמר. למרות שההפסד היה בפנדלים, היה ברור שפקרמן סיים את דרכו.
"פייבוריטים בצניעות, אמביציה והתלהבות"
ב-7 בפברואר הוצג קרלוס קירוש בפני התקשורת בבוגוטה והצהיר: "אחרי יותר מ-36 שנה של ניסיון אני יכול לומר שהסגנון האהוב עלי הוא אמנות הניצחון. אם הסגנון הזה הוא רוקנ'רול, זה מה שנעשה. ואם זו תהיה סמבה, זה מה שנעשה. כל מה שנצטרך לעשות כדי לשחק את אמנות הניצחון, נעשה".
ההצהרה הווינרית הזו מצאה חן בעיני האוהדים. שכן התחושה בשנים האחרונות הייתה שקולומביה משחק כדורגל נהדר ומנצחת את הנבחרות הקטנות והבינוניות, אבל כשהיא פוגשת את השמות הגדולים, היא נותנת להם יותר מדי כבוד ומשדרת סוג של רגשי נחיתות. רק כשמכירים את הרקע הפסיכולוגי הזה אפשר להבין טוב יותר את משמעות הניצחון על ארגנטינה, ועל מסי. זו הייתה הצהרת כוונות של נבחרת שהחליטה שהיא לא חוששת יותר מאף אחד. שהיא מאמינה ביכולתה ללכת עד הסוף ולזכות בקופה אמריקה.
זה לא שקולומביה הציגה משחק ענק מול ארגנטינה באיצטדיון פונטה נובה שבסלבדור. זה לא היה קונצרט בלתי נשכח, כמו ה-0:5 המפורסם של קרלוס ולדראמה, טינו אספרייה וחבריהם ב-1993. אבל זה היה מפגן עוצמה אמיתי.
קירוש קיבל את המחמאות על השיטה שלו, שמבוססת על לחץ בלתי פוסק על שחקני היריב. שונה מאוד מהסגנון של פקרמן, שהיה מבוסס בעיקר על הנעת כדור סטייל נבחרת ספרד. כשנשאל קירוש אחרי המשחק מי היה השחקן המצטיין מבחינתו, ענה: "כל נבחרת קולומביה הייתה השחקן המצטיין. אהבתי לראות את הרוח הקבוצתית הנהדרת, את האופי לאורך כל 90 הדקות, את המשמעת הטקטית ואת המחויבות".
מי שזכה למחמאות רבות היה הקשר ווילמר באריוס שהצליח לתסכל את מסי לאורך כל המשחק. הפרעוש אמנם הצליח לברוח לו מספר פעמים, אבל עובדה שהוא נגח לעבר השער פעם אחת בלבד ולא בעט כלל.
כל השחקנים, כולל הקפטן הוותיק רדאמל פלקאו, השתתפו במשחק הלחץ, ששיבש לחלוטין את המשחק של ארגנטינה. לאורך כל המשחק לקולומביה היה יתרון מספרי על הנבחרת הארגנטינית הלא מתואמת, שכמעט הכל אצלה נראה מקרי. קולומביה גם מצאה את הדרך להבקיע פעמיים. ואת שני השערים הבקיעו שחקנים שלא פתחו במשחק. וכל אחד מהם הוא סיפור בפני עצמו.
כשלואיס מוריאל, החלוץ של פיורנטינה, נפצע כבר בדקות הראשונות, ההיגיון אמר שקירוש יכניס במקומו את דובאן ספאטה, מי שכבש העונה 23 שערים בסריה א' במדי אטלאנטה. אבל קירוש החליט להכניס למגרש דווקא את רוג'ר מרטינס בן ה-24, אחד שלא ממש הצליח בתקופה הקצרה שלו בוויאריאל הספרדית וששיחק העונה בקלוב אמריקה במקסיקו. הכניסה של מרטינס הוסיפה מימד שהיה חסר לקולומביה בתחילת המשחק – עוצמה ומהירות באגף שמאל. ובדקה ה-71 מרטינס הבקיע שער מזהיר במבצע אישי נהדר, אחרי שקיבל מסירת אמן מחאמס רודריגס.
עבור חאמס הקופה אמריקה הגיעה בזמן הנכון. מי שהיה מלך שערי המונדיאל ב-2014 חוזר לברזיל אחרי כמה שנים בהן חווה דעיכה בקריירה, תחילה בריאל מדריד ולאחר מכן בבאיירן מינכן. בעונה הבאה הוא ינסה לשקם את הקריירה בנאפולי ויכול מאוד להיות שהכדורגל המהיר של סגנית האלופה האיטלקית מתאים בול לקשר הנהדר. חאמס היה נפלא מול ארגנטינה. הוא ניהל את המשחק של קולומביה, העביר כדור בין הרגליים ללאו מסי וכאמור בישל את השער הראשון.
כמה דקות לפני השער של מרטינס הכניס קירוש למגרש את ג'פרסון לרמה, שחקנה של בורנמות'. בדקה ה-86 מרטינס פרץ משמאל, השאיר את הכדור ללרמה שעקף אותו על הקו, ומשם שלח כדור רוחב מדויק על המילימטר לרחבה. ומי היה שם כדי לנעוץ את הכדור ברשת? ספאטה, שנכנס רק חמש דקות קודם לכן במקום פלקאו התשוש. שלושה חילופים וכל אחד מהם – בינגו.
אחרי הניצחון על ארגנטינה קירוש ניסה להרגיע. מניסיונו הרב הוא יודע שאופוריה עלולה להיות הרת אסון. כשנשאל האם קולומביה הפכה כעת לפייבוריטית בקופה אמריקה הוא ענה: "אנחנו פייבוריטים בצניעות, אמביציה והתלהבות. מבחינתי כל משחק הוא גמר. מול ארגנטינה זה היה משחק אחד והמשחק הבא מול קטאר יהיה לא פחות קשה".
שמונה שנים באיראן
ואין מי שמכיר את נבחרת קטאר טוב יותר מקירוש, שאימן את נבחרת איראן במשך שמונה שנים ונפגש עם הקטארים מספר פעמים בטורנירים השונים של אסיה.
קירוש, שאגב נולד במוזמביק, הוא תופעה. קולומביה היא הנבחרת הלאומית החמישית אותה הוא מאמן – בארבע יבשות שונות. אחרי שהוליך את הנבחרת הצעירה של פורטוגל לשתי אליפויות עולם, ב-1989 ו-1991, הוא מונה למאמן הנבחרת הבוגרת אבל לא ממש הצליח. ב-1998 הוא אימן את נבחרת האמירויות, וכעבור שנתיים הגיע ליבשת שלישית, כשמונה למאמן נבחרת דרום אפריקה. הוא חזר לאמן את פורטוגל ב-2008 וב-2011 קיבל את הג'וב בנבחרת איראן. אחרי כמעט שמונה שנים, שני מונדיאלים ו-100 משחקים קירוש הגיע ליבשת רביעית, עם נבחרת קולומביה.
חוץ מנבחרות הוא אימן גם קבוצות, אבל ללא הצלחה גדולה. עם ספורטינג ליסבון
הוא זכה בגביע בפורטוגל ב-1995, אבל בריאל מדריד הוא התרסק בעונת 2003/04. וכן, הייתה לו גם הזכות להיות עוזרו של אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד בעשור שעבר, ויש לו לא מעט מניות בהנחתתו של כריסטיאנו רונלדו באולד טראפורד ב-2003.
קולומביה זכתה בקופה אמריקה רק פעם אחת. זה היה ב-2001 כשהיא אירחה את הטורניר. אם היא תזכה הפעם זו תהיה הפתעה גדולה. עם כל הכבוד לניצחון על ארגנטינה, ברזיל ואורוגוואי הן עדיין בעלות סיכוי טוב יותר להניף את הגביע. אבל עם מאמן כמו קירוש, גאון כדורגל כמו חאמס רודריגס ועומק מרשים בסגל – הכל אפשרי.
לפנייה לכתב/ת 
