השבוע ציינו שנה למוות הטראגי של אגדת הכדורסל קובי בראיינט ובתו ג'יג'י בהתרסקות מסוק. גילוי נאות - מעולם לא הייתי החובב הגדול ביותר של קובי כשחקן על המגרש. הוא מסר לעתים רחוקות מדי וזרק לעתים קרובות מדי. תמיד אהבתי שחקנים קבוצתיים יות ר- סטיב נאש, כריס פול, לברון ג'יימס. אך המסע של קובי תמיד קסם לי.
זכרונות הכדורסל הראשונים שלי
מדהים מה המוח שלנו בוחר לזכור. את משחק הכדורסל הראשון שלי ראיתי באוסטרליה בגיל 6. נסענו כל המשפחה לבקר קרובים במלבורן, ולאחר מכן המשכנו בטיול לגולד קוסט. הגענו למלון, אבא שלי פתח את הטלוויזיה וצפינו במשחק ההכתרה לאליפות של דטרויט פיסטונס ב2004. הפיסטונס מחצו את הלייקרס 1:4 בגמר.
זו הייתה סנסציה - הלייקרס בהובלת שאקיל אוניל וקובי היו פייבוריטים ברורים, אך על המגרש חוסר התקשורת והשנאה בין קובי ושאק ניכרו לעין. באותה העונה בראיינט היה מעורב בפרשיית אונס לכאורה בקולורדו, כאשר כל שבוע היה צריך לטוס לקולורדו לבתי משפט על מנת להגן על שמו.
כמה שנים לאחר מכן גם קיבלתי את גופיית הכדורסל הראשונה שלי - גופייה של קובי עם המספר 24, לבנה.
מעגל החיים
במהלך השנה האחרונה לא הפסקתי לחקור על חייו של קובי מכל העמדות: המאמן, חבריו לקבוצה, משפחתו, עמיתיו לליגה וכמובן הוא עצמו. בגיל 16 חזר קובי יחד עם משפחתו לפילדלפיה מאיטליה, שם גרו מאז שקובי היה בן 8. אביו, ג'ו "ג'לי בין" בראיינט, היה שחקן כדורסל ואף שיחק בNBA, אך בעיות סמים ואלכוהול גרמו לו לחפש עבודה מעבר לים. את השנים באיטליה קובי העביר עם כדורסל וספורט. הוא למד איטלקית ברמה גבוהה וחלם להגיע ל-NBA.
בגיל 17, באולם מעופש בתיכון בו למד, הצהיר קובי במסיבת עיתונאים כי הוא מתכוון להיבחר בדראפט הקרוב (1996). במבט לאחור על האירוע הזה, אפשר לראות את השחצנות. הוא הגיע באיחור למסיבה של עצמו, עם חליפה ומשקפי שמש, ולא דיבר יותר מדי. את מחנה האימונים הראשון של קובי בלייקרס, שהתקיים בהוואי, העביר קובי באימונים וקריאה, בלי אינטראקציה רבה מדי עם חברים לקבוצה. האגדה מספרת כי בארוחת הערב הראשונה, ביקש מאמן הלייקרס דאז דל האריס שכל אחד יציג את עצמו. קובי כמובן הציג עצמו ב"חינניות": "יו, אני קובי. קובי בראיינט. אני מפנסילבניה, למדתי בתיכון לואר מריון, שלטתי בהכל. אני רק רוצה שכולכם תדעו, שאף אחד לא יתעסק איתי. לא אתן לאף אחד ב-NBA להתעסק איתי. ראו הוזהרתם".
בגיל 22 כבר היה אלוף NBA. שנה לאחר האליפות הראשונה התחתן עם אשתו ונסה שהכיר על סט הצילומים לשיר ראפ שהקליט, ולא הזמין אף שחקן מהקבוצה או חבר לחתונה. בגיל 24 היה כבר שלוש פעמים אלוף ה-NBA, אב לבתו הבכורה ומעורב באותה פרשיה שהרעידה את ארצות הברית.
הדבר שהכי אהבתי לראות זה את התהליך שהילד הזה עשה. מנער נרקיסיסט ועצבני, לאב ומודל לחיקוי שכולם מחכים שיפצה פה. במשך השנים קובי הבין כי הוא חייב להשתנות, למען משפחתו ולמען קריירת המשחק שלו. בקדנציית האליפויות השנייה שלו כבר היה שחקן ומנהיג אחר - מסר יותר, הראה יותר נכונות להקשיב ולעזור ואפילו הסתובב עם חבריו לקבוצה. זה נבע משיחות רבות עם מורו הפילוסופי ומאמנו המעוטר, פיל ג'קסון, ואפילו עם האיידול שלו מייקל ג'ורדן. הוא המשיך וזכה בשתי אליפויות נוספות, פרש ב-2016 כאחד השחקנים האהובים בהיסטוריה, כולל 60 נקודות במשחק הפרישה שלו (קובי קלאסי), ואף זכה ב-2017 באוסקר על הסרט הקצר Dear Basketball, שנולד ממכתב הפרישה שלו.
המורשת של קובי תישאר איתי עוד הרבה שנים. הדרך שלו מיוחדת במינה. מהשחצנות והווינריות הבלתי נגמרת, עד להתפתחות הנפלאה שלו לקראת סוף הקריירה כבן אדם מחוץ למגרש, קובי לימד אותי שהזמן להשתנות וגם לטעות הוא תמיד, ואם אתה רוצה לעשות משהו פשוט תעשה אותו. הוא חזה שיהיה ב-NBA מגיל 15, ומאז עבד כל כך קשה עד שהשיג את מבוקשו. צריך לדעת איך לעשות את זה וכיצד לקום מהנפילות. "גיבורים באים והולכים, אבל אגדות הן לנצח"ץ
מצרף לכם תמונה לסיום: קובי הכלב שאימצתי השנה. את המתוק מצאנו ברחוב כחודשיים אחרי המוות של בראיינט והוא נכנס לליבנו.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
