מכתב פתוח לאלונה ברקת / תוכן גולשים
אלונה, הצלחת ברוב כישרונך להפיח חיים בקהילה שלמה, בעיר שלמה. הצלחת לנטוע בלב ילדים רבים אמונה שהשמיים הם הגבול. הפכת מודל לחיקוי בקרב נשים וגברים כאחד - ובצדק! ועכשיו מה, הגיע משבר אמיתי אחד ואת מנפצת הכל במו ידייך? גם לכם יש מה להגיד? כתבו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
את הפועל באר שבע התחלתי לאהוד בשנת 1975 כשהייתי בן 8. כילד שגדל בחולון, בלי שום זיקה לדרום, לא ליקקתי דבש בין אוהדי מכבי והפועל תל אביב ובית"ר ירושלים. לא מבין למה, אבל נשארתי נאמן לקבוצה שכילד ראיתי רק בתקצירים של מוצ"ש או בתמונות בעיתון.
הקבוצה עברה תהפוכות, עליות ומורדות (בעיקר מורדות), אני כבר עברתי לגור בשרון כאדם בוגר והאהדה לקבוצה רק הלכה והתעצמה. רבים ממכרי היו בטוחים שאני באר שבעי במקור. בעונת 1996/7 חווינו רנסנס ובזכות בעלים שהשקיע, אלי להב שמו, לקחנו גביע ונאבקנו מול בית"ר על האליפות. כמעט חטפתי מכות בטדי אחרי שהעזנו לנצח שם, ואז קרה הרגע הדרמטי. אלי להב החליט שהוא מפסיק להשקיע, הקבוצה התפרקה מנכסיה ותוך עונה ירדנו ליגה. כמה אוהדים מתוסכלים הלכו לנפץ זגוגיות אצלו בבית, אבל האהבה לא הפסיקה. התחלנו להתרגל לימי שישי, לאצטדיונים בחורים נידחים, אבל לא הפסקתי לחלום על שובה של האימפריה. בינתיים הפכו ילדיי לאוהדים שבמציאות ההוד השרונית היו מוזרים כמו שאני הייתי בזמנו. הבית האדים מיום ליום.
אלונה ברקת(צילום: ראובן שוורץ)
ואז את הגעת, אלונה, והפחת את התקווה. את ההיסטוריה הקרובה כולם מכירים. אחרי כמה שנים של תלאות, הצלחת להביא את הקבוצה להישגים שעליהם רק יכולנו לחלום. להתחרות במכבי ת"א ראש בראש על האליפות ואחר כך לשלוט שלוש שנים בליגה עם הקבוצה הכי טובה שנראתה בארץ אי פעם. פעמיים ניצחנו את אינטר, יכולנו לסלטיק – בא לי לבכות מהמחשבה.
הצלחת ברוב כישרונך להפיח חיים בקהילה שלמה, בעיר שלמה שזכתה בהכרה של אנשי המרכז הנפוחים ואני ביניהם. הצלחת לנטוע בלב ילדים רבים אמונה שהשמיים הם הגבול ושעם התמדה ונחישות שום דבר לא יעצור אותם. הפכת מודל לחיקוי בקרב נשים וגברים כאחד - ובצדק!
ועכשיו מה, אלונה? הגיע משבר אמיתי אחד ואת מנפצת הכל במו ידייך, בורחת מהמערכה ומשאירה קבוצה מתבוססת בדמה. לא מזדהה בכלל עם השחקנים שלא קראו נכון את המפה, אבל התגובה שלך? קשה לי להאמין. קשה להבין איך משליכים ככה מפעל חיים. זה המודל? יש משבר אז בורחים? אני איש חינוך בנשמתי. כמנהל פנימיות ובתי ספר בעברי, דגלתי תמיד בדוגמה אישית. מנהיג הוא מודל לחיקוי! ואת המנהיגה שלנו הרבה שנים!
אין בעיה אם תרצי לעזוב. אבל מדוע ככה? אפשר למכור ובינתיים לנהל בתקציב צנוע, אפשר הרבה דברים - אבל למה לנטוש ולתת לקבוצה לגווע ככה? לא בושה לעשות פרסה, לקחת את המושכות מידי מפרק הקבוצות הסדרתי חסר הסנטימנטים ולהעביר את מפעל חייך בצורה מסודרת לידיים טובות ובטוחות אחרות. מגיעה לך פרידה ברוב הוד והדר ולא כעס של המונים שבורי לב. ועוד משהו, יאללה באר־שבע!!
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
לפנייה לכתב/ת 
אלונה ברקת
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
