לווינס מקמהון יש חיבה לשרירנים מגודלים, חסונים ומיוזעים שמתנגשים אחד בשני בעוצמה. לאורך יותר משלושים שנה הוא ארגן בעצמו מפגשי פסגה שכאלה במסגרת ארגון ההיאבקות הטלוויזיוני ה-WWE המשגשג. אבל האמרגן ואיש העסקים שעשה לעצמו שם כמומחה עולמי לסינתוז מיליוני דולרים מטסטוסטרון, לא מסתפק בגבולות התחומים והדי מצומצמים של הזירה. בהובלתו נפתחה השנה ליגת פוטבול חדשה בה שרירנים מגודלים, חסונים ומיוזעים מתנגשים אחד בשני בעוצמה, וגם מתרוצצים לאורך מגרש הדשא כשהם אוחזים בכדור האליפטי בין זרועותיהם. ליגת ה-XFL הוא קרא למיזם הספורטיבי החדש שלו שיצא לדרך החודש, ימים ספורים אחרי נעילת עונת 2019 של ליגת ה-NFL עם משחק הסופרבול במיאמי. בעיניים בורקות והמון אדרנלין מקמהון מסתכל קדימה לאיצטדיונים עמוסים באוהדים, חוזי שידור נדיבים, ומרצ'נדייז להמונים. מסתכל קדימה, רק לא אחורה. הרי הוא כבר היה שם כבר בעבר, וכשל.
לפי הדיווחים מקמהון הקצה חצי מיליארד דולר לצורך ההרפתקה החדשה שלו, והוא מעמיד בנוסף ערבויות בסך 270 מיליון דולר אל מול מניותיו ב-WWE. זוהי השקעה אדירה שיש בה סיכון עצום שהוא מעדיף להתעלם ממנו ככל הנראה. מעדיף להתעלם ממנו, או שהוא סובל מבעיות זכרון ממש כמו שחקן שספג זעזוע מוח אחד יותר מדי. ב-2001 הוא הקים את ליגת ה-XFL המקורית ביחד מתוך כוונה מוצהרת להפיק במגרשים מופעי בידור מלהיבים עם הרבה דם ויזע. הדמעות הגיעו אחרי עונה בודדת שהסתיימה במפח נפש גדול והפסדים של כשבעים מיליון דולר. "כשלון חרוץ" על פי הגדרת מקמהון עצמו. הפעם הוא מתכוון מן הסתם לעשות את זה אחרת. היו לו 19 שנה ללמוד, להסיק מסקנות ולהפיק לקחים. כשירות למיליארדר, וגם לציבור, אנחנו פה כדי להעלות מן האוב כמה אירועים בלתי נשכחים. רגעים מוזרים, מגוחכים, לעתים מסוכנים.
מלכתחילה, מקמהון ייסד את ה-XFL כאלטרנטיבה לליגת הפוטבול המקצוענית המצליחה ה-NFL. "איפה הפוטבול שלי? איפה הפוטבול נטול הרסן שלי? זה אבד", אמר בהלך ההכרזה על היוזמה, "ה-NFL מייצג No Fun League ("ליגה בלי כיף"), ה-XFL תהיה Extra Fun League ("ליגה עם כיף מועצם")". זו הייתה התרסה ברורה מול מעצמת הספורט הגדולה ביותר בארצות הברית, אליה נמשך בעבר (לפי השמועות הוא התעניין ברכישת המינסוטה וייקינגס והוושינגטון רדקינס בסוף שנות ה-90, ואף עשה צעדים משמעותיים לרכישת ליגת הפוטבול הקנדית אך נדחה על ידי הנהלתה). ביחד עם חברו הקרוב דיק אברסול, נשיא חטיבת הספורט של רשת NBC, תווה חלומות פרועים לעצמו על ליגה שתשלב בין התחרותיות והנמרצות של ענף הפוטבול, עם הפראות וההגזמה המועצמת של זירת ההיאבקות. אבל מה שנולד להיות להיט שואוביז כובש, ונראה כך לרגע בתחילת הדרך, הסתיים בהמתת חסד סתמית.
העונה הראשונה והאחרונה של ליגת הXFL בגרסתה המקורית נפתחה ב-3 בפברואר 2001, אבל מסע יחסי הציבור שלה התחילו הרבה לפני ובדיעבד היה אפשר ללמוד מהם על גורלה העגום. ב-6 בינואר, קצת פחות מחודש לפני משחק הפתיחה בלאס וגאס, המריאה במפרץ סן פרנסיסקו שבקליפורניה ספינת אוויר מטעם ה-XFL. היא שייטה מעל האיצטדיון של קבוצת ה-NFL המקומית, אוקלנד ריידרס במהלך משחק הפלייאוף שלה מול מיאמי דולפינס. מי שהיה בקהל ונשא עיניו לשמיים נחשף לסמל של הליגה החדשה מעופף מעל כאילו כדי להתריס. גיחה נוספת שכזו תוכננה להתרחש שבוע לאחר מכן במהלך משחק הגמר האיזורי של הריידרס. אלא שבין לבין הקארמה הרעה הרימה ראש. ב-9 בינואר, באחת מהגיחות היומיות של ספינת האוויר, איבד הטייס שליטה והיא התרסקה על גג מסעדה במרינה העירונית. הטייס נפגע ואושפז, הנזק לרכוש נאמד ב-2.5 מיליון דולר, וקמפיין הקידום הפך לנלעג.
מקמהון כיוון את המוצר החדש לשוקי תקשורת מרכזיים ברחבי ארצות הברית ושמונה קבוצות הוקמו בערים גדולות. בניגוד למבנה ליגת ה-NFL שהנהגתה מבוססת על 32 בעלי הקבוצות השונות שפועלות תחתיה, במקרה של ה-XFL כולן היו בשליטת חברת אלפא אנטרטיינמנט - האימפריה העסקית של מקמהון. על החזון של הבוס הגדול אפשר היה ללמוד מהכינויים שנבחרו לקבוצות והזכירו את הטאג-טימס מה-WWE במקרה הטוב, או כנופיות פשע במקרה הרע: המתנקשים מניו יורק-ניו ג'רזי (Hitmen), הכופים משיקגו (Enforcers), הזעם מאורלנדו (Rage), הברקים מבירמינגהם (Thunderbolts) באיזור המזרחי. השדים מסן פרנסיסקו (Demons), המטורפים מממפיס (Maniax) הפושעים מלאס וגאס (Outlaws), והקיצוניים מלוס אנג'לס (Xtreme) שסיימו את העונה כאלופים אחרי הניצחון בגמר שכונה "משחק המיליון דולר".
אבל לא רק כינויי הקבוצות העידו על ציביון הליגה, גם לשחקנים ניתנה אפשרות לבחור כינויים רשמיים משלהם. "הגלדיאטור", "הסמוראי", "ביג דאדי", "בייבי בוי", "יחידת חיסול", "מכת מוות", "גמל שלמה" הם כמה מהשמות שאימצו לעצמם כמה מהשחקנים. אולם היה זה רוד סמארט שהתעלה על עצמו והפך לנער הפוסטר של הליגה כולה. לא בגלל פניו שהיו ונותרו לא מוכרים, אלא בגלל אחורי חולצתו עליה הוטבע הכינוי He Hate Me ("הוא שונא אותי"). לא ברור מה הייתה כוונת המשורר, אבל היא הפכה את סמארט - שחקן בינוני שנחתך מקרולינה פנת'רס מה-NFL ומצא עצמו בקבוצת ההיטמן מה-XFL. אם לא ככוכב פוטבול, אז לפחות כבדרן וקומיקאי מלא רעש וצלצולים ושפה עילגת.
הניסיון של מקמהון לימד אותו שיש למוצרים הבידוריים שלו קהל גדול מספיק של אוהדי ספורט הורמונליים שסוגדים לאלימות ומחפיצים בריונים רבי עוצמה שמוכנים לספק להם אותה. להחזיר לגבריות את תהילת העבר. כל החוקים והמגבלות של ליגת ה-NFL על בטחון כוכביה סירסה את ההופעות שלהם על המגרש. על כן, חוקי ליגת ה-XFL עברו עדכון שהקל על הרגולציה (מילה שנואה על אנשי עסקים כמו מקמהון), ובה בעת הגבירו את הסיכון לשחקנים. סיכון זה היה גבוה במיוחד בהתחשב שהליגה לא סיפקה להם ביטוח בריאות (עוד מילה ששנואה על אנשי עסקים כמו מקמהון). מבחינת הבוס הגדול, שכר מצחיק של 4,000 דולר לשבוע ללא התחייבות חוזית לטווח ארוך, הוא תגמול מספק עבור הפועלים השחורים שלו.
פציעות בפוטבול הן חלק ממציאות יומיומית ובלתי נמנעת, כמעט כמו בכל ענף ספורט. אולם הפציעה הראשונה בתולדות ה-XFL הייתה מיותרת לחלוטין, ונבעה מאחד השינויים המטופשים עליה החליטה ההנהלה לצורך הגברת האינטנסיביות: ה-scramble. במקום הטלת מטבע פשוטה כדי להכריע לאיזו קבוצה שמורה הזכות להתחיל את המשחק עם הכדור כפי שנהוג ב-NFL, נקבע כי משחקי XFL נציגי הקבוצות יפתחו במירוץ אחר הכדור והראשון שישיג אותו יעניק למחנה שלו את זכות הבחירה, בלי להשאיר מקום למזל. מה שזימן מזל רע לחסן שמסיד-דין בפעם הראשונה שה-scramble יושם. שחקן אורלנדו רייג' צלל לעבר הכדור בניסיון להעניק לקבוצתו את הבכורה, התנגש במתחרה שלו. המהלך הסתיים בפריקת כתפו שקטעה את העונה שלו כבר בתחילתה. בלי פיצוי כספי הולם. בניגוד למתאבקי ה-WWE, הפציעות על מגרש הפוטבול אמיתיות, וכואבות ויש להן השלכות לטווח ארוך. מי שהסכים ללתנאים הללו היה נואש באמת.
He Hate Me האגדי
משחק הפוטבול הוא ספורט תובעני. לצד הפוטנציאל לחוזים בסכומי עתק של מיליוני דולרים, הצלחה על המגרש ותהילה ביציעים, המציאות מביאה איתה המון סיכונים פיזיים ומנטליים, ופציעות הן חלק משגרת היום של אלו המתמסרים אליו. אלו יכולות להיות פציעות קלות יחסית, או כאלו שדורשות תהליך החלמה ארוך, ויש גם את אלה שעלולות לגרום לנזק בלתי הפיך. למרות זאת, להיות שחקן בליגת ה-NFL הוא חלום שצעירים אמריקנים רבים היו עושים הכל כדי להגשים, אפילו לתת כליה אם צריך, או טחול, או את עצם הבריח (הכל בא בחשבון בעיצומו של משחק). אבל האמת המרה היא שרק מעטי מעט מצליחים לממש את השאיפה הזאת, רובם מוצאים עצמם נחתכים לפני העונה או בעיצומה. ה-NFL היא עסק משגשג של מיליארדים, לא לשכת אבטלה. אלו שנפלטו ממנה מצאו לעצמם הזדמנות להמשיך את הקריירה - ולו בכאילו - במסגרת ה-XFL.
לא ברור מה גרם למקמהון ודיק אברסול לחשוב שהחומר האנושי שעומד לרשותם יספיק כדי לתחזק את העסק השאפתני שלהם. בעצם מדובר בשאריות מחוממות. כאלו שרק יצאו מהמיקרוגל. מי לעזאזל ירצה לאכול את זה? מקמהון חושב שיש לו את המתכון המנצח, או לפחות את האריזה שלא תפסיד. אבל כמה אפשר לבנות על נפלים אלמונים כמו He Hate Me שמעטים יודעים את שמו האמיתי. בניגוד למתאבקי ה-WWE שהם בדרנים גרנדיוזיים על סטרואידים, משחקני פוטבול נדרשות מיומנויות של ממש וכן סגולות גופניות, שכליות ונפשיות. לצורך כך הם מתאמנים שנים, מודרכים על ידי מאמנים שונים בתיכון, בקולג'ים וברי המזל שביניהם הספיקו לעבור גם ב-NFL. כספורטאים הופעתם נמדדת בתוצאות על המגרש במסגרת תחרותית אמיתית - לא מזויפת ומתוסרטת כמו במקרה של האלק הוגן, אנדרה הענק, ג'ון סינה, ודוויין ג'ונסון (שכהמשך לפרפורמנס שלהם בזירה הקטנה הגיעו למסך הגדול).
יותר מזה, שחקני פוטבול לובשים מדים אחידים וקסדות שמסתירות את פניהם. הם לא חושפים שרירים, מתאפרים, עוטים גלימה מוזהבת במאמץ לעצב פרסונה ייחודית. על המגרש זה הכל מתחיל בתוצאות, ורק אז נגמר בתהילה וכסף. ה-XFL הצליחה לפתות את אוהדי הפוטבול בשבוע הראשון של העונה ונתוני הרייטינג של משחק הפתיחה בלאס וגאס היו מעודדים במיוחד עם 9.5 נקודות רייטינג (כפול מהתחזית הראשונית של NBC). אלא שהסקרנות הראשונית התחלפה באכזבה גדולה מרמת המשחק ומשם התחילה ההידרדרות התלולה. על רקע יכולת מקצועית גרועה, וללא כוכבים נוצצים להעריץ, לא נותר דבר שימשוך את אוהדי הפוטבול שהתרגלו לרמה הגבוה של ליגת ה-NFL על הסופרסטארים שלה. וכך שקעה לה הליגה בקצב מהיר.
אבל לא רק ההופעות העלובות על המגרש הפכו את שידורי ה-XFL לתוכן טלוויזיוני נחות, גם ההתרחשויות מאחורי הקלעים ובעיות בהפקה תרמו למפלה. על פי החזון של אברסול, רשת NBC תוכל לשבור את מתחרותיה בין עונות ה-NFL וכך גם לכופף את הליגה עצמה במשא ומתן עתידי על זכויות שידור. לצורך כך נעשתה השקעה גדולה בציוד, ובחידושים טכנולוגים כמו מצלמה מרחפת. עם זאת כבר בשבוע השני קרתה תקלה רצינית שגרמה לבלגן ברשת NBC. הרבע הראשון במשחק בין לוס אנג'לס לשיקגו לא שודר בגלל הפסקת חשמל. לכאורה ההפקה והקהל קיבלו פיצוי בדמות שתי הארכות שמתחו את השידור ביותר מחצי שעה. אלא שההתפתחות הזו גרמה לעיכוב בשידור מהדורת סאטרדיי נייט לייב של אותו היום. הצופים האדוקים של תוכנית הבידור המצליחה נאלצו להמתין 45 דקות עד לפתיחתה באותו הלילה. רבים מהם בוודאי רצו לנתץ את מקלט הטלוויזיה. כמו המערכון על לה מרמור, רק הפוך.
לא רק תקלות טכניות ליוו את שידורי ה-XFL, גם החומר האנושי שליווה את המשחקים לא ממש התאים לקהל היעד. השדרנים והפרשנים צעקו, התבדחו והתווכחו, אבל לא ממש החכימו את קהל הצופים שבסך הכל ניסה להבין מה מתרחש על המגרש. כוכב ה-WWE ג'סי ונטורה לוהק כפרשן הבכיר - של פוטבול, לא היאבקות. מאט ואסג'רזיאן שהיה אמור להוביל את השידורים על סמך נסיונו בסיקור בייסבול, אבל אחרי שבוע בודד השדרן המקצוען הוחלף על ידי מקמהון על ידי ג'ים רוס, כרוז ותיק של תחרות ההיאבקות. הסיבה: ואסג'רזיאן הביע מורת רוח מחשיפה מוגברת של המעודדות על הקווים. ואכן, ברוח המאצ'ואיזם הוולגרי של ה-WWE, מקמהון ראה בצ'ירלידרס שלו נכס שיווקי. בניגוד לתקנון ה-NFL הוא דווקא עודד את המעודדות לשהות לצד שחקני הליגה ולפלרטט איתם מתוך תקווה שהרכילות תוסיף עניין בחדרי ההלבשה, לא רק במגרש.
לקראת השבוע השישי, כשההתרסקות של ה-XFL הייתה ברורה ומובהקת, שלף מקמהון את נשק יום הדין שלו והכריז כי צופי המשחק בין אורלנדו ללאס וגאס יזכו להצצה בלעדית לתוך חדר ההלבשה של הצ'ירלידרס המקומיות. אלא שההצצה המובטחת התגלתה כמערכון מטופש בהשתתפותו. במקרה זה, הצלם שנשלח למשימה בגוב המעודדות מאבד את ההכרה ובמקום לתעד את הצעירות טובות המראה, הוא מפנטז עליהן. הפארסה המתוסרטת והלא אמינה בעליל הזו לא התקבלה באופן חיובי בקרב ציבור אוהדי הפוטבול שראו בה זלזול באינטליגנציה שלהם. אם לא די בכך שרמת המשחק גרועה על המגרש, רמת המשחק מאחורי הקלעים הייתה נוראית אף יותר. מי שכן קיבלו מכך השראה ככל הנראה היו יוזמי "הסופרבול של ההלבשה התחתונה" - מופע ספורט היתולי בהשתתפות דוגמניות בתחתונים שהתקיים במקביל להפסקת משחקי הסופרבול בין השנים 2012-2004
זלזול באינטליגנציה: המערכון המביך
כל האסונות הקטנים הללו, בצירוף האתגר הראשוני הבלתי מתקבל על הדעת: להקים קבוצות מאפס, מבוססות על נפלים, מתוך כוונה להתקדם תוך כדי תנועה, הובילו את ה-XFL למפלה הצורבת וסגירתה אחרי עונה אחת בלבד שעלתה למקמהון ול-NBC בהפסדים של 35 מיליון דולר כל אחד. למרות זאת, מיזמים הרפתקניים דומים הושקו אחרי מות ה-XFL, וסופם היה זהה. כך למשל ה-United Football League (או בקיצור UFL) שהוקמה ב-2009 כיוזמה של הבנקאי ביל המברכט, יו"ר AOL טים ארמסטרונג, פול פלוסי (בעלה של אשת הקונגרס ננסי פלוסי) ומשקיעים אחרים כתחייה מודרנית של ליגת פוטבול כושלת אחרת משנות ה-80.
לפני שנכנסה לפעולה, זכתה הליגה ליחסי ציבור רבים בזכות ההתעניינות שגילה בה המיליארדר מארק קיובן, איש ההייטק חובב הפרסום שהוא גם הבעלים של קבוצת ה-NBA דאלאס מאבריקס. חושיו העסקיים החדים של קיובן מנעו ממנו להשתלב בהרפתקה זו שיצאה לדרך בלעדיו. הליגה יצאה לדרך עם ארבע קבוצות בלבד, ושרדה את אמצע העונה הרביעית נקטעה בעיצומה ב-2012 עם הודעה דרמטית על פשיטת רגל. המברכט המובך נתבע על ידי 138 שחקנים שדרשו את שכרם, והפסיד גם בבית המשפט. כמו במגרש.
הלקחים הללו היו אמורים להילמד על צ'רלי אברסול שאביו נפגע מההתנסות המשותפת שלו עם מקמהון ב-2001. ובכל זאת הוא החליט להקים את ה-Allience of American Football (ה-AAF) ב-2018 כשהוא נישא על אהבתו לפוטבול ותאוות הבצע שאיתה. הוא פנה למקמהון שסירב בנימוס ובינתיים גייס למיזם איש מקצוע רציני - ביל פוליאן, חבר בהיכל התהילה של הפוטבול. הסמכות וההערכה לפוליאן הייתה אמורה לנתב את הליגה החדשה ליעדים ספורטיביים תחרותיים, פחות לשואו-ביזנס דמוי היאבקות מזויפת. אבל הפנטזיה הזו התנפצה באפריל 2019, חודשיים בלבד אחרי שה-AAF נכנסה לפעולה. המודל הכלכלי של הליגה כשל והביא לחילופי האשמות בין המשקיעים, כל הדרך לפשיטת רגל שהוכרזה ביום בהיר אחד להפתעת השחקנים והמאמנים שמצאו עצמם מפונים מיידית מחדרי המלון בהם שוכנו.
אחרי שה-AAF פינתה את המפה, מקמהון החליט ללחוץ על כפתור האתחול של ה-XFL. מדובר בכרונולוגיה של מוות ידוע מראש, אך מקמהון למד דבר אחד או שניים מה"אנדרטייקר" והנה התחילה לה תחיית המתים של הליגה המחודשת. עם זאת, הפעם הבוס הגדול העדיף להתעלם מההצגה הגרנדיוזיות, הזיוף וההגזמה הפראית של המתאבקים שלו בזירה, והחליט ללכת על ליגת פוטבול מקצוענית אמיתית. לצורך כך, הוא שכר ב-2018 את שירותיו של אוליבר לוק כמזכ"ל הליגה. מדובר באיש מקצוע ותיק ורציני ומוכר בארצות הברית, ולא רק בגלל שבנו אנדרו לוק, הקוורטרבק הפורש מאינדיאנפוליס, היה אחד מהכוכבים הגדולים של ה-NFL בעשור האחרון. לוק האב שיחק גם הוא ב-NFL בתחילת שנות השמונים, ומאז שימש במספר תפקידי אימון וניהול. בין השאר עמד בראש ליגת NFL אירופה (שהביאה את בשורת הפוטבול לאירופה) ומונה לתפקיד בכיר בהנהלת ליגת המכללות האמריקנית.
עם לוק כסמכות המקצועית הבכירה, ולצדו הנשיא ג'פרי פולוק (שבין שאר תפקידיו הניהוליים בספורט האמריקני עמד בראש סדרת אליפות העולם בפוקר), החל תהליך התכנון והבנייה של הליגה המחודשת. תחילה נוסדו שמונה קבוצות עם כינויים סולידיים יותר מאלו שקדמו להן ב-2001. ניו יורק גארדיאנס, די.סי. דיפנדרס, סנט לואיס באטלהוקס וטמפה ביי וייפרס במזרח, לוס אנג'לס וויילדקאטס, דאלאס רנגיידס, יוסטון ראפנקס וסיאטל דראגונס במזרח. הנהלת ה-XFL הצליחה להגיע להסכם עם רשתות הטלוויזיה ABC, פוקס ו-ESPN על שידורי המשחקים לאורך שלוש העונות הקרובות, וזו מתוך הנחה, אולי תמימה, שהליגה תמשיך להתקיים בתקופה זו. לכאורה מדובר בהבעת אמון של ראשי הרשתות במיזם החדש, אלא שפרטי ההתקשרות החוזית מראה עד כמה רבה הספקנות. הרשתות הללו לא משלמות כלל וכלל על זכויות השידור, ומכסות רק את עלויות ההפקה.
אפיק נוסף אליו חותרים ראשי ה-XFL הוא הימורים - סוגיה מורכבת בצל החוקים השונים המגבילים הימורים על פוטבול במדינות מסוימות. בינתיים נחנכו פלטפורמות שונות להימורים על תוצאות משחקים וסטטיסטיקות, כולל אפליקציה ייחודית שפותחה לצורך כך. כדי לעודד את התחרותיות על המגרש וכך גם לקדם את הדחף של האוהדים להמר על התוצאות, חוקי המשחק עברו רענון נוסף - בטוח יותר, פרוע פחות. בנוסף נוסח תקנון התנהגות שמחייב את השחקנים בעיקר בכל הנוגע למחאה חברתית כמו המקרה המפורסם של קולין קאפרניק שכרע ברך במהלך ניגון ההמנון. בהנהלת ה-NFL מתחבטים כבר שנים כיצד לנהוג במקרים כאלו, אבל בחצר המלוכה של מקמהון אין מקום לחופש ביטוי בנושאים פוליטיים, זה הארגון שלו והוא יעשה בו כרצונו. זה לא מפתיע בהתחשב בקירבה ארוכת השנים של מקמהון ודונלד טראמפ.
לפני שנבחר כנשיא, טראמפ אירח בעבר אירועי היאבקות גדולים במלונות שבבעלותו באטלנטיק סיטי, והוא אף הופיע מדי פעם בזירה. הוא זכור עדיין כמנצח הגדול ב"קרב המיליארדרים" מ-2007 בסופו אילץ את מקמהון לגלח את שיער ראשו. לכאורה מדובר באירוע משפיל של הבוס, אבל היי, אנחנו מדברים על ה-WWE. הכל פה מזויף. גם הכעסים. ואכן שש שנים לאחר מכן, מקמהון הכתיר את טראמפ להיכל התהילה של סלבריטאי ה-WWE. ובכן, לפחות בתחרות על לבו של הנשיא, ה-XFL כבר מנצח. בניגוד לשנים עברו הבית הלבן כבר לא משמש כמוקד עליה לרגל לקבוצות ה-NFL ויש איבה לא מודחקת בין כוכביה לבין טראמפ. על הרקע הזה, וגם בשם הקירבה ארוכת השנים, הנשיא צייץ בנובמבר האחרון את ברכת הדרך שלו ל-XFL המחודשת: "בהצלחה וינס, זה יהיה נהדר!".
Good luck Vince, this will be great! https://t.co/084GASJN6e — Donald J. Trump (@realDonaldTrump) November 9, 2019
אז תומך אחד יש, והוא מביא איתו קהל אוהדים פוטנציאלי. אבל אם יש לקח ללמוד ממנו, ושמקמהון עוד ילמד, שוב, עוד שנה שנתיים כשהניסוי ייכשל, הוא שכמה שלא תשקיע בעסקייך וכמה שלא תנסה לקדמו בכל הכוח, הוא יקרוס תחתיו בלי כוח אדם מובחר ומחויב. ב-NFL הפנימו את התפיסה הזאת מזמן והשחקנים הפכו לשותפים פעילים לא רק על המגרש אלא גם ברווחי הליגה. באחד מציוציו נגד המחאות הפוליטיות ב-NFL, טראמפ קבע ש"השחקנים לוקחים חצי מהרווחים". כהרגלו הנשיא לא מדייק, אבל נכון שהשחקנים נהנים מפירות ההצלחה הכלכלית (שכר כלל השחקנים עומד על 47 אחוז מסך כל הרווחים). ואילו בליגת ה-XFL, האימפריה הפרטית של מקמהון, כל שחקן מרוויח כ-2,750 דולר לחודש - גרושים במונחים של ספורטאים מקצועיים. הבוס אולי חושב שמדובר בליצנים שרירניים אבל אלו גברים מחויבים שעובדים קשה כדי להצליח באופן אישי וקבוצתי.
למקמהון יש שאיפה להצלחה ספורטיבית וכלכלית בנוף הפוטבול אבל אין לו סיכוי לממשה כי הוא אינו יכול להתמודד עם ה-NFL. הם לא מתחרים באותו מגרש. לאנדרי ג'ונס בן ה-30 הוא השחקן הראשון שהוחתם ב-XFL, הפנים של הליגה - בלי כינוי שערורייתי על הגב. בעברו שימש כקוורטרבק מחליף בפיטסבורג סטילרס מה-NFL, וכשנחתך מצא עצמו עובד כאחד האדם בחברת בנייה. ה-XFL אפשרה לו לחזור למגרש הפוטבול ולהתפרנס מהמשחק שהוא אוהב, בקושי. כמוהו יש עוד רבים. אלה שהתייאשו מלהגיע ל-NFL או אלו שהיו שם ורק חולמים לחזור. כך או כך ברור שלהופיע במדי הבאטלהוקס, הראפנקס או הדראגונס היא לא משאת נפשו של אף אחד מהשחקנים שמופיעים בה. אין מדובר בהגשמת חלום, מקסימום דרך לעשות כמה ג'ובות. אפשר לקרוא לזה הליגה למקומות עבודה. עוד הרפתקה יומרנית שכמו קודמתה מועדת לכשלון, "טומבסטון פיילדרייבר" סופי בהחלט למקמהון, כל הדרך חזרה לזירת ה-WWE.
