אין תרבות. כמעט שאין. יש נטפליקס, ויש שר תרבות וספורט. קוראים לו חילי טרופר, והוא נכנס למשרד שהפך, מתוקף הנסיבות, מהמקום הרועש ביותר בארץ ‑ בכל זאת, מירי רגב הייתה השרה הקודמת ‑ למקום הדומם ביותר בעקבות מגפה וסגר שגם אם צימצמו את כל אגפי החיים, במקרה של התרבות והספורט מדובר היה בהשבתה כמעט גמורה.
טרופר לא קיבל אפילו שעה של חסד, ונאלץ לצלול מיד למשבר הקשה ביותר שחוו התרבות והספורט בישראל. בלהט מחאות המפיקים נגד הממשלה, נשמעו אפילו קולות שהתגעגעו לאגרסיביות של רגב, שטענו שאולי הייתה מוציאה יותר תקציבים לעולמות שלהם. טרופר חייך, שתק, ונכנס למלחמות ההתשה התקציביות בתוך הממשלה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"כל אחד והסגנון שלו", הוא אומר. "לא השתכנעתי אף פעם שיש קורלציה בין כמה אתה צועק לכמה אתה משיג. שיבדקו אותי על המעשים והתוצאות".
אתה נתפס כעדין ורך לעומת רגב.
"אני לא איש עדין, אבל כן מנומס. אני עובד בשקט ונמנע מהכרזות גדולות, אבל אני עקשן ולא מוותר עד שאני משיג את מה שאני רוצה. תיקח את ארבעת החודשים האלה, תראה מה השגנו. אני מרגיש שאני מביא תוצאות, אבל רוצה לעשות את זה בדרך שלי, בלי סיבוב פוליטי על הגב של מישהו ובלי התנגחויות אישיות, ועם נדיבות בקרדיט. מה שחשוב זה להציל את עולמות התרבות והספורט. אתן לך דוגמה איך אפשר בלי צעקות".
שוט.
"הייתה ישיבה דרמטית אצל רה"מ בערב לפני שפתחו את המרחבים בחוץ להופעות באוגוסט. קיבלנו אישור לאלף איש בקפסולות. למה זה אושר? כי שבועות עבדנו עם משרד הבריאות על מתווה שירד לפרטים הכי קטנים, כמו כמה תאי שירותים יהיו וכמה סדרנים על כל בן אדם. הגענו עם המתווה, יושבים נתניהו, שר האוצר, שר הבריאות, ראש המל"ל. הצגתי את המתווה ואמרתי שאני לא יוצא מפה עד שפותחים הופעות, כי אנשים צמאים לקצת תרבות. יולי אדלשטיין, שאני מאוד אוהב ומעריך, עלה אחריי ואמר: 'השר שהכי קשה לי איתו זה חילי, כי עם השרים שצועקים אני יודע להתמודד. בגלל שחילי שקט ועקשן, אני הולך איתו'. אז אפשר לשבור את המיתוס של מי שצועק יותר מביא יותר. בסוף הישיבה ראש הממשלה אישר לפתוח את ההופעות בחוץ".
טרופר הצליח להשיג גם הארכה לעולם הכדורגל, שהמשיך להרגיש כמו תאונה אבל להתנהג רגיל למרות הסגר. אלא שאז הגיעה הפצצה של מגפת הקורונה במכבי ת"א והדבקות בקבוצות נוספות, והעונה לעת עתה נעצרה. הפתיחה המתוכננת של ליגת הכדורסל בחודש הבא ‑ בסימן שאלה.
אז מה עושים?
"כל השנה נתמודד עם אתגרים כמו מה שאתה מתאר עכשיו במכבי ת"א. אין לי פתרון קסם. תראה מה קרה בעולם התרבות; מתחמים שמפיקים השקיעו בהם מיליונים הפכו לבלתי רלוונטיים בסגר השני. אבל בין הבחירה להרים ידיים ולהגיד, 'שנה שלמה התרבות והספורט בישראל ימותו' לבין להמשיך להתעקש על קיומם, הבחירה שלי ברורה. אני מבין מה זה ספורט, 25 שנה יש לי מינוי להפועל ירושלים בכדורסל, אני מתגעגע לאווירה בארנה, גם להצגה טובה. אני לא מפסיק לחשוב איך מחזירים".
מה עם אירופה? מכבי ת"א בכדורגל שיחקה מול זלצבורג בהרכב חסר מאוד, וזלצבורג פחדה להגיע לכאן בגלל מצבנו.
"אני בקשר רציף עם הנהלת מכבי והגורמים המעורבים. בסוף זה מפעל בינלאומי ואת ההחלטות בתחום תקבל אופ"א. זה לא נעים שככה אירופה מסתכלת עלינו אבל אני כן יכול להבטיח לקבוצה האוסטרית שבמתווה הבריאותי שאופ"א קבעה, הבריאות שלהם בישראל נשמרה".
מה לגבי שחקנים שפשוט התעלמו מהנחיות? במכבי ת"א בכדורסל הייתה שורה של הפרות בידוד בתחילת הדרך, בבני־סכנין דווח על הפרה והקבוצה משותקת.
"סיכמתי עם ארז כלפון, יו"ר המינהלת, ואורן חסון, יו"ר ההתאחדות, שכל מקרה של הפרה יוביל לענישה קשה, בעיקר כדי שנוכל להמשיך לקיים את הליגה. מה שנכון לכל אזרחי ישראל נכון בוודאי לשחקנים שאמורים להוות מודל".
אני מניח שקשה לדבר כרגע על קהל במגרשים.
“לפני כמה שבועות ישבנו על מתווה להחזרת הקהל עם משרד הבריאות. דובר על כניסת קהל מוגבלת, לפי מספר שערים, אבל ברור שהסגר והעלייה בתחלואה דוחקים את זה. המתווה ישנו והוא מחכה ליום פקודה. לא יהיה אחראי להעריך מתי יחזור קהל כשיש מעל 5,000 חולים ביום. אבל אני רוצה שזה יקרה כבר השנה".
בעולם כבר פתחו בליגות מסוימות.
"אנחנו במעקב אחרי מה שקורה בעולם וזה מאוד זהיר. מעבר לזה, יש לנו כבר תוכניות בספורט שאנחנו רוצים להוציא לדרך. השקעה גדולה בספורט נשים, למשל. בסוף צריך לזכור: עולם הספורט קיבל 110 מיליון שקל מהמדינה. בפעם הראשונה שבאתי לאוצר ואמרתי שצריך את הסכום הזה, זרקו אותי מכל המדרגות, אמרו שכל המשק במצב קשה, אז מה פתאום הספורט. עובדה שהסכימו אחרי שהראינו להם את הנתונים".
אז על הכדורגל והספורט עדיין נלחמים, אבל בתרבות המצב סבוך יותר: אמנים רבים מרגישים שהם משלמים עכשיו מחיר כבד על תדמיתם הציבורית כמי שנמנים על האגף הפוליטי שלא בא טוב למפלגת השלטון ‑ מה שמוביל להיעדר לובי חזק במשרדי הממשלה.
טרופר כופר בתזה הזאת. "לא רציני להגיד דבר כזה", הוא אומר. "עולם התרבות מעסיק מאות אלפי אנשים בכל חתך ‑ חילונים, דתיים, מרכז, פריפריה, מזרחים, אשכנזים. המיתוס של 'כל הזמרים שמאלנים' נופץ מזמן. יש גם מיתוס שזה עולם עשיר וראוותני, אבל המשכורת הממוצעת בענפי התרבות היא 8,500 בחודש, רוב האנשים בקושי מביאים את מטה לחמם גם לפני הקורונה. את הטוקבקים על זה שאנשים יטבעו בעוני שלהם ובמה שהם בישלו, אני לא מקבל. חלק גדול מהתפקיד שלנו זה להחזיק את הראש שלהם מעל למים".
איך?
"זה מאבק ארוך ועיקש. בתחילת הקורונה, אחרי הגל הראשון, היה מאהל מחאה גדול של עולם התרבות, בעיקר המפיקים. עבדנו איתם והגענו לסיכום עם האוצר על מענה כלכלי רחב. זה עדיין רחוק ממה שהייתי רוצה אבל דאגנו להם, אישרנו מענקים שבתחילת הדרך עוד היו רעועים. דאגנו ש־200 מיליון שקל ילכו לתרבות הממוסדת. הכסף הזה מחזיק עכשיו את התיאטראות וההיכלים והמוזיאונים".
מה עושים עם למעלה מ־150 אלף איש מהתחום שיישארו, על פי ההערכות, ללא פרנסה?
"אנחנו דואגים שמוסדות תרבות כן ימשיכו להתקיים. 200 מיליון השקלים אמורים לשפות על הנזקים. נניח שתיאטרון פותח הצגה ויבואו רק 50 אחוז מהאנשים, אז על ה־50 אחוז הנוספים יקבלו פיצוי מתוך המענק שהשגנו".
בוא נדבר על המגבלות: מתווה ההופעות לא עבד בשטח. אנשים קמו ורקדו, זמרים התחבקו.
"עולם התרבות חזר בהיקפים יפים עד הסגר האחרון ולא היו בו כמעט חריגות אלא באירועים פיראטיים שלא קרו במתחמים מסודרים שאישרנו, נניח חתונות. היה אירוע אחד כזה של הפרות על ידי זמר אחד ויצאתי נגדו (רותם כהן ‑ ר"ש), אבל אי־אפשר לקחת מקרה בודד ולהשליך. הייתי בהופעה של ברי סחרוף. הסדרן העיר לכל אחד שהוריד מסכה. הוא ביקש מהקהל לשמור על ההנחיות ואמר להם, 'חבר'ה, אני ארקוד במקומכם'. אנשים ממש החזיקו את עצמם ולא רקדו".
משרד התרבות הוא המתקצב הראשי של תעשיית הקולנוע הקורסת. מה עושים כדי שתחזור לפעול?
"הבאנו 16 מיליון שקלים לעולם הקולנוע, ולפני שבועיים, אחרי מו"מ ארוך בשיתוף פעולה עם המפיקים והבמאים ועובדי הבמה, העברנו תוספת תקציב לכל הסרטים שהיו אמורים לצאת בתקופת הקורונה עד אמצע 2021 ולכל ההפקות שנתקעו. זה אומר משהו כמו 35 סרטים שאמורים לצאת לצילום עד מארס 2021 וגם 100 סרטי דוקו וסרטים קצרים".
במונחי פרנסה מה זה אומר?
"10,000 איש שיעבדו. ואחרי הקורונה יהיו פה סרטים חדשים מוכנים. שמע, השגנו 200 מיליון שקל לתרבות, 110 מיליון שקל לספורט, 40 מיליון שקל לרשויות המקומיות כדי שידאגו לתרבות בימי קורונה, 16 מיליון לקולנוע, שלושה מיליון לאמנים ותיקים. זה לא רע בלי צעקות".
אתה עוקץ אותי או את השרה רגב?
טרופר צוחק. "אנחנו מחפשים כל הזמן לעשות פעולות שמחזיקות את העולם הזה בחיים. למשל, פרויקט של אמנים ותיקים שמופיעים בבתי אבות; נניח שלמה בראבא וששי קשת הופיעו בדיור מוגן במגדל נופים בירושלים. גם נותן פרנסה לאמנים וגם תרבות לאנשים שמבודדים. הייתי בעין חמד, דאגנו שליצני רחוב יופיעו שם. היה בחור בשם עופר, שנכנס לתפקיד של פסל אנושי, ניגשתי אליו והיו לו דמעות. הוא אמר לי: 'זו פעם ראשונה שיצאתי מהבית אחרי חמישה חודשים, וזה היום הראשון שהייתה לי סיבה לקום בבוקר’".
אחרי ולצד המשבר הנוכחי, שנדמה שבולע הכל, ממתינים לטרופר כל המאבקים הפוליטיים הוותיקים של המשרד, וקשה לומר שרגב משאירה לו קרקע לא חרוכה. לאחרונה השתתף בכינוס של קרן הקולנוע של יהודה ושומרון, וכשהוא נשאל על פרשת 'פוקסטרוט', הסרט שרגב גינתה מבלי שצפתה בו, הוא מודה שגם לו לא יצא לראות. "אבל ברור שאני בעד יצירה חופשית. תשמע, לא הגעתי להיות קומיסר תרבות. אני שר תרבות".
גם אם הוא מוציא רע את חיילי צה"ל?
"אני יכול לא לאהוב ברמה האישית אבל לא נבהל מביקורת, ואני לא מדבר איתך על סרט כמו 'ג'נין ג'נין', שנחשב קצה ושקר אחד גדול. עזוב פופוליזם".
מה לגבי אמנים שמסרבים להופיע מעבר לקו הירוק גם כשהם נהנים מתקציב מדינה?
"בגדול, האזרחים הישראלים מעבר לקו הירוק הם שווי זכויות כמו כל אזרח. בדיוק כמו שהמדינה בונה להם גן ילדים וקופת חולים, גם תרבות צריכה להגיע אליהם. אני לא יכול להכריח שחקן להופיע איפה שהוא לא רוצה, אבל שמחתי לגלות שכל התיאטראות ממשיכים להופיע בכל מקום בארץ. איך הם מסתדרים בתוכם עם השחקנים שלא רוצים? פחות ענייני".
אבל גם ההשקפה שלך כשר תרבות חשובה.
"בסוף אי־אפשר להכתים תעשייה שלמה על אירועי קצה. לא כל פרובוקציה בסרט תערער אותי. לא צריך לטשטש את הסדקים שיש בחברה הישראלית, אבל לתרבות יש כוח ייחודי לפתוח לבבות".
גם 'היהודים באים', בעיניך, נכנסת לקטגוריה פותחת הלבבות? כאדם דתי נפגעת ממנה?
"לצערי לא צפיתי בתוכנית מחוסר זמן. ברור שאני תמיד מעדיף שלא יבזו ערכים שחשובים למישהו אחר, אבל אני נגד צנזורה. אני חושב שיותר מדי פעמים, מגזרים שונים נפגעים פה מהר מדי. המחאה נגדם לגיטימית כמו כל מחאה, אבל אני נגד כל סוג של התערבות בתכנים".
בפלייליסט גלגלצ היית מתערב?
"אם אני רוצה יותר מוזיקה עברית זה סוג של התערבות? אני לא בא לעבוד לפי כותרות, אבל בסוף יש פה עיוות; אנחנו משמיעים שירים לועזיים והתמלוגים הולכים מעבר לים. בתקופה כזו קשה אנחנו רוצים לעזור יותר לאמנים הישראלים ובוחנים איך אפשר לחזק את המוזיקה העברית, אפילו בחוק".
בספורט, כידוע, המצב חשוף ונפיץ עוד יותר, ואם רגב צולמה בשעתה עם אנשי "לה פמיליה", קשה לראות את טרופר נתפס במשהו דומה. למעשה, הוא אומר, "החבורה הזו פוגעת בספורט הישראלי, פוגעת בבית"ר ירושלים, פוגעת בכלל בחברה הישראלית. מול כל תופעה של גזענות ואלימות צריך לעמוד בצורה ברורה ובלי אפולוגטיקה. אנחנו בוחנים כלים שיסייעו במאבק מול כל תופעה של גזענות ואלימות במגרשים, בין השאר קנסות מינהליים ישירים נגד אוהדים שיתבטאו בגזענות".
אמרת לא מזמן שקפטן הנבחרת, ביברס נאתכו, צריך לשיר את ההמנון. אולי כאן אתה מסכים עם רגב?
"זה ממש לא מה שאמרתי. בעיניי נבחרת ישראל בכדורגל היום היא אחת המראות הכי יפות של החברה הישראלית. הנה סמל של דו־קיום. מה שאמרתי הוא שזו הנבחרת הייצוגית של מדינת ישראל ואני חושב ששחקנים צריכים לשיר את ההמנון. אבל אני לא מחפש לעשות סיבובים על הגב של השחקנים ולא מתכוון בלהתעסק בלקרוא שפתיים בהמנון. ביברס הוא קפטן ראוי, מנהיג, גם שחקן מעולה. אם יש שחקנים שלא מזיזים שפתיים בכמה מילים, בוא, נעמוד בדבר הזה. אני כציוני מתרגש כשהשחקנים שרים את התקווה".
ומה דעתך לגבי פרשת הקטינות של מיכה ואצילי? בדיעבד, כשהתיק נסגר, מכבי הייתה צריכה להשאיר אותם?
“מהרגע הראשון לא התייחסתי להיבט הפלילי של הפרשה. סמכתי ואני סומך על החלטות הפרקליטות והמשטרה בעניין. נפגשתי עם אחת הנערות מהפרשה, בעיקר כי הרגשתי שמול גל שיימינג ענקי נגדה היה נכון להיעמד לצידה ולשמור על כבודה. כל העיסוק שלי בנושא הוא בעיקר בצד הערכי, בצד של מלחמות חורמה בכל תופעה של שיימינג. בעיניי הנהלת מכבי ת”א נהגה נכון, קבעה סטנדרט ערכי גבוה מתוך הבנה ששחקנים בליגת העל מהווים מודל עבור הרבה מאוד בני נוער בישראל”.
הטיקט שעליו הגיע טרופר, 42, לתודעה הציבורית הוא בכלל חינוך. ילד שישי מתוך עשרה במשפחה ציונית־דתית שעלתה לארץ מארה"ב אחרי מלחמת ששת הימים, טרופר הוא בנו של הרב ד"ר דניאל טרופר, שהקים את עמותת גשר. אמו, פסיכולוגית בהכשרתה, עסקה בתרגום, וחילי התחנך בבית הספר היסודי־דתי חורב ובתיכון דתי, לשם כמעט שלא הגיע. "לא מצאתי את מקומי שם", הוא נזכר. "הייתי עסוק בעיקר בהתנדבויות ומעורב בעמותות. הברזתי מהלימודים ועם הזמן היה הסדר עם התיכון שאני צריך להגיע למבחנים ולקבל מעל 70 כל עוד אני עושה דברים טובים בזמן הזה".
בתקופת הפיגועים בירושלים גילה מעורבות פוליטית ויצא להפגין נגד הסכמי אוסלו. "רק בהתחלה", הוא מדגיש, "אחר כך בחרתי בכיוון אחר, של פיוס. אחרי רצח רבין הקמנו יחד עם חבר'ה חילונים תנועה שיצרה מפגשים בין בני נוער מכל הארץ".
לפני הצבא הגיע למכינת נחשון, שם פגש את אשתו, צופית, שלמדה רוקחות ועשתה הסבה לאחות, ועובדת כיום בהדסה עין כרם. הם גרים במושב נס הרים, בקהילה דתית־מסורתית־חילונית, ושולחים את ארבעת ילדיהם לבית ספר משולב.
בצבא שירת ביחידת דובדבן, ובחופשת השחרור הפך למדריך נוער בסיכון מירושלים, ובהמשך התחיל לעבוד בעמותת 'אחריי' עם נוער בפריפריה, עד שהפך לסמנכ"ל העמותה. במקביל היה מעורב בהקמת עוד עמותות חברתיות, וב־2007 עבר לנהל את תיכון ברנקו וייס ברמלה, "קראו לו תיכון ההזדמנות האחרונה", הוא נזכר.
ב־2012 טבל לראשונה את רגליו בביצה הפוליטית כיועץ מקצועי לשר החינוך שי פירון, ושלוש וחצי שנים מאוחר יותר החל לעבוד בירוחם כמנהל אגפי החינוך, התרבות והרווחה של הרשות. את בני גנץ הכיר לפני חמש שנים, דרך חבר משותף, והשניים הפכו במהירות לחברים. "מרגע שהסיפור הפוליטי התחיל לעלות על השולחן הייתי מאוד מעורב".
ב־2018 הקימו את מפלגת חוסן לישראל ובהמשך התחברו לתל"ם של בוגי יעלון וליש עתיד של יאיר לפיד וייסדו את כחול לבן. השאר היסטוריה קרובה, ולא בהכרח משמחת למצביעי המפלגה, שגילו לבסוף שבזכות קולם הוקמה ממשלה נוספת תחת נתניהו.
"בהתחלה ניסינו לבדוק אילו קונסטלציות אפשריות לממשלה שלנו בלבד, אבל הבנו די מהר שישראל תקועה בדיוק באותו מקום ושאף אחד לא יכול להקים ממשלה", טרופר אומר. "כל האמירות על קואליציית מיעוט לא נשענו נכון על מספרים והיו חלומות שווא, אשליות".
אי־אפשר היה להקים ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת מבחוץ?
"כל האפשרויות נבדקו, בעיקר כדי לנסות למנוע בחירות רביעיות. בסופו של דבר, כל הישיבות הליליות נגמרו באותה מסקנה: אין איך להקים ממשלה. עמדנו בצומת של ממשלת אחדות או בחירות. כל מי שאומר אחרת לא נשען על עובדות".
היית מסכים לשבת בממשלה עם הרשימה המשותפת?
"לדעתי זו הייתה טעות להקים ממשלת מיעוט כזו. אני לא חושב שאי־אפשר לשתף איתם פעולה, אבל להקים ממשלה שנשענת עליהם בתמיכה מבחוץ, זה לא להבין את גודל השעה. ולהקים ממשלה שנשענת על חברי כנסת שחלקם לא מתנערים מטרור ‑ ברור שיש לי קושי עם הדבר הזה".
היית שלם עם ההחלטה להצטרף לממשלה בראשות נתניהו?
"אחרי הבחירות השלישיות התחילה הקורונה. חשבתי שהדבר האחראי זה ללכת לממשלת אחדות כי אני לא רואה ממשלת מיעוט שמסוגלת להתמודד עם הבעיות בתקופה כזו. לא רציתי ממשלת אחדות עם נתניהו, אלא עם שני מיליון איש שלא הצביעו לי. ניסיתי לשכנע אותם לאורך שלוש מערכות בחירות, אבל חצי עם חושב אחרת ממני. אני יכול להמשיך לדפוק את הראש בקיר ולקחת את המדינה לבחירות רביעיות בקורונה?"
יש פוליטיקאים שהיו עושים את זה.
"קיבלנו החלטה מנהיגותית ראויה עם מחיר פוליטי אדיר".
אבל נדמה שהמחיר רחוק מלהיות פוליטי בלבד. מחיר הממשלה המנופחת בתולדות ישראל, על מנגנון קבלת ההחלטות הבעייתי שלה, הפך למחיר שאותו משלמים כלל אזרחי ישראל על בסיס יומי. טרופר מוכן להודות ש"בכנות, הממשלה לא מצליחה להתעלות לגודל הרגע".
מה הדבר המדאיג ביותר מבחינתך בהתנהלות הממשלה?
שעדיין אין תקציב מוכן ל־2021. הדרך היחידה לייצר ודאות כלכלית היא תקציב ארוך טווח שנותן איזשהו ביטחון לאזרחי ישראל, ואני חושב שהאתגר המיידי של הממשלה זה להתגייס יחד ולהעביר תקציב כזה עם מנופי צמיחה".
מי תוקע את התקציב?
"זה לא בגלל כחול לבן. התקציב לא הובא לממשלה על ידי נתניהו והשר כץ. אין חשד שבני או מישהו מכחול לבן מערבב בין עניינים אישיים לציבוריים".
הציבור איתך בעניין הזה? בסקרים הידלדלתם מאוד.
"ברוב הסקרים אנחנו דו־ספרתי. תקופה מסוימת דיממנו מנדטים אבל שינינו מגמה. אני מאמין שלאורך הזמן אנשים יחפשו מי מציע להם לא רק התקפות אישיות או פופוליזם נמוך אלא קו ששם את ישראל לפני הכל. במובן הזה אני רגוע ומאמין שגם אלה שכועסים עלינו יחזרו אלינו".
אתם מכירים בפשלות שעשיתם לאורך הקמפיינים?
"ההדלפות פגעו בנו מאוד. בעיקר סיפור בכר, בתזמון שלו, שהיה יום או יומיים לפני פתיחת הקלפיות. עם כל זה שהדברים שבכר אמר לא היו צריכים להיאמר, נעשה לו שם תרגיל נוראי ומניפולציה זולה, והכי עצוב לי, כאדם דתי, שעשה את זה מישהו שקורא לעצמו רב (גיא חבורה ‑ ר"ש). מי שככה נוהג, מבחינתי לא רב".
אתה מאמין שתהיה רוטציה?
"כן. צריכה להיות ואני מקווה שתהיה. לכל האנשים שבטוחים שלא תהיה רוטציה, אני מציע טיפה צניעות. אני מאמין שטובת הכלל תנצח ושהממשלה תמשיך בראשות גנץ".
ההפגנות בבלפור והתפילות בבתי הכנסת צריכות מבחינתך להימשך?
"צריכה להיות אפשרות להתפלל וגם להפגין, אבל בלי הפקרות. אני לא חשוד כמי שתפילה לא חשובה לו, אבל גם פה המתווה חייב להיות כזה ששומר על בריאות המתפללים. איך מי שמכניס המונים לתוך בית כנסת יותר דתי ממני? הוא עובר על איסור חמור של 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'. השפה הזו של 'למה הוא ולא אני' מפרקת את הערבות ההדדית. כל עוד השיח יהיה כזה, אי־אפשר יהיה לנהל את האירוע הזה. משהו התפורר בנו. אין אחריות משותפת. ולכן נכון בעיניי לא לפחד, להטיל הגבלות גם על הפגנות וגם על תפילות, כשהמדד היחיד הוא בריאות האזרחים. זו לא העת להתכנסויות המוניות, לא בבלפור ולא בבתי כנסת. אפשר למשל לנהל הפגנות בצורה סמלית על גשרים או בכל דרך זהירה אחרת. המשבר הזה אדיר, הכאבים גדולים וכל מי שלא יתעלה מעל שיקולים אישיים לטובת האזרחים, מועל בתפקידו".
בפברואר האחרון טרופר תרם כליה לאדם שלא הכיר. "שבעה חודשים אחרי, חזרתי לגמרי לפעילות רגילה", הוא אומר. "בערב החג התקשר אליי יאיר, הבן אדם שקיבל את הכליה, ואמר לי: 'זו שנה ראשונה שאני בלי דיאליזה וחי את החיים, לא סובל'. הוא היה מחובר עד הניתוח כל לילה תשע שעות לדיאליזה. קיבל את החיים שלו בחזרה, בלי מכשירים. זה כיף".
אבל אתה בקבוצת סיכון לקורונה.
"אחרי התרומה הקורונה הגיעה, ואז הרופאים היו מודאגים יותר ואמרו שלא כדאי שהקורונה תפגוש את הגוף שלי במצב הזה. היום הם דואגים פחות, אבל אני עדיין מאוד זהיר".
איזו תרבות אתה צורך בזמנים האלה?
"בעיקר ספרים, שהיו התחביב גם לפני".
טלוויזיה?
"לפעמים מצליח להגיע לסדרות. ראיתי את 'טהרן' ואהבתי, וגם את 'המורדת' עם שירה האס. את 'פאודה' אני אוהב".
את 'ספרות זולה' ראית?
"לפני שנים. אני לא צריך שמישהו ילחש לי בנושא".
פורסם לראשונה: 07:32, 25.09.20
