המגרש הישן מקבל כבוד / עושה היסטוריה
רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלו, ולרגל הטקס לכבוד פינת ההנצחה של מגרש מכבי המיתולוגי, נזכר בימים היפים של המקום בו המוני ספורטאים גדולים התחילו את דרכם. מההבטחות שלא התממשו, דרך הפעילות של הענפים הרבים ועד הפנטזיות של הצהובים על בית אמיתי
אולי תתפלאו לשמוע, אבל עד כמה שמדובר באולם גדול, ביתי ומפואר מאוד, היכל מנורה מבטחים (יד-אליהו בעבר), בו מקיימת מכבי ת"א את משחקיה, לא מספק את בעלי המועדון. הסיבה: מדובר באולם עירוני ששייך לחברת היכלי הספורט, והצהובים חולמים כבר שנים רבות על בית משלהם, מאז עזבו את המגרש המיתולוגי והעלוב ברחוב מכבי, ליד קולנוע אוריון. הרבה מכביסטים מחכים ליום שזה יגיע, אבל עם השנים זה הפך לפנטזיה לא ממומשת. בזמנו סברו ראשי המועדון כי ניתן להקים מתקן כדורסל ראוי בשטח של מגרשי הטניס שהיו בסמוך ופלשו לשם – מה שהביא להזעקת המשטרה ולמשבר אמון באגודה כולה.
אבל החל מיום שלישי יהיה לכל המתגעגעים הנוסטלגיים מקום לעלייה לרגל, כאשר ייערך טקס חשיפת פינת ההנצחה של מגרש מכבי המיתולוגי ברחבה בה שיחקה הקבוצה, כשמסביב שלושה מגדלים בפרויקט שהוקם במקום. "במשך שנתיים וחצי נלחמתי עם העירייה עד שהסכימה", אומר שמעון מזרחי. "בסוף גם יהיה לנו בית מכבי מפואר".
מזרחי. "בסוף גם יהיה לנו בית מכבי מפואר"(צילום: עוז מועלם)
כמה עצוב שמהטקס יחסרו הרבה שמות מהעבר שכבר אינם בחיים, ועשו שם לילות כימים: "מר כדורסל" יהושע רוזין, המאמן האגדי רלף קליין, המנהל שמואל מחרובסקי, נח קליגר, צבי רול, מוני פנאן ועוד ועוד, רשימה ארוכה ומכובדת ללא סוף. לחשוב היום שבמתקן שכבר נחשב לפני יותר מ־50 כלא מתאים, עשו כמה מהגדולים בספורט הישראלי את הצעדים הראשונים. זה מעלה חיוך רחב – איך במגרש ה"עקום" הזה, בבית מכבי הסמוך ובביתנים שלידם הצליחו בתנאים פרימיטיביים לגדל המון ספורטאים נהדרים, ולא רק בכדורסל (גם גברים וגם קבוצת נשים מפוארת), אלא גם בטניס ואיגרוף, וג'ודו והיאבקות, ומשקולות וטניס-שולחן, ואפילו האלופה הראשונה של המועדון בכדורעף יצאה משם (1976). וזה עוד כלום: שורה של ותיקים שליוו את מכבי ת"א לאורך 60־50 שנה ויותר נזכרים שבמגרש-לא-מגרש הזה התאמנה אפילו קבוצת הכדורגל של מכבי ת"א, בעיקר בימים בהם לא עמד לרשותה מגרש אימונים אחר.
עוד בראשית דרכי כעיתונאי, לפני יותר מ־50 שנה, כבר הובטח לי ש"בקרוב יוקם מתקן מפואר". אריה ברנוביץ', מראשי ועד המחלקה, אפילו הזמין אותי למשרדי אדריכל שהציג בפנאי את הסקיצה של מרכז הספורט העתידי של מכבי ת"א – שעד היום לא הוקם. אבל למרות אי-ההתאמה והעליבות של המקום, המגרש, כמו המתקנים המצחינים והבלתי-ראויים, הפכו לסמל. וכך גם האנשים שמסביב: הגזבר ברנרד חווסט, שהיה אמון על הכרטיסים, ניהל את המכירה במשרד הישן. אני עוד זוכר את הגמר השני בגביע אירופה למחזיקות גביע, שנערך ביד-אליהו הפתוח. מכבי הפסידה בחוץ ב־10 הפרש במשחק הראשון נגד איניס וארזה, ובגומלין ניצחה בנקודה שלא הספיקה. התור למשרדו של חווסט הגיע אז עד רחוב המלך ג'ורג הסמוך. מי שלא הגיע אליו למשרדים הישנים, עשה את דרכו למחסן העורות שלו ברחוב הקישון, שם אף פעם לא היה ניתן להשיגו.
שמלוק וקליין ז"ל. יחסרו(צילום: יוסי רוט)
סמלים היו גם איש התחזוקה פטקה (אביו של המורה לחינוך גופני מאהל שם בר"ג), האחים רמי, וגם גיטלמן וספורטה הסדרן. כך גם האוהדים בעלי הכינויים "אווירון" ו"אונייה" (יגאל שצקי ז"ל, שלימים הפך לפעיל מרכזי בכדורסל), וגם אמנון שלאין, שהתחיל כאוהד ומקורב והמשיך ככלבויניק לצד ההנהלה. גם יעקב מהמסעדה המזרחית שליד המגרש והוגו בקפה הסמוך הפכו לסמל.
צריך לזכור שזה לא היה המגרש הראשון של המועדון: תחילת הדרך הייתה בסלמה, ליד שכונת שפירא, בתקופה בה המועדון נקלע לקשיים וצורף לו כונס נכסים. כשנסגר המגרש הועברו הסלים על עגלה רתומה לסוסים, למה שהפך עם הימים לרחוב מכבי. הרבה מלחמות של עסקנים התנהלו סביב המגרש שליד הקולנוע. במשך שנים נשמעה טענה על הכניסה החופשית למשחקים, ורק ב־1969 התחילו למכור כרטיסים. עד אז, כל מי שהגיע לרחוב או לקולנוע ונעמד על המדרכה, צפה דרך הגדר בפעילות שהתקיימה. בשלב מאוחר יותר, לפני שהוקמה חומה, הגדר כוסתה בבד יוטה.
מי שיגיע לטקס, כדאי שיזכור את כל מי שרץ על הבלטות: אברהם שניאור, זכריה עופרי, יהודה וינר, מנחם קורמן, דוד פריש, חיים שטרקמן, סבי בן־בסט, מיקי ברקוביץ', טל ברודי, מוטי ארואסטי, אמנון אבידן, גדעון פרייטג, אברהם חסיד, יעקב אדליסט, פיני גרשון, צביקה ורונית שרף, ועוד רשימה ארוכה ומכובדת, שבשביל לפרסם את כולה היה צריך להרחיב את האתר... היו ימים.
לפנייה לכתב/ת 
רלף קליין ז"ל
צילום: יוסי רוט
מומלצים
