לא צריך קהל בשביל להמשיך בכדורגל / תוכן גולשים
אל תיקחו לנו את הכדורגל, גם במחיר של היעדר אוהדים. כי כדורגל הוא לא קהל. כדורגל הוא לא סכומי עתק. כדורגל הוא לא יריבות נצחית. כדורגל הוא נשמה. גם לכם יש מה להגיד? כתבו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
הקורונה היא כבר מגפה עולמית. תוך חודשיים וחצי היא התפשטה ממחוז אחד בסין לכל העולם - ארה"ב, ארגנטינה, מצרים, גרמניה, ספרד, אוסטרליה - הנגיף כבר הגיע ליותר מ-90 מדינות ומעל ל-100,000 נפשות. כמו כל שאר הדברים בעולם, גם הספורט נדבק. ביטולים ודחייה של משחקים, הגבלת אוהדים עד איסור הגעת קהל ואינספור סימני שאלה לגבי האולימפיאדה ההולכת וקרבה בצעדי ענק. ולא מעט סוגיות נפתחות - האם לעצור את כל הספורט באשר הוא, האם לאפשר לו להמשיך להתקיים ללא קהל או האם נוכל להשתלט על הנגיף ולהמשיך לחיות כרגיל. האם ליברפול כל כך נאחסית, שאפילו בעונה כל כך טובה היא תפסיד את האליפות לנגיף?
בעידן כל כך גלובלי, מהיר ועשיר כמו שלנו, הכדורגל הפך לשוק. לענף כלכלי נוסף. מועדונים הפכו לעסקים, שחקנים למוצרים וכשרונות צעירים לאקזיטים פוטנציאלים. הצורך בהשעייתה של סיטי מהצ'מפיונס וחוקי הפייר פליי, חוזי העתק של מאות מיליונים בשנה והפערים ההולכים וגדלים בין עשרים הקבוצות הגדולות ביבשת לשאר, הם רק שיאים של תופעה מקיפה שמתפתחת וגדלה עם השנים. אז כשוק נפרד וענק - איך עלינו להתייחס לכדורגל בזמן הקורונה?
אפשר לראות אותו בתור בידור. כל משחק כדורגל אינו אלא הופעה לא מוסרטת שמטרתה לשרת את הקהל. הספורטאים הם שחקנים, המאמנים הם במאים ומטרת הבעלים היא להכניס כמה שיותר כסף לכיס. כל מועדון שואף להגיע להישגים אדירים, גם אם מעדיפים הישג כלכלי על פני הישג מרכזי. מכירת כישרון תמורת כמה עשרות מיליונים טובים עדיפה על מימוש הפוטנציאל שלו. וכך גם הקהל מתייחס לזה - הוא מגיע לצפות במופע ורוצה ליהנות ממנו כמה שיותר. לצפות במשחק יפה ומרגש, שכולל הרבה מצבים וניצולם.
האפשרות השנייה היא האפשרות של המשחק הפשוט, שכל מה שצריך בשבילו זה כדור ולא אצטדיון ענק, רבבות אוהדים, דשא איכותי, שערים מרושתים, חדרי הלבשה מהודרים ועוד ועוד ועוד. אפשרות שנשכחת מאיתנו לאט לאט. מאות מיליוני ואף מיליארדי האירואים שמושקעים בכל שחקן, אצטדיון ומה לא עזרו לנו לשכוח ממנה.
עלינו לזכור שהכדורגל הוא משחק שכונתי. החבר'ה - החל מאחד שמקפיץ כדור לבדו, ועד ארבעים איש - מתאגדים סביב כדור ומתחילים לבעוט בו עד שהם מצליחים לכבוש. כשכמה חברים משחקים כדורגל, אף אחד לא מתאגד על מנת לצפות בהם. אף אחד לא מסקר כל פעולה, מנתח כל דקה או שובר את הראש איזו טקטיקה הייתה עדיפה. אף אחד לא זורק מאות מיליוני אירואים עבור שחקן אחד שהפך להיות ללא יותר מכלי במערכה, עם תג מחיר ומטרה ספציפית. אף אחד לא זורק מיליארדים עבור אצטדיוני ענק או מכירת אביזרים חסרת גבולות, שמטרתם לא יותר עמוקה מהכנסות גבוהות בהרבה משצריך. אף אחד לא מבקר אף אחד למען השמצה בלבד, אף אחד לא שונא אף אחד עד כדי הטלת פטיש על ראשו של אוהד היריבה.
זה משחק פשוט, למען הנאה גם עבור אלה שאין להם אמצעים כספיים לבלות. למען חיבור אנשים וחברים שרוצים רק ליהנות ביחד. למען בריחה מהצרות היומיומיות לעולם שכולו תשוקה לניצחון. תשוקה למשחק. תשוקה לכדור. רעב בלתי פוסק לראות את הכדור נכנס לשער. וגם אם ניצחתי באותו יום, מה זה נתן לי? ביום שלמחרת אני כבר לא אזכור את התוצאה. ובכל זאת אני חוזר כל שבוע לצעוק, לריב, להתווכח, ליפול, לתקל, לקלל ולהיפצע. רק בשביל אותה תחושה של ניצחון רגעי. תחושה שמי שלא הרגיש אותה לא יודע כמה היא נהדרת. אז למה לנו להפוך את המשחק הכל כך פשוט הזה למשהו כל כך מורכב? למה לשפוך מיליארדים על כלום? למה להפוך את הדבר הכל כך יפה הזה, הפשטות המוחלטת שמציפה את הרגשות העמוקים יותר, בעולם עם שיח כל כך רדוד ובורות כל כך עמוקים אליהם אנשים נופלים מדי יום, לעסקים כלכליים ולשנאה מתמדת?
הכדורגל הוא לא עסק בידורי. בכלל לא. הוא משהו מעבר. וכשמחברים את סוגיית הקורונה איתו, צריך לזכור את זה. קהל לא הכרחי על מנת שמשחק יתקיים. הוא בהחלט מוסיף לאווירה, אבל הוא לא זה שבועט בכדור. הוא לא זה שמוכן להקריב את עצמו על הדשא רק בשביל כדור אבוד. אל תיקחו לנו את הכדורגל, גם במחיר של חוסר קהל. כי כדורגל הוא לא קהל. כדורגל הוא לא סכומי עתק. כדורגל הוא לא יריבות נצחית. כדורגל הוא נשמה. ונשמה יש לכל אחד מאיתנו. עם קורונה ובלי קורונה כאחד.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
לפנייה לכתב/ת 
