כתבות נוספות למנויי +ynet:
הרבה לפני שמשחקים אולימפיים יוצאים לדרך, המדינה המארחת עושה הכל כדי לחלוב כמה שיותר מהאירוע. מרוץ הלפיד הוא הזדמנות מעולה להביא את החגיגה לכל פינה, שלא תישאר רק בעיר שנושאת את שם האולימפיאדה ושבה יתקיימו רוב התחרויות, להרים הפנינג נחמד שמוציא את התושבים לרחובות ולתת כבוד לסלבריטאים מקומיים ולספורטאי עבר שזוכים לרוץ כמה מטרים עם האש האולימפית ביד.
זה לא אמור היה להיות שונה באולימפיאדת טוקיו 2020, שנדחתה ל־2021, אבל הקורונה החריבה גם את המוסד הזה.
העובדה שהלפיד כבה פעמיים כבר ביום הראשון למרוץ, 25 במארס, הייתה סוג של סימן לבאות. רוב שלבי האירוע נערכו ללא קהל, עם רצים בודדים שעוברים בטקסיות ברחובות ובפארקים שוממים ליד גדרות הפרדה. בחלק מהמקרים, במקום אוהדים שמעודדים נתקלו הרצים במפגינים שמחו נגד האולימפיאדה. במדינת האיים הובע חשש מכך ש"אנשים מבחוץ" יגיעו לצפות במרוץ, ובגלל השמירה הקפדנית על ההנחיות בזמן מגפה, הלו"ז שונה והותאם תוך כדי תנועה. לפני מספר שבועות, עם הגעת הלפיד לאי אוקינאווה, התברר כי שמונה אנשים המעורבים במרוץ נדבקו בקורונה. וזו רק דוגמה אחת, למה שגורם בוועדה המארגנת הגדיר כ"אנדרלמוסיה".
הסיפור הזה הוא רק הקדמה לאולימפיאדה הסבוכה ביותר בעידן המודרני. אחרי שכבר נדחה מקיץ 2020 בגלל המגפה, אירוע הספורט הגדול בתבל, ממשיך להתגלגל בחריקה אל עבר טקס הפתיחה ב־23 ביולי – ועל כל צעד ושעל מופיעות עוד תקלות ובעיות שגורמת הקורונה. ואם מרוץ הלפיד גורם לכאלה צרות, רק תחשבו על מה שיקרה כאשר יותר מ־10,000 ספורטאים, מאמנים ואנשי תקשורת ינחתו ביפן מכל מדינה אפשרית – כל אחת עם רמת התחלואה שלה ועם כללי הזהירות שנהוגים בה.
טוקיו תהיה האולימפיאדה הראשונה אי פעם שבה לא תתאפשר הגעת קהל זר, וכרגע עדיין לא ברור אם היפנים עצמם יורשו להגיע לתחרויות (ההחלטה הסופית תתקבל במהלך החודש הקרוב). כך שקיימת אפשרות שהרגעים הספורטיביים הגדולים ביותר שיש, כמו גמר ריצת 100 המטר או המשחקים של נבחרת ארה"ב בכדורסל, יתקיימו ללא קהל.
במציאות הזו רבים בעולם, ובמיוחד אזרחי יפן, שואלים את עצמם: איזה טעם יש בכלל לקיים את המשחקים?
אז למה באמת מתעקשים לארגן בכוח אולימפיאדה בזמן מגפה עולמית בקנה מידה היסטורי?
כמו ברוב השאלות בעולם, ועולם הספורט אינו שונה, התשובה היא כסף.
הוועד האולימפי הבינלאומי היה נחוש בדעתו שלא לדחות את המשחקים מהמועד המקורי שלהם, למרות התפשטות הקורונה. הוא נכנע ללחץ הציבורי רק במארס שעבר לאחר שכמה מדינות גדולות, בהן קנדה ואוסטרליה, הודיעו כי לא ישתתפו באולימפיאדה אם תתקיים כסדרה בקיץ 2020. עכשיו, אחרי שהאולימפיאידה נדחתה פעם אחת, כבר אין שום אופציה לביטול או תוכנית חלופית.
גם אם מדובר בהכנסות מצומצמות מהמתוכנן, עדיין מעורבים כאן מיליארדי דולרים. רק הספונסרים היפנים, שהסכימו להמשיך במתן החסות גם במשך שנת הקורונה, שילמו למארגנים יותר משלושה מיליארד דולר. כמיליארד דולר נוספים זורמים לוועד האולימפי בזכות הסכמי החסות הקבועים. שמותיהן של החברות נותנות החסות מתנוססים לצידי הדרכים במרוץ הלפיד (מה שמעניק חשיבות להמשך קיומו של האירוע) ויופיעו לפני כל שידור בכל תחנה בעולם ובתוך האצטדיונים. זה לא משנה אם רמת התחרות תהיה גבוהה או נמוכה, גם לא כמות האוהדים שיגיעו לצפות בה מקרוב וזהותם. הדבר המשמעותי הוא החשיפה הטלוויזיונית העולמית הנגזרת מעצם קיום האולימפיאדה והשידור שלה, שמביא בקביעות לרייטינג גלובלי במספרים מטורפים.
חלק מהכנסות הוועד האולימפי הן ממכירת זכויות השידור של האולימפיאדה ברחבי העולם. לפי נתונים שפירסמה סוכנות הידיעות "רויטרס", רשת NBC לבדה שילמה 4.3 מיליארד דולר על זכויות השידור בצפון אמריקה של אולימפיאדות הקיץ והחורף בין 2014 ו־2020, וזכויות השידור באירופה למשחקים שבין 2018 ל־2024 נמכרו ב־1.4 מיליארד דולר. וישנם גופים נוספים בעולם שרכשו זכויות שידור ליבשות אחרות.
שלא לדבר על הפרסומות: NBC החזירה לעצמה חלק מההוצאה על ידי גיוס חסויות בשווי 1.2 מיליארד דולר.
הערוצים כבר נפגעו בשנה שעברה, כאשר לוח שידורים שלם שתוכנן לקיץ נמחק. הוועד האולימפי נאלץ לספוג מכה כלכלית בגלל הפעלת סעיפים שונים בחוזים ותשלום קנסות. ישנם כל כך הרבה גורמים שיפסידו מביטול המשחקים, שכל מי שמעורב יהפוך את העולם, כדי להביא לקיומם.
ואם תהיתם למה עדיין קוראים לאירוע "אולימפיאדת טוקיו 2020", למרות שזז ל־2021, אז גם כאן התשובה היא כסף: המיתוג של כל העניין, הלוגו, הפרסומים. למי יש ראש להוציא מרצ'נדייז מחודש ומעודכן?
לוועד האולימפי יש רזרבות עמוקות למקרה חירום. מי שזקוקה לכל דולר כמו אוויר לנשימה היא יפן.
עלויות האירוח תפחו בשנים האחרונות, עם הקמת תשתיות שונות המיועדות לתחרויות ולתחבורה, ובראשן אצטדיון אולימפי חדש – ועלויות נוספות נפלו על המארגנים בגלל דחיית המשחקים (מו"מים מחודשים עם ספקים לצד העמדת פתרונות בריאותיים לקיום אולימפיאדה תחת קורונה).
על אף שהוועד האולימפי משתתף במימון בסכום המתקרב למיליארד דולר, אלו משחקי הקיץ היקרים בהיסטוריה: העלות, נכון למועד המקורי, עמדה על 12.6 מיליארד דולר, כפול מההערכות הראשוניות, ובדצמבר הודתה הוועדה המארגנת כי הדחייה ייקרה אותם ב־22 אחוזים והסכום הגיע ל־15.6 מיליארד דולר.
העול נופל על הממשלה ועל משלמי המסים, וזה עוד בתקופת קורונה. למרות התאוששות ברבעון האחרון של 2020, כלכלת יפן הצטמקה בשנה שעברה ב־4.8 אחוז בגלל המגפה, ואזרחים ועסקים רבים נפגעו. ההכנסות שעליהן בנו מהתיירות ירדו לטמיון בגלל האיסור על כניסת אוהדים זרים.
ההתנגדות הפנימית הולכת וגוברת, ומסקרים שנערכו לאחרונה עולים נתונים מדהימים: 70 אחוז מהיפנים בעד ביטול או דחייה נוספת של האולימפיאדה. 85 אחוז מהנשאלים היו בעד ביטול מרוץ הלפיד, או לכל הפחות הרחקתו המיידית מאזורים של תחלואה גבוהה.
היפנים מבוהלים מהמגפה. אלפי חולים חדשים מאובחנים במדינה מדי יום, ביומו והגרף נמצא בעלייה חדה. אם ב־1 במאי היו ביפן כ־590 אלף חולים פעילים, ב־1 ביוני הגיע מספרם לשיא של 746 אלף. קצב החיסונים – כ־6 אחוזים בלבד מהאוכלוסייה – נמוך ביחס לעולם המערבי. בסוף אפריל הוכרז בטוקיו ובאזורים נוספים במדינה מצב חירום לאור המספר המדאיג של הנדבקים. הטריגר היה "שבוע הזהב", תקופה שבה יפן מציינת ארבעה חגים, אבל מאז הוארך מצב החירום שוב ושוב. הוועדה המארגנת ממתינה לסיומו, ב־20 ביוני, כדי לקבל החלטה סופית בנוגע לקהל, אבל הצעדים הזהירים של ממשלת יפן לא עוזרים.
ובזמן שהמדינה נלחמת בכל הכוח במגפה, ומערכת הבריאות קרובה לקצה גבול יכולתה, הוועדה המארגנת דרשה תוספת של 500 אחיות במהלך המשחקים כחלק מכוח של 10,000 אנשי רפואה שיצוותו לאולימפיאדה. בחודש שעבר פתחה קבוצה של אחיות יפניות במחאה. אחת מהן אמרה: "אני כבר במצב של מעבר לזעם, והמומה מחוסר הרגישות. זה מראה על זלזול בחיי אדם".
אפילו "אסאהי שימבון", העיתון היומי הפופולרי ואחד מהשותפים הרשמיים של הוועדה המארגנת, יצא בסוף מאי במאמר דעה הקורא לביטול המשחקים בגלל חשש לבריאות הציבור ואנשי הרפואה. הוא הפך ויראלי ברשתות החברתיות.
קרב המאסף המשמעותי האחרון של המארגנים נוגע לאוהדים ביציעים. כבר ברור שהמשחקים לא יהיו כמו שום דבר שראינו בעבר, אבל בלי קהל הם גם יהפכו לעצובים יותר. היפנים קיוו שלפחות האוהדים המקומיים יפצו על היעדרם של מבקרים מחו"ל, אבל אם רשויות הבריאות ימליצו שלא להכניס אותם לאולמות ולאצטדיונים, אפילו במספרים מצומצמים, אף אחד לא ייקח את הסיכון.
מדובר בלוגיסטיקה מסובכת: רוכשי הכרטיסים ייאלצו לעבור בדיקות לפני התחרויות, ומי יכול להבטיח שברגע האחרון מישהו לא ייתן את הכרטיס שלו לחבר כי לא מסתדר לו? יהיה צורך בשמירה על ריחוק ביציעים, מדידות חום ואבטחה מוגברת. מבלי לדעת מי יתמוך מהיציע, ספורטאים אחרים או אוהדים, המארגנים כבר ביקשו להימנע משירה וקריאות עידוד ולהסתפק במחיאות כפיים. בכל זאת, רסס טיפתי.
אם נניח לרגע בצד את הטיעון הרומנטי של חשיבות הקהל, ש"בלעדיו אין ספורט", יש גם השפעה מעשית. מהרגע שבו חזרו התחרויות והמשחקים לפעילות ברחבי העולם – ברוב המקרים ללא אוהדים – הספורטאים דיברו בהרחבה על האלמנט החסר. למרות שכמקצוענים הם יהיו מוכנים לתחרות הגדולה בחייהם, השינוי באווירה יהיה דרמטי. יש אנרגיות מיוחדות מהקהל שדוחפות את המתחרים ויוצרות חשמל אמיתי.
ההערכה היא כי מאות ישראלים תיכננו לנסוע למשחקים בטוקיו עוד לפני הדחייה הראשונה. זה לא יקרה. עם זאת, ישנה התארגנות של ישראלים החיים בטוקיו להגיע בהמוניהם לתחרויות – אם הדבר יתאפשר – ולעודד את הספורטאים בכחול־לבן.
האולימפיאדה תתקיים בכל מקרה, כי צופי הטלוויזיה הם ה"חשובים" באמת ,עבור המפרסמים. אבל במקרים מסוימים עלולה להיפגע איכות התחרות, כי היא תיערך בתנאים שונים לגמרי ממה שהכירו הספורטאים לאורך הקריירה שלהן.
וזה מוביל אותנו אל גולת הכותרת – הספורטאים עצמם. בניגוד למה שקרה במארס 2020, הפעם אין חרם מקיף על המשחקים (פרט לצפון־קוריאה, שהודיעה כי לא תוציא משלחת לאולימפיאדה כדי להגן על ספורטאיה מהידבקות אפשרית בקורונה). המתחרים בכל הענפים בונים קריירות סביב הרגע הזה, וההכנה שלהם, שכבר נפגעה ממילא בגלל הדחייה, מתוכננת בהתאם למחזורים אולימפיים ומורכבת בצורה מדוקדקת. קהל או לא, הם יהיו שם.
אלא שהחוויה שלהם תהיה שונה לחלוטין. הוועד האולימפי והמארגנים הוציאו קובץ הנחיות מפורט שמיועד לשמור על בטיחות המשלחות ואזרחי יפן, וההבדל המשמעותי הראשון מאולימפיאדות קודמות הוא הכפר האולימפי. מדובר תמיד במקום תוסס שבו מתערבבים אלפי ספורטאים מכל העולם. הפעם המשתתפים התבקשו לצמצם את זמן השהייה במקום – כלומר, להגיע מאוחר ככל האפשר ולעזוב עד יומיים מסיום התחרויות שלהם – כדי להקטין כמה שיותר את המגע בין המשלחות.
כמובן שכל מי שיגיע לטוקיו יתבקש לעטות מסכה לאורך כל היום, ויורשה להסירה רק במהלך אימונים, תחרויות, ראיונות (שיוגבלו לדקה וחצי) ואכילה. סיור בטוקיו בזמן הפנוי אינו מומלץ, ונראה שהמשלחות עצמן יימנעו מכך. אין חובת חיסון כתנאי להגעה לטוקיו, אבל הספורטאים יעברו בדיקות קורונה יומיות, ועוד שתיים לפני הטיסה. אגב, גורם בוועד האולימפי טוען כי יותר ממחצית מהוועדים האולימפיים בעולם כבר מדווחים כי לפחות שני שלישים מהספורטאים שלהם מחוסנים (ישראל היא אחת המובילות), מה שאמור להפחית חלק מהחששות. ועוד משהו: כדי לאפשר פיקוח ומעקב במקרה של הדבקה, רק בעלי סמארטפונים יורשו להגיע לטוקיו.
אגב, ישראל צפויה להוציא את המשלחת הגדולה בתולדותיה, כ־90 ספורטאים. הסיבה העיקרית לכך היא ההעפלה ההיסטורית של נבחרת הבייסבול לטורניר, מה שהופך אותה לנבחרת הכדור הישראלית הראשונה שתשתתף במשחקים מאז נבחרת הכדורגל במונטריאול 1976. כמעט כל המשלחת תגיע מחוסנת לטוקיו. אבל גם היא תאלץ לציית לכללים המחמירים. אנשי התקשורת שיתלוו למשלחת נאלצים בימים אלה ממש למלא טפסים מפורטים שבהם הם נדרשים לדווח על מקום הימצאם לאורך המשחקים - דבר שקשה מאוד להעריך מראש.
הכיף יצא מהאולימפיאדה הזו. הספורטאים יבואו להתחרות ולחזור הביתה. אפילו החגיגה המרגשת של מצעד המשלחות צפויה להיפגע בגלל המסכות, הריחוק ואולי גם יציעים דוממים וריקים. המתקנים יעברו חיטוי לעיתים תכופות והכל יהיה מוגבל ומגודר – רק שלא תהיה התפרצות, רק שמשהו באיזון העדין לא ייפגע. הרי מי שיחלה ייכנס לבידוד ולא יוכל להתחרות.
במשך ארבע שנים, והפעם חמש, עולם שלם מחכה שהאולימפיאדה תתחיל כבר. טוקיו 2020, שבכלל תתקיים ב־2021, היא זו שרבים מחכים שכבר תיגמר.
פורסם לראשונה: 08:01, 04.06.21
