פאנל ספורט - ועידת האנשים של המדינה
(בימוי: אסף קוזין צילום: ירון שרון, חגי דקל, הדר יואביאן הפקה: רז רפאל עריכה: גיא פוקס)
אירה ויגדורצ'יק, שחר צוברי ושגיא מוקי השתתפו בפאנל האולימפי של ועידת "האנשים של המדינה" של "ידיעות אחרונות" ו-ynet וניסו לסכם את השנה שעברה עליהם ולהסתכל קדימה אל העתיד. ויגדורצ'יק הגדירה את 2020 כ"שנה הכי מאתגרת והכי מוצלחת בחייה", צוברי תיאר אותה כ"רכבת הרים" ומוקי התייחס אליה כאל עוד אחד מהאתגרים שצריך לעבור אותם.
ויגדורצ'יק דיברה על הקושי העצום שהביאה איתה דחיית האולימפיאדה אחרי שנים של הכנות: "כמאמנת הבנתי שבחיים לא עמדתי בכאלה אתגרים, שאין לי ניסיון בדבר הזה. להתמודד מול סיטואציה שבה מתאמנים 10 שעות ביום ללא מטרה, אין תחרויות. למצוא דרך להחזיק את הבנות שלא יברחו ולא יעשו שטויות, איך אנחנו כמאמנים מוצאים את הכוח לקום כל בוקר לאימון".
צוברי סיפר: "התחלתי לשמוע על הקורונה באליפות העולם באוסטרליה בפברואר. זו הייתה התחרות האחרונה שקבעה מי יהיה הנציג הישראלי בגלישה בטוקיו. זכיתי בכרטיס ואז נכנסנו לסגר, ואז עולות שאלות, מה יהיה. מהר מאוד הבנתי שזה לא הולך לשום מקום. דחיית האולימפיאדה הייתה מין גזרה שהצלחתי להבין, ואז באה ההנחתה השנייה, שפותחים את המבחנים מחדש. פתאום המקום שלי כבר לא מובטח בטוקיו ואני צריך שוב לעשות את המינימום האולימפי. לא היה מקום ל'אכלו לי שתו לי', באפריל אצטרך לעשות את זה שוב. הדרך הכי טובה להתמודד עם הדבר הזה זה פשוט לא לחשוב אלא לקום בבוקר ולעשות".
מוקי: "2019 הייתה מדהימה עבורי עם ארבע מדליות זהב ושתי מדליות כסף כשהשיא היה באליפות העולם. במומנטום הכי טוב, עם כושר מעולה וכוח הרתעה, פתאום הכל נעצר. הקורונה גם לא עשתה טוב לגב שלי, עם שתי פריצות דיסק, אבל צריך להתמודד. יש לי פתק בטלפון עם סיבות להיות במוטיבציה. למשל החיוך הענק של אבא שלי שהשקיע בי כל כך, כשאני לוקח מדליה".
בתוך ההתמודדות בספורט, ויגדורצ'יק דיברה על הפוליטיקה ומאבקי הארגונים שהקשו עליה במהלך השנה הזו, אך גם סיפרה על פנייה מעניינת במיוחד שדחתה: "הציעו לי להצטרף למפלגה של גדעון סער במקום גבוה, וזה מאוד התאים לי כי אני ימנית בדעותיי. אבל הבנתי שאני רוצה לעשות שינוי בספורט, שם אני קיימת. הרגע של הזכייה באליפות אירופה, השמעת ההמנון ודגל ישראל שהונף על אדמת קייב, על אדמה שאלפי יהודים קבורים שם, לראות את הבנות שלנו עומדות כשהדגל שלנו למעלה על אדמת אוקראינה, למען זה התכנסנו".
על חלוקת התקציבים הלא צודקת ומצב הספורט ההישגי: "ברגע שאין מעמד למאמן, אין לך איגוד של מאמנים, התלות של מאמן בעסקנים שמתחלפים באיגודים גדולה. יש מאמנים מדהימים, יש ספורטאים מדהימים, אז המלחמה על הכסף היא תמידית. ברור שבנות כאלה או בנים כאלה צריכים לקבל כמו במדינות שאנחנו מתחרים איתן, שכר יותר גבוה למאמן, הגנה על המאמן, כשהוא עוזב את התפקיד הוא לא יכול ללכת להיות מלצר. הבנות שמתעמלות אצלי לא אמורות לשלם על האוכל שלהן".
צוברי אמר באותו עניין: "ממה שאני רואה, השאלה היא לאן הכסף הולך. מה שאני באמת חושב שחסר בארץ זה העניין המערכתי. חוץ מהתעמלות אומנותית שזה ספורט קבוצתי שמצליח מאוד, אם מסתכלים על מדליות אולימפיות - כולן בספורט יחידני. אתה שואל את עצמך האם זה תוצאה של תרבות ספורט בארץ או חלום של ספורטאי בודד".
