ירדן שועה הודיע שהוא רוצה לעזוב את מכבי חיפה, ובית"ר ירושלים, שמשתוקקת לחלוץ לקראת תום מועד ההעברות, הפכה למועמדת טבעית לקלוט אותו. אלא שלדעתי הבעלים משה חוגג צריך לרדת מהעניין – ומהר.
גם חלקים בבית"ר לא מתלהבים מהרעיון להחתים שחקן עם עבר של בעיות משמעת, וחלק מהשחקנים חוששים שהוא יפגע במרקם החברתי. גם בקרב קהל קיים ויכוח אם שועה מתאים לבית"ר.
אין ויכוח על הכישרון של החלוץ, השאלה אם בית"ר לא מכניסה ראש בריא למיטה חולה לנוכח מה שקרה במכבי חיפה. לדעתי האישית, בית"ר צריכה שחקן עם יכולות דומה, אבל עדיף לחפש אופציה אחרת.
היות שבבירה מדברים על סגל צעיר ואווירה טובה בחדר ההלבשה, דמות כזו יכולה רק לקלקל. השחקנים הצעירים שעוד חולמים לגדול, להנהיג ולהצליח צריכים דמויות שאפשר ללמוד מהן, ולא אחד שיתווכח, יחרים אימונים או יעיף בקבוקים באוויר. קשה לי לדמיין את עידן ורד או את מיכאל אוחנה בועטים בחפצים ורבים עם המאמן אחרי חילוף כזה או אחר. לא חושב שנראה את חנן ממן מבלה במועדון ערב לפני משחק. אלה מסוג הדברים ששחקן בתחילת דרכו מצפה לראות מהוותיקים סביבו.
בנוסף, צריך להודות, ירדן שועה לא טיפוס קל, רגוע או שקט, בדיוק כמו הקהל בטדי. מה יקרה כשאוהדי היציע המזרחי (בתקווה שיחזרו) יחליטו (מסיבה כזו או אחרת) לקרוא לחילוף, לשרוק בוז או לקלל? שועה לא אחד שנשאר חייב. אז גם הפעם יבעט בבקבוק? או ששוב יזרוק את החולצה ויירד לחדר ההלבשה בזעם? ואם סלובו וברדה (בשיא חוצפתם) יחליטו שהחלוץ לא פותח או שהוא מוחלף, אז עוד עימות עם מאמן/שחקנים? אין צורך.
עם כל הכבוד לשועה, ויש, לבית"ר ירושלים יש מספיק צרות להתמודד איתן. אם זה הקהל הלוחץ, התדמית והדרישות. תנו לנו כאב ראש אחד פחות.
מה שכן צריך לעניין זה מה שקורה ויקרה עם דובאי. חוגג יטוס לאיחוד אמירויות בתקווה לחזור עם בשורה. בעלי בית"ר ייפגש בימים הקרובים עם אנשי עסקים שמעוניינים להשקיע במועדון ולהפוך אותו לאימפריה בשם הדו קיום. אני מקווה שגם בלה פמיליה מבינים שלא מדובר במדינה עוינת לישראל. בבקשה, רק הפעם, אל תפריעו. זה מהלך נדיר שבאמת יכול לשנות את התמונה בענק.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
