מכבי חיפה IS BACK
אחרי שנים של ציניות, מרמור וחוסר אמונה, סוף סוף פגענו ברכש ומרקו בלבול גיבש רוח מלחמה מחודשת. גם אם לא נזכה השנה, נראה שהבצורת קרובה לסיום. גם לכם יש מה להגיד? שלחו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
אחת התופעות העצובות - אך טבעיות - שחוו במהלך 8 השנים האחרונות אוהדיה של מכבי חיפה, היא השתלטות הציניות והמרמור על מצב רוחם. חוסר האופטימיות והיעדר תקווה שאולי השנה יהיה יותר טוב - זה מה שמלווה את הירוקים בכל שנה ב-5-4 השנים האחרונות לפחות (כי בשנים הראשונות לבצורת איש לא חשב שהיא תתארך כל כך). אבל השנה נראה שאנחנו בתמונה (טפו טפו טפו), וכאשר אנו מתקרבים למחצית העונה אפשר לבלוע את הרוק ולומר ללא חשש שמכבי חיפה מתמודדת שוב על האליפות. אז מה השתנה? מה גורם לירוקים שוב להאמין? מה הביא לכך שמכבי ת"א תגיע לסמי עופר אבל הירוקים חדורי קרב ולא מפחדים? לאן נעלמה הציניות והשאלה "כמה נחטוף היום?"
נראה שהקיץ הזה יעקב שחר סוף סוף פגע ברכש, אחרי שנים של שחקנים שהגיעו בתרועה רמה ונכשלו (שכטר, קאיו, קלאוס והרשימה עוד ארוכה). הצמד ה"כתום", דולב חזיזה את יובל אשכנזי, כובש ומבשל לרוב (כשחזיזה עם הכדור רק אלוהים עוצר אותו), וזה עוד בלי להזכיר את ירדן שועה, שאם רק יתעסק בכדורגל ולא בבעיות משמעת אני בטוח שיבקיע לא מעט. זה ממשיך בשרי (איזה שחקן!), מעין גרסה משופרת פלוס פלוס של קרים פריי, וכמובן מעל כולם ניקיטה רוקאביצה שקורע רשתות ומחזיק נכון לעכשיו את מלכות השערים. ההגנה לא מושלמת, אבל גם לא קטסטרופלית, ויהושע (לא ג'וש, יהושע. ליהודי יקראו בשם עברי) כהן שקט ובטוח שומר על השער.
כולם אומרים, ובמידה לא מבוטלת של צדק, שמכבי תל אביב לא מבריקה על המגרש אבל יעילה מאוד. יש להם מאזן חוץ מושלם עד עתה בליגה וההגנה שלהם כמעט (דווקא נס ציונה?!) בלתי חדירה. אבל אם יבואו יהירים ומנופחים כשם שהגיעו למשחק מול אום אל פאחם (בלי צחוק - אני די מפחד מהם לקראת השמינית מולנו), הם יענשו, ויש לחבורה של מרקו בלבול כלים ויכולת להעניש אותם.
ומילה על בלבול - אני מאוד אמביוולנטי לגביו. הוא אפור ומשעמם כמתראיין, ולעיתים היכולת של הקבוצה חלשה והוא מגיב יחסית באיחור, אבל השנה הוא מצליח לנצח במשחקים בעזרת חילופים חכמים ומחציות שניות טובות בהרבה מהראשונות. האופי החזק שלנו מאפשר ניצחונות ומהפכים לעומת שנים קודמות בהן פיגור (גם מול קבוצה חלשה) הביא להתמוטטות מנטלית. יש לו חלק רציני בגיבוש רוח המלחמה המחודשת של שחקניו והסירוב להניף דגל לבן.
כולי תקווה שהשנה הזו היא השנה שלנו, כי כפי שמנחות אותנו שנים של חוסר אמונה - אם לא עכשיו, אז מתי? ובניסיון להתנער מהפסימיזם, אני רוצה להעיף מבט קדימה ולהאמין שגם אם לא נזכה השנה נחזור לקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי ושהבצורת תסתיים מהר ככל האפשר. על ניסיון לעורר אופטימיות בכל הקשור לנבחרת אין כרגע מה לדבר. יש גבול כמה נאיביים אפשר להיות, לא?
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
לפנייה לכתב/ת 
