רחוק מספר שנים מהתהילה הגדולה של קריירה מרשימה מאוד, משבירת שיא השערים של בובי צ'רלטון ומהשדים האדומים, וויין רוני, בן ה-34 מצא את עצמו לאחר מרדף ארוך אחרי האושר מסופק דווקא באצטדיון פרייד פארק, ביתה של דרבי קאונטי.
אולי הוא כבר לא משתף פעולה עם כריסטיאנו רונאלדו, משחק באליפות אירופה או נהנה ממיליוני האוהדים שצופים במשחקיו באולד טראפורד, אבל השחקן הוותיק הפנים את מקומו, ודווקא לאחר השובע משבירת שיאים רבים, הוא מצא את האתגר והמשמעות של שחקן בגמלאות. רוני תמיד ידע דבר אחד – לא להפסיק להילחם.
החלוץ תמיד רצה את הדברים בדרך שלו ומעולם לא עצר בחיפוש אחר ריגושים, אם זה בחייו הפרטיים כשבגד באשתו בזמן שהייתה בהיריון עם בנם הבכור, כשנתפס מעשן סיגריות או מהמר, או אם זה בחייו המקצועיים. כשיונייטד לא הביאה רכש של שחקני על והייתה בחובות כבדים, החלוץ דאג שהם לא ירדפו אחרי תארים כמו פעם והחליט לבדוק כיוונים אחרים. רוני מעדיף כנות. כשחזר למועדון נעוריו, אברטון, נתן תפוקה לא רעה, אבל כשההנהלה השתנתה והוא לא קיבל תשובות לגבי עתידו, בחר לעזוב.
לאחר כמה תחנות בדרך, האגדה מצאה את הפרק הבא שהוא רצה לכתוב. הוא נכנס למצב שלא הכיר – הגיע לליגה השנייה, לקבוצת אנדרדוג בדמות דרבי קאונטי, שהייתה במקום ה-17. כנראה שאי אפשר ללמד כלב זקן טריקים חדשים, אבל בדרבי החלוץ האנגלי חזר למקורות והזכיר לכולם איזה שחקן מגוון הוא. אם נחפש את שמו באתרי הכדורגל, לא נראה זכר לעמדת החלוץ, כאילו האינטרנט שכח שמדובר בשחקן שכבש מעל 200 שערים ובישל לא פחות מ־100.
העונה, רוני נכנס לתאקלים של קשר אחורי, משאיר את חותמו בעיקר כשהוא נמצא באמצע ומוסר את מסירות המפתח שהיה פעם מקבל. הוא יודע בדיוק איפה החלוצים מתחבאים ואיך הם אורבים לשער של היריב.
צריך לזכור שרוני הגיע למועדון בתור שחקן - מאמן וטביעת האצבע שלו נראית מעבר לכישרון שברגליים. הסקורר הגיע בחלון ההעברות של ינואר לקבוצה שבורה. פרנק למפארד חזר ללונדון, הפעם על הקווים, ולקח איתו את אשלי קול ומאונט. הקבוצה הייתה שקועה בתחתית בדיוק עונה לאחר שכמעט עלתה לליגה הבכירה, ורוני הביא איתו את כל התחמושת, לימד את השחקנים איך ללחוץ, לשחק ללא פחד ונותן רוגע לשחקנים הצעירים – אם זה בגישה, בשיחות האישיות או דוגמה אישית באימונים.
בכל מקרה, על הדשא וגם בחדר ההלבשה הוא זה שקובע את הקצב, מארגן את המשחק ואת הציפיות מכל אחד. רוני הראה גם שהוא לא שכח איך לבעוט ליד הרחבה והבקיע שישה שערים בנוסף לשלושה בישולים בזמן הקצר שהוא בפרייד פארק. כדורגל הוא יותר ממספרים, אבל מאז שרוני הצטרף ל"איילים" הם נפרדו מהחרדה של ירידת הליגה ועלו למקום ה-7, נקודות בודדות מפלייאוף העלייה. בגיל 16, כשהבקיע מול ארסנל, השדר אמר לנו לזכור את השם, אותו אף אוהד לעולם לא ישכח. דבר אחד בטוח – רוני אף פעם לא יפסיק לרגש.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
