"כדורגל הוא משחק של שלוש אפשרויות: ניצחון, תיקו והפסד. בשבילנו זה משחק של אפשרות אחת בלבד: הפסד".
(טוני לאנגקילד, המנהל המקצועי של סמואה האמריקנית).
יש קבוצות ספורט מהאגדות, שהופכות בזמן אמת לתופעה נדירה - סוג של להקות רוק שצוברות עוד ועוד מאמינים בכל הגעה שלהן ליעד חדש, כמה שנים לפני שהן הופכות לסרט בנטפליקס.
יש קבוצות מצוינות, כאלה שמצליחות לממש את מלוא הפוטנציאל שלהן, מגיעות להישגים מפתיעים אחרי שלא האמינו בהן ומצליחות להישאר רלוונטיות לכמה שנים, לפני שהן הופכות לזיכרון נעים וחומר לכתבות נוסטלגיות. יש קבוצות טובות שלמרות הכישרון והתקוות שתלו בהן כשלו ברגעי האמת בגלל רגליים או ידיים רועדות, אבל עדיין נכנסו ללב ולתודעה. יש קבוצות בינוניות וגרועות, שאף אחד לא באמת מצפה מהן למשהו, ויורדות לתהום הנשייה תוך זמן קצר. וישנה נבחרת סמואה האמריקנית. בסדרת הכתבות "מתחת לכל ביקורת", נחזור לסיפוריהם של אלו שהיו הגרועים ביותר בתחומם - לא בינוניים שנשכחים במהרה, אלא גרועים באופן כל כך יוצא דופן שחולשתם ונחיתותם מעניקות להם פרסום והכרה. כזו הייתה נבחרת סמואה האמריקנית.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- מארק מליאר: "אמא רצית שאני אהיה אלוף אולימפי, אז קיבלת"
- המדליסטים האולימפיים יושבים לארוחה - ופותחים הכול
24 בנובמבר 2011 היה יום חג עבור כ-50 אלף האנשים המתגוררים באזור מבודד של ארה"ב בדרום האוקיינוס השקט, מזרחית לסמואה. אחרי רצף של 30 הפסדים במשחקים בינלאומיים בהפרש שערים של 229:12, שכלל מפלה אחת חסרת תקדים בתוצאה של משחק רוגבי נגד נבחרת אוסטרליה, הצליחה נבחרת הכדורגל שלהם לעשות דבר בלתי ייאמן שלא עשתה אפילו פעם אחת מאז שהצטרפה באופן רשמי לכדורגל הבינלאומי ב-1994: לנצח במשחק רשמי.
זה קרה מול טונגה השכנה, במשחק שהתקיים במסגרת מוקדמות גביע העולם. סמואה האמריקנית דורגה אז במקום האחרון בדירוג פיפ"א, 203. ראמין אוט ושלום לואני האלמוניים היו השחקנים שהכניסו את עצמם לדפי ההיסטוריה. ניקי סלאפו, שוער הנבחרת, לא הצליח לעכל את הרגע. הוא כרע על ברכיו ובכה.
אלו לא היו דמעות רגילות של אושר. סלאפו הוא אותו אדם שנכנס לספר השיאים של גינס מהצד הלא נכון עשר שנים מוקדם יותר, כשהוציא לא פחות מ-31 כדורים מהרשת שלו באותו משחק נדיר מול אוסטרליה שהסתיים בתוצאה 31:0. ובזמן שהשחקנים חגגו איתו על הדשא את המאורע החריג, המאמן שלהם תומאס רונגן העז לבקש מהם משהו: "אני לא רוצה לנצח במשחק אחד", אמר להם. הייתה לו שאיפה קצת יומרנית עבור קבוצה שהייתה עד לפני המשחק הזה שק חבטות בקנה מידה בינלאומי: לסיים בראש הבית שבו סמואה האמריקנית שובצה במסגרת מוקדמות המונדיאל.
תקציר חלקי: סמואה האמריקנית מובסת 31:0
רונגן, יליד הולנד, הגיע ממנטליות שונה מזו של הנבחרת החבוטה שאימן. בניגוד לשחקנים שלו, הוא היה כדורגלן מקצוען בליגת הכדורגל של צפון אמריקה, וכמאמן זכה עם D.C יונייטד בתואר ה-MLS, ליגת הכדורגל של ארה"ב. אחרי שאיבד את תפקידו כמאמן הנבחרת הצעירה של ארה"ב עד גיל 20, הגיע לפרויקט שטרם נתקל בו – ונדהם. בשבוע שבו רשם את ציון הדרך עם סמואה האמריקנית, בניצחון על טונגה, הוא הודה: "מעולם לא ראיתי סטנדרט נמוך כזה של כדורגל בינלאומי". מבחינת הנבחרת, ההגעה של רונגן לא הייתה עניין של מה בכך. מעולם לא אימן אותה מאמן ברמתו.
לרונגן לקח זמן להבין מה הולך סביבו. השחקנים ניהלו אורח חיים דתי אדוק למדי, והתפללו שלוש פעמים ביום. הכללים המקומיים אסרו על קיום אימונים בימי ראשון. זה עוד היה עניין שולי לעומת אורח החיים הבעייתי של חלק מהשחקנים - החובבנים, יש להזכיר. חלקם לא ממש נראו כמו שחקני כדורגל. "כשירשתי את הקבוצה הזאת, היו חמישה בחורים עם עודף משקל של 40-30 ק"ג. לא היה סיכוי שהם יוכלו לשחק אפילו עשר דקות ברמה הזאת", הוא סיפר. המצב הכלכלי בסמואה, צריך לציין, לא ממש מאפשר לשחקנים לחשוב על טיפוח קריירה מקצוענית. העסק הפרטי הגדול ביותר בטריטוריה הוא חברת סטארקיסט, שמשווקת שימורי טונה.
אבל עם כל הכבוד לרונגן, השוער סלאפו, שלמד לשחק כדורגל בגיל 10 על מגרש רוגבי, היה הפנים של הנבחרת הזאת. הוא זה שסחב על גבו את כל הטראומות ואת כל ההפסדים, כולל כאמור את המשפיל מכולם. הוא זה שנאלץ להתמודד עם הכינוי שהודבק לסמואה, "נבחרת המזון המהיר", ועם הבאז הלא מחמיא. יותר מהכול ירדוף אותו תמיד אותו הפסד לאוסטרליה. "אחרי המשחק נכנסנו לחדר ההלבשה, הרכנתי את הראש ובכיתי קצת", הוא שחזר. "הרגשתי נבוך, כאילו אני לא רוצה לשחק כדורגל יותר".
בנו קיבל על כך ריקושטים בבית הספר, וסלאפו עצמו סיפר שכדי לגרש את השדים היה מזמן לעצמו משחק בפלייסטיישן נגד אוסטרליה, כדי לקבל הזדמנות לכבוש שער אחרי שער עבור סמואה האמריקנית מול יריב שלא מחזיק בשלט - ולהשיג נקמה פרטית.
"לאיש הזה יש שדים גדולים", אמר רונגן. "הוא מונע לחלוטין מה-31:0. כשהוא מזכיר את סמואה האמריקנית, אנשים אומרים לו 'אתה הבחור שקיבל 31 שערים'. יש לו צלקות מיוחדות". המאמן רונגן היה מי שהתקשר לסלאפו, וביקש ממנו לדחות עוד קצת את הפרישה שתכנן בשביל צ'אנס נוסף במוקדמות המונדיאל.
כדי להבין לעומק את השוק הראשוני של המאמן רונגן, ולקבל מושג על המנוע שמושך חבורת שחקנים למקום שבו הם מפסידים שוב ושוב ושוב (ושוב), צריך לקבל הקשר רחב יותר לסיפור על הנבחרת הגרועה ביותר ששיחקה כדורגל. אף אחד מהשחקנים שלה, כבר אמרנו, הוא לא כדורגלן מקצוען; אף אחד מהם לא קיבל כסף על ההשתתפות שלו בשרשרת ההשפלות. בשבילם הכדורגל היה מעין חוג. כל אחד עבד במקצוע אחר כדי להתפרנס, ואחרי העבודה הגיע לאימון. חלקם, כפי שאמר בעבר רונגן בעצמו, עוד נאלצו להפסיד כסף כדי להיות חלק מהפרויקט.
הבירוקרטיה הובילה לכך שהנבחרת שחתומה על ההשפלה חסרת התקדים נגד אוסטרליה נבנתה ממאגר שחקנים די מצומצם. הסיבה: בשלב מסוים פיפ"א קבעה כי על כל החברים בה להחזיק בלאום סמואי-אמריקני. אחרי שהכללים השתנו, צוות האימון נאלץ לעשות התאמות ולמצוא מספיק בעלי דרכון זכאים שיוכלו לשחק בנבחרת (וגם אינם מחויבים ללימודים או לעבודה).
רק השוער סלאפו נשא את האישור הנדרש שיתיר לו לשחק - מתוך 20 שחקנים. שחקני הנבחרת עד גיל 20, שזומנו לסגל במטרה למלא את החוסרים, העדיפו לא להגיע למשחק המדובר מול אוסטרליה מפני שהעדיפו להתכונן לתקופת הבחינות שלהם. האוסטרלים חסרו רבים מהכוכבים הבכירים שלהם, אבל עדיין הגיעו עם כמה שחקנים מהליגות המובילות באירופה. מנגד כלל הרכב הטלאים של הנבחרת הגרועה בעולם בעיקר בני-עשרה. שלושה מהמחליפים היו בני 15 בלבד. ממוצע הגילים של 16 השחקנים עמד על 19. כבר לפני המשחק זה לא היה כוחות, אבל רק אחריו התברר עד כמה זה היה נכון.
כשגשם השערים החל לרדת, האוהדים האוסטרלים במשחק עודדו את סמואה; כל הצלה של סלאפו זכתה לתשואות. בשלב מסוים לוח התוצאות הראה בטעות 0:32. לאחר בדיקה נוספת התברר שהאחראים עליו פרגנו למנצחת שער נוסף. בכל זאת, היה קשה לעקוב.
חוץ מרונגן וסלאפו, לסיפור המיוחד של סמואה יש עוד סיפור משנה לא שגרתי בכלל. קוראים לו ג'וני סאלואה, המגן האחורי של הקבוצה. הוא לא היה עוד שחקן: עבור חבריו הוא היה ג'ייה, שעמדה להפוך לטרנסג'נדרית הראשונה שמשחקת במוקדמות המונדיאל. גם אחרי שנחשפה כטרנסג'נדר היא המשיכה לשחק בנבחרת הגברים, ועיכבה את ההפיכה הפיזית לאישה כדי לשחק במוקדמות המונדיאל.
סמואה האמריקנית מנצחת את טונגה
ג'ייה נולדה כג'ונתן, וההחלטה האמיצה שלה לשחק באיפור מלא הוסיפה לעניין סביב סמואה. "כשהיא נכנסה פנימה, חשבתי שהיא חייבת להיות המעסה. חשבתי שהיא אישה", הודה רונגן בעבר. "היא הייתה מנהיגת הקבוצה, והמגן הכי קשוח שהיה לנו".
הניצחון על טונגה ותיקו מול איי קוק סיפקו לסמואה האמריקנית כמה רגעי תהילה נדירים, שהעלו אותה לזמן קצר למקום ה-173 בדירוג פיפ"א. כיום היא מדורגת במקום ה-192, ושומרת בקנאות על מעמדה כאחת מנבחרות הכדורגל הגרועות בעולם. בחלוף הימים נעשה על הנבחרת גם סרט, Next Goal Wins, שתיעד את רונגן ואת השחקנים שלו.
במהלך אחת השיחות ביניהם סיפר להם רונגן על מות בתו ניקול בגיל 18 בתאונת דרכים. "איבדתי את הבת שלי", אמר בעבר, "אבל קיבלתי 23 ילדים אחרים". אז אולי הם לא כל כך מוכשרים בכדורגל, אבל רונגן כן קיבל מהם שיעור לחיים על מה שצריך לעבור לפעמים כדי לנצח רק 1:2 קטן.
