המדינה הצעירה באירופה בדרך ליורו

1.8 מיליון איש חיים בקוסובו, שהכריזה על עצמאותה ב-2008. לא בטוח אם מישהו מהם חשב שתוך עשור בלבד הם יהיו במרחק נגיעה מטורניר הכדורגל הגדול ביבשת. אבל קצת כמו במקרה של ישראל, פלייאוף היורו סידר להם יופי של הזדמנות, במיוחד לאור העובדה שהם ישחקו בדרג הרביעי והחלש ביותר.

במשחקי המוקדמות עצמם, הראשונים אי פעם של המדינה, סיימה קוסובו במקום השלישי בבית א' אחרי אנגליה וצ'כיה. הניצחון המרשים ביותר היה על צ'כיה, 1:2 בפרישטינה בירת המדינה, במחזור הרביעי. זה היה השיא של פתיחת קמפיין מעולה של 8 נקודות מ-12 אפשריות.

נבחרת קוסובו(צילום: Getty Images)

לאחר מכן הגיע אומנם הפסד 5:3 לאנגליה (אחרי שקוסובו הובילה בדקה הראשונה), אבל את הקמפיין סיכמו במדינה כיותר ממכובד. לפלייאוף העלייה ליורו הם מגיעים אחרי שסיימו במקום הראשון בבית 3 של דרג 4, ללא הפסד, כשהם מקדימים את אזרבייז'אן, איי פארו ומלטה. 

כדי להבטיח את הכרטיס ההיסטורי הם יצטרכו לעבור יריבה המוכרת לנו היטב, צפון מקדוניה שרק השבוע השיגה 0:1 על נבחרת ישראל. במידה ויחלפו על פניהם, יחשקו בגמר הפלייאוף נגד המנצחת בין בלארוס וגיאורגיה. רגע לפני, הנה האנשים והרגעים שעשו את הקמפיין.

הרגע המרגש

אם נרצה או לא, הכדורגל מספק לנו מדי פעם מפגש בין הפוליטיקה והספורט. לפעמים זה פחות נעים כמו למשל במקרה של היריבות בין סרביה וקרואטיה, אבל יש גם רגעי קסם כמו שקרה ביום ראשון כאשר נבחרת אנגליה התארחה באצטדיון הצנוע בפרישטינה.

קבלת הפנים החמה של קוסובו באנגליה(צילום: רויטרס)

אוהדי קוסובו הפיקו תפאורה מיוחדת שמטרתה להודות לאנגלים על הסיוע המדיני והצבאי שהגישו למדינה בזמן מלחמת הבלקן בשנות ה-90. הקוסוברים תלו שלט עם דגלי שתי המדינות ובתוספת הכיתוב "ברוכים הבאים וכבוד". כמו כן, בזמן נגינת ההמונים הניפו המקומיים את דגלי אנגליה, כאות תודה וסוג של "פיצוי" על היחס המחפיר לו זכו במשחק החוץ בבולגריה.

מי שזכה לכבוד מיוחד היה ראחים סטרלינג שזכה לקבלת פנים חמה במיוחד, ושונה בתכלית מזו שחוה בסופיה בחודש ספטמבר, אז ספג קריאות גזעניות. המחווה הצליחה אמנם לרגש את האנגלים, אבל זה לא מנע מהם לחגוג 0:4 קליל ואת המקום הראשון בבית.

המאמן

ברנרד שאלאנד השוויצרי (68) לקח את משרת המאמן בקוסובו אחרי שאימן בעיקר קבוצות קטנות. הנבחרת האחרונה שאימן הייתה ארמניה, איתה לא הגיע להישגים יוצאי דופן. הוא הצליח לשכנע לא מעט שחקנים ילידי מדינות שונות באירופה לשחק עבור קוסובו - ואת התוצאות כולנו רואים.

שאלאנד. בדרך להישג שיא?(צילום: AP)

ב-19 משחקים תחת הדרכתו, קוסובו ניצחה 11 פעמים, הפסידה שלושה משחקים ועוד חמישה הסתיימו בתיקו. כעת הוא רחוק 180 דקות מהישג שספק אם מישהו יכול היה לדמיין.

הקפטן

לא מעט מדינות אפשר להזכיר כשמדברים על סמיר יוקני. הוא נולד בסרביה, החל את דרכו בכדורגל בגיל 11 בבלגיה, לאחר מכן עבר לפלרמו, שהפכה גם לקבוצת הבוגרים הראשונה שלו, הוא שיחק בנבחרות הצעירות של אלבניה ואפילו רשם 20 הופעות בנבחרת הבוגרת - לפני שביקש לעבור ולייצג את קוסובו.

השוער רשם כבר 26 הופעות בנבחרת החדשה שלו ודווקא איתה הוא יכול להגיע להישג השיא שלו כשחקן בינלאומי. כיום הוא נלחם על חולצת ההרכב בטורינו מהסריה א' כשלפני משחק וניה מילינקוביץ'-סאביץ' - נכון, אח של סרגיי מלאציו.

על ואלון ברישה אולי כדי שתשאלו את מונס דאבור. שניהם שיחקו יחד ברד בול זלצבורג, אבל הקוסוברי נמכר ללאציו בקיץ שעבר תמורת 7.5 מיליון אירו, אך בינתיים הוא לא מרשים ולא משחק יותר מדי בקבוצתו האיטלקית החדשה.

ברישה. גדל בנורבגיה, מייצג את קוסובו(צילום: AP)

ברישה (26) נולד כמובן גם הוא מחוץ לקוסובו, בשבדיה, אבל את יסודות הכדורגל למד בנורבגיה, המדינה שאת מדי הנבחרות שלה לבש מגיל 14 עד 23. אחרי 20 הופעות בנבחרת הבוגרת גם הוא החליט לעבור למדינה החדשה - במדיה הופיע כבר 20 פעמים וכבש שלושה שערים.