עשור למהפכה: על תקופת גולדהאר במכבי ת"א
ב־2009 לקח מיץ' גולדהאר אימפריה במשבר והפך אותה בהדרגה למועדון אירופי לכל דבר. אבל לצד התארים, טיפוח הצעירים, השקט המופתי והמודל העסקי המתקדם, נעשו גם טעויות בדרך. מה נותר מהחזון של המיליארדר הקנדי שרצה להפוך את מכבי ת"א לבאזל
המטוס שהמריא מקנדה נחת בישראל בצהרי יום שישי והביא איתו את המשיח של מכבי ת"א. אז, בתפר שבין שנת 2009 ל-2010, מיץ' גולדהאר עדיין לא היה דמות מוכרת בישראל. כמו במקרה של קודמו אלכס שניידר, לא רבים האמינו שיישאר במועדון למשך תקופה כל כך ארוכה. ודאי שאף אחד לא חזה עד כמה דומיננטי הוא יהיה בכדורגל הישראלי.
גם התקשורת לא מיהרה לדווח על אותה נחיתה. בחודשיו הראשונים כבעלים, גולדהאר הגיע לישראל לא מעט פעמים, כך שלא היה מדובר בסיפור גדול. גם העיסוקים באותו ביקור - מפגש עם המנג'ר אבי נימני שדרש חיזוק להתקפה, צפייה במשחק מול הפועל חיפה (שער ניצחון של יובל אבידור) - נשמעים שגרתיים לגמרי. לא מלמדים על המהפכות השונות, חלקן גדולות ואחרות קטנות, שמתכנן הקנדי, בטח לא על הזמן הרב שהוא הולך להחזיק בקבוצה. כמה רב? עשור, לא פחות, והאמת, היום כבר לא נופתע אם גולדהאר יישאר בצהוב עשור נוסף.
בדיוק היום, הרביעי באוגוסט, לפני עשר שנים, רכש גולדהאר את מכבי מידיו של שניידר, וזה נראה כל כך רחוק. לפעמים יש כאלה שמתבלבלים ומתייחסים לתקופת גולדהאר במכבי בערך מאז שצירף אליו את ג'ורדי קרויף, אבל הוא היה שם עוד קודם, בימים בהם אנשי המקצוע שלו היו נימני, יוסי מזרחי, מוטי איוניר או ניר לוין.
מכבי ידעה עליות וירידות בעשור המדובר, אבל במבט על התמונה הכוללת ברור שהיה זה עשור מצוין עבורה. עבור אוהדים תקופה טובה היא תקופה של תוצאות טובות, של תארים, אבל על ימי גולדהאר אפשר, ואפילו חובה, להסתכל בתמונה רחבה עוד יותר. הקנדי ניסה לשנות את מכבי, ולא רק על המגרש, אלא גם בכל מה שמסביב. לפעמים אף ניסה לחנך את הכדורגל הישראלי כולו.
בדיוק עשר שנים לאחר שנכנס לכדורגל הישראלי, כדאי לבדוק איפה מיץ' השפיע יותר ואיפה פחות. באיזה פרמטרים הביא את מכבי לגבהים חדשים, לעומת אילו יעדים שהוא עצמו הציב ולא נכבשו. אותו דבר לגבי כלל הכדורגל פה. כדורגל שהושפע מעשור גולדהאר.
המועדון כחברה
כשקבוצה נמכרת לאיש עסקים, ולא רק בישראל, אנחנו הרבה פעמים שומעים את המשפט "רוצה לנהל אותה כמו עסק לכל דבר". אלה מילים שתמיד נזרקות לאוויר, אבל בהמון מקרים אין להן אחיזה במציאות. גולדהאר, מהרגע הראשון שלו במכבי, שם דגש על תוצאות לא רק בטבלה, אלא גם בכל הקשור לשיווק מכבי כמועדון ולא כקבוצה.
לשם כך הגיעו אנשי מסחר רציניים, עם ניסיון. מספר דו־ספרתי של עובדים מתעסק בתחומים האלה, יותר מבכל מקום אחר בישראל. חלקם נשלחו לפגישות בקבוצות אנגליות כדי ללמוד את תורת ריצוי אוהד הכדורגל. ובהקשר הזה, של מה שמסביב לכדור, מכבי אכן מרצה את אוהדיה.
אתר הקבוצה הוא המושקע ביותר בארץ. החנות הווירטואלית עובדת ללא הפסקה - מכירה של עשרות אלפי חולצות בשנה - ולצידה נפתחה החנות בדיזנגוף בת"א ודוכנים בקניונים שונים בארץ. מרצ'נדייז שונים מוצעים למכירה לפי אירועי השעה, דוגמת חולצות "פיו פיו" אחרי אותו דרבי מפורסם של ערן זהבי.
כמה השפיע: רבות. לא רק על מכבי, אלא גם על ניסיונות חיקוי של קבוצות אחרות.
התנהלות פיננסית
באוגוסט 2009, זמן רכישת מכבי על ידי גולדהאר, הונו של בעל הבית החדש היה מוערך ב־1.1 מיליארד דולר. לפני כמה חודשים, כשמגזין "פורבס" פירסם את רשימת עשירי העולם החדשים שלו, עמד הונו של הקנדי על לא פחות מ־2.7 מיליארד דולר, כלומר עלייה של כ-150 אחוז. לגולדהאר, יותר מכל אחד אחר בישראל, יש את הכסף להשקיע, אבל האם בצורה שלא נראתה פה?
כן, לפחות בחלק מהזמן. בעונתו השנייה בלבד, הפכה מכבי לקבוצה הישראלית הראשונה שחוצה את רף מאה מיליון השקל בתקציבה השנתי, ובהמשך התקציב התקרב עד לכ-150 מיליון. אבל לא תמיד ההתנהלות הייתה נכונה, ולראיה המגבלות שהוטלו על מכבי בעקבות החריגה מחוקי הפייר־פליי הפיננסי.
בעשור החולף הוכיחה מכבי של גולדהאר את מה שכבר ידענו - כסף מגדיל את האפשרות לזכייה בתארים באופן משמעותי, אבל אינו מבטיח דבר.
כמה השפיע: הרבה על מכבי, אבל העלייה במחירי השחקנים הישראלים בכלל הליגה תלויה לא פחות בבעלי בית אחרים.
השקעה בצעירים
חזרת שחקני הבית בעונה שעברה היא תולדה של אותן מגבלות פיננסיות, שבהיעדרן אולי לא היינו רואים קבוצת בעלת צביון מקומי, אבל האמת היא שגולדהאר תמיד השקיע במחלקות הצעירות, ממש מהרגע הראשון שלו בישראל.
בשני הביקורים הראשונים בארץ הוא בילה זמן כמעט שווה עם אנשי ושחקני מחלקות הנוער בהשוואה לקבוצה הבוגרת. מהרגע הראשון הוא העמיד תקציבים גבוהים לטובת דור העתיד של המועדון: 15 מיליון שקל ועד יותר מ־20 מיליון בעונה האחרונה. גם כשתקציב הבוגרת ירד, זה של הנוער לא נפגע.
היו קשיים. למשל, כשגולדהאר החליט למנות את ההולנדי פטריק ואן לייבן למנהל המקצועי של הנוער, הייתה בריחת שחקנים מסיבית לקבוצות אחרות (בעיקר מכבי פ"ת), אבל בגדול מכבי חזרה להיות המקום שבו הצעירים רוצים להיות.
כמה השפיע: די הרבה, בטח בהתחשב בכמות בוגרי מכבי שנמצאים בשתי הליגות הראשונות.
שליט רחוק
גולדהאר מעורב בהחלטות הגדולות, יש שיגידו גם הבינוניות. הוא צופה ברוב המשחקים, אבל לארץ מגיע רק פעמיים בשנה. ההתנהלות הזאת, בגדול, מראה שהוא מאמין שאפשר להצליח גם בניהול בשלט רחוק, כלומר כשבעל הבית לא נמצא בשטח, וזאת בניגוד לאמונה הרווחת בכדורגל הישראלי במשך שנים.
גולדהאר כן מתערב מכל מיני נושאים, אבל יודע לסמוך על אחרים. לו אישית זה הולך לא רע, אבל אין כאן השפעה בכלל על הכדורגל הישראלי. כשאלונה ברקת החליטה ללכת לפוליטיקה היה ברור שמדובר בבעיה עבור הקבוצה שלה. משה חוגג, בעל בית חדש יחסית, נמצא עם המועדון שבבעלותו כל הזמן.
כמה השפיע: הכדורגל הישראלי לא השתנה במאומה.
ניהול זר
הכדורגל הישראלי נוהג להביט בחשדנות על אנשי מקצוע זרים, גם בגלל אינטרסים של בעלי עניין שונים המעוניינים לקדם את חבריהם או את עצמם. עם זאת, היום החשדנות הזו ירדה, בטח בציבור הרחב, ופה המחמאות לגולדהאר.
מדובר גם באנשי כדורגל וגם כאלה שלא. בן מנספורד, ג'ק אנגלידיס, קרויף, מרטין ביין. אין ספק שגולדהאר איתר אנשים נכונים באחוזים גבוהים יותר ממה שהתרגלנו בעבר. ספק אם בהתאחדות לכדורגל היו ממנים מישהו כמו וילי רוטשטיינר לפני תקופת קרויף.
כמה השפיע: השפעה ברורה על מכבי, אולי גם על הנבחרת, אבל קבוצות אחרות עדיין חוששות.
שינויים מבניים בישראל
מכבי ת"א בתקופת גולדהאר היא לפעמים גוף לוחם. כיוון שמדובר בקבוצה בעלת סדר גודל שונה מרוב האחרות, פעמים רבות עם מטרות שונות וללא סולידריות כלפי קבוצות נוספות, מכבי נלחמה כמה פעמים בטחנות רוח, קרי ההתאחדות לכדורגל ונציגי קבוצות הנמצאים בה.
שני נושאים זכורים יותר מכל. אחד הוא המלחמה בעונש הרדיוס, זה שעדיין נמצא איתנו. השני, הנושא החם יותר, הוא עניין קבוצות־הבת. גולדהאר רוצה שלשחקנים המסיימים גיל נוער תהיה מסגרת בפיקוח של אנשי מכבי. אין לכך עדיין הסדרה, אז כולם רואים מה עושה המועדון - שימוש בקבוצות בית לא רשמיות. בית"ר ת"א/רמלה, כמובן, כשבשנה האחרונה הפועל חדרה החלה להתנהל תחת פורמט דומה.
כמה השפיע: כמעט שלא. לרעיונות של מכבי יש בעיקר התנגדויות.
מתקנים ואצטדיון
לפני כארבע שנים פורסם שמכבי הולכת לקראת שיפוץ מסיבי של מתחם האימונים שלה בקריית שלום. ממש להרוס הכל ולבנות מחדש, לא עוד קרוואנים. המטרה היא גם לשפר את תנאי העובדים הקיימים, בעיקר המאמנים והשחקנים, אבל גם כדי למשוך עובדים חדשים. המתקנים הם חלון הראווה של הקבוצה. ההתרשמות של מאמנים ושחקנים במתקנים יכולה להיות מכריעה. מה קרה מאז? כלום, רק שיחות. גולדהאר לא הצליח להביא לשיפור רציני, ודאי לא לבניית אצטדיון שישמש את מכבי בלבד, כפי שתיכנן בעבר.
כמה השפיע: מעט מאוד.
תקרת הזכוכית
זוכרים את הדיבורים על באזל? לא על כך שהשווייצרים תמיד הוגרלו לשחק מול מכבי, אלא על השאיפה של הצהובים לחקות את המודל. החזון של גולדהאר היה לנפץ את תקרת הזכוכית העומדת מעל ראשן של קבוצות ישראליות. קודם להשתלט על הליגה בצורה אבסולוטית ואז להפוך את ההשתתפות בליגת האלופות לדבר כמעט קבוע. בשלב מסוים הכיוון היה נראה נכון, אבל המציאות השתנתה מהר מאוד.
יש שני תחומים שמונעים ממכבי לפרוץ את אותה תקרת זכוכית. הראשון הוא יצירת הכנסות קבועות ממכירת שחקנים, נניח אחד בשנה, כזה שעם הרווח אפשר להגדיל את תקציב רכישת השחקנים. התחום השני, ויש לו קשר ישיר לקודם, הוא ביסוס מערך סקאוטינג אמיתי לשחקנים זרים. מכבי נופלת בתחום הזה אפילו מיריבותיה הישראליות. וכך, מבלי לאתר את השחקנים הנכונים, אי־אפשר למכור אותם. התקרה נשארת שלמה כשהייתה.
כמה השפיע: כמעט שלא. היו עוד קודם קבוצות ישראליות במצב טוב יותר לעשות זאת.
יחס לתקשורת
אין שום קשר בין ההתנהלות התקשורתית של מכבי לפני עשור לזו של היום. מדובר בשני יצורים שונים לחלוטין. בעבר כמעט הכל היה פרוץ ואילו היום מכבי היא מקום סגור, שמשקיע המון כדי להיות כזה.
במכבי הצליחו לשנות באופן דרמטי את מנטליות השחקנים שנמצאים אצלם. הם לויאליים יותר למערכת ולא רק לעצמם. שומרים את הדברים בבטן לטובת הקבוצה. מתי שמעתם על שחקן שיושב על הספסל במכבי ומתלונן? זה דבר שכמעט לא קורה, אפילו לא אצל אלירן עטר. בנוסף, במכבי עושים שימוש נרחב באפליקציה של הקבוצה וברשתות החברתיות. הם היו החלוצים, וכל הליגה הולכת אחריהם. התחום השתנה בהדרגה, כך שלא תמיד שמים לב, אבל לפחות בנושא התקשורתי גולדהאר הוביל מהפכה של ממש.
כמה השפיע: המון, ולא רק על מכבי. כל הליגה יישרה קו.
סבלנות
שלוש שנים ללא אליפות שמגיעות אחרי שלוש שנים עם אליפות יכולות לשבור כל בעל בית. גולדהאר, שרצה לשבור את אותה תקרת זכוכית שהוזכרה כאן קודם, ראה את מכבי שלו הולכת אחורה. זה קשה, רבים היו עוזבים, אחרים מתלוננים בציבור.
אבל לגולדהאר יש סבלנות, וזה אולי הדבר שהכדורגל הישראלי צריך ללמוד ממנו יותר מכל. ריצת מרתון, בלי לעגל פינות. ריצה שנמשכת כבר עשר שנים, ונדמה שלא הולכת להיעצר בקרוב.
לפנייה לכתב/ת 
