בלתי שבירים: השיאים הגדולים באתלטיקה
רגע לפני פתיחת אליפות העולם בקטאר ביום שישי: התוצאות שלא נראה כי יישברו בעתיד הקרוב. מאוסיין בולט דרך האצנית האמריקנית שמתה בגיל צעיר ולקחה איתה כנראה כמה סודות לקבר, ועד האתלטיות מגוש המזרח
כל חובב אתלטיקה יודע, בוודאי נשיא ההתאחדות הבינלאומית לאתלטיקה סבסטיאן קו, כוכב עבר גדול בעצמו, שקיימים מספר שיאי עולם פשוט לא הגיוניים, שהמחזיקים בהם יכולים להיות רגועים לעוד שנים רבות - הם לא ינופצו בעתיד הקרוב. מצד שני, בשנים האחרונות נשברו שיאים שלכאורה נראו חסינים. בין היתר אלה של הסיניות המסוממות, לכאורה, מ-1993 ואפילו זה של סרגיי בובקה בקפיצה במוט, 6.15 מטר, במפגן חד-פעמי של הצרפתי רנו לאווילני, שהוסיף סנטימטר משלו לתוצאה המשוגעת.
השיאים הבלתי שבירים נכון לסוף 2019 שייכים בעיקר למדינות מזרח אירופה שלפני נפילת חומת ברלין - לברית-המועצות, שכבר לא קיימת במתכונתה מאז, מזרח-גרמניה שהתאדתה וצ'כוסלובקיה, שהתפצלה מזמן לשתי מדינות שונות. לכולן משהו במשותף, צריך להיות סקפטיים מאוד בנוגע לכשירות השיאים שהאתלטים שלהן קבוע בכל הקשור לשימוש בסמים.
רגע לפני פתיחת אליפות העולם בקטאר, בחרנו שש תוצאות שאמורות להחזיק מעמד עוד שנים, גם נימקנו מדוע לדעתנו השיאים הללו יישארו.
הדיפת כדור ברזל נשים
1987: נטליה ליסובסקאיה (בריה"מ) – 23.12 מטר
כמו שהדברים נראים, 32 השנים מאז קבעה הודפת כדור הברזל היהודייה את שיאה, אין אף אחד שמתקרב לתוצאה הזאת. ההבדלים בין ליסובסקאיה להודפים בעת הנוכחית עצומים. לראייה, ואלרי אדאמס הניו-זילנדית, שנחשבת לטובה בעולם כיום, מחזיקה בתוצאה ה-22 בכל הזמנים, בהפרש של 1.88 מטר מליסובסקאיה. מתי אתם חושבים שהשיא הזה יישבר, אם בכלל?
קרב-7
1988: ג'קי ג'וינר-קרסי (ארה"ב) – 7.291 נקודות
לא סתם הוכתרה האתלטית האמריקנית על ידי המגזין ספורט אילוסטרייטד לספורטאית הגדולה של המאה ה-20. מדובר במקצוע הכי רב-גוני באתלטיקה, ולזה תוסיפו את העובדה שבשלושה מתוך שבעת המקצועות היא השיגה תוצאות ששוות גמר אולימפי. במקביל, היא אפילו הצליחה לזכות במדליית זהב בקפיצה לרוחק בסיאול 1988 אחרי שקפצה למרחק של 7.40 מ'. היא גם הייתה הראשונה שחצתה את מחסום 7,000 הנקודות.
רק ב-2007 קרולינה קלופט השבדית הייתה השנייה בהיסטוריה שעברה את הרף – עם 7,032 נקודות. נפיסטו תיאם הבלגית הייתה השלישית (7,013) כשעשתה זאת לפני שנתיים. רק משהו קטן כדי להעמיד בספק מסוים את השיא - מאמנה של ג'וינר-קרסי היה בעלה, בובי, שאימן במקביל גם את גיסתה פלורנס גריפית'-ג'וינר, שמסביבה תמיד ריחפה עננה של שימוש בסמים (על כך בהמשך).
100 מטר גברים
2009: אוסיין בולט (ג'מייקה) – 9.58 שניות
במשך שנים נלחמו בכירי האצנים על גירוד חלקי-מאיות משיא העולם ב-100 מטר. הקרבות היו צמודים, אם נוציא מהמשוואה את הרמאות של בן ג'ונסון ברומא 1987 ושנה לאחר מכן בסיאול. ופתאום, באמצע העשור הקודם התגלה יצור מכוכב אחר, שמחזיק מאז שנות העשרה שלו בשיאי העולם לקדטים ונוער ב-200 מטר - כשבולט החליט להתמקד ב-100 מטר והפך אותו למקצוע הדגל שלו, גם ההצלחה הגיעה. הג'מייקני הפך לאדם הראשון שיורד מ-9.7 שניות כשקבע בבייג'ינג 2008 תוצאה של 9.69 שניות, ובחלוף שנה באליפות העולם בברלין ירד ל-9.58 שניות, פשוט בלתי נתפס.
על הדרך הוא גם קבע שיאי עולם ב-200 מטר, ויחד עם הרביעייה הג'מייקנית בריצת השליחים 4X100 (36.84 שניות). מה שכן, מסתמן כי שיאו ב-200 מטר -19.19 שניות, יישבר בשנים הקרובות על ידי נואה ליילס.
100 ו-200 מטר נשים
1988: פלורנס גריפית'-ג'וינר (ארה"ב) 10.49 שנ' ו-21.34 שנ'
גם הדורות הבאים ימשיכו לעסוק בשאלת המפץ של פלורנס (פלו-ג'ו) ב-1988. בניגוד לבולט שבא עם קבלות של סופרסטאר עוד מתקופת הנוער, פלורנס בעלת הציפורניים הארוכות נעצה אותן בגיל 28 המאוחר יחסית. נכון שהיא הייתה לפני כן ספרינטרית טובה, אבל את מה שקרה באותה שנה באמת קשה להסביר.
אם בולט חתך 11 מאיות משיאו העולמי אחרי שנה, גריפית'-ג'וניור העלימה לא פחות מ-27 מאיות! משיאה של אוולין אשפורד. עד היום, ההפרש בינה לבין הבאה בתור אחריה, מריון ג'ונס (שנכנסה בעצמה לכלא על רמאות) הוא 15 מאיות. מספרים שבאותו יום, ה-16 ביולי 1988, נשבו באינדיאנפוליס רוחות חזקות, אבל דווקא בריצת ה-10.49 שניות של פלו-ג'ו, מד הרוח הורה על 0 קמ"ש, תעלומה. הכל היה הקדמה לריצת ה-200 מטר בה מחקה האמריקנית 37 מאיות! משיאה של מריטה קוך, וקיבלה את הכינוי F21.34 על שם המטוס ולאור התוצאה המטורפת. אחרי 10 שנים היא נפטרה מהתקף אפילפסיה, כך פורסם, כשהיא בת 39 בלבד, וכנראה לקחה איתה כמה סודות לקבר, שספק אם ייחשפו מתישהו.
זריקת דיסקוס נשים
1988: גבריאלה רייניש (מזרח גרמניה) 76.80 מטר
האם הדיסקוס שזרקה המזרח-גרמנית בנאוברנדנבורג היה קל מהקילוגרם המקובל? אין הוכחות. התחרות שבה השיגה את השיא הייתה בשנה אולימפית, אבל מה היא עשתה בתחרות עצמה בסיאול? כלום. היא לא השתתפה. חברתה לנבחרת, מרטינה הלמן, הדפה ל-72.30 מטר, בדיוק שלושה וחצי מטרים פחות ממנה, ועדיין מדובר בשיא אולימפי שנשמר עד היום. גם ההפרש בין רייניש לשתיים הבאות אחריה (במשותף) בתוצאות כל הזמנים, זדנקה סילהבה הצ'כית ואילקה וילודה הרומנייה (74.56 מטר), הוא 2.26 מטר. קחו עוד מספר: כוכבת העשור הזה בדיסקוס, מנצחת האולימפיאדות בלונדון 2012 ובריו 2016, הקרואטית סנדרה פרקוביץ' מדורגת רק במקום ה-15 בדירוג כל הזמנים.
ריצת 400 מטר נשים
1985: מריטה קוך (מזרח גרמניה) 47.60 שניות
עם כל הכבוד לקוך, שנראתה בזמנו כאתלטית לגיטימית, קשה להבין את הפער בינה לתוצאות של הרצות הנוכחיות במקצוע. ההסבר העיקרי הוא שם מדינתה: מזרח-גרמניה. אסתר רוט-שחמורוב, שהייתה נוכחת אז באימוני מה שנקרא 'מדינות הגוש המזרחי', גילתה לא מעט סודות אפלים מהשיטות בהן נקטו באותן מדינות. מזרח-גרמניה נמנתה עליהן. היו גם וידויים נוספים שדיברו על קלות יתר בהשגת תכשירים אסורים.
השנייה בדירוג מהתקופה ההיא הייתה הצ'כוסלובקית ירמילה קרכוטווילובה עם תוצאה של 47.99 שניות. השלישית היא מרי-ז'וסה פרק (צרפת) שסיימה בזמן של 48.25 שניות בגמר האולימפי באטלנטה 1996. כוכבת הדור הנוכחי, שאוניי מילר-אובו בהאמאס, מדורגת רק במקום העשירי בכל הזמנים - 48.97 שניות.
לפנייה לכתב/ת 
