מהמרפסת בבית של סילבן אדמס בת"א אתה מרגיש שהים בסלון, מקיף אותך. מהגובה ניבט כל קו החוף, עמוס בצהרי שישי באינסוף אנשים ששומרים על גיחוך חברתי, יושבים אחד על השני בחוף ונאבקים למצוא גרגיר חול פנוי. אדמס, בינתיים, נהנה לדגמן למצלמה, אבל בפשטות. בלי חליפה, בלי עניבה, שום דבר שידגיש את עושרו העצום (מוערך ב-1.6 מיליארד דולר), רק החולצה של קבוצת הרכיבה "ישראל סטארט־אפ ניישן" שהוא אחד מבעליה, לצד המייסד רון בר-און. "זה מי שאני", הוא אומר בעברית.
עוד כתבות למנויים:
אדמס משתלט לאט־לאט על העברית, בעזרת ספרי לימוד, וכבר נשמע לא רע. אולי בקרוב יוכל להתראיין בשפה החדשה שלו. אבל המהלך שנחשף השבוע היה בשפה בינלאומית, שפה ספורטיבית, ואין חובב אופניים באוסטרליה, בלגיה, קנדה, קולומביה או דרום־אפריקה שלא קלט אותו טוב־טוב: אחרי שאדמס כבר הקים את הוולודרום בהדר־יוסף ויחד עם בר-און הכניס את "סטארט-אפ ניישן" לסבב המרוצים המובילים, הגראן־טורים, הקבוצה הישראלית המקצוענית הראשונה החתימה את כריס פרום (35), אחד מגדולי הרוכבים בהיסטוריה וארבע פעמים אלוף הטור דה פראנס, והחל מסוף דצמבר הוא יהיה שלה במטרה לתקוע יתד בטופ של הענף.
סילבן אדמס מדבר
כעת המיליארדר הישראלי־קנדי, שעשה עלייה לישראל לפני חמש שנים, יכול לספר איך הכל התגלגל: "לפני מספר חודשים כריס העניק ראיון לתקשורת, ורמז שהוא עשוי להיות פתוח לרעיון של מעבר. בשנייה שקראתי את זה, התקשרתי אליו. הייתה לנו שיחה מאוד נחמדה, הוא שאל הרבה שאלות ואהב את התשובות שקיבל: בנוגע לקבוצה ולאווירה שבתוכה. לא ניסיתי למכור לו כלום, רק אמרתי לו שאנחנו קבוצה משפחתית, שהיא גדולה יותר מהענף ומייצגת מדינה שלמה, ושהתפקיד שלנו הוא לבנות גשרים ולייצג את ישראל, להקפיץ את הפופולריות של רכיבת האופניים כאן.
"כל הדברים האלו התאימו לכריס, לצד העובדה שאנחנו רוצים להצליח. הוא רוכב ותיק, אבל רוצה לעשות היסטוריה, בזכייה הבאה שלו בטור דה פראנס הוא ישווה את ההישג של ארבעה רוכבים לפני שזכו חמש פעמים ובזו שאחריה הוא יהיה שיאן כל הזמנים. ואז הוא יהיה עם תשעה גראן־טורים (כולל הג'ירו והוואלטה), רק שניים מהשיא, והוא כבר יהיה ממש קרוב לעשות את זה בחוזה ארוך הטווח אצלנו".
שימו לב לדבר מעניין מאוד בדרך בה אדמס מתנסח: הוא לא מחפש את הדרך הזהירה – למשל, הוא לא אומר "אם פרום יזכה", אלא מתייחס לניצחונות הפוטנציאליים של הרוכב הבריטי במדים הישראליים כעובדה מוגמרת. הוא ממשיך ואומר: "כולנו מבינים שזו תהיה הקבוצה האחרונה של כריס. הוא לא פה בשביל להתנסות ולראות מה אנחנו שווים, אלא באמת מאמין בפרויקט. בתור מישהו שנולד וגדל באפריקה, הוא באמת הבין מה אנחנו מנסים להשיג מבחינת בניית הענף בישראל. הוא יהיה הרוכב המוביל שלנו, עמדה שחיפש להמשיך בה, ונחתים עוד רוכבים איכותיים שיעזרו לו להצליח. הוא גם שם שמושך נותני חסות, מה שיעזור להגדיל את התקציב ולהפוך אותנו לקבוצה טובה יותר".
מה יוצא לנו מזה, מה הספורט הישראלי ירוויח מהעניין?
"קודם כל ישראל תרוויח. כשעברתי לפה להתחיל פרק חדש בחיים, הכנתי רק כרטיס ביקור אחד שעליו כתוב: 'שגריר ישראל מטעם עצמו'. אני מקדיש את עצמי לקידום המדינה, ובעיקר למה שאני קורא 'ישראל הנורמלית', לא ישראל שמציגים בחדשות כאזור מלחמה בהקשרים מעוררי מחלוקת. אני רוצה להראות לכולם את ישראל האמיתית, הפתוחה, הסובלנית, המגוונת, הדמוקרטית – והכי חשוב, הבטוחה.
"משרד התיירות צריך למנות אותי לסגן שר, כי הפרויקטים האלה באמת מביאים תשומת לב למדינה ומקדמים תיירות. אין חשוב יותר מהבאת אנשים עם תפיסה שגויה לישראל, כי הם מיד הופכים לחברים שלנו. וכריס יעזור בכך, כי הוא ימשוך עוד תשומת לב. כולם מתייחסים למנצחים, לכוכבים, וכיום פרום הוא אוצר לאומי של מדינת ישראל.
"מבחינת הספורט הישראלי: כריס הוכיח שהוא ג'נטלמן אמיתי, קצת הפוך מצבר שאומרים שהוא קשה מבחוץ ורך מבפנים – הוא רך ועדין מבחוץ, אבל יש לו לב של לוחם – וזה מאפיין את הקבוצה שלנו. הוא יעזור לשים את האופניים על המפה בארץ, אחרי שכבר הפכנו לענף עם הצמיחה הכי מהירה בישראל. כריס ייקח את העניין לרמה אחרת לגמרי, נהיה הקבוצה הכי טובה בעולם. אני אוהב להשוות את זה להחתמה אפשרית של לאו מסי במכבי ת"א: אתם לא חושבים שזה היה עוזר לכדורגל הישראלי? אז פרום הוא מסי של האופניים, ספורטאי של פעם בדור, ואולי יפרוש כגדול בכל הזמנים, תלוי בדרך בה הוא יסיים את הקריירה".
אם אתה מחפש חשיפה חיובית בקנה מידה גדול, אז למה לא להשקיע בקבוצת כדורגל או כדורסל?
"תגידו לי אתם משהו: איך הכדורגל כאן?"
לא משהו.
"כדי לא להעליב אף אחד, אסתמך על ההערכה שלכם. אז יש כאן ליגה לא טובה, והמשחקים פנימיים, לפעמים עם הופעות באירופה. איך זה תורם לישראל? גם מכבי ת"א בכדורסל, שהגיעה להישגים עצומים ומגיע לה כל הכבוד על כך, לא נחשפת בעולם לאותה כמות אוהדים כמו שיש בענף הרכיבה. אני חושב שענף האופניים גדול בהרבה מהכדורגל.
"הטור דה פראנס הוא משהו עולמי, צופים בו 3.5 מיליארד אנשים ברחבי העולם, והקבוצה הישראלית נמצאת בליגה הבכירה – אנחנו ב־NBA של האופניים, בליגת האלופות. הגענו לרמה הגבוהה ביותר בספורט. שאלו אותי שוב ושוב אם אני מתכוון לרכוש קבוצת כדורגל בישראל, ואני ממשיך להשיב שלא מעניין אותי לבצע עסקה כזו".
מיליארדר קנדי אחר, מיץ' גולדהאר, דווקא הלך על זה בגדול.
"אני מכיר אותו מצוין, היינו יריבים עסקיים בתחום הקמת מרכזי הקניות, ואני מכבד אותו מאוד. הוא בחור נהדר ואני מאחל לו הצלחה גם עם מכבי ת"א".
בקומה השנייה בביתו של אדמס ממתין חדר כושר ענק ומצויד המיועד לקבוצת רכיבה שלמה. זה לא רק על הנייר: בהמשך ניצבים מלתחות וחדרי שינה ייעודיים, כך שפרום והחברים באמת יכולים לבוא למיני־מחנה אימון מתי שירצו ולא יחסר להם דבר (ככה זה כשמשקיעים 120 מיליון שקל בבית מתוקתק). זה רק הדובדבן שבקצפת בטירוף האופניים של אדמס – הוא מתהדר גם בגביעים ובמדליות מתחרויות שונות, והעיניים שלו נדלקות כשמדברים על הענף.
כמו בפתיחה, כאשר אדמס התעקש להישאר בבגדים היומיומיים שלו, גם בעיסוק עם הקבוצה הוא אוהב להיות אחד מהחבר'ה. הוא נוסע עם חברי הקבוצה למחנות אימון, משתתף איתם ברכיבה ונהנה מהאחווה. אבל כל זה מהווה רק בונוס לחיבור הרגשי שיש לו לאופניים: "זה אולי יישמע מוזר, אבל אחד הדברים האהובים עליי ברכיבה הוא הצליל. השרשרת מסתובבת, מתכת על מתכת, הכל משומן ומכוונן. זה צליל שקט מאוד. וכשרוכבים בקבוצה, הכל מתחבר לרעש יפהפה שאני אוהב".
בוא נדבר על הפיל עם המסכה שבחדר. אתה מאמין שהטור דה פראנס, בו "סטארט-אפ ניישן" תשתתף לראשונה, אכן ייפתח כמתוכנן ב־29 באוגוסט?
"אני מקווה שהכל יתנהל כמתוכנן. הענף שלנו מתנהל בחוץ, יש מעט מאוד מגע, ואני לא רואה סיבה לביטול האירוע השנה. כבר התמודדנו עם מקרה כזה, בטור האמירויות באבו־דאבי שהשתתפנו בו בפברואר, אבל לא היו צריכים לשלוח את כולם הביתה אחרי שהתגלו שני מקרים של חשש לקורונה".
מה דעתך על הטיפול במשבר הקורונה?
"במבט לאחור סגירת המשק הייתה שגיאה שפגעה בכלכלה ולא הובילה לשיפור. הגל השני היה צפוי, אבל אני לא חושב שהוא גרוע מהראשון. אי־אפשר להישאר סגורים למשך שנים. שמעתי שמחכים לחיסונים, אז שיהיה בהצלחה עם זה. איפה החיסון לסארס? איפה החיסון לאיידס? אי־אפשר פשוט לחכות לחיסון. היו חייבים לפתוח הכל מחדש, ועכשיו לא ניתן לחזור אחורה, לא משנה עד כמה גרועים יהיו המספרים. זה כמו עונת שפעת ממש־ממש קשה. נכון, וירוס הקורונה מדבק הרבה יותר וקטלני עבור קשישים ואנשים עם מחלות רקע, אבל הוא לא פוגע בילדים ובצעירים. הקורונה לא עומדת להיעלם, אבל אני באמת לא חושב שהיא הדבר הכי מפחיד בעולם".
נחזור לספורט. נראה לך בריא שנדבן כמוך מקים כמעט מאפס ענף שלם בישראל? בעולם מתוקן זו אחריות ממשלתית.
"אני חושב שאני עושה הרבה טוב למדינה בפעילות שלי, והייתי שמח שהממשלה תהפוך לשותפה גדולה יותר. הרי התיירות מרוויחה בגדול ממה שאני עושה: הג'ירו עבר כאן במאי 2018, ובין 2018 ל־2019 ישראל חוותה את הצמיחה הגדולה בעולם בענף התיירות. אני רוצה להאמין שלעובדה שמיליארד אנשים שלא הכירו את ישראל ראו אותה בצורה כזו בטלוויזיה היה חלק בכך. כרגע יש לנו עזרה קטנה בקבוצה, עם החסות של משרד התיירות, אבל יש לי חזון שהעליתי בפני מספר שרים: הקמת קרן שתמומן ברובה על ידי המגזר הפרטי, כשאני אהיה מגייס הכספים הראשי, ותהווה צינור להבאת אירועי ספורט ותרבות גדולים לארץ".
חלום רודף חלום
נכון לעכשיו אדמס הוא החבר הישראלי היחיד בעמותת Giving Pledge של וורן באפט וביל גייטס, שבמסגרתה הוא התחייב לתרום מחצית מהונו לפילנתרופיה. פרט להקמת הקבוצה והבאת אירועי ספורט לארץ (סייע רבות בהבאת אליפות אירופה בג'ודו לישראל, כמו גם תחרות גראנד־פרי), אדמס פועל ללא הרף בתחומים שונים. הוא הקים מכון למצוינות בספורט באוניברסיטת ת"א, היה חלק מפרויקט "בראשית" ששלח את החללית הישראלית לירח והעניק תרומות עצומות להקמת חדר מיון משודרג באיכילוב ולבית חולים לניתוחי לב לילדים בוולפסון.
על השולחן שלו בסלון ניצב הספר "אין מקום לחלומות קטנים" של שמעון פרס, והוא עצמו אומר לנו שהחיים הם בעצם מעבר מחלום לחלום.
אז מה החלום הבא, אחרי שפרום חתם אצלך?
"יש לי פרויקטים רבים בקנה, ואני כל הזמן חושב על נוספים. אני לא אוהב לדבר עליהם עד שהם סגורים. לא אכנס לפרטים, אבל יש לי סיסמה שמלווה אותי מאז שעליתי ארצה: 'זוהי רק ההתחלה'".
אתה בן לניצולי שואה שברחו מרומניה. האם בפעילות העתידית שלך אתה מתכוון לגעת גם בתחום ההנצחה?
"בבית הוריי מעולם לא קראו לעצמם ניצולי שואה. אבי, מרסל אברמוביץ', נמלט ממחנה עבודה, הגיע לארץ ישראל ואפילו נלחם במלחמת העצמאות. אני חושב שהנצחה ושימור הזיכרון חשובים והכרחיים, כמו גם הצורך של ישראל להילחם על צדקתה באו"ם ובזירה הבינלאומית, אבל זו לא המשימה שלי.
"בפעילות שלי אני רוצה להגיע לאנשים דרך מסרים סופר־חיוביים, לבדר, לפנות לרוב הדומם של אוהדי ספורט וחובבי מוזיקה ותרבות, ולהראות להם את הטבע האמיתי של ישראל".
מה עם השאיפה של הבאת קטע בטור דה פראנס לישראל?
"נדרשו 101 שנים לג'ירו להגיע לכאן. אני מבטיח לכם שייקח פחות זמן להביא לפה את הטור".
