אחת לארבע שנים, בזמן המשחקים האולימפיים, בכל העולם ובישראל בפרט מדברים על אתלטיקה. תחרויות האתלטיקה הקלה נחשבות באופן מסורתי לאירוע השיא של האולימפיאדה – ובראשן הריצה ל-100 מ', עשר שניות שבהן מיליארדי צופים עוצרים את נשימתם ומחכים לראות מי יחצה ראשון את קו הסיום, ויוכתר לאיש המהיר בעולם.
עוד כתבות למנויים:
לא בכדי מכונה האתלטיקה הקלה מלכת הספורט. מרכיביה הם הבסיס לענפי ספורט נוספים רבים: מהירות, כוח פיזי, כוח מתפרץ, ניתור, סיבולת, קואורדינציה ועוד. שימו לב כיצד עמיצור שפירא ז"ל, מאמנה של אסתר רוט-שחמורוב ואחד מ-11 הנרצחים בטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, מתאר את האתלטיקה בספרו "אתלטיקה קלה בבית הספר: פרקים מעיזבונו של מורה-מאמן": "אתלטיקה קלה היא ספורט טבעי, שכל ילד וילדה עוסקים בו מראשית צעדיהם. הילדים בבית הספר, ואף לפני הגיעם אליו, משחקים ב'אתלטיקה' עוד בטרם נודע להם מונח זה ולפני שהתחילו ללמוד את היסודות הטכניים. עקבו נא אחרי הילדים במגרשי המשחקים, בחצרות בתי הספר, כאשר הם רצים, קופצים וזורקים: תנועתם טבעית".
דווקא במדינה כמו ישראל, בעלת הישגים ספורטיביים דלים יחסית ונבחרת כדורגל ששיחקה במונדיאל בפעם האחרונה לפני 50 שנה, אפשר היה להרוויח המון מחינוך לאתלטיקה. גם ילדים שלא יסומנו כאלופי ישראל הבאים בריצה יוכלו לנצל את המיומנויות שקיבלו מהאתלטיקה וליישמם בענפים אחרים. הספורט הישראלי כולו היה יוצא נשכר.
למרות כל היתרונות האלו, ישראל נמצאת הרחק מאחור בכל הקשור לחינוך לאתלטיקה ולעידודו. "חל שיפור מסוים בשנים האחרונות, אבל אנחנו עדיין במקום נמוך יחסית ביחס למדינות אחרות", אומר שי בית הלוי, מאמן ריצה ואתלטיקה קלה בקרב ילדים בגליל העליון. "אחוז העוסקים באתלטיקה בישראל נמוך יחסית לעומת מדינות רבות בעולם. במדינות אחרות ילדים עוסקים באתלטיקה גם בבית הספר וגם בפעילות מחוץ לשעות הלימודים. בכל קורס מאמנים מדגישים שאתלטיקה היא הבסיס לכל מקצועות הספורט – כולם מדברים על זה, אבל במדינות אחרות גם מיישמים את זה. הגיע הזמן גם אצלנו לעבור למעשים. אם ניצוק יסודות טובים ובסיס חזק, נקבל פירמידה איכותית וטובה יותר".
אימון ילדים בספורט תחרותי, לרבות אתלטיקה, אינו דבר פשוט. הוא מצריך חשיבה ותכנון. המאמן צריך לבנות אצל הילד את מרכיבי הכושר הגופני ואת הבסיס הגופני באופן מושכל ומקצועי. בנייה גופנית לא נכונה של הילדים עלולה להוביל לעומס, לאימון יתר ולפציעות ופגיעות פיזיות. "התחשבות בגיל הפיזיולוגי-כרונולוגי חשובה במיוחד להתאמה נכונה יותר של האימון. גם ילד בן 11 עם בגרות פיזית של בן 14 הוא רק ילד מבחינה מנטלית", מסביר ד"ר איתי זיו, העוסק בתחום הספורט ובאורח חיים בריא. "אימונים קשים לפני גיל ההתבגרות אינם מומלצים – חשובים יותר הגיוון, ההנאה, המוטיבציה וההתמדה. ללא יצירת חוויה והענקת גישה תומכת – הילד יתקשה להתמיד. אימוני אתלטיקה באופן ספציפי משפרים יכולות גופניות שספק אם ניתן להשיג באימונים אחרים. גם אם הילדים לא יהיו הישגיים באתלטיקה, הם ייהנו מיתרונות רבים מעצם האימונים".
אחד המיזמים שכן קיימים בישראל הוא "אתלטיקט" - חוגי אתלטיקה לילדים המעודדים התפתחות מוטורית דרך פעילות חווייתית וחשיפה לאתלטיקה. "האימונים ב'אתלטיקט' הם לגילאי 11-6 ומתקיימים ברחבי הארץ. האימונים נערכים בעומס ובהיקף מותאמים ועוזרים בפיתוח מערכות פיזיולוגיות שונות כמו מערכות הנשימה, יציבות השלד, טווחי תנועת המפרקים ועוד", מסבירים רוגל נחום ואיתי מגידי, אתלטים אולימפיים בעברם וחברי המחלקה ההישגית של איגוד האתלטיקה כיום. "ב'אתלטיקט' עובדים על פיתוח יסודות בשלושת תחומי הבסיס של האתלטיקה (ריצה, קפיצה, זריקה) במסגרת מגוונת ובעזרת משחקים. העיסוק בכך בגיל צעיר מייצר ביטחון עצמי, ומשפיע על עיצוב האישיות ועל בניית חוסן מנטלי".
מקצועות האתלטיקה דורשים מלבד האימונים הספציפיים גם פיתוח שרירים ועבודה בחדר הכושר. מגידי ונחום מבטלים את ההנחה שעל פיה עבודה בחדר כושר מתחת לגיל 16 היא מסוכנת: "המיתוס כי אימוני משקולות פוגעים בגדילה ובצמיחה של צעירים הופרך מזמן. לא רק שאין מניעה להיכנס לחדר כושר לפני גיל 16, אלא שקיים מערך שלם של אימוני כוח המותאמים לילדים".
המטרות בפעילות אתלטית בגיל הצעיר הן לפתח גישה חיובית לפעילות גופנית בכלל ולאימוני אתלטיקה בפרט, לטפח גישה נכונה לתחרויות כך שהאתלט הצעיר יתמקד בהתקדמותו האישית ולא רק במיקומו ביחס לילדים אחרים, לעודד את הילד להשתתפות בפעילויות רבגוניות, לטפח את מרכיבי הכושר הגופני השונים, בהם גמישות, קואורדינציה, זריזות, מהירות, כוח וסיבולת, ולהקנות יסודות טכניים באתלטיקה. "אצל ילדים אין דרישות גבוהות ואין מבחני קבלה, הדרישות מתונות כך שכל ילד יוכל לקחת חלק בפעילות, כשבמשחקי תחרות הדגש הוא על ההישג הקבוצתי ולא האישי, על מנת להימנע מתחושת תסכול של 'ילד בודד'", מסביר בית הלוי על שיטת העבודה עם ילדים. "אנחנו עובדים הרבה על פיתוח הדימוי והביטחון העצמי של הילד בעזרת חוויות הצלחה חיובית, שליטה בגוף, מוטוריקה וקואורדינציה".
אף שהאתלטיקה כוללת כאמור את הבסיס לענפי ספורט רבים, האימונים בענף שונים בתכלית מאימוני כדורגל או כדורסל למשל. "למעט ריצת השליחים, מקצועות האתלטיקה הם אישיים. כל ספורטאי מתאמן ומתחרה לבדו. ההתמודדות עם משברים והצלחות היא שונה מאשר בספורט קבוצתי", מסביר ד"ר זיו. "האתלטיקה גם שונה מענפים אישיים כמו ג'ודו למשל, שם האימונים נערכים במאסות גדולות של ילדים, מה שעשוי להקל על ההתמדה בפעילות. מה גם שאימוני האתלטיקה אינם קלים פיזית, כך שנחוצה לילד אישיות מתאימה כדי להתמיד בהם. דווקא בגלל הסיזיפיות של אימוני האתלטיקה הקלאסית, חשוב לאמן ילדים באמצעות פעילות חווייתית, אחרת הם עלולים לאבד עניין ולנטוש. עוד בעיה היא שהמיומנויות הייחודיות של האתלטיקה מצריכות היקף גבוה של אימונים – שניים-שלושה אימונים בשבוע לא יספיקו על מנת להשיג תוצאות טובות".
אחד הקשיים שנחום ומגידי מצביעים עליהם הוא חוסר שיתוף הפעולה מטעם מערכת החינוך. כיום עיקר החינוך לאתלטיקה נעשה במסגרת החוגים הפרטיים דוגמת "אתלטיקט". "הנטייה בבתי הספר היא למשחקי כדור, אבל ילדים בבית ספר יסודי חייבים להיחשף למקצועות הספורט האולימפיים. דרך האתלטיקה היא הדרך הנכונה. יש משהו באתלטיקה, הרי, שטבוע בנו מילדות, כל ילד קטן משחק ב'מי יגיע ראשון', 'מי יזרוק הכי רחוק', 'מי יקפוץ הכי גבוה' – כך שכל מה שדרוש זה חינוך וחשיפה. ספורט הוא חלק מתרבות של מדינה, ועל מנת לפתחו צריך לשים דגש במערכת החינוכית", הם אומרים.
ד"ר זיו מוסיף: "לאתלטיקה יש בעיית מיתוג והכרה בארץ ביחס לענפים אחרים כמו כדורגל, כדורסל או ג'ודו והתעמלות אמנותית. בעבר בתי ספר דווקא נהגו ללמד מקצועות אתלטיקה כמו קפיצה לרוחק, קפיצה לגובה וריצות. כיום סביר להניח שיהיה קשה למצוא בבתי ספר מסלול של קפיצה לרוחק, מזרן מקצועי לקפיצה לגובה או כדורי ברזל במשקלים מותאמים לילדים. בנוסף יש עניין כלכלי – בענפי ספורט פופולריים יש פוטנציאל להרוויח כסף בעתיד – וייתכן שעבור הורים זו סיבה לשלוח את הילדים לחוג מסוים שבו פוטנציאל ההשתכרות גבוה יותר מאשר באתלטיקה".
מעניין לציין כי שני ההישגים הגדולים ביותר של ישראל באתלטיקה במסגרת המשחקים האולימפיים הושגו על ידי אתלטים שלא צמחו במערכת החינוך הישראלית: קונסטנטין מאטוסביץ', שסיים חמישי בקפיצה לגובה באולימפיאדת סידני 2000, וחנה קנייזבה-מיננקו, שדורגה חמישית בקפיצה משולשת באולימפיאדת ריו 2016. חריגה בעניין הזה היא האצנית אסתר רוט שחמורוב, שגדלה והתחנכה בישראל וסיימה שישית בגמר 100 מ' משוכות באולימפיאדת מונטריאול 1976, אבל מאז כאמור חלפו 44 שנים.
ומה מספרים הילדים עצמם, אלה שבחרו להתאמן באתלטיקה? "את האתלטיקה פגשתי לראשונה בבית הספר היסודי. המורה שלי לספורט בוריס לקח אותי לתחרויות של בתי הספר של תל אביב וגרם לי להתחבר לענף", מספרת דרלין אסאנטה בת ה-15. "בכיתה ז' הצטרפתי למועדון 'אתלטי הסמטה' והתאמנתי אצל מני פלד בספרינט ובקפיצות. הוא עזר לי להתפתח כאתלטית. היום אני כבר מתאמנת ארבע-חמש פעמים בשבוע. האתלטיקה תרמה לי לבגרות, ליכולת ההתמדה ולידיעה שעם רצון ועבודה קשה אני יכולה להצליח. הקשיים בתחרויות מחזקים אותי כאדם וכספורטאית".
איתי אבן עזרא בן ה-15 הוא דוגמה לא נפוצה במיוחד לנער שבחר לעזוב ענף ספורט פופולרי יותר (כדורסל) לטובת האתלטיקה. המעבר הזה השתלם לו, מסתבר, לא רק בהיבט הספורטיבי אלא גם בהיבט הלימודי. "בניגוד לכדורסל שהוא ספורט קבוצתי, האתלטיקה היא ספורט אישי והיא לימדה אותי לפתח משמעת עצמית – זה הוכיח את עצמו בימי הקורונה בשיעורי הזום בבית הספר. למדתי להשקיע 100% בכל דבר שאני עושה ולעשות את המשימות שניתנות לי על הצד הטוב ביותר. קיבלתי כלים כדי לפתח ביטחון עצמי, לנהל זמנים נכון, ובעיקר להיות אדם טוב יותר ולכבד את הזולת תוך יישום של הערכים האולימפיים: מצוינות, חברות וכבוד".
4 צפייה בגלריה
אסתר רוט שחמורוב. דוגמה נדירה יחסית לאתלטית שהתחנכה בישראל והצליחה בגדול באולימפיאדה
(צילום: ראובן שוורץ)
האתלטיקה אומנם אינה ענף שזוכה לחשיפה תקשורתית כמו כדורגל, אבל מסתבר כי גם לחשיפה המוגבלת יש תועלת מסוימת בגיוס ילדים לענף. קחו לדוגמה את יעל פודה בת ה-15, שנחשפה לאתלטיקה בגיל תשע כשצפתה עם הוריה באליפות אירופה באתלטיקה ששודרה בטלוויזיה. "התחרות עניינה אותי מאוד ועוררה בי תחושה שאצליח בתחום. הצטרפתי למכבי חיפה ואהבתי את העיסוק מאוד מהרגע הראשון. היום אני משקיעה זמן רב מחיי באתלטיקה. פיתחתי סדרי עדיפויות, למדתי לסדר את היום באופן כזה שישאיר לי זמן גם להתאמן וגם ללמוד – גם אם זה אומר להיפגש פחות עם חברים. התמדה ועבודה קשה הם הדברים הכי חשובים שיש, לא רק בספורט, אלא בכל דבר שאני רוצה להצליח בו".
