גבריאל לייפר הוא ריבאונדר אדיר, דניאל כץ שומר על הכוכב של היריבה, איתן הלפרט הוא קלע שלשות מצוין, שמחה הלפרט הוא הפוינט גארד, וראיין טורל, הכוכב הגדול, מסיים אלי־אופים ומחזיק במנטליות של ממבה. הם אלילים של קהילה שלמה, גיבורי תרבות שילדים רוצים להיות כמותם, קוראים להם "המכבים", והם לא זוכרים מתי הפסידו בפעם האחרונה.
עוד כתבות ספורט למנויים:
ביום שישי הקרוב, בשתיים בצהריים – כדי שלא יהיה ספק שהמשחק יסתיים לפני כניסת השבת – יעלו שחקני נבחרת "ישיבה יוניברסיטי", המכללה עתירת המסורת, לשמינית גמר אליפות הכדורסל בדרג השלישי של המכללות. הם יהיו האנדרדוג נגד רנדולף-מייקון, קולג' פרטי קטן מווירג'יניה המדורג מעליהם. לפני המשחק, כשיעמדו במעגל וישימו ידיים, ישמיעו את הקריאה הרגילה שלהם ויצעקו ביחד: "אמן!".
ישיבה יוניברסיטי, מוושינגטון הייטס שבצפון מנהטן, הוא קולג' פרטי אורתודוקסי שמשלב לימודים ליברליים, ויש לקבוצת הכדורסל המיתולוגית שלו היסטוריה ארוכה ברמה התרבותית, גם אם היא לא באמת מהווה איום גדול על דיוק וצפון־קרוליינה. הקבוצה של השנה היא הטובה בתולדות המוסד הוותיק, שהוקם בגרסתו הראשונה ב־1886.
אחרי שנוצחו במשחק הפתיחה של העונה, הפסיקו השחקנים של המאמן אליוט סטיינמץ להפסיד. הניצחון שהעלה אותם לסוויט סיקסטין בטורניר המכללות היה ה-29 ברציפות השנה. וככל שגדלה ההצלחה, כך צמח המיתוס סביב הקבוצה. ילדים עם כיפה משחקים במגרשים בשכונות יהודיות ומנסים לחקות אותם. "אין לנו טלוויזיה בבית, אנחנו מכירים רק את הכדורסל של המכבים מישיבה יוניברסיטי", סיפר לסוכנות "איי־פי" הרב יגאל סקלרין שמגיע למשחקים עם בנו בן ה־9, יונתן. "הוא מכיר יותר שחקנים מהמכבים מאשר מה־NBA. יש ילדים שקולעים סל וצועקים 'שלשה של מייקל ג'ורדן', אבל כשיונתן קולע בבית הוא צועק 'שלשה של שמחה הלפרט!'".
השחקנים מגיעים מכל רחבי ארה"ב, וחלקם דחו הצעות לימודים באוניברסיטאות עילית כדי שיוכלו לשחק כדורסל בישיבה. יש ביניהם דתיים אדוקים המשחקים עם ציציות ועם תוכניות להיות רבנים, ובצד השני של הסקאלה נמצא תלמיד השנה הראשונה, אופק ריף, שהגיע לישיבה מטקסס – הוא לא חובש כיפה, ויש לו קעקועים ועגיל בצורת מגן דוד. זו אחווה אמיתית. חלקם חיו שנים במעונות ואז עברו לגור באותו בניין אחרי שהתחתנו. במשחקי חוץ הם מניחים תפילין ביחד. בבית הם עורכים אימוני קליעות לפני תפילת שחרית ואימוני כושר לצלילי מוזיקת ראפ.
מובן שהם נתקלו בלא מעט אנטישמיות על הדרך, בוודאי בתקופה הזו. סטריאוטיפים אנטישמיים זה כבר עניין שבשגרה, אבל היו משחקי חוץ בהם אוהדים של הקבוצה היריבה צעקו לעברם "היטלר צדק". במשך שנים המאמן אמר להם להתעלם ממה שהם שומעים ביציע, אבל השנה ביקש לדווח לו על כל מקרה כזה. במקביל תוגברה האבטחה סביב הקבוצה.
זה לא שינה את השמחה האמיתית איתה הם משחקים כדורסל, גאים לנפץ עוד סטריאוטיפ ישן על יהודים ואתלטיות. רבים מהשחקנים האלה מכירים מימי התיכון או שנפגשו במחנה הכדורסל של תמיר גודמן, שכאשר היה בגילם כינו אותו "ג'ורדן היהודי". יכול להיות שהכינוי היה טיפ־טיפה מוגזם, כי גודמן פרש בגיל 27 והחל לאמן צעירים יהודים. "כשאני רואה את ישיבה יוניברסיטי משחקת", אמר גודמן ל"איי־פי", "יש בי שתי דרגות גאווה: במקרו, החבר'ה האלה מהווים השראה גדולה, ובמיקרו, עבדתי ממש קשה עם כמה מהם. זה כמו לראות את הילדים שלי משחקים, יש לי דמעות בעיניים".
לשלב שמינית הגמר של הטורניר עלתה ישיבה יוניברסיטי בסוף השבוע עם שני ניצחונות במשחקים ללא קהל. בהלת הקורונה, שעכשיו מעמידה בסכנה של ממש את כל ה־March Madness (טורניר הדרג הראשון), הביאה להחלטה לקיים את המשחקים באווירה הלא נעימה, בלי התפאורה החשובה ביותר בספורט.
עבור שחקני הישיבה, המשבר מרגיש קרוב במיוחד. כל השיעורים בשני הקמפוסים בוטלו לאחר שהתברר כי תלמיד חלה בנגיף. כמה מחברי הסגל של הישיבה מתגוררים בקהילות אורתודוקסיות מחוץ לניו־יורק ורבים מהם נכנסו לבידוד. לפחות בית מלון אחד בבולטימור סירב לאכסן את השחקנים בשבוע שעבר בהחלטה שהמאמן סטיינמץ הגדיר כ"אפליה".
ובכל זאת, הם ניצחו גם ביום שישי במשחק שהסתיים ממש על גבול כניסת השבת, וניצחו למחרת במשחק שהתחיל פחות משעתיים אחרי צאתה. "הימים האחרונים היו קצת מציקים וקשים", אמר סטיינמץ ל"וושינגטון פוסט", "אבל החבר'ה שלנו היו כל כך מרוכזים וכל כך מוכנים לשחק, שהם התלהבו לצאת למגרש. זו חבורה של בחורים שהייתה להם מטרה כשהתחלנו את העונה והם ממשיכים בדרך אליה. הם מופיעים לכל משחק, ואיכשהו מוצאים דרך לנצח בכל פעם מחדש".
לפני ואחרי המשחק מצטופפים שחקני ישיבה יוניברסיטי סביב טיילר הוד, תלמיד השנה האחרונה במכללה, שנחשב לרבי של הקבוצה. הוא מקריא כמה פסוקים מהתורה, מספר סיפור ומכניס אותם לטירוף. בגלל זה הם שם. אף אחד משחקני הקבוצה הזו לא ייבחר בדראפט ולא יהיה שחקן מקצועני, אבל אם יצליחו למשוך את העונה החלומית שלהם עוד קצת, הם יהפכו לאגדה של פסח.
