קשה לפספס שבשנים האחרונות כמעט כל תחרות גדולה בכל הענפים, מוצאת את עצמה בדוחא. למרות ששטחה קטן יותר מהנגב, קטאר הפכה לאחת המדינות המשפיעות ביותר על עסקי הספורט העולמיים – והשיא יהיה במונדיאל 2022, שבעבורו בפיפ"א אפילו הזיזו את הלו"ז כדי שיתקיים בחודשים פחות חמים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
ככה זה כשהכסף מדבר. הקטארים, כמו שייח'ים רבים במדינות עשירות במפרץ (ד"ש לבן ח'ליפה), הבינו שמעורבות בספורט היא גשר לשיתוף פעולה עם המערב וכלי לקבלת לגיטימציה עולמית, דרך לשים את המדינה על המפה. הגל התחיל ברכישת מועדוני כדורגל בולטים באירופה, ולאט-לאט ההשקעה באה לידי ביטוי גם בבניית מתקנים מפוארים שמושכים למדינה אירועי ספורט מתוקשרים.
מה זה בשבילם 200 מיליארד דולר שנשפכו בשביל אירוח גביע העולם בכדורגל? ובאופק עוד מחכות אליפויות העולם בשחייה ובג'ודו ב-2023. טורניר המאסטרס בג'ודו, שהביא החודש למדינה את 36 הספורטאים הטובים בכל משקל, הוא עוד לבנה בבסיס הספורטיבי שנבנה בקטאר. ההשקעה מגיעה גם דרך חברת התעופה הלאומית, "קטאר איירליינס", שכספונסרית נותנת חסות בשווי מיליונים לאירועים גדולים.
ההשפעה באה לידי ביטוי בהיבט משמעותי נוסף: בזכות ערוץ הטלוויזיה beIN Sports הקטארי, המדינה הפכה לשחקנית מרכזית בשידורי הספורט בעולם. לא רק שהדבר משך אליה עיתונאי ספורט רבים, שדרנים ופרשנים, אלא ש-BeIN שבסיסה בדוחא החלה לשלוט בזכויות השידור של ליגות פופולריות ברחבי העולם, ובכך התרחבה לאירופה, צפון אמריקה ואסיה ומשנה את מפת השליטה של גופים עשירים מסורתיים שהתחרו במכרזים.
"עד לפני עשרים שנה, לאנשים במדינות אחרות לא היה מושג מי זו קטאר ואיפה היא בכלל על המפה", מספר חאלד, מתנדב בטורניר המאסטרס. "היינו מדינה עם כלכלה חזקה מאוד, אבל הייתה חסרה היוקרה. הספורט שינה את כל התדמית".
איפה הייתה נקודת המפנה, לדעתך?
"אני חושב שבשנת 2006, אחרי שאירחנו את משחקי אסיה ונתנו ליבשת להכיר אותנו. מכאן ואילך קיימנו יותר ויותר אירועים, כדי לחשוף את קטאר לאנשים מכל רחבי העולם".
אבל חשוב להתייחס לכך שלא מדובר רק ביוקרה, אלא גם במחשבה כלכלית עתידית. הנפט והגז הטבעי מרפדים את הכיסים של משפחת המלוכה ועשירי קטאר, אבל במדינה יודעים שלא לעולם חוסן ומיישמים פעילות במודל פיננסי שונה. תרומתו של הנפט לכלכלה המקומית הצטמצמה עד כדי 30 אחוזים בלבד ב-2017, בעוד הספורט הולך ותופס נתח גדול יותר ויותר במשוואה.
כל אחד מהחלקים בפאזל מחבר את התמונה הגדולה: קטאר הפכה למארחת מובילה של מחנות אימון עבור קבוצות ונבחרות מכל הענפים בחודשי החורף באירופה; "קטאר איירליינס" רוצה לעורר את תעשיית התיירות ולהגדיל את ההכנסות של המסעדות, המלונות והקניונים, ולנצל את המיקום האסטרטגי של קטאר כנקודת חיבור במרכז העולם כדי להפוך אותה ליעד פופולרי לנופש ולתנועת מטוסים; ברמה המקומית, השקעה בספורט משפרת את תשתיות המדינה, כולל כבישים, מסילות ברזל, נמלי תעופה ואפילו חיבור לאינטרנט; ההשמנה בקרב האזרחים הצעירים הולכת והופכת לבעיה רצינית יותר וקטאר, ששואפת לעודד פעילות ספורטיבית בזכות החשיפה לספורטאים הטובים בעולם שמגיעים להתחרות.
ויש עוד משהו בסיסי מאוד: בגלל האוכלוסייה המגוונת, שמורכבת מכמויות עצומות של מהגרי עבודה ממדינות שונות, הצלחה ספורטיבית היא כלי לשילוב ולאיחוד על בסיס שמחה משותפת. כדי להגיע לפסגות האלה, לעלייה על הפודיום שתעורר התרגשות במדינה, קטאר פעלה בשני מסלולים – האחד מעורר מחלוקת, השני מרשים.
צריך לזכור שאחרי ההשקעה הנרחבת והקמת התשתיות, בקטאר ידעו שחסר להם דבר אחד – ספורטאים מצליחים. כמו שאר מדינות המפרץ, בקטאר סימנו כמטרה את שיפור הבסיס המקומי ועלייה ברמה ההישגים, בעיקר בכל הנוגע למדליות אולימפיות. כדי לממש זאת, בקטאר אימצו את השיטה המרגיזה של "הגירה" כביכול, כאשר לכל אוהד בעולם היה ברור שמדובר כמעט בכל המקרים בספורטאים מעולים ממדינות אחרות שעברו לייצג אותה רק בגלל שקיבלו תשלום רציני בשביל ההתאזרחות. כוכבים זרים בעלי שם הוחתמו כדי לשחק בליגות המקומיות או כדי לייצג את המדינה באירועים בינלאומיים.
מוחמד סולימן, שהביא למדינה מדליה אולימפית היסטורית כשזכה בארד בריצת 1,500 מטר בברצלונה 1992, נולד בסומליה. בסוף שנות התשעים קטאר איזרחה בבת אחת שמונה משקולנים בולגרים, ואנגל פופוב, שזכה לשם סעיד סייף אסעד, הביא לה מדליית ארד בסידני 2000. סייף סעיד שאהין, אלוף העולם ב-3,000 מטר מכשולים ב-2003 וב-2005, הוא בכלל סטיבן צ'רונו הקנייתי. על פי דיווחים באותה התקופה, הובטחה לו קצבה חודשית של אלף דולר לכל חייו כדי שיעשה את המעבר.
הטפטוף שהתרחש לאורך העשורים האחרונים הפך לזרם משמעותי בשנות האלפיים, ובקטאר לא מבינים מה הבעיה בכך. ג'ון, עובד מלון יליד גאנה, אומר: "עושים את זה בכל העולם. היום הרבה ספורטאים עוברים מדינות כדי להצליח ויש מקומות שנותנים להם יותר כסף. ברגע שבזכותם דגל המדינה מונף בתחרות, הם מייצגים אותך, ולא משנה איפה נולדו".
אבל לצד זאת קטאר פעלה, כאמור, במסלול נוסף וחשוב. כדי לייצר גם כישרונות מקומיים, קטארים אמיתיים, היא הקימה אקדמיית ספורט יוקרתית (Aspire, "לשאוף") אליה גייסה מאמנים ומדענים מובילים מכל העולם. נכון, גם שם מחפשים צעירים מחוץ למדינה, אבל ההשפעה על ההצלחה של ספורטאים קטארים אסלים הייתה עצומה. הדוגמה הטובה ביותר היא הקופץ לגובה מוטאז בארשים, אחד הטובים בעולם, שצמח באקדמיה והביא לקטאר שתיים מחמש המדליות האולימפיות שלה (ארד בלונדון 2012 וכסף בריו 2016).
באקדמיה פועלים מאמני כדורגל בכירים שהגיעו מספרד, ותחתם עברו רוב שחקני הנבחרת שהדהימה וזכתה ב-2019 באליפות אסיה. החשיבה שם הייתה לטווח הארוך, עם הפנים למונדיאל הביתי, ומנבחרת זניחה ובינונית קטאר הפכה לכוח שלא יעשה בושות לקהל המקומי. גם שם מופיעים מספר מתאזרחים, אבל הבסיס הוא של צעירים ילידי קטאר שגדלו יחד וזכו גם באליפות אסיה לנוער ב-2014.
אבל המונדיאל גם העמיד את קטאר בקו האש של הביקורת העולמית. למעשה, ההכנות לטורניר יצרו את האפקט ההפוך מזה שקיוו לו הקטארים: במקום להציג את המדינה באור חיובי, היא נראית אחרת לגמרי בכל מה שקשור למונדיאל 2022.
זה התחיל בחקירות השחיתות סביב הבחירה ברוסיה ובקטאר כמארחות המונדיאלים ב-2018 וב-2022, בעקבותיה בארה"ב נקבע כי בכירים בפיפ"א קיבלו שוחד על מנת להצביע עבור קטאר, מדינה ללא היסטוריה של כדורגל או מתקנים – בטח ביחס למתחרות שלה על האירוע היוקרתי.
ואז התחילו הדיווחים המזעזעים מהקמת האצטדיונים. בעוד בקטאר הבטיחו מתקנים מפוארים ואפילו ממוזגים, התמונה האמיתית שהוצגה היא של תנאים תת-אנושיים בהם עובדים הפועלים הזרים. ארגוני זכויות אדם וגורמים בינלאומיים הציגו התעללות בפועלים, תנאי מגורים ומחייה בלתי-אפשריים ועבודה במזג אוויר קיצוני.
חלק מהנתונים מדברים על כך שבשנים האחרונות מאות פועלים מתו במהלך העבודה על הקמת האצטדיונים, וכנראה שהמספרים האמיתיים לא ייחשפו לעולם. קטאר פתחה בתגובה במסע יחסי ציבור במטרה להתמודד עם ההאשמות ולהראות שהיא לוקחת אותן ברצינות, כולל רפורמת עבודה חדשה שמאפשרת לפועלים לצאת מהמדינה ללא אישור מהמעסיק, אבל לא ברור באמת מה מתרחש שם.
ביקורת אחרת מתייחסת לשאלת אהדת הספורט האמיתית בקטאר – האם יש שם קהל אמיתי, או שמדובר בשואו בשביל השייח'ים? הדוגמה הבעייתית ביותר הגיעה מאליפות העולם באתלטיקה ב-2019, שם האצטדיון היה לרוב ריק מצופים למרות שהכרטיסים חולקו בחינם. זה עוד לפני שדיברנו על טענות בנוגע לארגון לקוי.
וכאשר הביקורת מגיעה מספורטאים עצמם, זה כבר רובד אחר. אמנם המונדיאל הועבר לנובמבר-דצמבר (ביוני-יולי הטמפרטורות לא מאפשרות קיום משחק כדורגל בקטאר), אבל תנאי מזג האוויר עדיין לא נוחים. הרי אותה אליפות אתלטיקה נערכה בין סוף ספטמבר לתחילת אוקטובר, ולמרות שאירועים הוזזו לשעות הלילה, המארגנים עדיין הואשמו בסיכון הספורטאים בגלל החום והלחות הכבדים. אנחנו עוד זוכרים שלונה צ'מטאי-סלפטר לא הצליחה לסיים את ריצת המרתון בגלל התנאים הללו.
אבל כמו שהתחלנו כך גם נסיים: הכסף חזק יותר מהכל, ואם האירועים הגדולים הבאים יעברו בשלום, תחרויות יוקרתיות ימשיכו לזרום למתקנים המפוארים בדוחא. אף אחד גם לא ירים גבה אם בעשור הקרוב יוכרז שדוחא גם תקבל את הבונוס המרשים מכולם – אירוח האולימפיאדה.
