במציאות המטורפת שהעולם נקלע אליה השנה – סגירה של מרחב אווירי היא לא אירוע יוצא דופן. לפני 19 שנים לעומת זאת היה צריך לקרות משהו מאוד חריג כדי לסגור הרמטית את השמיים. חריג כמו הפיגוע הקטלני ביותר בתולדות האנושות – מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר, בה הופלו מגדלי התאומים בניו יורק ומטוס רוסק אל תוך בניין הפנטגון בידי מחבלי אל קאעידה.
בתוך היגון וההלם העצום שאחז בכל העולם, הפועל תל אביב אמורה הייתה להמשיך איכשהו בשגרה – ולפגוש את גזיאנטפספור הטורקית למשחק הראשון במסגרת הסיבוב הראשון של גביע אופ"א.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
כדורגל ממש לא עניין אף אחד באותה תקופה. הטלוויזיה שידרה בלופ את התמונות הבלתי נתפסות של המטוסים המתנגשים בבנייני מרכז הסחר העולמי. ישראל מטעמי ביטחון וחשש מפיגוע דומה בשטחה הורתה על סגירת המרחב האווירי למטוסים של חברות זרות. מטוסי F-16 היו בכוננות, מוכנים לתקיפה אם חלילה יפלוש לשטח ישראל מטוס חטוף.
עוד כתבות בפרויקט "המסע המופלא":
הסיטואציה הזו שמה גם את המשחק של הפועל תל אביב בסימן שאלה. לכאורה, גזיאנטפספור אינה יכולה להגיע ארצה במטוס שאינו של חברת אל על. אם חלילה תעשה זאת וחיל האוויר לא יזהה את אמצעי הזיהוי המיוחדים של המטוס הטורקי – מטוסי חיל האוויר עוד יוכלו בשוגג ליירט אותו.
בהפועל הבינו את התסבוכת הגדולה ועירבו את אנשי משרד המת"ס (מדע, תרבות וספורט) ומשרד התחבורה כדי לקבל אישור מיוחד עבור הטורקים. אלא שהמיני-דרמה הזו הסתיימה אחרי שאופ"א עצמה החליטה לדחות את כל המשחקים במסגרות האירופיות מתוך סולידריות עם ארצות הברית והעולם כולו שבכה על האסון הנורא. בהפועל קיבלו את ההחלטה בהבנה, הם רק לא ידעו עדיין שדרמה אווירית מסוג אחר לגמרי עוד ממתינה להם בסיבוב הזה.
את ההגרלות הקשות באירופה אפשר לחלק בגסות לשתיים. בקבוצה הראשונה נמנות ההגרלות היוקרתיות – בקטגוריה הזו שוכנים מועדוני הפאר של אירופה. קבוצות כמו ברצלונה או יובנטוס שיקרעו לך את הצורה אבל יותירו אותך עם חוויה לכל החיים ("החלפתי חולצה עם מסי – והוא אמר לי ששיחקתי טוב!") וסיפורים לנכדים, וגם ימלאו כל אצטדיון בישראל בנקל וירפדו את חשבון הבנק של הקבוצה המארחת. בקבוצה השנייה נמנות ההגרלות המעצבנות – שם נמצאות קבוצות נטולות סקס-אפיל, אבל כאלה שברור כשמש שעדיפות איכותית בהרבה על יריבתן הישראלית. הן לא ימלאו לך את האצטדיון, לא יסדרו לצלמי הפפראצי מרדפים מסמרי שיער אחרי הכוכב התורן שמגיע ארצה, לא יעוררו תכונה מיוחדת בקרב האוהדים או התקשורת, לא ישאירו אצל השחקנים חוויה יוצאת דופן – והכי גרוע: למרות כל אלו סביר להניח שהן גם ידיחו אותך.
גזיאנטפספור הטורקית הייתה ב-2001 נציגה מובהקת של קטגוריית המעצבנות – שם לא מוכר שמאחוריו עומדת קבוצה אפורה אך חזקה ועוד במיקום גיאוגרפי לא סימפטי בגבול סוריה. גזיאנטפספור לא נחשבה לאחת מהקבוצות המוכרות בכדורגל הטורקי דוגמת פנרבחצ'ה או גלאסטראיי, אבל אחרי עונה מצוינת בליגה הטורקית בה כמעט זכתה באליפות ועם תקציב משודרג הודות לנשיא רב העוצמה צלאל דוגן ששימש גם כראש העיר וקהל טורקי פנאטי – ברור היה כי היא פייבוריטית מול הפועל. "מדובר היה ביריבה חזקה שלא נראה היה שאנחנו יכולים לעבור, אבל בדיעבד אני חושב שאת הכוח שלנו קיבלנו מהמשחק שם", נזכר מושיק תאומים, מבעלי הפועל ת"א באותה תקופה ויוסי אבוקסיס מוסיף: "זו אמנם לא קבוצה עם שם מי יודע מה, אבל יריבה קשה מאוד".
המשחק הראשון נערך בסופו של דבר ב-21 בספטמבר, עשרה ימים לאחר מתקפת הטרור בארה"ב. מה שהדאיג במיוחד את הפועל ת"א היה סגנון המשחק האגרסיבי-כסחני של הטורקים. "אין לנו ברירה אלא לשחק אגרסיבי בעצמנו", אמר הקשר ההונגרי גאבור הולמאי לקראת המשחק.
המשחק הראשון היה מוזר. ז'ואו באטיסטה, הקשר הברזילאי של הטורקים, שלט במרכז השדה והניע את קבוצתו למספר הזדמנויות מצוינות שלא הצליחה לתרגם לשערים. לפחות במחצית הראשונה הפועל נראתה נחותה ומבולבלת – והרבתה לאבד כדורים.
במחצית השנייה יחסי הכוחות כבר היו מאוזנים יותר – והפועל הייתה זו שנהנתה מהאקס פקטור: המזל. בדקה האחרונה של המשחק, כשנראה היה ששתי הקבוצות כבר התפשרו על 0:0 – המגן של הטורקים רינדיוק ביצע טעות איומה, נגח לשער שלו וכבש שער עצמי שהעניק להפועל ניצחון במתנה.
"נעשה איתנו צדק קטן, השער העצמי חיפה על אי היכולת שלנו להבקיע שערים", אמר המאמן דרור קשטן בסיום. "עכשיו נוסעים למלחמת עולם", הכריז שמעון גרשון על הצפוי לאדומים בגומלין מול הקהל הטורקי המשולהב.
למלחמה מתכוננים כמו למלחמה. לפני היציאה לטורקיה, קשטן ערך לשחקנים את מה שנראה כאימון הארוך ביותר בתולדות הפועל תל אביב – לא פחות מארבע שעות. האימון הממושך כלל גם סרטון ערוך בן 15 דקות מהמשחק הראשון, אותו הקרין קשטן במשך שעה וחצי (!) תוך שהוא עובר שחקן-שחקן על הטעויות שלו.
המפקד קשטן עשה את המיטב כדי להכין את הצבא שלו טקטית, אבל עוד לפני המלחמה על הדשא הטורקי, להפועל תל אביב המתין אתגר אחר ולא צפוי, אותו אבוקסיס הגדיר 19 שנה אחרי כ"סיפור הכי הזוי שהיה לי עד היום בכדורגל".
האדומים נחתו בטורקיה לקראת משחק הגומלין בסביבות 15:00. התכנון היה להגיע משדה התעופה ישירות למלון, לנוח ובערב לערוך אימון. אבל התוכנית השתבשה לגמרי כשאבוקסיס נחרד לגלות בשדה התעופה בטורקיה שאינו מוצא את הדרכון שלו. "הסתבר לי ששכחתי אותו באחת החנויות בשדה התעופה בנתב"ג", הוא משחזר.
שדות תעופה בתקופה של אחרי הפיגוע בתאומים לא היו מקומות שניתן לנהל בהם משא ומתן. לא משנה כמה נציגי האדומים התחננו, ואיזה קשרים דיפלומטיים ניסו להפעיל, הטורקים סירבו להכניס את אבוקסיס למדינה ללא דרכון ויהי מה. אפילו חיים רביבו, אז כוכב פנרבחצ'ה – ושם מוכר בכל בית בטורקיה, גויס למאמץ. רביבו שוחח בטלפון עם מפקד המשטרה בשדה וניסה לשכנע אותו להכניס את אבוקסיס: "אני מכיר אותו. הוא שחקן גדול בישראל". המפקד לא השתכנע: "אני לא יכול. אתה שחקן גדול ואני מחבב אותך, למרות שאתה משחק בפנרבחצ'ה ואני אוהד שרוף של גלאטסראיי".
אבוקסיס נשאר עם אנשי ההנהלה מוטי אורנשטיין ומושיק תאומים בשדה – בעוד הקבוצה יצאה למלון. כשתאומים הבין שפקידי הגבול הטורקים לא מתכוונים להתגמש – הוא החליט על מבצע מיוחד להבאת הדרכון. "בן דודי מוישיק גולדברג הוא טייס. שכרתי מטוס פרטי וביקשתי ממוישיק להטיס בו את הדרכון", הוא נזכר.
זוכרים שהבטחנו לכם דרמה אווירית? "הבעיה עם המטוס הפרטי הייתה שלא היה לו רישיון נחיתה בטורקיה. בעזרת השגריר הישראלי ושר החוץ קיבלנו אישור מיוחד שהמטוס רק ייגע במסלול, יזרוק את הדרכון ויטוס משם. אפשרו לי ללכת למסלול – והטייס ממש זרק לי את הדרכון מהמטוס", מספר תאומים.
"זה הדרכון היחיד בעולם שישב בביזנס", צוחק אבוקסיס, "אני לא אשכח איך כולם צחקו כשהגעתי לאימון".
הכניסה לאצטדיון בגזיאנטפ כללה כצפוי קבלת פנים קולנית עם רעש מחריש אוזניים, חזיזים וזיקוקים. אגב, חלק מאוהדי הפועל שהגיעו למשחק מישראל נופפו בדגל טורקיה, ככל הנראה בגלל צבעו האדום-לבן אך גם כעדות ליחסים החמים אז בין המדינות. במרחק הזמן, המרמרה והנשיא העוין ארדואן - זה כמעט בלתי נתפס כיום.
כך או כך את האדומים, הקהל הטורקי החם לא הטריד, גם לא המצב הגרוע של הדשא – שאולי אפילו שיחק לטובתם. "גזיאנטפספור הייתה קבוצה הרבה יותר טובה מאיתנו, ודווקא כשאתה אנדרדוג עדיף שהדשא יהיה גרוע", מסביר אבוקסיס.
ההכנה המדוקדקת של קשטן השתלמה בגדול. הפועל הציגה משחק חכם, טקטי וסבלני. 20 דקות מפתיחת המשחק היא גם תוגמלה על כך בשער יקר מפז. השוער הטורקי עומר התנהל עם הכדור ברחבתו, אוסטרץ נצמד אליו, השוער נלחץ והתבלבל, אולי גם כתוצאה מהדשא הגרוע, ואיבד את הכדור. קלשצ'נקו ניצל את המציאה, מסר לאוסטרץ שכבש שער יתרון יקר. כעת הטורקים היו זקוקים לשלושה שערים. הם ניסו וניסו אבל כבשו רק שער אחד.
שמונה דקות לסיום המשחק, התרחש אירוע מלחיץ עבור הפועל שדווקא לא כלל כדור שחצה את קו השער שלה. השוער שביט אלימלך יצא אל כדור גובה והתנגש בשחקן קבוצתו אסי דומב. הבלם התאושש, אבל אלימלך נותר שרוי על הדשא במשך שש דקות, על סף אובדן הכרה. "הוא קיבל בעיטה לפנים. "הפנים שלו היו חצויות והיא המשיך לשחק עם חצי פנים", נזכר תאומים. ד"ר משה לוינקופף חבש את השחקן ולאחר שלוש דקות סימן לקשטן שצריך להחליף אותו, אלא שאלימלך היה כה נחוש לסיים את המשימה – שהוא פשוט סירב להתחלף. בסופו של דבר היה זה השופט שהתערב והכריח את אלימלך להתחלף מחשש לבריאותו. הוא פונה משם לבית החולים עם חשש לזעזוע מוח – ונזקק לשבעה תפרים בשפה התחתונה. "אני לא זוכר כלום ממה שקרה לי", הודה אלימלך לאחר מכן, "מה באמת התעקשתי לחזור ולהיכנס?".
בסיום המשחק, פרצה חגיגה גדולה. השחקנים רצו אל עבר יציע האוהדים שמצדם צעקו לעברו של המאמן חמור הסבר דרור קשטן "תחייך, תחייך". קשטן נענה לבקשתם וניגש אליהם בחיוך גדול. בחדר ההלבשה פצחו השחקנים בשירת "אדום עולה". "פחדנו מאוד מהמשחק הזה", מודה דומב, "אבל המשמעת הטקטית שלנו נתנה לנו את היכולת לא להפסיד שם", "זה היה קרב קשה מאוד-מאוד. יצאנו משם בשן ועין", מסכם הבלם יעקב הלל.
"אחרי המשחק נסענו כל הקבוצה לבית החולים. כולם חיכו עד שתפרו אותו. לא הסכמנו לחזור ארצה בלעדיו", מספר תאומים, "האירוע הזה יחד עם סיפור הדרכון של אבוקסיס ואיך שלא ויתרנו על יוסי בשום מחיר, גיבשו את התפיסה של איך שחקן נלחם למען הקבוצה ומה אנחנו נעשה למען השחקנים".
בינתיים, למרות ההישג על כר הדשא, גל סוקולובסקי, אחד מאוהדיה השרופים של הפועל, הרגיש שמשימתו לא הושלמה. דבר אחד עדיין היה חסר לו: כרטיס המשחק לאוסף ההיסטורי שלו. בגלל סידורי האבטחה למשחק, המשטרה דאגה להוצאה והחזרה מרוכזת של כל האוהדים הישראלים מהמלון ישירות לאצטדיון. האוהדים בכלל לא עברו בקופות – ולכן לא נמכרו להם כרטיסים. סוקולובסקי סירב לוותר על הפריט החיוני באוסף. "מהמלון לקחתי מונית חזרה לאצטדיון, ביקשתי לקנות שם כרטיס למשחק שכבר נגמר. לא היה אכפת לי לשלם, העיקר שיהיה לי כרטיס. בסוף מצאתי כרטיס על הרצפה", הוא מספר.
עם החזרה ארצה, בהפועל כבר התחילו להתעסק בזהות היריבה הבאה. "אני זוכר שכשחזרנו ארצה, הסעתי את אבוקסיס הביתה ודיברנו על ההגרלה של הסיבוב הבא", נזכר טועמה, "שאלתי אותו איזו הגרלה הוא רוצה: 'הוא אמר שהוא רוצה לקבל קבוצה שתאפשר להם לעבור עוד שלב". גם המגן יגאל אנטבי היה שותף לתחושה הזו: "אני רוצה לעבור עוד סיבוב – ומקווה לקבל קבוצה שלא מהדרג הראשון". אופס, הפועל קיבלה את צ'לסי...
פורסם לראשונה: 17:23, 07.01.21
